מלווה מלכה הוא שמה של סעודה שנוהגים, על פי ההלכה, לאכול במוצאי שבת, ובה מלווים את שבת המלכה בצאתה על ידי שירה וסעודה, כדרך שמלוים מלך ומלכה בצאתם מן העיר. סעודה זו נקראת גם "סעודה רביעית" או "סעודת דוד המלך".

מקור המנהג הוא בתלמוד הבבלי: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף על פי שאינו צריך אלא לכזית חמין", כלומר למרות שהוא שבע (שבת קיט, ב). נקראת גם "סעודתא דדוד מלכא" (סעודת דוד המלך), שכן דוד המלך ביקש מה' לדעת את יום מותו, וה' גילה לו שהוא ימות בשבת, ומאז, בכל מוצאי שבת היה דוד עושה סעודה לבני ביתו, כדי להודות לה' שלא מת (טעמי המנהגים שבת, אות תכה; ליקוטי מהרי"ח בשם סידור רבי שבתי סופר).

במקורות מוקדמים מופיעה אגדה על עצם ה'נסכוי' (או ה'לוז') אשר איננה ניתנת להשמדה, וממנה קם הגוף בתחיית המתים. העצם ניזונה רק מהנאכל בסעודת מלווה מלכה.

בשם האר"י (רבי יצחק לוריא) נאמר, שהנשמה היתרה המלוה את האדם בשבת, אינה עוזבת אותו עד אחרי סעודת מלווה מלכה. מטעם זה נהגו מאמינים רבים שלא לעשות מלאכה ולא להחליף את בגדי השבת עד אחרי הסעודה.

המהדרין מכינים לסעודת מלווה מלכה תבשיל מיוחד. בתלמוד מסופר (שבת קיט, ב) על בית רבי אבהו שהיו שוחטים בו בכל מוצאי שבת עגל, ורב אבהו היה אוכל ממנו כליה. כאשר גדל בנו, שאלו לשם מה צריך לשחוט עגל נוסף במוצאי שבת, מוטב להשאיר מהעגל ששוחטים בערב שבת כליה לצורך סעודת מלווה מלכה. שמעו בעצתו ושימרו מהבשר של ערב שבת מעט לצורך מוצאי שבת. בא אריה וטרף את העגל שהיה מיועד למוצאי שבת, נמצא שלא הרוויחו דבר. הסיפור מופיע בתלמוד כדי ללמד שראוי להדר ולהכין תבשיל מיוחד לכבוד סעודת מלווה מלכה, ולא להסתפק באכילת שיריים ממאכלי השבת.

 שבוע טוב