|
|
| נשלח ב-10/2/2010 22:30 |
|
| |
העגלה החרדית הריקה (אפרת שפירא)
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 11:57 |
|
| |
ירוחמשמ (באמת ירחם ה'),
אני באמת לא יודע מה מטרתך בהטחת הדברים האלה, שהרי אפילו אתה בטח יודע
שרוב שאלותיך הינם על התלמוד, וחכמי ישראל שטחנו אותו לאורכו ולרוחבו בוודאי שאלו
את שאלותיך, שלמען האמת כל אחד שיש לו קצת רקע תורני יכול בנקל למצוא להם את
התשובות.
כמובן שאני לא הולך להשיב על כל טענותיך (אני לא משועמם), אבל מתאים פה
לאחוז בשיטתו של המהר"ל כפי שבאה לידי ביטוי בספרו המונומנטאלי 'באר הגולה',
לבאר רק מספר קושיות, ולהראות שלמעשה אין להם דבר וחצי דבר עם הנחת היסוד שרצית
להשתית, ואפילו אני יענה על הסדר ל – 4 מקושיותיך הראשונות – ואידך זיל גמור...
קושיה ראשונה:
אמנם, גם התוספות תמהו כיצד יתכן שהוא לא ידע מקרא מפורש שאפילו תינוקות
של בית רבן יודעים אותו?!
רי"ף על עין יעקב מפרש שרבי חייא בר אבא אכן ידע שבדברות שבספר דברים
כתוב: "למען ייטב לך, בשונה מהדברות שבספר שמות ששם לא כתוב כן, אלא מכיוון
שהיו 'לוחות ראשונות' שנשברו בחטא העגל, ו'לוחות שניות' שנתנו לאחר מיכן, הוא
הסתפק איזה נוסח נכתב בלוחות הראשונות ואיזה בשניות. שכפי שמתבאר מההמשך של הגמ',
שאלתו של רבי חנינא בן עגיל מבוססת על ההנחה שנוסח הדברות היה כתוב בלוחות
הראשונות, ונוסח הדברות האחרונות היה כתוב בלוחות השניות. ורבי חייא בר אבא השיב
שאינו יודע אם אכן כך היה. (וע"ע פני יהושע, בן יהוידע, תורה תמימה על דברים
ה', פס' טז').
קושיה שנייה:
תסלח לי על הלשון, אבל הקושיא הזו היא פשוט חוכא ואיטלולא, ואיני יודע מה
רציתי להשיג בה, שהרי הגמרא מיד בהמשך הגבילה את הקביעה הראשונית וחזרה בה,
וקבעה מחדש שכל המקומות שנאמר בהם רק "ויהי" – יש פעמים שהם (הפסוקים)
מתייחסים גם ללשון שמחה! אולם, הלשון "ויהי בימי" – אינו אלא
לשון צער!
קושיא שלישית:
כמובן הקביעה של הגמרא שם מתייחסת רק לגבי אלה שנתעסקו עם משה, הווי אומר
כאשר נאמר "ניצבים - ניצים" בהקשר של התנגדות למשה, אזי הכוונה לדתן
ואבירם.
קושיא רביעית – קבל תשובה בומבה:
מכיוון שרצית להוכיח את הדברים בבדיחה, אני יענה לך גם על אותו המשקל,
וכמאמרם ז"ל: כל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם.
פס' יא' - מתאר את ישיבתו של יצחק בבאר לחי רואי: "וישב יצחק עם באר לחי
רואי", ואומרים חז"ל שכל מקום שנאמר "וישב אינו אלא לשון
צער", כאשר הכוונה שמאותו רגע מתחיל איזשהו צער לעם ישראל, ובאמת כאשר תבדוק,
תמצא שפסוק אחד אחרי זה, התורה מתארת את תולדות ישמעאל: "ואלה תולדות
ישמעאל..." (פס' יב'), והרי אין צער יותר גדול מהצער שציערו אותנו בני
ישמעאל, וכמו שחז"ל מאריכים לתאר, ועל כך שבאחרית הימים אנו נסבול תחת ידם,
וכמו שאנו רואים מתרחש לנגד עינינו על בסיס יומי, ואני מאוד ממליץ לך לקרוא את
ספרו של הרב יחיאל וייצמן "גלות ישמעאל" – מאוד מומלץ.
ואידך זיל גמור, על זה הדרך... והוא רחום יכפר עוון...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 12:15 |
|
| |
אני שמח שאתה מרוצה מעצמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 12:27 |
|
| |
מחבר המשנה\גמ' לא היה מכניס טעויות או שטויות, ולכן חייבים לרדת לעומקם של הדברים,
מאוד טפשי לדעתי לבקר את החכמים בשטחיות,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 15:12 |
|
| |
מקס
למה בשטחיות? האם מרוב הדברים שהבאתי ציטטתי לא נכון? אגב אני בכלל לא מבקר, צינתי אי דיוקים, ודברים לא ברורים,
אלו אינם סודות התורה שצריכים לפרש, אם כותבים פסוק שלא קיים. אז אין לפרש - הפסוק פשוט לא קיים,
תרוצים יש , כי הרי הגמרא אומרת שערי תרוצים לא ננעלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 15:57 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | מקס
למה בשטחיות? האם מרוב הדברים שהבאתי ציטטתי לא נכון?
אגב אני בכלל לא מבקר, צינתי אי דיוקים, ודברים לא ברורים,
אלו אינם סודות התורה שצריכים לפרש, אם כותבים פסוק שלא קיים. אז אין לפרש - הפסוק פשוט לא קיים,
תרוצים יש , כי הרי הגמרא אומרת שערי תרוצים לא ננעלו. |
|
ירוחםשמ: היקר, על דאגה, לא התכוונתי עליך, לדעתי אתה התלמיד חכם שבינינו כאן בפורום,
רצוני היה לומר שבכל ביקורת על חכמים ככלל ועל חכמי ישראל בפרט,
חייבים לקחת בחשבון שאפי' שדברו שטויות כביכול, היה להם סיבה כלשהי,
ועוד: הרי במשנה וגמ' היה עריכה של מחבר, ולכן אם זה היה באמת שטויות ? הוא היה מסנן אותם,
ואם לא עשה כך ? כנראה הוא הבין את מטרתם, ולכן לא סינן אותו,
מה שאין כן בחכם שכותב לבד את ספריו, כמו בטעות המצערת של האבן עזרא שמות פרק כ בראשונה עבדו ואמתו קודם שורו וחמורו, ובשנית שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 16:26 |
|
| |
לגבי אור - אורתא, אני מתפלא מדוע כל חכמי האשכול התעלמו ממחלוקת ראשונים גדולה בפסוק 'ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה'. עיין פירוש רבי מרינוס (ר' יונה אבן ג'נאח) שמובא בראב"ע כי 'ויאר את הלילה' פירושו 'ויחשיך את הלילה', פירוש זה הוא המתיישב ביותר מצד ההקשר של המילים מסביב. ראב"ע אמנם מתקיף אותו במילים חריפות, אבל יש הרבה שמפרשים כמוהו, ובעקרון - ר"י בן ג'נאח צודק ולא ראב"ע. פירוש זה מובא גם על ידי רש"י לתהלים קל"ט יא על 'ולילה אור בעדני' שפירושו הפשוט יותר הוא 'ולילה מחשיך בעדני' כפי שמוכיחה ההקבלה של 'אך חושך ישופני'. נמצא שדיון אם 'אור אורתא' דווקא הגיוני מאוד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 16:29 |
|
| |
ולחיבת הקודש אביא עוד שני מקומות שנראה כי האומרם טעה מחמת חוסר ידיעה בתנ"ך, והיה זה דווקא האמורא רבי יוחנן. במכות דף יא. מספר ר' יוחנן סיפור על דוד המלך שחפר את השיתין לבית המקדש ופתאום הציף התהום וכמעט ששטף את כל העולם. דוד המלך לא ידע אם מותר לו לכתוב שם על חרס ולהכניס חזרה את המים בכוח השם, והוא אמר שמי שלא יגלה לו אם מותר - הוא יחנוק אותו, אחיתופל נבהל ואמר לו שמותר. שואל רש"י שם שלפי החשבון הכרונולוגי אחיתופל מת הרבה קודם, ומתרץ בדוחק גדול. יותר נראה שר' יוחנן לא עשה את החשבון כשהוא סיפר את הסיפור. המקרה השני הוא בסנהדרין (ק.): "דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי - מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר (מלכים ב' ח') "ויאמר גחזי: אדני המלך, זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע". היעב"ץ בהגהותיו שם מוכיח מכמה פנים שגיחזי היה מצורע זמן רב קודם לכן, ונדחק טובא ליישב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 16:33 |
|
| |
ופעם אחת הראיתי באריכות באיזה פורום שמת כבר. כי חז"ל לא הבינו את פשר המשפט 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה' שבפרשת סוטה. שהוא משפט מוסגר, כאומר: 'וכאן מתחילה השבועה'. ומכיון שלא הבינו זאת - המציאו שהכהן משביע את האשה שתי שבועות. ואף הוקשה להם על הכלל של 'מכלל לאו אתה שומע הן', והוצרכו לחדש דברים מופרכים כגון 'חנקי ואת כי שטית' שאין להם שורש וענף. ובכלל: אם נבוא להחשיב את העיקומים והסירוסים שסירסו חז"ל את המקרא כדי להתאימו להלכה - יעלו למאות ואולי אלפים. אלא שכאן יש לומר שאין הדברים נובעים על פי רוב מחוסר הבנה כי אם מהכורח להתאים את שתי התורות, שבכתב ושבעל פה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 16:43 |
|
| |
אינני חושב שר' יוחנן היתה לו בעיה עם ה'דוחק' של רש"י. לפי הלך המחשבה האמוראית זה ייתכן אף לכתחילה, (ובינתיים לא מצאתי פנאי לעיין בדבר). ובנוגע לגיחזי, לא ירדתי לסוף דעתו של היעב"ץ שעלה בדעתו דאיירי בצרעת נעמן, והלא מקרא מפורש טעמו של עונש. וודאי שהעונש דמיירי הכא הוא דאין לו חלק בעולם הבא, דבהא קאי בההיא סוגיא (סנהדרין צ.) ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וכו' ואפיקורוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 17:09 |
|
| |
הרעיון שעונש גיחזי היינו שאין לו חלק לעוה"ב, מעניין. אבל קשה מאוד להבין כך, וכי משום שקרא לו לרבו שלא בפניו בשמו מגיע לו עונש חמור כל כך? ואכן הגמרא בדף קז: מנסה למצוא סיבות שונות מדוע נענש בחטא חמור עד כדי כך ומאשימה אותו בעבודה זרה וכדומה, אבל לא זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 17:18 |
|
| |
אז יש לך קושיא על הגמ', אבל כנראה שזו היתה כוונתה. כי כפי שציינתי - כל הסוגיא הוא בהקשר אפיקורוס ואלו שאין להם חלק לעוה"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 17:18 |
|
| |
הדרנא בי. הגמרא במסכת סנהדרין שם (ק.) אכן מוכיחה מהמעשה דר' יוחנן שהקורא לרבו בשמו הוא אפיקורוס, ומכיון שאפיקורוס אין לו חלק לעוה"ב, מסתבר כדבריך שלזה הכוונה. ואמנם צ"ע כיצד יתכן שעל דבר כזה יאבד אדם את חלקו לעולם הבא, אבל מכל מקום מסתבר כדבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 18:28 |
|
| |
| ירוק11 כתב: |  | ופעם אחת הראיתי באריכות באיזה פורום שמת כבר. כי חז"ל לא הבינו את פשר המשפט 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה' שבפרשת סוטה. שהוא משפט מוסגר, כאומר: 'וכאן מתחילה השבועה'. ומכיון שלא הבינו זאת - המציאו שהכהן משביע את האשה שתי שבועות. ואף הוקשה להם על הכלל של 'מכלל לאו אתה שומע הן', והוצרכו לחדש דברים מופרכים כגון 'חנקי ואת כי שטית' שאין להם שורש וענף.
|
|
מלבי"ם במדבר פרק ה פסוק כא (כא) סג והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, זה בא כמאמר מוסגר, ושעור הכתובים ואת כי שטית טומאה וכו' יתן ה' אותך לאלה, ובעבור אריכות התנאים חזר פעם אחרת ואמר והשביע הכהן האשה ולפרש שהוא שבועת אלה כ"כ הרמב"ן. וזה כמ"ש הריטב"א שבועות (דף לו) שמ"ש בקדושין (דף סב) אם שכב הנקי ואם לא שכב חנקי הוא אליבא דרב בסוטה (דף יח) ששתי שבועות הן, אבל לדידן שהוא שבועה אחת א"צ לכל זה, כי יש בשבועה זו תנאי כפול אם שכב הנקי ואת כי שטית יתן ה' אותך לאלה, שכ"ז שבועה אחת. וכן ברמב"ם (פ"ג מה' סוטה ה"ז) ואומר לה אם לא שכב וכו' הנקי ואת כי שטית וכו' יתן ה' אותך לאלה, הרי שכ"ז שבועה אחת בתנאי כפול כדינו, שלא הזכיר שיאמר ואם לאו חנקי. אולם יקשה לפ"ז למה חזר שנית והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה הלא כבר אמר והשביע אותה הכהן שמוסב על כל השבועה בשני התנאים שבה, פי' חז"ל שבא ללמד שתנאי הראשון של השבועה נקרא בשם שבועה ותנאי השני נקרא שבועת האלה כי בתנאי זה מזכיר קללה שבא ללמד שבכ"מ שנזכר בתורה שבועה כמו בשבועת הפקדון שאמר ונשבע על שקר ובשבועת הדיינים שכתוב שבועת ה' תהיה בין שניהם, גם האלה בלא שבועה הוא בכלל שבועה. דלזה חלק את השבועה וקרא חלק הראשון שאין בו אלה בשם שבועה לבד, ותנאי השני שהוא אלה לבד קורא בשם שבועת האלה ללמד שגם אלה לבד נקרא בשם שבועה ובכ"מ שכתוב לשון שבועה יוכל לקבלו בלשון ארור וכמ"ש בשבועות (דף לו) ארור בו קללה בו שבועה דכתיב ויואל שאול לאמר ארור האיש וכתיב בהשביע אביו את העם. ועדיין לא ידענו שבמקום שכ' לשון אלה כמו בשבועת העדות שכתוב ושמעה קול אלה שגם שבועה בלא אלה בכלל אלה, ועז"א יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך שהקדים אלה לשבועה שלא כסדר השבועה דכאן שהקדים את השבועה אל האלה להורות שגם תנאי הראשון שהוא שבועה בלא אלה דינו כאלה ובמקום שכתוב אלה גם שבועה בכלל. ובזה תבין אורך לשון הברייתא שלפנינו שהגר"א מחק חצי הברייתא שנראה לו שהוא אריכות לשון. ולפמ"ש הם שני למודים, [א] על מקום שכתוב שבועה שגם אלה בכלל, [ב] על מקום שכתוב אלה ששבועה בכלל. וממ"ש ללמד שצריך שבועה בשם מבואר דאתיא כר' חנינא בר אידי, וגם בזה יש שני למודים שהלמוד הא' הוא ששבועה הוא בשם וזה למד משבועת השומרים דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם שהוא שבועה בשם והלמוד שאלה הוא בשם למד מפה שתנאי של האלה הוא בשם וכן תמצא במכלתא משפטים (סי' קמז וסי' קנז) ששבועה בשם למד ממ"ש שבועת ה' תהיה בין שניהם. ומ"ש ומה אלה ביו"ד ה"א צריך למחוק ועי' בשבועות שם וע' בספרא ויקרא (סי' רצג) ומש"ש:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2010 19:34 |
|
| |
המלבי"ם אכן הבחין היטב בבעייתיות שבפירוש חז"ל, והבחין בכך הרמב"ן לפניו [מעניין: זו אחת הפעמים הבודדות שראב"ע דווקא פירש כחז"ל, והרמב"ן נחלק עליהם. וכל כך נחלק - עד שאפילו לא הביא את פירושם וטרח ליישבו על דרך הפשט, כמו שהוא נוהג תדיר]. אלא שהמלבי"ם כדרכו מוסר נפשו לקיים את התיאוריה שלו שחז"ל היו חכמי הלשון, וכל דרשותיהם נובעות מחמת חריגות מלשון התורה. וכרגיל הוא מצליח למצוא איזו חריגה, משום שבאמת לשון אינה בעלת כללים מוחלטים.
|
|
|
|
|