האם חז"ל ידעו תנ"ך?

"בא לו לכתוב את המגילה, מאיזה מקום הוא כותב? מואם לא שכב איש וגו' ואת כי שטית תחת אישך, ואינו כותב והשביע הכהן את האשה, וכותב יתן ה' אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך, ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן. רבי יוסי אומר: לא היה מפסיק. ר' יהודה אומר: כל עצמו אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו', ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן".

יש כאן שלוש דעות מה היה הנוסח הכתוב במגילה, לפי רבי מאיר הנוסח הוא כך:

אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ, הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה. וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת, וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ - יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ.

רבי מאיר מעתיק בעצם את כל הנוסח שאותו אומר הכהן לאשה על פה, ומשמיט רק את הוראות האמירה: פתיחת פסוק י"ט 'והשביע אותה הכהן ואמר אל האשה', וכן 'והשביע אותה הכהן בשבועת האלה שבפסוק כא, וכן 'ואמרה האשה אמן אמן' שבסוף פסוק כ"ב. שכן אלו הן הוראות כיצד תיעשה האמירה.

דעת רבי מאיר פשוטה וברורה ומסתברת. דעת רבי יוסי היא חידוש יותר, שכן הוא סובר שכותבים גם את 'והשביע אותה הכהן' שבפסוק י"ט. ומכל מקום אפשר להבין גם את הסברא שלו, שכן לדעתו אין לחתוך את הפסוקים ולהעתיק רק חלק מהם.

רבי יהודה סובר שכותבים רק את נוסח השבועה עצמו: יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ. גם לפי ר' יהודה כמובן אין כותבים את ההוראות, ובזה הוא שוה לר"מ. אלא שלדעתו אף ההקדמה 'אם לא שכב איש אותך' וכו' 'ואת כי שטית' וכו' – אינה נכתבת לפי שהתורה אומרת וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר, ולפיכך אין לכתוב אלא את הקללה ולא את ההקדמה שלפניה שלא ניתנה להכתב אלא שהכהן יאמר אותה לאשה לפני ההשקאה. ומדעת רבי יהודה מוכח במפורש שלא סבר כהבנת הגמרא שיש כאן שתי שבועות, הראשונה מכילה קללה 'הבאה מחמת ברכה' והשניה מפורשת. שאם כן מדוע סבור הוא שאין לכתוב זאת?

ועיין בגמרא שבמקום להבין את דעות התנאים בצורה פשוטה וברורה זו, היא מעמיסה בדבריהם דרשי דרשות, וכל תנא מוכרח לגייס תשובות ל'דרשות' של התנא השני, וכמה רחוקים הדברים מן הפשטות.