ביאור אגדות ברוח עצכח

גם. (וכבר דשו בכך)

ואם בגמרא עסקינן הרי כבר נאמר: כמה מגונה אדם זה שנעשה לו נס, ויעויין ראי"ה, עין אי"ה, על אתר.

ובלשון מודרנית כל קרב גבורה הוא קרב שלא תוכנן היטב כך שיתאים לכוחות של המשתתפים בו. אם כי לעתים מגיעים לקרבות גבורה על כרחנו וגם הם בבחינת נס...

אך אחרי הקריאה הגדולה: 'ויאמינו בה' ובמשה'.
מייד שמענו: 'היש ה' בקרבנו אם אין'.
ויבא עמלק.

כך שהמאמץ לתקף חיים דתיים בניסים כנראה לא מצליח מי יודע מה....

ולכן כמו שאמרתי זה ענין של תפישת עולם ראשונית.

אז למה הרמב"ם טען שאי אפשר לקבל את הקדמות כדעת אריסטו?

א) דומני שהרמב"ם לא פירש לנו במפורש כיצד הוא מפרש את הניסים.
ב) יש הבדל בין הותרת העקרון הדתי של אפשרות התרחשות הנס (בכפוף לסעיף א דלעיל), והדבר קשור למושג 'האפשר' בהגות הימי בינימית (ואכמ"ל, וראה לדוגמה מאמרו של רביצקי דומני בספרו עיונים מימונים, וכן לספר עיונים במשנתו של הרמב"ם, בשני אלו תמצא דיונים בענין, וכן דומנייש מאמר מייגע של רוזנברג', ועוד מאמרים רבים), לבין השלה מהו הנס. (ומלבד זאת נא עיין שם היטב.)
ג) הנס כמושג דתי מופיע באמונה הדתית, ויש להותירו בשפה זו, ולאפשר את המצאותו, ודוק בדברי = לאפשר.
ד) כבר גולדמן ניסח נכוחה, דומני, את ההבדל בין שפה דתית להתרחשויות לבין שפה חוקית טבעית - עיין שם.
נוכח דבריו דומני ברור כי המושג 'נס' הוא מושג פנים דתי.
ועל כן דברי אמורים כי ביסוד הדברים תעמוד שאלה פרשנית.

ה. בסופו של דבר על עיקר שאלתי לא השבת, וכי הנסים מייצבים את האמונה? ועיין ערך אליהו בהר הכרמל.

ו. האין כאן אופן מעט תמוה של משחקי כח במי יותר חזק, הא=ל שבו אני מאמין, או הכוחות שבהם אתה מאמין?

ז. ובעיקר:

וכי הנס מורה על עושהו, אפילו לשיטתך לכל היותר הוא מראה שהכח הטבעי הנדמה בעיני כחזות הכל אינו חזות הכל.
הרי כדי להאמין בא-ל מסויים נצרך תמיד לעשות דליגה בין ההתרחשות לבין הכיתובית שמתחתיה - את זה אני עשיתי.
והרי לשם כך יהא הנביא כותב הכתובית כאומר: "את מה שאתם רואים עשה מי שאני בא בשמו" - אם כן מה הועילו חכמים בתקנם, הרי צריך להאמין בגוף האמירה הזו.

נמצא: הנס אינו יכול לשאת מה שמעבר לו!
לשון אחר: לכל היותר תוכנו של הנס מצד התרחשותו הוא: וואו היה פה משהו יוצא דופן שאיני יודע להסבירו בכלים שעד היום היו ברשותי.

מכאן הכל פרשנות דתית - ירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו, והרי אם כבר יש שפה דתית, מה באת לרבות?

(אל תשיבני משפת המקרא, שכן הדבר מצריך ממני פרשנות ארוכה, ומקוצר הזמן, המקום, וריבוי הקוראים, אכמ"ל, ועל כך נאמר אין דורשים...)

אגב, קריעת ים סוף כבר נאמר ראתה שפחת על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי...ונשארה שפחה!

כמתעסק,
ואחרי הכל רוח חז"ל היא להאמין בתופעות על טבעיות כולל נסים. הפרשנות מבית מדרשם של הרמב"ם והמאירי אינה משכנעת אותי.

מה התועלת באפשר שלעולם אינו מתממש?

התורה עצמה מצהירה שהנסים מיצבים את האמונה. אין מה לעשות נגד מי שרוצה להיות עוור .

ולכן גם מהשפחה אין ראיה (ומה עם הפוליטקלי קורקט?)ץ ואם כבר יש משם ראיה נגד תפיסת הנבואה של הרמב"ם.

באשר לרוח

יש רוח עצוב
ויש חלף אם הרוח
ויש שאר רוח
ויש רוח המתהלך בגן
ובחר לך רוח כאשר אותה נפשך
כי את הכל ישא הרוח

(ומדוע שוב ושוב אתה מממאן להשיב על שאלותי, עיין ערך לעיל.)

ולגבי השפחה -

 ידידי, חז"ל לא חשו לפולטקלי קורקט ולכן יכלו לקדם את העולם, בין שאתה אוהב זאת ובין אם לאו...

ובוודאי שהשפחה ראתה משהו יוצא דופן, אבל אם משה רבינו לא היה מתחיל לשיר את שירת הים ולהודות על הנס, השפחה לא היתה פותחת בשיר... וכי קס"ד שהיתה אומרת 'תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך' - וכי מה אכפת לה לשפחה? 

ובכלל חשבת פעם - כיצד עם שזה עתה נגאל מעבדות - יש בו עדיין שפחה?
ודוק, היטב כי שאלה זו נפלאה ובה גנוזה התשובה האמיתית לשאלתך אודות הפולטקלי קורקט, אלא ללמדך שמה שאתה רואה קובע את דרגתך!

לפיכך:

השאלה אינך מה אתה רואה, אלא איזו משמעות דתית אתה נותן לאירוע.

כמתעסק
שאלתך על השפחה,
נדמה לי, שלהשתחרר  מעבדות,- מלהיות עבד ושפחה- זו לא הפעולה הטכנית, לברוח ולצאת מבית המעביד המשעבד,

להשתחרר מהעבדות- זו היא מהלך ומהפך נפשי גדול ומתמשך,

בני ישראל לא יצאו  התחושות של עבד ושפחה, רק לאחר ארבעים שנה.( אם בכלל, יש הרבה שעדיין ,עד היום לא יצאו מזה)

ומה שחז"ל אמרו בעצם(לטעמי)- הנה השפחה המסכנה הזו, קיבלה את הצ'נסים את כל האפשרויות, ולמרות הכל נשארה שפחה,

_________________

מודה ועוזב

כמוני כמוך.

ובכל ההליכה במדבר ראינו כמה קשה היה לבני ישראל להיות בני חורין.

נקל לקב"ה להוציא את עמו ממצרים, אך הוא מותיר ביד עמו את הבחירה להוציא את מצרים מלבם.