י' בטבת - "אני לא הרבי" - דברים שלא ידעתם.

בס"ד

אולי חלק מכם כן....


"הדר עוזינו, עטרת ראשינו, מחמד עינינו, אדמו"ר ר´ נתן זצ"ל, התלמיד הגדול של רבינו מוהר"ן זצוקללה"ה –

"חתן הרב הגאון המפורסם מו"ה דוד צבי, שהיה אב"ד בק"ק שאריגראד ובק"ק קרעמיניץ והגליל טבק"ק מאהליב יצ"ו" –

"אשר עלה על כל התלמידים ברוב התבטלותו לרבינו הקדוש הרב נחמן מברסלב זיע"א;

השיג אותו ואת דעתו הקדושה יותר מכל חביריו;

שימש בקודש ככותב תורותיו;

פירש והפיץ את שיטתו בעולם כולו לשעתו ולדורות;

עליו העיד רבינו שבלעדיו לא היה נשאר ´דף של גניזה´ מרובי תורותיו, דרכיו ופעליו הנוראים.

הוא הגבר הוקם על, אשר השליך נפשו מנגד למען האמת;

גאון בנגלה ובנסתר;

עבד את ה´ כל ימיו במסירות נפש עצומה והתלהבות גדולה, עדי נסתלק בשם טוב בעיר ברסלב במעלי שבתא, בעשירי לחודש טבת שנת תר"ה, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

רבי נתן התלמיד

כשנתיישב ר' נחמן בברסלב והרחיב את פעולתו, נתקרב אליו ונקשר בו תלמידו ר' נתן, שהיה
לו, לא רק תלמיד מקשיב, אלא גם מזכיר נאמן באותה המדרגה, שאי אפשר לחשוב על ר' נחמן
ופעולתו בלי ר' נתן שטירנהארץ, או, כמו שהיה קורא לעצמו, ר' נתן מברסלב.

ר' נתן נולד בנמירוב, בט"ו בשבט ה' תק"מ (22 ינואר 1780). אביו היה עשיר ובן תורה.
כשמלאו לו שלוש עשרה שנים, בשנת תקנ"ג נשא לאשה את אסתר שיינדל, בת הגאון הצדיק המפורסם רבי דוד צבי אורבך, סמכות הלכתית נודעת בפולין ובאוקראינה, שהיה גדול בתורה והיה יושב בכבוד גדול על כסא הרבנות בכמה קהילות כמו בשארגראד, מוהילוב וקרימיניץ.

על שולחן חותנו היה ר' נתן סמוך שתי שנים. אחר כך, בשנת תקנ"ו, יצא משארגראד לנמירוב להיות סמוך על שולחן אביו. גם אביו גם חותנו היו מתנגדים גדולים שהיו חולקים תדיר על החסידים במעמד בני ביתם, ולפיכך הכתה ההתנגדות שורש עמוק גם בלבו של ר' נתן. אבל כשחזר לנמירוב נדבק בר' נפתלי חברו, שהיה מגודל מילדותו בין החסידים והיה אצל כמה צדיקים. ר' נפתלי היה מדבר הרבה על לבו מגודל מעלת הצדיקים והחסידים, שהם יראי שמים ועובדים להשי"ת באמת.
גם שאר חבריו היו מן החסידים. סביבה זו השפיעה הרבה על ר' נתן, עד שנעשה גם הוא נוטה לחסידות. אז התחילה אצלו בקשת דרכים וחיפוש רבי. לתכלית זו היה אצל כמה מצדיקי הדור. אבל לא מצא לו את שאיוותה נפשו, עד שנתקרב אל ר'נחמן.

הרבה מניעות ועיכובים היו לו מצד בית אביו ובית חותנו, אבל הוא התגבר על כל המכשולים ונתדבק ברבו בדביקות, שכמעט אין למצוא דוגמתה בין שאר החסידים. כל ישותו, בלי חשבון והרהור קל, היתה מסורה לרבו. כל למדנותו הרחבה, כל כשרונו הגדול לתפוס דברי תורה הנאמרים בעל פה ביידיש ולנסחם נוסח יפה בעברית ולהסבירם - הכל היה מוקדש לרבו.

ר' נחמן ידע להוקיר את חשיבותו ואת כשרונותיו של ר' נתן וקרבו בשתי ידיו, באופן שאחר כך
נשתלבו יחד חייהם הרוחניים והספרותיים ונעשו משותפים: התלמיד היה חושב במחשבות רבו,
היה הוגה תדיר בתורותיו ובפתגמיו ונעשה תלמיד נאמן, שאינו מסיח דעת אפילו לרגע קטן
מחובתו והיה רושם ובלתי מאבד אפילו הגה קל שיצא מפי רבו, אפילו תנועה קטנה שנעשית
בהעברת יד בעלמא.

אחרי פטירתו של רבנו נחמן, עבר ר' נתן לברסלב (תקע"א). שם המשיך ר' נתן את מפעלו במידה היותר גדולה: הוא הקדיש את כל חייו להפצת דעת רבי נחמן בעולם בכל האמצעים שהיו בידו, ובפרט על ידי הדפוס. לתכלית זו הקים טיפוגרפיה, (מעין בית דפוס) הוא הדפיס את כל כתבי רבנו ואת חיבוריו של עצמו, אשר חלקם אף יצאו לאור בחייו, שכל עיקרם לא היו אלא מעין פועל יוצא משיטתו ודבריו של ר' נחמן.

הוא נסע בכל רחבי אוקראינה, בכדי לבקר את חסידי ברסלב, לעודדם להמשיך בדרך אותה התווה הרבי, כמו כן, נסע ר' נתן רבות כדי להפיץ את תורת הרבי. בשנת תקפ"ב עלה לארץ הקודש במסירות נפש, במסע גדוש הרפתקאות.
אפילו בנסיעתו לארץ ישראל היה שמח בלי מצרים, כשעלה בידו להפיץ ספרים אחדים מספרי הרב בין הספרדים שבארצות המזרח, או אפילו רק להסביר מאמר אחד של רבי נחמן.

אומן

בשנת תק"צ, כשחל גידול ניכר במספר הבאים לאומן לראש השנה, יזם ר' נתן את בנייתו של בית כנסת גדול, מיוחד לחסידי ברסלב (עד אז נהגו לשכור מקום בעיר ל"קיבוץ" של ראש השנה).

המרכז לחסידות ברסלב נקבע לדורות באומן, שם קבע רבנו נחמן שיהא מקום קבורתו, רבי נתן בנה את הציון הראשון על מקום קבורתו של רבי נחמן, ויסד את עיקר העיקרים של חסידי ברסלב - ההתקבצות הקדושה וההשתטחות על ציון רבנו בערב ראש השנה, והתפילה באומן בראש השנה.

חשיבותו של עיקר זה, שיצא מפי ר' נחמן, השתדל ר' נתן להטעים ולהסביר בכמה מקומות
בספרי ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות, המדברים מענין גודל מעלת ההשתטחות על קברי
הצדיקים.

מאוחר יותר, בשנת תקצ"ה, יזם רבי משה צבי מסוורן התנגדות עזה לר' נתן ולחסידי ברסלב, התנגדות זו הובילה לכליאתו הזמנית של ר' נתן על ידי השלטונות. אחרי שחרורו, נמלט ר' נתן מעיר לעיר באוקראינה, ושב לברסלב רק סמוך לפסח. זמן קצר לאחר מכן, הוא הוגלה מברסלב והושם תחת צו בית משפט בעיר מולדתו. למרות שהשיג את רשות השלטונות לנסוע לאומן לראש השנה ובהזדמנויות נבחרות אחרות, הוא נותר למעשה אסיר בעיר הולדתו נמירוב. הגבלת תנועותיו אף הותירו אותו לחסדי מתנגדיו, שניצלו כל הזדמנות להציק לו. כשנפטר הרב מסוורן נחלשה ההתנגדות, ור' נתן שב לברסלב בתחילת שנת התקצ"ט.

מזיכרונותיו של ר' נתן על חייו ודבריו של ר' נחמן

.1 אמר, שהוא בעצמו עיקר התעוררות לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי סיפורי מעשיות של צדיקים, כי כל הצדיקים היו מצויים בק' מזיבוז, מחמת שהוא מקום הבעש"ט ז"ל, ורובם ככולם היו מתאכסנים בבית אביו, ושמע הרבה מעשיות של צדיקים, ועל ידי זה היה עיקר התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה.

.2 היה מספר מגודל הבושה שהיה לו, שהיה מתבייש מפני השם יתברך, והיה מרגיש ממש הבושה על פניו, והיה מרגיש כמו מי שמתבייש מפני חברו מאוד, כי היה מרגיש שמתחיל מראה פניו להשתנות לכמה גוונין, כדרך המתביישין ממש, בלי שום שינוי. והרב הקדוש ר' נחום מטשירנוביל ראה אותו בימי נעוריו בק' מידבידובקה ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו אז, ואמר שמה שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" - זה רואין בחוש אצלו.

.3 בכפר הוסאטין, סמוך לעיר מידבידובקה, היה דר חמיו. שם היה עיקר גידולו. שם הולך נהר גדול ועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאוד מאוד. היה דרכו בקודש, שהיה לוקח לפעמים ספינה קטנה ושט בה בעצמו לתוך הנהר. ואף על פי כן היה שט בה עד אחורי הקנה וסוף, עד המקום שלא היו רואין אותו עוד, ושם היה עושה מעשיו בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות.

פעם הלך בספינה לתוך הנהר, והוא לא ידע עדיין להנהיג הספינה, וכשבא לתוך הנהר רחוק מהיבשה, התחילה הספינה להתנודד וכמעט שנטבע. לא ידע כלל מה לעשות. הרים ידיו וצעק אל השם יתברך. - - והיה רגיל לספר זאת.

.4 רבינו ז"ל אף על פי שהיה לו חדר מיוחד בכפר שישב בו לבדו, אף על פי כן היה הולך על פי
הרוב על פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא, והיה מתבודד שם הרבה.

פעם אחת הלכתי עמו בק' מידבידובקה, שהיה דר שם בתחילה, והלכנו אנה ואנה אצל השדות וההרים. הטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי: "בכל אלו השדות וההרים שאתה רואה סביב העיר בכולם הלכתי וסבבתי כמה וכמה פעמים." היינו שהיה הולך ומתבודד שם בכל אותן המקומות. וסיפר לי ששם בראש ההר יש מקום גבוה מאוד, ובראש גבהו יש בתוכו כמו בקעה. והיה עולה על ראש גובה ההר ונכנס לתוך הבקעה שבתוכו, ושם היה אוהב להתבודד כמה פעמים. ולפעמים היה הולך במקומות אחרים. וכל זה היה בק' מידבידובקה, שכבר היה צדיק מפורסם בעת שדר שם. חוץ מה שהיה מרבה בהתבודדות בעת שישב בכפר. וכן בתחילה כשישב במזיבוז, וגם אחר כך בעת שישב בזלוטופולי. ופה ק"ק ברסלב בכל יום ויום היה מתבודד כל היום כולו.

סיפר לי איש אחד בזלוטופולי, שבהיות רבינו ז"ל יושב בזלוטופולי פעם אחת בקיץ התפלל רבינו ז"ל בבוקר השכם, ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה לקרוא לו. בא אל רבינו ז"ל. אמר לו: "לך עמי לטייל!" הלך עמו חוץ לעיר. הלכו בין העשבים. ענה רבינו ז"ל ואמר: "אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול! כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם. טוב מאוד ביניהם לעבוד את ה' ביראה." אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין מוגילו, שהיה שם סמוך לעיר, ושאל אותו האיש מה זאת, והשיב לו, וסיפר לו ענין אותו המוגילו, ואמר לו שילך עמו לשם. נכנסו לשם. כשנכנסו לשם לא נראו לחוץ כלל, כי ההר היה חלול בתוכו ועמוק קצת בתוכו. ונכנסו לשם רבינו והאיש הנ"ל, וישב רבינו ז"ל על הארץ והוציא מבית יד שלו ס' שערי ציון, והתחיל לומר, ובכה מאוד מאוד. היה אומר להלן מדף לדף ובכה הרבה מאוד מאוד בליהפסק. והאיש עומד אצלו ומחזיק הציבוק שלו, עומד משתומם ורואה בכייתו הגדולה מאוד.
ו
שהה זמן הרבה בזה. כאשר פסק מלבכות צווה על האיש הנ"ל שילך ויסתכל בחוץ היכן היום עומד. יצא וראה שכבר פנה היום והשמש נוטה לשקוע. כך התמהמה בבכייתו קרוב ליום שלם בקיץ בלי הפסק. אחר כך צווה לו להוציא אש ועישן הלולקי. ישב מעט, ויצאו לחוץ.

.5 פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל. רק הם חולקים על מי שעשה כך, כמו שבודים החולקים עליו. ועל איש כזה בוודאי ראוי לחלוק. ואמר שהם חטבו לעצמם אדם, וחולקין עליו.

.6 לא היה לרבינו ז"ל שום מנוחה כל ימיו אפילו רגע אחד, כי היה לוחם מלחמות ה' בכל עת ובכל
רגע, ואי אפשר להאריך ולספר בזה מכמה טעמים. וזה היה ענין המחלוקת הגדולה שהיתה עליו.

.7 "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" - בזה שאויבים שלי אינם רעים, כי צדיקים
חולקים עלי, בזאת ידעתי כי חפצת בי.

.8 אמר, שאם לא היה ממתין בביטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטולטל, כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה, כנהוג עכשיו. ואמר זאת לעניין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית, שעל פי רוב חסר לאדם הרבה - - ואמר על עצמו עניין זה, שאם לא היה ממתין, כגון שהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה צריך ללוות לעצמו ולהיות בעל חוב, עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל, כמו שאנו יודעים עניין הנוסעים שהם מוכרחים תמיד ליסע למדינה מחמת שהם תמיד בעלי חובות. ועניין זה צריכין לידע מאוד וצריכין ללמד עצמו ולהרגיל את עצמו בזה מאוד. כי לכל אדם חסר הרבה, אפילו בעלי בתים ועשירים גדולים, מכל שכן מקבלים, אפילו החשובים והגדולים. וצריך ליזהר להיות מסתפק במועט ולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש לו או לאשתו ובניו, אף על פי שמוכרח לו, אל ידחוק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד תבוא עתו. וטוב לסבול דוחק אפילו במזונות, וכל שכן במלבושים ודירות וכו', ולא להיות בעל חוב ח"ו. ומוטב שיהיה בעל חוב לעצמו או לבני ביתו מלהיות בעל חוב לאחרים.

.9 אמר, שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד, כי אם את אשר ישנו פה ואשר איננו פה. וכמה פעמים דברנו עמו מעניין זה ורמז לנו בדבריו להודיע הבאים את כל מעשה ה' הגדול שעשה עמנו. ופעם אחת אמר בפירוש: "גם לבניכם תודיעו כל מה שנעשה כאן" ואמר ברתת וזיע בהתלהבות נוראה: "והודעתם לבניך ולבני בניך!"

.10 כשהיה באומן היה שומע בביתו קול של הצועקים על הבית עלמין על קברי אבותם, שדרכם
לצעוק ולהתפלל שם בקול מר, כנהוג.

פעם אחת שמע אישה שהיתה צועקת על קבר אביה: "אבי, אבי!" בקול מר מאוד. ובתו היתה עומדת אצלו. ענה ואמר לה: "האישה הזאת צועקת בכוונה היטב: "אבי, אבי!" אבל אינו בכאן כלל. "ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר למתים השוכנים סביב סביב לקבר אביהם ואמם וכיוצא לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו, כי בודאי לא כל המתים מסתלקים ממקום קבורתם למקום שנטרדים, כי הרבה שרויים בקברם. על כן טוב להודיעם בכדי שהם יודיעו לאביהם וכו'. והוסיף: "אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשש על זה שמא אינו שם, כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר אחד לחדר אחר." והמשיל לבתו על עצמו: "כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם את תבואי אצל הדלת ותצעקי "אבי, אבי", - לא אשמע דבריך?"

כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי
שזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא כי בוודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה שאפשר.

.11 קודם הסתלקותו אמר, שכבר הוא עומד עכשיו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום אופן כל זמן שמלובשים בגוף. ואמר שהוא מתגעגע מאוד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמוד על מדרגה אחת בשום אופן, כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת, אפילו כשהגיע לאיזו מדרגה עליונה שתהיה, אפילו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה גבוהה יותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אופן ועל כן הוא מוכרח להסתלק. ואמר בזה הלשון: "כבר הייתי רוצה מאוד להתפשט החלוק, כי איני יכול לעמוד על מדרגה אחת."

.12 ראוי שיהא מרגיש צרת יחיד, וכל שכן צרת רבים ח"ו בלב, כי אפשר שידע מהצרה ויודע בבירור כאב הצרה ועם כל זה לבו אינו מרגיש הצרה כלל. ועל כל פנים צרת רבים ח"ו ראוי שהלב יהיה מרגיש כאב הצרה. ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, היינו להכות הראש בקירות לבבו.

.13 היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא
מרמה בני אדם ושואל לכל אחד: "מה אני אוחז?" ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאווה, ועל כן הכל רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ, ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם, והכל רצין אחריו, ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו ותאוותו, ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו - ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.

גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין לבית מן אור החמה, שנראין בחוש שהם נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה, וכשרוצים לתפוס אותן עמודי האור - תופסין ותופסין ואין בתוך היד כלום. כך הן כל התאוות של העולם הזה!"

.14 הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה, כי זהו בעצמו שהם מתגברים בענין רשעתם, זהו בעצמו חרטה, כי מחמת שבאה בדעתם חרטה על כן הם מתגברים ביותר ברשעתם, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה חברו מתגבר נגדו, אזי הוא מתגבר ביותר נגדו. כמו כן ממש כשהרשע רואה שמתחיל איזה דבר טוב להתעורר אצלו אזי הוא מתגבר ביותר.

וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו, שכל מה שרוצה יותר ליכנס
בעבודת ה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר. וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה מלחמה להתגבר על הרע בהתגברות גדולה בכל פעם. אשרי הזוכה לנצח המלחמה!

.15 מה שכשאדם מתחיל ליכנס בעבודת ה' ולהתקרב אל צדיק האמת באים עליו הרהורים ובלבולים גדולים, זהו כמו, למשל, כלי מים שמתחילה נראה כאילו המים צלולים, ואחר כך כששופתין ומעמידין המים אצל האש ומתחילין להתבשל אזי מתבלבלין המים והרתיחה מעלה כל הפסולת שהיתה במים, ועולה כל הפסולת למעלה, וצריך שיעמוד אחד להסיר חלאת ופסולת המים בכל פעם. ומתחילה נדמה כאילו המים צלולים לגמרי, ואחר כך נראה הפסולת שבמים העולה בכל פעם למעלה. וכשמסירין בכל פעם החלאה והפסולת אזי נשארין המים צלולים וזכים באמת כראוי. כמו כן ממש קודם שמתחיל האדם ליכנס בעבודת ה' אזי הטוב והרע מעורבין בו, ומחמת שהם מעורבין מאוד אין נראה הפסולת והרע שבו כלל, אך אחר כך כשמתחיל ליכנס בעבודת ה' ומתקרב אל צדיק האמת, אזי מתחיל להזדכך ולהתברר, ואזי עולה הפסולת והרע
בכל פעם למעלה.

.16 פעם אחת הוכיח אותנו להתפלל בכוונה ובכוחות, כמבואר בספרים הרבה שצריכין להכריח עצמו מאוד לתפילה ולהתפלל בכל הכוחות, ואמר: "התפילה שלהם בכוח הוא כמו שמשכתי אני אתה חבל עם העוגן כשהייתי על הספינה. היינו בהיותי על הספינה היה פעם אחת שעת הדחק, שהיו מכריחין את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כוחם את החבל, והייתי מושך בכל כוחי אבל באמת לא הכנסתי שום כוח, רק היה לפנים, כי הוכרחתי להראות לפניהם כאילו אני מושך בכל כוחי. כך היא התפילה שלכם בכוח ובכוונה."

.17 אמר, שטוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל לחיות את עצמו באיזה ניגון, כי ניגון הוא דבר גדול וגבוה מאוד מאוד, ויש לו כוח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם לשם יתברך. ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל לחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל
לזמר אותו, כי מעלת הניגון אין לשער.

מי היה ומה פעל ר' נתן מברסלב, תלמידו של ר' נחמן

- - - מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה, כמו שראינו ממורנו הר"ר נתן ז"ל, כי ממש נתקיים בו לא מש מתוך האוהל - אוהלה של תורה של רבינו אור האורות בעל ליקוטי מוהר"ן זצ"ל, כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודביקות אמיתית, במסירת נפשו בביטול הרגשות עצמו לגמרי, בכל תנועותיו, במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו. וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב עניין זה, להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבינו זצ"ל וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו הקדושות ושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו, להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' להפיץ מעיינותיו חוצה, כי זה כל אדם, וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ובשביל זה, כמו שאמרו רז"ל. אלמלא זכו העולם על כל פנים גם עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו ז"ל, ליהנות מאורו כבר היה העולם בא לידי תיקונו בשלמותו כמבואר מזה במקום אחר.

והנה האיש הזה מורנו הר"ר נתן ז"ל לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק
רק בעניין זה לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם. ועסק בזה בשקידה רבה מאוד ובמסירת נפש עצומה מאוד אשר לא יאומן כי יסופר, וזכות רבו הקדוש מסייעתו, כי זכה למדרגה גבוהה ועליונה מאוד בעבודת ה' ובהשגת התורה הקדושה, והכל היה בתמימות ובפשיטות גמורה ובשפלות אמיתית וענוה שלמה מה שאי אפשר לשער כלל, ואי אפשר לבאר פרטיות עניין זה לא בכתב ולא בעל פה.

והיה חידוש נפלא ונורא מאוד, כי זכה ללמוד הרבה בפשיטות ש"ס ופוסקים ומדרשים וזוהר הקדוש וספרי קבלה ושאר ספרי קודש, עד שכל מי ששמע קצת מסדר לימודו היה משער בלבו כי בלתי אפשרי דבר זה אם לא שנאמר שיומם ולילה אינו עוסק רק בסדר לימודו. ומלבד זה היה עוסק הרבה מאוד בעבודת ה', עבודה זו תפילה, כי היה מתפלל תפילתו בכוח עצום ובהתלהבות גדולה ובדביקות נפלאה.

גם היה עוסק הרבה בתפילה ובתחנונים בתמימות ופשיטות גדולה, כי היה רגיל לומר בכל יום מזמורי תהילים הרבה ובהתעוררות גדולה ובבכיה עצומה ובקולות וצעקות גדולות ומשונות ובלב נשבר באמת
כזה אשר לא יאומן כי יסופר, וכל השומע תצלינה אוזניו, ורבים רבים מישראל, גם מהמון עם אשר
לא היו מקורבים אליו כלל וכמעט שלא הכירו אותו בפניו כלל, נתעוררו לתומם בהתעוררות גדולה דקדושה על ידי ששמעו תפילתו ואמירת תהילים שלו ותיקון חצות שלו וכיוצא בזה, כידוע ומפורסם עניין זה. גם היה עוסק הרבה בכל יום לפרש שיחתו לפני השי"ת ולהרבות בהתבודדות ותחנונים וכו' שעות הרבה בכל יום, עד שכל מי ששמע סדר עבודת התפילה שלו היה משער בלבו כי אי אפשר לדבר זה אם לא שמבלה כל ימיו ולילותיו על תפילה ותחנונים.

גם היה עוסק הרבה בכל יום לחדש חידושי תורה נפלאים על ידי ההקדמות הנוראות שקיבל מרבו זצ"ל, ולסדרם היטב ולכתבם על הספר, כמובן קצת בחיבוריו הקדושים בספרו ליקוטי הלכות. גם היה עוסק בספרי רבינו זצ"ל בעצמו בכמה וכמה העתקות, ללבנם ולסדרם בכל פעם בסדר יותר נכון, ולברר העצות והדרכים הקדושים היוצאים מהם למעשה, כמובן מספר קיצור ליקוטי מוהר"ן וליקוטי עצות. וגם בעניין זה היה לו עסק גדול, כי סדרו כמה פעמים ובכל פעם באופן אחר, כידוע להיודעים בזה. גם היה עוסק הרבה לסדר תפילות על סדר כל מאמרי רבינו ז"ל, וגם בזה היה לו עסק גדול מאוד, כמובן מזה בספרו ליקוטי תפילות הנדפסים, לבד ממה שנשרפו הרבה הרבה חיבורים מסדר ליקוטי תפילות שלו, מה שלא זכו העולם לראותם וליהנות מהם כלל, כידוע ומפורסם בין אנ"ש, לבד מה שהיה צריך כמעט בכל יום לכתוב מכתבים הרבה ובאריכות דברים המשיבין את הנפש לאנשים רבים מאנ"ש אשר זכו לשתות בצמא את דבריו, כידוע. וכל מי ששמע וידע קצת מענין סדר כתביו הנ"ל היה משער בלבו, כי בלתי אפשר דבר זה אם לא שמבלה כל ימיו על כתיבת העניינים הנ"ל.

ויותר על זה מה שעסק כל ימיו לייסד הבניין הקדוש של רבינו זצ"ל ולהדפיס ספריו הקדושים כמה פעמים, ולייסד ולבנות הבית מדרש הקדוש שלו, ובכל פרט ופרט מעניינים הנ"ל היה לו עסק גדול עם רבים מאנ"ש אשר היו בתומכי נפשו, אך אף על פי כן היה צריך לבלות זמן הרבה על זה ולעסוק בנסיעות רבות בשביל זה.
לבד מאשר רבים קמו עליו, והיו לו מלחמות גדולות ועצומות ומסירת נפש עצומה מאוד קודם שזכה לגמור כל עניין ועניין מעניינים הנ"ל.

ויותר על זה מה שזכה ללמד מתורת רבו לאחרים והיה עוסק הרבה לדבר עם בני אדם הרבה בכל יום ולקרב אותם לעבודת השי"ת, והיה מבלה על זה זמן הרבה, כמה יגיעות צריכין לזה וכמה זמן צריכין לבלות על זה קודם שזוכין לעזור לבעל בחירה אחד ולקרב אותו לעבודת השי"ת!

ומכל שכן שהיה לו עסק גדול עם אנשים רבים מישראל שעסק עימהם בעניין זה לקרב אותם לעבודת ה' על ידי החידושי תורה והמעשיות והשיחות הקדושים שקבל מרבו זצ"ל. לבד מה שהיה צריך לכתוב מכתבים רבים בכל יום לרבים מאנ"ש להשיב לכל אחד על שאלתו ולהורות להם הדרך אשר ילכו בה ולחזק לבבם רק ביראת ה' כל היום.

להלן תיאור הסתלקותו:

בן שישים וחמש שנה בקירוב היה אז מוהרנ"ת, ליל שבת קודש פרשת מקץ, ימים מספר אחרי חנוכה שנת תר"ה, בבוקר של יום פטירתו, בעשרה בטבת ה'-תר"ה (20.12.1844) קראו לפני ר' נתן את הסיפורים הראשונים של "סיפורי מעשיות". הסיפור השני מסתיים במלים: "בואו נלך הביתה!" כששמע מלים אלה, הנהן ר' נתן בראשו, כאילו אמר: "כן, הגיע שעתי ללכת הביתה." הוא נסתלק מאוחר יותר באותו יום בביתו בברסלב, בדיוק לפני כניסת השבת.

באותו ליל שבת שר' נתן נפטר, לא הייתה שום אפשרות להעביר את הידיעה לאומן. ר' נפתלי - ידידו הטוב ביותר - שהיה באומן, חלם באותו ליל שבת חלום נורא, בו הוא רואה את ר' נתן רץ. ר' נפתלי שאל אותו: נתן, "להיכן אתה רץ?" ור' נתן משיב: "איך? גלייך צום רבי'ן!!!..." (אני? ישר לרבנו) – תוך שהוא ממשיך בריצתו. אז הבין ר' נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, הוא סיפר זאת לחסידים, והם לא רצו להאמין, אך לאחר השבת אומתה שמועה זו לדאבון לב כולם.

פניו הקדושות אפופות התלהבות יתירה מבכל ערב שבת אחר, ניכר בו שמאורע מיוחד התרחש בעולמו הרוחני. אכן, פתח פיו, ושלא כדרכו החל מספר חלום שחלם ואשר בו רמז ברור להסתלקותו הקרובה...
ובחלומו, והנה רבינו עומד לפניו בכל הדרת יפעתו, והוא, רבי נתן, מתנפל לפניו, מבקש ומפציר בו שילמדו את ה´ספר הנשרף´ (ספר בן ארבעה חלקים שר´ נתן עצמו העתיקו מפי רבינו בשנת תקס"ו ולא הבין בו דבר מחמת עמקו וגובה התורות שבו, אך התלהב ונבהל מאד מהכתוב בו. בספר זה, אמר רבינו, "אין מי שיודע בו דבר, כי אם צדיק גדול, יחיד בדורו, וגם שיהיה חכם בכל השבע חכמות" (הספר נשרף בשנת תקס"ח במצוות רבינו), שמע רבינו את בקשתו וענה ואמר: לשם כך צריך אתה לבא אלי...

אחר פנה (רבי נתן) אל אנשיו ואמר להם: אף על פי שאדמו"ר אמר לי פעם שהרבה הרפתקאות עוד יעברו עלי וציווה עלי שלא אפחד, הפעם בכל זאת נבהלתי מאותו חלום.

התחיל אומר תורה בענין המנורה הטהורה, נכנס בשמחה עצומה והחל מרקד בדבקות נפלאה. משנסתיימה הסעודה וקם מהשולחן נזרקו מפיו רשפי אש שלהבת בדבר עבודת הכהן ביום הקדוש, ובהתרגשות רבה פתח באמירת סדר העבודה כפי שהיא נאמרת ביום הכיפורים: "...נכנס לפני ולפנים... עמד במקום שעמד ונכנס במקום שנכנס... ראה לפני מי אתה נכנס... אחת ואחת..." אחר כך נפלט מפיו הקדוש: "הרי תלמיד חכם גדול מכהן גדול כמו שכתבו "יקרה היא מפנינים" (הגמרה דורשת "יקרה היא מפנינים, שהת"ח גדול מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים). וכך ככהן לפניי ולפנים השיב ה-תלמיד ה-חכם הקדוש את נשמתו ליוצרה.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

תוקן על ידי mordechay1 ב- 26/12/2009 19:54:45

מצורף קובץ

בס"ד

מצורף קובץ

בס"ד
כל הזמן היה אומר רבי נתן:אשרינו