העולם הבא - אמצעי להשגת מרות

פגאן,

מדוע הצדוקים התעקשו להתנגד לרעיון העולם הבא? הרי גם להם היו תורה ומצוות, ומה הפריע להם לומר לאנשיהם שמובטח להם גמול אם ילכו בדרכם?

על פי המקור באבות דרבי נתן נוסחא א פרק ה' - הצדוקים הפסיקו לקיים מצוות מפני שהפסיקו להאמין בעולם הבא כתוצאה ממאמרו של אנטיגונוס איש שוכו - שהיו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו והיו שונין לתלמידים ותלמידים לתלמידים. עמדו ודקדקו אחריהן ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית. אלא אלו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים לא היו אומרים כך. עמדו ופרשו מן התורה ונפרצו מהם שתי פרצות צדוקים ובייתוסין. צדוקים על שום צדוק ביתוסי על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם. שלא היתה דעתן גסה עליהם אלא צדוקים אומרים מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום.




תוקן על ידי - riv - 16/01/2006 19:54:44

עיקר חסר מן האשכול בכך שלא הגדיר פותחו מהו "עולם הבא" שבו הוא דורש.

וכבר הזכיר המיימוני בתחילתו, שישנם שיטות בעניין, וכן הבהיר הרבני ווטו לדכוותיה. אך משום מה נעלמו דבריהם בין דברי ההתרסה וההגנה מכאן ומכאן.

פגאני,

האם השכלת הבן פירוש הפסוקים הללו:

"וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר, אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, מוֹת יוּמָת; עַם הָאָרֶץ, יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי, בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ, מִקֶּרֶב עַמּוֹ: כִּי מִזַּרְעוֹ, נָתַן לַמֹּלֶךְ--לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי, וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי."

?



...

[וגם יש להשיב כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה בשביל דבר זה, כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים, ניכרים לכל אדם בחוש העין, דבר שהוא יסוד התורה. ואין אתה צריך להאמין דברים שהוא יסוד התורה, כי כך ראוי אל כל שנקרא בשם תורה. כי אם באים להאמין דברים שהוא יסוד התורה, כל אחד יוכל לכתוב תורה ומצוות מלבו, ויאמר שבשכר התורה יהיו לו כך וכך לעולם הבא, דברים בלתי ידועים ולא יהיה ניכר האמת מן השקר.

ולפיכך ראוי לתורה שיהיו דבריה מבוררים וניכרים לחוש העין, עד שלא תוכל לדמות לה אחד מן הדתות שמבטיחים שכר עולם הבא דבר בלתי מבורר ובלתי ידוע לחוש.

אבל דבר הבלתי ידוע לאדם, והם בלתי מבוררים, אין ראוי שיכנסו בגדר התורה, כיון שכל אחד יוכל לומר שבשכר תורה זאת יגיע לכם כך וכך. ובשביל כך זכרה התורה הטוב הגופני במה שהוא דבר נראה וברור. ואין ראוי להזכיר בתורה שכר רוחני, שאינו מבורר לאדם והוא צריך להאמין, ודבר זה אין ראוי לתורה רק שיהיו דבריה מבוררים, כי דבר שהוא בלתי מבורר אין שם תורה ראוי עליה, כיון שכל אחד יכול לחדש דברים בלתי ידועים, ולמי ישמעו.

תפארת ישראל, פרק נ"ח]

אני חושב שזו התנשאות לחשוב כאילו כל קדמוננו היו טפשים והאמינו במשהו ערטילאי אני חושב ההיפך פעם היו יותר חכמים מאיתנו והם לא המינו אם לא היה על מה כולל הוכחות ברורו, ואולי אנו לא יודעים הכל על העולם שרב הנסתר על הנגלה בו ואולי הדתיים צודקים בכל

העיוות שבדברי פגאן הוא, שהוא מניח כהנחת יסוד, שהצדוקים היו מעין אופוזיציה לפרושים, שהם קיימו מצוות מבלי לקוות לשכר, מתוך אמונה שלמה, והתעקשו שאין עולם הבא, מפני שבתורה אין מקור לעולם הבא ולתחיית המתים. בעוד, שהפרושים כדוגמאת אנטיגונוס איש שוכו 'שימשו את הרב שלא על מנת לקבל פרס',והטיפו לכך. והצדוקים, המשולים להמון, במקרה זה, לא היו מסוגלים לכך. וכפי שקרה לאלישע בן אבויה, שמלכתחילה הכבוד הוא שהניע אותו להיות גדול בתורה, והאמונה בשכר ועונש תורגמה אצלו כפשוטה: "למען יאריכון ימיך"

[אפשר להטיל ספק באמיתות ההיסטורית של הסיפורים, עיקר המידע עליהם הגיע ממקורות העויינים אותם, ויש אומרים שהם לא הפסיקו לקיים מצוות, אלא, שהצדוקים לא הודו בתוקפה של התושב"ע, ולכן גם לא קיבלו את פרשנות הפרושים על עולם הבא ועל תחיית המתים.




תוקן על ידי - riv - 16/01/2006 20:36:52

.

איוב:

יז שם רשעים, חדלו רגז; ושם ינוחו, יגיעי כח.
יח יחד, אסירים שאננו; לא שמעו, קול נגש.
יט קטן וגדול, שם הוא; ועבד, חפשי מאדניו.


מישהו רוצה להסביר לי איפה זה "שם" ?

בקבר/בהעדר ראה שם במפרשים.

ברור שלאור אמונתינו זה ילך על עולם הנצח אך לא מכאן הראיה.

ריב שלום,

כדבריך שהוספת לאחר מכן, אי אפשר ללמוד ממקור היסטורי אשר נכתב בידי צד המתאר את אויביו.

הטענה שהצדוקים חדלו מלשמור תורה ומצוות נראית לא הגיונית, מאחר ועובדה היא שהם והפרושים נאבקו סביב מנהגיהם. אבל זה באמת מעניין איך הם הצליחו לשמור על לכידות גם מבלי להאמין בשכר ועונש והשארות הנפש.

הטענה שלך שהם לא הכירו בתורה שבע"פ יכולה כמובן להתפרש גם שהם פשוט לא קיבלו את האופן שבו הפרושים הבינו את התורה שבע"פ, או רעיונות שהפרושים ביקשו להחדיר.
אינני בטוח שהם שללו קיומה של תורה שבע"פ.

אבל האמת שזה לא ממש משנה, וזה אפילו לא משנה אם לעולם הבא יש יסודות איתנים במקרא או לא.
השאלה היא מניין בא הצורך לשכנע שהעולם הזה קיים.
שוב, טענתי היא שהצורך הזה נובע מכך שהאדם הסביר לא היה נותן לאדם אחר לרדת לחייו בעניינים שאינם צריכים להטריד או לעניין איש מבלי שיש לו סיבה טובה לתת לו לעשות זאת. העולם הבא יכל להיות סיבה טובה עבור חלק מהאנשים.

סמדיה,
לא הפסוק הזה לא ברור לי. אשמח אם תסביר לי אותו, רצוי תוך הצמדות לפשט והסברת הביטויים "מקרב עמו" "ונתתי את פני" (שוב, תוך הצמדות לפשט)

" יתכן שהתורה אינה מאזכרת - ישירות - את הנושא משום שאין בכך צורך."

למה אין בכך צורך ?

רחמנות על הרמב"ם - הוא יכול לומר מה שהוא רוצה אבל את מבינה אותו יותר טוב.
באמת מפליא אותי שאין עיקר אמונה נוסף על כך שאנשים אמורים למות שכן רשעים בחייהם קרויים מתים.
עכשיו אני מצפה לתשובה עם קצף קדוש על השפתיים

מצד אחד כבודו טוען, שדעת הרמב"ם אינה ברורה , מצד שני הוא בא בטענות אל מי שיש לו רצון לברר את דעת הרמב"ם.

אולי גם אתה תפנה אותי להלכות ביאה ותפתור את עצמך מעונשה של זו?

הרחמנות היא דווקא עליך, שאלת את עצמך פעם מה אתה רוצה לומר באמת? שהרי הדברים שהבאתי מהקדמה לפרק חלק מופיעים כלשונם, תחת הגדרת תחיית המתים - עיקר אמונה.




תוקן על ידי - riv - 17/01/2006 12:35:57