|
|
| נשלח ב-18/1/2006 19:32 |
 |
| |
לשאלתו של מיימוני.
מעט מן ההבדלים, מלבד בנוסח ממכון ממרא:
- האיורים שאינם במכון ממרא.
- 8 המפתחות שאין למכון ממרא.
- ניקוד הפסוקים
והדף, כן הדף, בלי דפדפן ....
ספר אמיתי לא וירטואלי.
לקחת פעם את מכון ממרא לשיעור תלמוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 19:36 |
|
| |
גו"ג,
אני מכיר ר"מ אחד שיושב בביהמ"ד עם הלפטופ...:).
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 20:51 |
|
| |
כמו ים
צר לי להביע עמדה שונה מדברי משתתף חדש ובעל ידע כמוך, אך הנסיון שלי בלימוד מורה לי הפוך.
ניסיתי בעבר ללמוד רמב"ם על הסדר (ועשיתי זאת, אם אתה רוצה לדעת). מה נשאר? מעט מאד.
אני יכול לציין שתי בעיות:
א. המילים. יש אצל הרמב"ם מילים שאינן עברית שלנו. כתיבתו של הרמב"ם היא הברורה והצחה ביותר שקיימת בעברית (שניים לו המאירי והרמח"ל, עד כמה שידוע לי). אבל לא כל המילים שלו הן גם שלנו.
יש מהדורה בהוצאת מוסד הרב קוק עם ביאורי מילים. היא לא עמדה לרשותי. עם המהדורה הקיימת, היו פשוט קטעים שלא הבנתי. לא הרבה, נכון. אבל יש.
כפי שציינת, הדוגמא של "לזעוק" היא טעות שעלולים לטעות ואפילו בלי לדעת שטועים.
ב. הענין. הרמב"ם מסכם דינים, אך אינו מביא בהכרח את טעם הדין. לפיכך, פרטים נשכחים, ואין מקבלים תמונה ברורה מן הסברות וההגדרות העיקריות.
יש כמובן גם כאלו אצל הרמב"ם, אבל למרות הסדר המופתי שלו, ולמרות התרומה שהוא מרים להבנת כל סוגיה, זה עדיין לא מספיק כדי לקבל תמונה ברורה מכל נושא.
ואולי זה היה העדר ההבנה שלי.
ניסיתי בשעתו להשוות את לימוד הרמב"ם ללימוד משניות עם קהתי. מדוע האחרון תרם לי יותר. נראה לי שיש כאן שני הבדלים. ראשית, קהתי כמובן מוסיף ביאורים, את ה"היכי דמי" (מה היה שם) ואת הסברות, כמובן על פי פירושים שונים. ממילא, לומדים את הפרטים ואת ההגיון שמאחוריהם. משהו נשאר גם אחרי הלימוד. בלימוד הרמב"ם לא הרגשתי כך.
כמובן, זה יכול להיות מחדל שלי.
ההבדל השני הוא מעניין מאד. המשניות מביאות מחלוקות. מחלוקת, באיזה אופן שלא התבאר לי די הצורך, מאלצת אותך להתבונן יותר מאשר קריאה של דינים, דינים, דינים. כשאתה חושב ומנסה להבין את טעמי המחלוקת, אתה רואה הרבה הרבה יותר.
יתכן שהפתרון הוא ללמוד רמב"ם עם פירוש מינימלי שמוסיף רקע, וראוי היה לבחון את הפירוש "לעם" שיצא בזמנו בהוצאת מוסד הרב קוק. תוספת של פירוש כזה לרמב"ם היתה הופכת את ההוצאה באמת לספר עזר שראוי ללימוד שוטף. אך כל עוד זה לא קיים, נראה לי שלימוד הרמב"ם בפני עצמו אינו מספק.
זה מעורר קושיא גדולה, כיצד כתב הרמב"ם שמספיק ללמוד את התורה שבכתב ואז את ספרו. מה הוא סבר שיקבלו מהספר שאני איני מוצא או שאין זה מספיק לי.
איני יודע. ואשמח מאד על תשובה.
***
כל זה אינו בא לגרוע חלילה ממעלת הספר, שהוא שימושי ביותר ללימוד ולסיוע ללימוד, כפי שנתבאר פעמים רבות באשכול זה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 22:20 |
|
| |
זה מעורר קושיא גדולה, כיצד כתב הרמב"ם שמספיק ללמוד את התורה שבכתב ואז את ספרו. מה הוא סבר שיקבלו מהספר שאני איני מוצא או שאין זה מספיק לי
מימוני,
אני תמהה על קושייתך,
כמה פעמים נתקלת פה בפורום בקושיות שבהם נתקלים לומדי סוגיות בתלמוד בסתירות כביכול, כמו למשל ההבדל בין איסור הנקמה והנטירה - לבין מה שראוי שתלמיד חכם יטור כנחש - מי שלמד הלכות דעות, והלכות תלמוד תורה ברמב"ם לא ייתקשה לישב את הדברים, שלא לומר הדברים יהיו ברורים ונהירים לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 00:06 |
|
| |
ריב
כנראה לא הסברתי עצמי יפה.
אין כוונתי לסתירות, אלא להעמקה בלימוד. למרות האירגון המופלא של הרמב"ם (שזיכה אותו בתואר "גדולי המחברים" מן המאירי) אין בו מספיק שיטתיות, או לפחות הבהרה של שיטתיות.
יתכן שאני טועה, אבל נראה שהרמב"ם ידע יפה איך הוא מסכם דברים, כי הסיכום שלו התבסס על הלימוד שלו בגמרא. ההנחה שלו, לעומת זאת, כי ניתן לפסוק שאלות ולדעת את הטעם רק מתוך ספרו נראית לי אופטימית ללא הצדקה.
ואולי הרמב"ם סבר שהבנת הטעם של כל מה שכתב, גם ללא הסברים, היא ברורה מעצמה, והחסרון הוא בי?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 07:24 |
|
| |
אני חושב שללימוד רמב"ם ללא שום תוספות תועלת רבה בעיקר בגיל צעיר, כמעין רקע בסיסי בכל התורה כולה. למשל, אחד הר"מים שלמדתי אצלו הרגיל אותנו לעבור על הרמב"ם הרלבנטי למסכת הנלמדת בישיבה, ביום הראשון של ה'זמן', ולו בכדי לקבל מושגים בסיסיים.
הקושי של חלקנו (ואני בכללם) עם היעדר המחלוקות והקושיות בספרו של הרמב"ם מתקשר לאבחנה שערכתי באשכול אחר בין 'הלכתיות' ל'מסורתיות'. בניגוד לנו שאנו תוצר של הגישה ההלכתית שנפש תוצריה נוקעת מ'סתם' עוד הלכה בלי איזה מו"מ הלכתי שיוקדם לה, הרמב"ם כנראה דגל בגישה השניה ולמעשה ניסה ליצור קוד של מסורת חיה (ובעצם קרא בכך תיגר על רבי יהודה הנשיא ועורכי התלמודים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 08:04 |
|
| |
במאמר ישן ב"סיני" הובא בשם ה"בית הלוי" שהיה ממליץ לחיילים יהודים שנתפסו לצבא הרוסי , להשתדל לקחת עמם את הרמב"ם דוקא , שמתוכו יוכלו לברר במצבי ספק , מהו מדאורייתא ולהחמיר ומהו מדרבנן ולהקל . מיון שבד"כ לא מופיע בשו"ע .
סיפר המשגיח של הישיבה בכפר חסידים רבי דב יפה , ששאל את החזו"א , אם כדאי לו ללמוד את את הספר "קרית ספר" של המבי"ט המרחיב את דברי הרמב"ם , על מנת לקבל תמונה כוללת של ההלכה . החזו"א השיב בשלילה , מתוך הנימוק: כך תיקבע בדעתך הלכה דוקא כשיטה מסוימת [של הרמב"ם]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 08:15 |
|
| |
ספרן,
מהרמב"ם ניתן ללמוד על צמציאות כל כך שונה?
מיממני,
נדמה לי שר' חסדאי קרשקש קדמך בטיעונים שהעלית על הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 08:50 |
|
| |
.
לעניות דעתי, החידוש והפריצה הגדולים שלהרמב"ם בכתיבת היד החזקה, היו בעריכה. בפעם הראשונה, נותק הקשר בין הסדר שקבעו רבי וחבורתו, ונכתבו הלכות שלא בהתאם לששת סדרי המשנה, אלא באמצעות עריכה סדורה לפי נושאים.
ביקורת על הרמב"ם, גם על הסידור וגם על נושאים נוספים, היתה כבר בימיו. רבי יוסף ראש הסדר, שחי בעירו של הרמב"ם והכיר את כתיבתו, כאשר הוא ממליץ- למי שמרכיב ספריה יהודית - על ספר הלכות, הוא ממליץ על הרי"ף ולא על הרמב"ם.
רירה"ס מגדיר שלוש רמות של יהודי, ומתאים להן שלוש רמות של השכלה נדרשת. דומני כי דוקא מהחלוקה המדרגית הזו שלו, ניתן להבין את דברי הרמב"ם שציטט מיימוני לעיל: מי שאין באפשרותו להכיל את הכל (מטעמי יכולת לימודית, לחצי פרנסה וכד'), די לו אם ילמד תורה והלכה, והדרך המהירה ביותר להגעה אל ההלכה, באותה התקופה, היתה "אלחיבור" (=החיבור), היינו - משנה תורה של הרמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 09:07 |
|
| |
בע"ב,
הכוונה , כנראה , בעיקר לספקות בהלכות כשרות ושבת . ומדובר לפסוק לעצמו , במקרה שאין הנידון מפורש בהלכה .
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 10:59 |
|
| |
למיימוני, ובהמשך לדברי מואדיב,
הסופר גליקסון ז"ל במאמרו "הרמב"ם חייו ופועלו" כותב:
"משנה תורה" היא יצירה לשונית מופלאה ומזהירה, שלא היתה דוגמתה בעברית למן ה"משנה" הראשונה של ר' יהודה הנשיא, שישמשה לו דוגמא ומופת. אבל אין הוא מחקה דוגמא זו, ואין הוא עושה אותה הלכה פסוקה מבחינת הלשון והסגנון שאין לסור ממנה ימין ושמאל. "משנה תורה" של הרמב"ם היא סינטזה מופלאה חדשה של כל אוצרות הלשון העברית מבחינת החומר הלקסיקוני, עיבודו ושימושו הסינטקסי לכל צירופיהם..
כל האמונות והדעות, כל דרכי המחשבה אשר לנושאי היהדות שהיו לפניו - ידע הוא לאחדם ולאגדם ביחס הגיוני וסדר מתוקן ונאה עד שהתמזגו והתלכדו לדעה כללית אחת: יהדות תלמודית מחקרית. הפילוסופיה, תורת המוסר והמידות, המצוות המעשיות וכל תורת ההלכה, הגיוני רוח ורחשי לב המתגלים בתקוות המשיח, בזמן הגאולה ותשועת עולמים - על כל אלה ישא אמרתו בספרו "יד החזקה", מבלי לבכר עניין אחד על פני השני ומבלי להותיר לטובה מקצוע אחד מיתר מקצועות התורה.
המשנה שלנו יסודה של התלמוד מתחילה: "מאימתי קורין את שמע בערבין"? ומסיימת : "חלות דבש מאימתי מטמאות"? - ראשיתה ואחריתה מעשי הדת והמצוות.
ו"משנה תורה" ראשיתו אמונות ודעות, ואחריתו - תקוות וחזיוני לב של איש הוגה דעות וחובק זרועות עולם. הוא מתחיל: "יסוד היסודות ועמוד החוכמות שיש שם מצוי ראשון ממציא כל נמצא", ומסיים בדברי החוזה ישעיהו: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"..
תוקן על ידי - riv - 19/01/2006 11:15:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 11:32 |
|
| |
אמנם כתבתי למעלה, אבל נוסיף לכתוב עוד קצת.
אם ניקח לדוגמה את הלכות כלאים במשנ"ת, נמצא שהרמב"ם העתיק משניות של מסכת כלאים להלכות כלאים, והנה במשנה חיבר הרמב"ם פירוש על אותם משניות, כלומר שאי אפשר להבין את אותם משניות בלי פירוש, על כורחינו דרוש פירוש בכדי להבין את משנ"ת.
גם בדיני תרומות ומעשרות ישנם כללים שנתבארו בפרהמ"ש, והעתקת המסקנה ההלכתית עדין לא תגרום להבנה של אותו ענין, בלי לדעת את אותם כללים.
כאן תישאל השאלה, כיצד הרמב"ם יצא בהכרזה שאת ספרו ניתן להבין בלי שום ספר?
והתשובה, במשנה הלשון איננו מהוקצע, וצריך הרבה הסבר להבין את המשנה, ואילו במשנ"ת הלשון מהוקצע ומדויק, אבל עדין יש דברים שנתפרשו בפרהמ"ש ונכתבו במשנ"ת בלי שום פירוש, על כורחינו, צריך פירוש בדי להבין את משנ"ת גם לפי הרמב"ם, אחרת הוא לא היה מחבר את פרהמ"ש.
נמשיך לעיין בסדר טהרות, ישנם כלים שנתבארו בארוכה בפרהמ"ש, כך שאין סיכוי שהעתקת המשנה למשנ"ת תסביר את הענין, אבל כפי שכתבנו, הלשון במשנ"ת מהוקצע ומדויק, אלא שהנסיון הוכיח שצריך פירוש.
יש גם נושאים בענייני טהרה הכוללים בתוכם הרבה כללים, ואותם כללים נכתבו בפרהמ"ש, ואילו במשנ"ת הועתקו המקורות, כך שמי שאיננו יודע את הכללים, לא יבין את ההלכות, אבל כפי שכתבנו, הרמב"ם סיכם את המקורות בצורה מדויקת ומתומצתת.
נעבור לדיני רבית, משכנתא בניכוי, משכנתא בלא ניכוי, סוגיות חובקות עולם, גם כאן סוכמו הסוגיות בצורה מתומצתת, אבל הניסיון הוכיח שצריך להכיר את כללי הלכות רבית, בכדי להבין את הסיכום המתומצת.
סוף דבר, הספרים מדע אהבה זמנים קלים להבנה, ושם לא מצאתי צורך רב בידיעת המקורות, אבל מספר נשים ואילך, חייב האדם לדעת לכל הפחות את פרהמ"ש בכדי להבין את דברי הרמב"ם במשנ"ת, כמו שאומרים הרמב"ם יפרש את הרמב"ם, ויש מקומות שרק הידע בכללי הסוגיה, יגרום להבנה של תמצות ההלכות.
ועוד דבר, יש בני אדם המבינים נושא הבנה מילולית, ויש בני אדם המבינים נושא הבנה עניינית, וכאן התפצלו בני אדם בהגדרתם להבנת משנ"ת להרמב"ם בלי מפרשים.
אם השאיפה היא להבין את משנ"ת להרמב"ם, הרי שהאדם יצעד באותם נתיבים עד שלבסוף תתגשם שאיפתו, ולבסוף הוא יגיע ברמת לימודו לדברי הרמב"ם בהקדמתו, שניתן להבין את משנ"ת ללא שום ספר, כי אותו אדם כבר יבין את משנ"ת להרמב"ם בלי סיוע של עוד ספרים, ונמצא שהקיפה ידיעתו את כל תורה שבעל פה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 11:43 |
|
| |
דרום חוקר,
אי אפשר וכבר כתב על זה הרא"ש.
ספרן,
האם9 בית הלוי ציפה שחייל יחלוט את הבשר או יטבול מצה בחרוסת, האם חייל בצבא הצאר אמור לעסוק בהלכות מכירה, ממרים, זרעים וכו'? אני מאמין שהוא היה ממליץ על קיצור שולחן ערוך ולא על רמב"ם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 11:52 |
|
| |
בעל בעמיו
אתה צודק לגמרי, מי שחושב ללמוד משנ"ת להרמב"ם כקורא עיתון, אז אי אפשר, אבל מי שיפתח מפרשים (רמב"ם לעם, פרהמ"ש), יתחיל להרגיש איך שהתמונה השלמה של תושב"ע מתחילה להתבהר בשכלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 11:54 |
|
| |
דרום
והמפרשים יחזירו אותו לגמרא ומה הועילו חכמים בתקנתם?
|
|
|
|
|
