|
|
| נשלח ב-16/1/2006 09:45 |
 |
| |
ירחם
חיי תלוים לי מנגד (זה המשתמש במחשבם של אחרים מסכת הזיות פד:) ואני ממתין שמשבתי יחזור מן התיקון ובמחשבים שבהם אני משתמש אין לי פרויק השו"ת ועם כל הכבוד אין לי כוח להעתיק מדרשים רבים בצורה ידנית.
הבאתי לך דוגמא אחת שמראה לך שחז"ל חישבו היטב את שנות אישי המקרא. וישנן דוגמאות אחרות שראשנים שנקראו סופרים בדקו כל מילה היכן היא נמצאת.
ולגבי שאלתך על ויהי לשון צער הוא אמרתי לך שזו לא אמירה טריביאלית ז.א. שכל פעם שתתקל במילה כזו מיד תראה שכך הדבר אלא זו אמירה בעלת תוכן, דהיינו כל פעם שאתה נתקל במילת ויהי תפרש אותה לצער, תדע לך שיש גם אלמנט של צער בסיפור, וקושיות הגמרא הן במובן של יש מקומות שלא ניתן ליישם כלל את העקרון הפרשני של ויהי לשון צער ולכן כנראה הוא לא נכון. ועיין במדרש שמתרץ את כל קושיות בגמרא על הדיעה שכל ויהי לשון צער.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 10:33 |
|
| |
ריב אם לריב את רוצה איתי? במתותא, תלמדי קודם מקרא. האמרה שצינת מדברי חז"ל. הוא פסוק במשלי כו. ד.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 10:35 |
|
| |
בר בי,
אינני יודעת מה באת לומר בדבריך כשהבאת את חידוש הרש"ש
החילוק שרבי עשה באופן כללי הוא חילוק בין אלה שיש להם נגיעה כל שהיא ללימוד התורה על רמותיו השונות,לבין עמי הארץ שאין להם שום חלק בלימוד תורה.
אך האם חילוקו של רבי מתייחס לחז"ל המופיעים בגמרא בתור חכמים? יכול שיכלל אדם בגדר 'חכם', ולא יהיה בעל מקרא, שזה הבסיס, או בעל משנה וגמרא?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 10:38 |
|
| |
הפסוק ממשלי? אז שלמה המלך לא נכלל בגדר 'חכמים' במסורת ישראל? 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2006 12:22 |
|
| |
המאמר הנזכר הוא "פסוקי המקרא לפי הברייתא בקידושין דף ל'", מאת הרב אליהו בלר, נדפס בקובץ "אור ישראל" (מאנסי) שנה ה' גליון ג' (יט) עמ' קל"א ואילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2006 22:02 |
|
| |
נישט: אנו מדברים כאן על אנשי כנסת גדולה, רבי יוחנן ורבי שמעון בר יוחאי, שמימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים.
יעקב: מבלי לקרוא את המאמר שציינת לא אוכל להתייחס לדברים. אולם, רק בכדי לסבר את העין; בספר התורה, לפי מקראות גדולות, יש חמשת אלפים שמונה מאות וחמישים וחמישה פסוקים (5855) בעוד שבספר תהילים יש אלפים חמש מאות עשרים ושבעה פסוקים (2527).
האם נראה בעיניך הגיוני שעם הוספת הטעמים (אילו טעמים אגב?) ניתן לאזן?
לא יהיה זה הגון אם יוסיפו טעמים מסוימים לספר אחד, מבלי להוסיפם גם לספר השני.
ראיתי ניסיון להסביר את המדרש שראשי תיבות ישראל י-יש, ש-ששים, ר-ריבו, א-אותיות, ל-לתורה, כאשר בפועל, כפי שציינו, יש רק חצי. הניסיון היה להגיד שהאותיות בתורה מורכבות ממספר אותיות, למשל האות ח' מורכבת משני ו', האות א' משני י' וכו' וכו'. לדאבוני, דבר זה אינו מתקבל על דעתי, או טעמים דומים.
אם המאמר שהמלצת עליו עומד בקריטריוני עצכ"ח, אשמח ואודה לך אם תביאו לפני הקוראים ולפני.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 04:41 |
|
| |
ירוחםשמ
<"ראיתי ניסיון להסביר את המדרש שראשי תיבות ישראל י-יש, ש-ששים, ר-ריבו, א-אותיות, ל-לתורה, כאשר בפועל, כפי שציינו, יש רק חצי. הניסיון היה להגיד שהאותיות בתורה מורכבות ממספר אותיות, למשל האות ח' מורכבת משני ו', האות א' משני י' וכו' וכו'. לדאבוני, דבר זה אינו מתקבל על דעתי, או טעמים דומים">
ראה באשכולי:
ששים רבוא. באמת?
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1232035
עולם הפוך אני רואה 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 10:46 |
|
| |
יומא קגרים, דף היומי פסחים דף ב
המתודולוגיה של חז"ל בביאור המלה "אור", נראית כ"כ משונה וכ"כ מנותקת מהפשט הפשוט.
גם ק"ל בסוף הדף שמוכיחים שאור זה לילה מהשאת המשואות ל"אור עיבורו", למה שם ברור לנו שזה לילה , הרי באותה מדה ניתן גם שם ללמוד שהשאת המשואות היו ביום ?
ואם הטעם הוא כרש"י שביום אין המשואות נראים, הרי מהאי טעמא ניתן גם להוכיח ש"אור לי"ד בודקים את החמץ לאור הנר", הכוונה היא בלילה, שהרי שרגא בטיהרא מאי אהני ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 14:56 |
|
| |
בר בי רב
המתודולוגיה סבירה לחלוטין
ברור שאור זה אור כמו שחושך זה חושך
השאלה היא רק האם אכן קוראים ליום אור <ללילה הרי אף אחד לא קורא חושך, לא היית מצפה שיהיה כתוב חושך לי"ד בודקין וכו'> או שמא לליה קוראים אור <לשון סגי נהור, או משהו כזה>
הדיון על כל פסוק הוא האם הוא מכנה כאן זמן מסוים בשם עצם או שהוא מתאר מצב.
לגבי ההבדל בין משואות לשרגא בטיהרא, אני מרשה לעצמי להניח שאתה מדליק את האור בבית ביום מפעם לפעם, ואילו על הכביש אתה מהבהב למכונית שלפניך רק בלילה, אם אתה מהבהב בשביל שהוא ישים לב.
אם אתה בכלל נוהג ונוהג להבהב...
תוקן על ידי - ymy33655 - 19/01/2006 14:56:10
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 20:00 |
|
| |
תודה על דבריך.
עם זאת , לא התכוונתי להשוות בין המשואה והנר ביום, רציתי רק להראות שלגבי משואות, אנו נזקקים להגיון כדי להניח שהכוונה ללילה וכמו שמפרש רש"י,
וא"כ למה לא ניתן להגיון הפשוט (ללא ראיות מפסוקים וכו') לומר שמכיון שהמשנה אומרת "לאור הנר", מסתבר שהכוונה היא ללילה שאז הנר יעיל יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 21:39 |
|
| |
משום שגם הבודק ביום צריך לבדוק לאור הנר משום חורים וסדקים,
אגב, אתה מבין את המציאות הזו שבסך הכל יש יותר אור מנר בלילה מאשר יום בצירוף נר?
לי נדמה שנר אינו נרגש ביום משום שהוא בטל באור היום וא"כ אין הגיון לבדוק בלילה, אבל זו כבר קושיא על הגמרא
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2006 15:37 |
|
| |
ירוחם
אין לי סורק, אבל המאמר שהבאתי נמצא באוצר החכמה ואולי אחד המשתתפים כאן יוכל לסורקו לכאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 20:48 |
|
| |
ימי: קליטת האור בעיניים היא יחסית, זו תופעה ידועה שאפשר גם לנסות בבית: פתח את החלון והסתכל
החוצה בלילה; כעת כבה את האור בחדר והסתכל שוב; כשהחדר שלך חשוך, תראה טוב יותר מה שקורה בחוץ
לאור הפנסים. ככל שאתה נמצא במקום יותר חשוך, כך קל לך יותר לראות מה קורה במקום שהוא קצת
פחות חשוך.
תכליתם של חז"ל בפירושיהם למקרא:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1308669
תוקן על ידי - אראלסגל - 30/01/2006 20:48:30
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2006 22:46 |
|
| |
אראל
 תודה על הביאור.
המאירי
|
|
|
|
|
