נושאי דיוקנו של גווארה על החולצות, ברוב המקרים לא קראו ולו שורה מהגותו. הם לובשים את החולצות מסיבה אחרת, זה פשוט cool .
מי שראה פעם משחק כדורסל של הפועל ירושלים, יכול היה לראות ילדים טובים ירושלים לובשים חולצות עם דיוקנו של רוכב האופנוע, הרופא הרוצח ואידאולוג הטרוריזם ארנסטו דה גווארה. הם לא קראו את המניפסטים שלו, ואני סמוך ובטוח כי אינם מודעים לאידאולוגיה שלו שהצדיקה הרג חפים מפשע כדי לשמן את גלגלי המהפכה.
גם המוני התומכים בקומוניזם לא קראו את המניפסט הקומוניסטי, או את הקפיטאל.
מצד שני, הסבירו להם, פוליטרוקים בשני רובל, כי "כל אחד לפי יכולתו לכל אחד לפי צרכיו", ומושג כזה, אפילו סטאחאנוב, הכורה המיתולוגי, היה יכול להבין.
המחלה הנפוצה ביותר על פני הכדור, היא השטחיות.
נשלח ב-12/1/2006 14:19
מואדיב,
ראה, נגד טפשות אין מה לעשות. יש אנשים חכמים יותר ופחות, ובודאי יש גם כאלו שמה שאני או אתה אומרים הוא בעיניהם שטות והבל כי הם הרבה יותר חכמים או ידענים מאתנו בתחום מסוים או בכלל. אז מה נעשה? נחפש את האיש הכי חכם בעולם ונמנה אותו לנשיא האו"ם? אפלטון כבר הציע זאת, וזה כידוע לא עובד ואכמ"ל.
חינוך לבהירות, לעומת זאת, הוא חשוב מפני שהוא מאפשר לשכל לפעול. זה לא תנאי מספיק, אבל בתחומים רבים של שיח זה (צריך להיות) תנאי הכרחי.
נשלח ב-12/1/2006 14:46
יבוסי
מאי משמע?
נדב
אני לא בטוח ששאלות כמו ניתנות לבחינה ולאישוש , רלוונטיות לבני אדם רגילים (=כולנו , גם מדענים כאשר הם עוסקים בשאלות שאינם קשורים ישירות לתחום התמחותם הספציפי). לדוגמה, אני לא יודע כיצד אדם שאינו מומחה במאקרו כלכלה יכול לבחון האם המדיניות הכלכלית שמוצעת על ידי מפלגתו ושבה הוא מאמין בלהט , אכן עולה בקנה אחד עם כל המחקרים האחרונים או עם התפתחויות שהיו במדינות אחרות שבם נוסו רעיונות דומים. באותה דרך אין זה הגיוני לצפות מאדם שקרא ספרות פסיכולוגית פופולארית והתרשם , לדעת לעקוב אחרי כל חילוקי הדעות בנושא ולהחליט בעצמו אם מה שהוא קרא עומד במבחנים אמפיריים סבירים.
מה שאני כן מצפה , הוא שאדם יבין שתיאוריה היא רק תיאוריה. שיש מקום להסתכל על העולם גם שלא דרך המשקפיים של תיאוריה חובקת כל ושבכל זאת יתכן שישנם תופעות שלגביהם אין הסבר אוטומטי. כשאני מדבר על אמפיריציזם , אינני מתכוון לעריכת ניסויים מדעיים , אלא לרעיון שצריך יותר פתיחות ומוכנות נפשית לאפשרות ההיתקלות עם משהו שאינו עולה בקנה אחד עם תיאוריה מוכרת , בלי צורך לתרץ דברים בק"נ תירוצים.
פילוסופיה טוטאלית היא לדעתי ההיפך הגמור מזה. השקפות עולם חובקות כל , נוטות לסמא את העיניים. עצם העובדה שאדם חושב שיש בידו כלי שמנפק "הסבר" מן המוכן לכל דבר , כבר מונעת אותו מלראות דברים שאין בשבילם מונחים בתיאוריה שלו. זה , למשל , מה שמעצבן אותי בפרוידיאניזם (שלדעתי בהחלט איננה אידאולוגיה מסוכנת , אלא פשוט מעצבנת , לכל הפחות בשימושיה הפופולאריים) קיום הסבר לכל דבר. זה שאנשים חושבים שהם יודעים לפרק כל התנהגות אנושית באמצעות מושגים ידועים כמו "הדחקה" ו"נוירוזה", גורמת לכך שאלו אכן יהיו הדברים היחידים שהם אכן יראו כאשר הם יתבוננו בהתנהגות האנושית. זה הופך אותם לעיוורים ביחס לאספקטים אחרים במציאות ומביא לשטחיות איומה.
אני רוצה להדגיש שזו אינה בעיה הקשורה לתיאוריה זו או אחרת. לדעתי זה קשור באופן מהותי לדרך שבו אנו חושבים על המציאות. כפי שקאנט כבר טען , אין לנו גישה ישירה למציאות , אלא אנו מסתכלים עליה דרך משקפיים כאלה או אחרות . התיאוריות שאנו מפתחים , הם מעין סימולציות קטנות שאנו עורכים למציאות , מודלים כאלה. ואנו תמיד זקוקים לסוג כזה של מודלים , הדברים שחולפים במוחנו כאשר אנו חושבים , כמובן אינם הדברים עצמם , אלא מושגים שמייצגים אותם. הערך של מודל כמכשיר להבנת המציאות , נמדד במידת ההתאמה בין המושגים לבין הדברים בעולם החיצוני שהם מייצגים. אבל אין לנו דרך לבדוק זאת מבחוץ. זו בעיה פילוסופית עתיקה והפלא הגדול הוא כיצד יתכן שהמדעים המדויקים לכאורה עוקפים את הבעיה הזאת, אבל זה נושא לדיון נפרד.
במה שנוגע לענייננו , ברור אבל שהתיאוריות , המערכות המושגיות שבהן אנו משתמשים , גם מגבילות אותנו. כשאנו ניגשים לבחינת המציאות , אנו שואלים רק את השאלות שהתיאוריה שבה אנו מאמינים מלמדת אותנו לשאול. המרכסיסט שחושב שכל המציאות החברתית נגזרת מהיחסים בין המעמדות ישאל רק שאלות הקשורות להם ויפתח רק הסברים כאלה שניתן לנסח אותם במונחים מרכסיסטיים. הוא הופך לעיוור כלפי כל דבר אחר שאינו ניתן לביטוי במונחים האלה.
אני מעיז לומר שגם פיזיקאי מוגבל לשאלות והסברים המשתמשים במונחים קיימים, כמו אנרגיה או תנע זוויתי. בהחלט יתכן (ואף סביר) שהוא עיוור לחלוטין לגבי דברים אחרים שמתרחשים מול עיניו , לפנים אחרים של המציאות שדבר אין להם עם הפרמטרים שהוא יודע למדוד. סביר להניח שהמציאות היא הרבה יותר רב גוונית ממה שניתן להכניס לתוך שפה מוגבלת של תיאוריה כזו או אחרת. כמובן שההבדל בינו לבין המרכסיסט הוא שהמערכת שמשמשת אותו הוכחה כיעילה , בעוד זו של המרכסיסט המושבע ככל הנראה אינה מביאה לשום מקום. כמו כן נראה שלפחות עד היום המונחים והתיאוריות הפיזיקליות הוכחו כיעילות לכל הפחות בכל מה שנראה לנו רלוונטי , לכן בפיסיקה אפשרות קיומם של אספקטים אחרים של המציאות היא פחות חשובה , בעוד במדעי החברה והרוח אנו כן רואים את זה כמטרה להבין את המציאות האנושית לעומק והיעלמות של אספקט מרכזי בחיים מהווה מום בתיאוריה. אבל עדיין נשאר מקום לחשוב ,לדוגמה, שכאשר מיישמים את הפיסיקה מעבר לגבולות המוכרים והולכים רחוק לשאלות על אופן התהוות היקום וכדומה , אנו פשוט שואלים את השאלות הלא נכונות וכל המושגים שמשמשים אותנו, פשוט חסרי רלוונטיות.
אז מה שאני אומר הוא שאין תחליף להכרה במוגבלות של כל תיאוריה , ההכרה שיש מציאות שנמצאת מעבר להישג ידה של כל מערכת מושגים אנושית סופית ושזה צפוי לחלוטין שיהיו דברים שלא יהיו מוסברים עד הסוף וממילא אין להתעקש על ביטחון מוחלט.
אולי כדאי להוסיף שמן הראוי לקנות הרגל לנסות להשתמש ביותר משפה אחת לחשיבה על אותם דברים (זה דבר שאכן קיים בפיזיקה) . לדוגמה, הייתי מציע לאדם השקוע בקבלה לנסות לומר את אותם דברים בלי שימוש במלים קבליות. זה מה שמוציא אדם מראיה מוגבלת של שפה אחת וגם תורם לבהירות .
נשלח ב-12/1/2006 15:25
מציץ, משמע שכתבתי שטות.
אבל זו הייתה כוונתי: שבתאור שנתת לתורת פרויד, המושגים אכן בהירים, בניגוד חריף למה שהודגם בהסבריו של דורש_אמת בקרקס הסמוך. מה שפגום, על פי תיאורך, זה תהליך הסקת המסקנות, כלומר, החוליות בשרשרת (האופרנדים) הם בהירים, אבל שלב המעבר מחוליה לחוליה (האופרטור) הוא שרירותי.
השטות היא בכך שכרכתי יחד בהירות עם ערך אמת, או סבירות. אינני מכיר את תורת פרויד, אבל אם הוא עושה הכללה לא מוצדקת ובונה עליה הוכחה, זו אינה אי בהירות אלא סתם טעות.
נשלח ב-12/1/2006 15:51
למה שטות?
כתבי פרויד הם בעלי אופי ספקולטיבי מאד. ברגע שמכירים בכך שמדובר בסך הכל בספקולציה , הקריאה בהם יכולה להיות מעניינת ויתכן בהחלט שיש בהם כמה וכמה תובנות בעלות ערך אמיתי. אז אני לא יודע אם נכון בהקשר הזה לדבר בקטיגוריות מוחלטות של אמת או שקר . בודאי שהרבה מהדברים שכתב פרויד הוכחו חד משמעית כלא נכונים (וזה כבר קרה לכל מדען מכובד) . אבל לגבי הלוז של התיאוריה שלו , אני חושב שאפשר להשאירו במעמד של ספקולציה שאינו עומד בסטנדרטים מדעיים, בלי לקבוע בופן מוחלט שמדובר בטעות.
מואדיב
אני לא בטוח אם הטקסט שציטטת הוא בהכרח דוגמא לחוסר בהירות. כל טקסט מדעי עלול להיראות סתום ומסורבל ומשופע במונחים טכניים. השאלה היא האם מי שלומד את המונחים מאל"ף כן יכול להבינו. לזה צריך להכיר את הספר במקור , יתכן שיש שם הסבר ברור למונחים כמו "זולתעצמי" ו"עצמי" וכו' , שאחרי שמבינים אותם הטקסט שציטטת אומר משהו ברור.
נשלח ב-12/1/2006 16:28
מייציץ,
אלף אצבעות ירוקות לא יצליחו ללהביע תודתי לך, על דבריך האחרונים (בעצם, הלפני-אחרונים). היכולת לעשות זאת, קרי - לקרוא את העולם או לספר אותו ביותר משפה אחת וביותר ממערכת קריטריונים/אותיות אחת, היא מוגבלת ביותר אצל רוב רובם של בני האדם (כולל אותי, לצערי). מצד שני, המודעות לצורך בכך, ובמיוחד המודעות למוגבלות של מי שאינו מסוגל לכך (כולל אותי), היא שלב ראשון והכרחי. אולי באמת, זו צריכה להיות אחת מממטרותיו של חינוך טוב.
תזכה למצוות.
נשלח ב-12/1/2006 17:37
נהניתי ממקרא האשכול ולמדתי. יש לי כמה הערות קצרות, חלקן עימוד אחר של דברים שנאמרו:
- גם בהירות היא עניין של גיאוגרפיה (או הֶגיוגרפיה...), מה שברור בחוג אחד אינו אלא צרור בלול וסתום וחתום לבן חוג אחר.
- יש להסכים על כללים של הבהירות הנכספת. אמירה כמו: "רב גדול ומקובל אמר" היא טיעון מספיק וראוי לאחד ובלתי אדווקטי לאחר.
- שימוש מניפולטיבי וכוחני בשפה (האשמה בהדחקה, הכחשה ושאר ירקות) ייתכן גם אם היא בהירה.
- חשוב להסכים על הפונקציה של הכתיבה המסוימת. רומן יקובסון מנה שש פונקציות עיקריות של מבע לשוני. אחת מהן היא מבע שבו אתה, נדב, מתרכז וזו הפונקציה הרפרנציאלית המתמקדת בידע שהמבע מבקש להעביר. אבל יש מבעים שמתמקדים בשפה עצמה וביופי הביטוי (הפונקציה הפואטית) או ברגשותיו ותחושותיו של המביע (הפונקציה האמוטיבית) וכו'. מה שמחזיר אותנו לצורך בקביעת כללי השיחה.
המאמר השלם נמצא פה: יקובסון ר., 1970, "בלשנות ופואטיקה", הספרות, כרך 2, עמ' 274-285.
- אני שותפה לך במידה רבה בביקורת על החול בעיניים שזורים פוסט מודרניסטים, אם כי שים לב לשם האשכול המכיל את המילה "שיח", שהשיח עליה מאד פופולרי בשיח הפוסטמודרניסטי...
תוקן על ידי - שחרית - 12/01/2006 17:37:44
נשלח ב-14/1/2006 22:18
דוגמא לא טובה. תודה לאמשלום על ההערה.
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 14/01/2006 22:47:39
נשלח ב-14/1/2006 22:28
באבא,
אין לי מושג מאין לקחת את הדברים או מי חיבר אותם, אבל חוסר בהירות קשה לי לראות כאן, ק"ו "זיהום השיח".
יש כאן תיזה פסיכולוגית, מוסברת היטב ובבהירות רבה, שאפשר להתווכח עימה (באופן פרטי, או באופן כללי - עם זכותה להתקיים), אבל איני מבינה מה פסול מצאת בדרך הצגת הדברים, או מדוע חשבת כי יש כאן דוגמא לנושא האשכול.
נשלח ב-14/1/2006 22:32
נאך,
אכן, גם לדעתי כאן המקום להזכיר את האשכול שלי על השדים, שהיה מופת לבהירות ולשיח מסודר. גם אם אינך מסכים לעמדתי כפי שהובעה שם, דומני שקשה יהיה להכחיש זאת.
לעומת זאת, הדברים שלך כאן הם אכן שיח דמגוגי שלוקה בכמה מן הכשלים שמנה נדב.
מיכי
נשלח ב-14/1/2006 22:37
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 14/01/2006 22:48:44
נשלח ב-14/1/2006 22:41
באבא,
האם נעלם ממך המשפט - "זו קושייתו של ה'שם משמואל', ומכאן ואילך ננסה לפתח את הדברים בכיוון אחר"?
נשלח ב-14/1/2006 22:45
יכול להיות שאת צודקת.
אני הבנתי את הדברים כמתכוונים להציג תירוץ אחר בדרך אחרת מאשר הביא ה"שם משמואל" באותו מקום...
נשלח ב-15/1/2006 14:28
עוד דוגמה לניסוח מערפל-משמעות:
המבנה הכללי של דזיין (Dasein) כנמצא־בעולם אינו קובע את הקיום ההיסטורי הספציפי הממשי שלו. דזיין תמיד מוצא עצמו מוכל באופן מסוים כאפשרות במבנה הכללי של קיומו כנמצא־בעולם. נקודת המבט המקובלת של הקוגיטו (cogito) נראית כמופיעה מתוך ההיפוסטטיזציה של אופן מסוים של קיומו של הדזיין, מתוך המבנה הכללי של נמצא־בעולם. כאן, התנהגותו של הדזיין, נסיונו והבנתו מתוקנים בדרכים מסוימות. היפוסטטיזציה כזו מערבת היפוסטטיזציה הדדית של צורה קטגורית השייכת לעצמים של ההבנה המתוקנת תיאורטית של הדזיין.
