|
|
| נשלח ב-15/2/2008 14:03 |
 |
| |
אגדה ידועה על שלמה המלך:
(בתחילת הסיפור שלמה שבה את אשמדאי מלך השדים וקשר אותו בשלשלת)
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סח עמוד ב
יומא חד הוה קאי לחודיה, אמר ליה, כתיב: +במדבר כ"ד+ כתועפות ראם לו, ואמרינן: כתועפות - אלו מלאכי השרת, ראם - אלו השדים, מאי רבותייכו מינן? א"ל: שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך, ואחוי לך רבותאי. שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה, בלעיה, אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא, פתקיה ארבע מאה פרסי. על ההיא שעתא אמר שלמה: +קהלת א'+ מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. +קהלת ב'+ וזה היה חלקי מכל עמלי מאי וזה? רב ושמואל, חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו. היה מחזר על הפתחים, כל היכא דמטא אמר: +קהלת א'+ אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. כי מטא גבי סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך, מאי האי? אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה? אמר להו: לא. שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו? שלחו להו: אין, קאתי. שלחו להו: בידקו בכרעיה, שלחו להו: במוקי קאתי, וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה. אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם, כי עייל חזייה, פרח, ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה. והיינו דכתיב: +שיר השירים ג'+ הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות. רב ושמואל, חד אמר: מלך והדיוט, וחד אמר: מלך והדיוט ומלך.
[יובהר: כאשר אני כותב פירוש רציונלי, או לא רציונלי, זה הכל לפי מה שנוח לי ואינני שולל את הצד השני, שגם הוא חשוב לפי דעתי]
(בתחילת הסיפור שלמה שבה את אשמדאי מלך השדים וקשר אותו בשלשלת)
יומא חד הוה קאי לחודיה, אמר ליה, כתיב: +במדבר כ"ד+ כתועפות ראם לו, ואמרינן: כתועפות - אלו מלאכי השרת, ראם - אלו השדים, מאי רבותייכו מינן?
שלמה, שהיה חכם מכל אדם, ביקש לדעת גם את חכמת השדים. וכיוון שניתנה לו ההזדמנות, כאשר מלך השדים שבוי בידו - הוא רצה לנצל אותה.
"שדים" לענייננו הם יצורים רוחניים כלשהם, שתכליתם להרע לעולם. מי שרוצה לראות זאת באופן רציונלי, כמובן איננו חייב לדמיין מכשפות שחורות הטסות בשמיים. די בכך שהוא יסכים שיש דברים רעים בעולם ושיש מי או מה שגורם להם.
א"ל: שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך, ואחוי לך רבותאי.
מלך השדים איננו מוכן לניצול הזה. הוא דורש שחרור. ניתן להבין זאת באופן רציונלי כך: אדם רגיל יעדיף לחשוב רק על דברים טובים. רק כשאין ברירה הוא חושב על אפשרויות יותר רעות. ולכן כאשר שלמה מבקש לדעת את חכמת הרע, עליו לשחרר את הרע ממקום המאסר שדוחקים אותו אליו תמיד.
שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה, בלעיה, אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא, פתקיה ארבע מאה פרסי.
ברגע שאדם נותן מרצונו דרור לרע, זה משפיע על אישיותו. אישיותו נדחקת וכאילו נבעטה למרחק ארבע מאה פרסי. וכך שלמה, מאותו רגע ששחרר את אשמדאי, מייד נבעט בידו, ואישיותו נדחקה. כעת שלמה רואה את הרע במלוא הדרו.
על ההיא שעתא אמר שלמה: +קהלת א'+ מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. +קהלת ב'+ וזה היה חלקי מכל עמלי מאי וזה? רב ושמואל, חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו.
שלמה עכשיו מתחיל לעיין היטב בחכמת השדים, שהיא להרע לעולם, ולהראות כמה שאין טעם בעולם. "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". ועל סמך זה, כנראה, כתב שלמה את כל ספר קהלת שכלשון הגר"א "מהביל כל ענייני העולם הזה".
היה מחזר על הפתחים, כל היכא דמטא אמר: +קהלת א'+ אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים.
שלמה משוטט בחכמת השדים, וככל שהוא מעמיק בה , הוא רק רואה יותר איך שאין לו שום ערך. בכל מקום ובכל פינה אורב לו אותו משפט "מה יתרון לאדם", בכל מקום דוחים אותו ורק "זה היה חלקי מכל עמלי" חד אמר מקלו וחד אמר גונדו. שלמה זועק, והלא "הייתי מלך על ישראל בירושלים" ואין שומע לו.
ניתן לשער שבזמן ששלמה שוטט בחכמת השדים, דעותיו השתנו, מעשיו השתנו מעט, ובקיצור הייתה לזה איזושהיא השפעה על מלכותו. לכן כולם סברו שאישיותו של שלמה השתנתה, ובעקבות כך השתנתה הנהגתו. אבל שלמה ממשיך לזעוק: אני הוא ולא אחר שהייתי מלך על ישראל בירושלים, לא השתנתי.
כי מטא גבי סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך, מאי האי?
החכמים הבינו ששלמה לא סתם אומר זאת (בהתחלה כנראה הם חשבו שזה שק"ק), והם סברו שלא ראוי שהמלך ינהג את מלוכתו כאילו הוא שד.
אמרו ליה לבניהו: קא בעי לך מלכא לגביה? אמר להו: לא. שלחו להו למלכוותא: קאתי מלכא לגבייכו? שלחו להו: אין, קאתי. שלחו להו: בידקו בכרעיה, שלחו להו: במוקי קאתי, וקא תבע להו בנידותייהו, וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה.
אני מניח שאין ללמוד זאת (=וקא תבע וכו') כפשוטו, אלא זה הכל בדעתו של שלמה המלך, ונשיו הבחינו בשינוי שבדעתו, שמתוך חכמת השדים שהוא קנה, מחשבתו שוטטה במקומות שאינם ראויים.
חכמים בקשו לבדוק האם אכן המלכות העכשוית היא מלכות מתוך חכמת השדים, ואמרו "בדקו בכרעיה" - כנראה היה להם איזה סימן ידוע לשדים.
"במוקי קאתי" (בגרבים בא) - שלמה הסתיר את העובדה שהוא לומד את חכמת השדים, אולי כדי שלא יפחדו ממנו, עכ"פ הוא הסתיר זאת.
כיוון ששמעו חכמים שהוא מסתיר מהם משהו, הבינו שאכן מלכות שדית היא זו.
אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא ושושילתא דחקוק עליה שם, כי עייל חזייה, פרח,
שלמה קבל את דעתם של חכמים והפסיק את מלכות השדים שלו.
ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה.
לימוד חכמת השדים השאיר על נפשו צלקת קשה,
והיינו דכתיב: +שיר השירים ג'+ הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות.
רב ושמואל, חד אמר: מלך והדיוט, וחד אמר: מלך והדיוט ומלך.
מאן דאמר מלך והדיוט - סובר ששלמה לא הצליח לחזור למלכות כאחד האדם, והצלקת שנשארה השפיעה על מלכותו לעולם. ומאן דאמר מלך והדיוט ומלך - שלמה אמנם נשאר עם "ביעתותא" אבל חזר להנהיג את המלכות כראוי לגמרי בלי שום פספוסים.
תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 15/02/2008 14:05:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2008 18:54 |
|
| |
נדרים דף מ עמוד א <ואמר רבין אמר רב: מטרא במערבא סהדא רבה פרת. ">
פירש הר"ן:
<אמר ר' אבין אמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת - כשיורד מטר בא"י מעיד עליו פרת בבבל שכל שהוא גדול בידוע שאע"פ שלא ירדו גשמים כאן ירדו גשמים בא"י ונפקא מינה שאסור לטבול בו לפי שאין מי גשמים הנוטפין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן כלומר דקוו וקיימי >
כלומר, פרת מקבל את מימיו מהגשמים בארץ ישראל.
ושם הר"ן בעמוד ב ד"ה ולענין הלכה
<פסק ר"ת כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך דאע"ג דרב פליג עליה ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי (בכורות מט:) ועוד דאבוה דשמואל נמי ס"ל כרב ואידך דשמואל נמי פליגא אדידיה אפ"ה קיימא לן כשמואל דתניא בבכורות בפ' מעשר בהמה (דף נה:) יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין דברי ר' מאיר וחכ"א פרת שמו שמימיו פרין ורבין מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך כלומר דנהי דשמואל אמר הכי בכל הנהרות דמכיפייהו מברכי והכא לא אמרינן הכי אלא בפרת אפ"ה מסייע ליה משום דכיון דפרת מבריך מכיפיה כולהו נהרות נמי מכיפיה דפרת הם מתברכים שהרי כל הנהרות מפרת הם נמשכים כדאמרי' התם בבכורות (דף נה) הנודר ממי פרת אסור בכל מימות שבעולם דאפי' עינותא דמדליין סולמי דפרת נינהו הילכך ההיא מתני' מסייעא ליה לשמואל בין מדר' מאיר בין מדרבנן דרבנן נמי אמרי פרת שמו שמימיו פרין ורבין וכיון דר' מאיר ורבנן מסייעי ליה כותיה נקטינן ונמצא לפי דעת זה שלעולם טובלים בנהרות ואפי' כשמתברכין הרבה מחמת גשמים לפי שאין טפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים
>
הר"ן מסתיע מהגמרא מסכת בכורות דף נה עמוד א
<דאמר רב יהודה אמר רב: הנודר ממימי פרת - אסור בכל מימות שבעולם. >
שהגמרא מנמקת את איסור כל המים שבעולם בכך שכך המים שבעולם נובעים מנהר פרת.
הרמב"ם מסיק עקרון מהגמרא בהלכות נדרים פרק ט הלכה יח
הנודר מן המים הנמשכין ממעין פלוני, אסור בכל הנהרות היונקות ממנו ואין צריך לומר הנמשכות, אע"פ שנשתנה שמם ואין קורין אותן אלא נהר פלוני ובאר פלוני ואין מלוין אותן לשם המעין הנדור הואיל והוא עיקרן אסור בכל,
אולם רבנו תם לקח את הגמרא כפשוטה שכל הנהרות בעולם נובעים מנהר פרת ולא רק לחומרא אלא אף לקולא שניתן לטבול בכל הנהרות שבעולם, כי הואיל וכל הנהרות מתרבים מפרת ופרת מכיפיה מתברך, כל הנהרות מתברכים מכיפיה דפרת ואינם נחשבים מי גשמים.
מצאנו כאן אגדה שקשה להבינה גיאוגרפית, הלכה לחומרא בנדרים, וקולא במקוואות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 00:39 |
|
| |
לאחרונה למדנו בסדר הדף היומי, (מועד ב למפגרים בקצב) את אגדת שלמה המלך ואשמדאי, בפרק מי שאחזו קורדייקוס.
עלה ברעיוני, שאולי פשר האגדה הזו היא, ללמד זכות על שלמה על חטאיו, כעין 'נכנסה בו רוח שטות' אמרו - החליף אותו מלך השדים.
אולי גם עניין מאסרו של אשמדאי כל ימי בניין הבית, משמעו שלא היו נזקים באותם שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 11:49 |
|
| |
אולי גם עניין מאסרו של אשמדאי כל ימי בניין הבית, משמעו שלא היו נזקים באותם שנים.
אבל המלך שלמה, עשה את חטאיו הכבדים, דווקא כשהבית כבר עמד על תילו,!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 15:56 |
|
| |
והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.
אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.
ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.
קבלו אגדה לפי כל הסטנדטים החזליי"ם.
מיתוס, בסיס הסטורי כללי, יופי פנימי,מסר לדורות.
במקרה נתקלתי בשיר הזה בעקבות חגיגות ש130 שנה לפ"ת שמעוררות סדרת כתבות ש (איך לא) מנסות לבחון מחדש את המיתוס היואל מוישה סלומוני.
[מוזר, אינני זוכר שום אגדה מיתית כזאת על שום דמות בתולדות המפעל הציוני.]
זה גרם לי לחשוב ממילא על אגדות חז"ל אחרות שנתקלתי בהן.
אולי הן נכתבו ברוח דומה, ואנחנו מתנפלים עליהם וקורעים את קרביהם, במקום לקרוא אותם ונסות להתבשם בפשטות מהמסר שניסה הכותב להעביר לנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 18:20 |
|
| |
[מי שאחזו,
כאן אפשר למצוא את כל מילות השיר, וכן את שם המחבר (יורם טהרלב) והמלחין (שלום חנוך).]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2008 05:21 |
|
| |
סנהדרין יט ע"א
<אלא מלכי ישראל מ"ט לא משום מעשה שהיה דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא אמר
להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו שלחו ליה עבדך קטל נפשא
שדריה להו שלחו לי' תא אנת נמי להכא (שמות כא) והועד בבעליו אמרה תורה יבא
בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על
רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה
עומד שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' אמר לו לא
כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך
נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע נפנה לשמאלו וכבשו
פניהם בקרקע אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע
מכם מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין
אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:>
דברים כפשוטם שכולם מתו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2008 05:38 |
|
| |
שם כא ע"ב
<אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון
הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל
כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי>
אם התורה היתה אמורה להתרגם לארמית, מה היה קורה עם כל הדרשות?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2008 10:36 |
|
| |
בבעל
מענין לדעת איך הבינו דור יוצאי מצרים את התורה???? הריבמצריים לע דברו העבד'ים עברית בעבודת הפרך שהיתה שם אין להניח שהיו בתי ספר. ואולפנות לעברית, בכלל איך דברו במדבר?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/1/2009 08:48 |
|
| |
סוטה לג ע"א
תפלה: רחמי היא כל היכי דבעי מצלי
ותפלה בכל לשון?
והאמר רב יהודה לעולם
אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי
אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי
לא קשיא
הא ביחיד הא בצבור
ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי?
והתניא יוחנן כהן
גדול שמע ב"ק מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא
לאנטוכיא ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר
בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו
וכתבו אותה שעה וכיוונו ובלשון ארמי היה אומר?!
אי בעית אימא בת קול שאני
דלאשמועי עבידא ואי בעית אימא גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל ולימדו שבעים
לשון:
גם כאן הגמרא מערבת בין חומר אגדי, הבנת מלאכי השרת בלשון ארמי, להלכה הדנה באיזו שפה מותר להתפלל.
האם מלאכי השרת מבינים שפה? האם גם הבנתם תלויה בלשון אנוש?
הגמרא דנה בשאלה הזו מתוך ספור על בת קול וגם ממנו מנסה להסיק איסור או היתר הלכתי.
מוכח גם בגמרא שמלאכי השרת משתתפים בהבאת התפילה של האדם לרבש"ע, איך זה מתיישב עם העיקר החמישי של הרמב"ם?
מעניין שהרמב"ם בפירוש המשניות הביא את החילוק בין תפילת יחיד לצבור, אולם בהלכה כלל לא הביא את הדין שמותר להתפלל בכל לשון, ומשמע מפרק א בהלכות תפילה שמותר להתפלל רק בעברית, בניגוד לכאורה לגמרא כאן שמותר להתפלל בכל לשון, לפחות בצבור.
יצכן שהרמב"ם סובר שתפילה דאורייתא מותר להתפלל בכל לשון, כי הרי עיקרה עבודה שבלב, אולם חכמים מסדו את התפילה הואיל ואנשים לא ידעו עברית, ויתכן א"כ שהתפילה הממוסדת אמורה להאמר דווקא בעברית ואילו המשנה מדברת על עיקר תפילה שהיא מהתורה לרמב"ם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 21:32 |
|
| |
סוטה מו ע"ב
<תניא, היה ר"מ אומר: כופין ללויה, ששכר הלויה אין לה שיעור, שנאמר: +שופטים א+ ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד, וכתיב: ויראם את מבוא העיר, ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו;
וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה - תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן - יוצאין חוץ לחומה והן מתים; והלא דברים ק"ו: ומה כנעני זה, שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו - גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו - על אחת כמה וכמה. >
איפה לוז הזו שלפי הגמרא קיימת עד היום הזה?
הק"ו לא מובן, האם באמת מצינו שכל מי מלווה את חברו מלאך המוות אינו שולט בו ובזרעו?
בהמשך שם:
<ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' - מה ראה? אמר רב: ראה ממש, כדתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - או מיתה או עוני; ושמואל אמר: ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים; ורבי יצחק נפחא אמר: בלורית ראה להן כאמוריים; ורבי יוחנן אמר: ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה. ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה! אמר רבי אלעזר: לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות >
האם מי שנתעברה אמו ביום כפור אינו יכול לחזור בתשובה? האם בלורית מחייבת מוות? וכיצד ניתן לדעת שלא תהיה לחלוחית של מצווה בזרעם, כלום אין בחירה (אותה שאלה ניתנת להשאל על רש"י בפסוק וירא כי אין איש)?
שם מז ע"א:
<והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה +מלכים א' ג+ אלף עולות יעלה שלמה, >
האם למדים מכאן שיש ערך עצמי לעבודה שלא לשמה, לא רק בהיותה מכשיר ללשמה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 22:24 |
|
| |
א.1. מי אמר שקיימת היום אולי היתה קיימת בזמן הגמ' עד שיצאו ממנה כל אנשיה.
2.הלשון גורם הצלה ולא אין מאלך המוות שולט בו ופשוט כי הברכה הנ"ל היתה בכח אלוקי ובנס משא"כ ההצלה הוא שלא הרגוהו מידה כנגד מידה ובזה ודאי שייך ק"ו.
ב.
1.באם ממזר יכול לחזור בתשובה מה הקשר?!
2.אולי על דרך בן סורר ומורה שנידון אחר סופו או זה וזה גורם(חטא זה בנוסף לעיקר של ביזוי נביא ה') ויותר נראה הכוונה שבא לפרש את הלשון ראה מה ראה ראה שהם רשעים שכן הולכים כדרך הגויים ועלה בלבו לקללם
3.יש בחירה ויש גם ידיעה.
ג.הרי הרמבם פוסק להלכה שאם נפל מאדם מעות אפ' בלא ידיעתו ועני מצא זאת הוא מקבל שכר כנתינת צדקה ואין לך שלא לשמה גדול מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2009 04:55 |
|
| |
מי שאחזו
לא הבנתי מה המסר בשיר?
ומה רע לחפש מסרים בדברי חז"ל, שמסתמא נבדקו בנפה אחר נפה קודם שנערכו בגמרא?
בעלבעמיו
"האם מי שנתעברה אמו ביום כפור אינו יכול לחזור בתשובה? האם בלורית מחייבת מוות? וכיצד ניתן לדעת שלא תהיה לחלוחית של מצווה בזרעם, כלום אין בחירה (אותה שאלה ניתנת להשאל על רש"י בפסוק וירא כי אין איש)?"
וכלום אלישע איננו יכול לדעת את הבחירה ברוה"ק? ובכלל, אני חושב שעניין הבחירה החופשית הוא יותר הלכתי ופחות פילוסופי. כלומר ברור שיש לבחירה מגבלות כגון מה שמחוץ ל'נקודת הבחירה' וכד'.
לא כתוב מה הוא קילל, ואין הכרח שהוא כיוון לדובים, רק שהקב"ה מסיבותיו שלו הוציא את הדובים. אבל עכ"פ היה בזה גם אות, שבסמוך לקללתו יצאו הדובים.
"האם למדים מכאן שיש ערך עצמי לעבודה שלא לשמה, לא רק בהיותה מכשיר ללשמה?"
הגמרא לא אמרה שלא. היא רק אמרה שגם אם יקשה בעיני האדם לעסוק שלא לשמה, כי הוא כביכול עושה את כל מעשיו רק 'בדיעבד', והוא יעדיף לעשות דברים אחרים 'לכתחילה' - אומרים לו - אחרי הכל, מתוך שלא לשמה בא לשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2009 05:12 |
|
| |
הנה אמר שלמה "אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי".
הנה נתן ה' חכמה לשלמה, להבין משפט ולהבדיל בין דבר לדבר, החכים שלמה בדברי בני אדם, ופסק "אדם אחד מאלף מצאתי". אבל, כידוע, נשים לא היו מצויות אז בשוק, ומהיכן ידע, אבל הנה אמר הכתוב במלכים כי שלמה אהב נשים נכריות רבות (ומסתמא גם יהודיות), הלך לו שלמה ונשא אלף נשים, וזהו מדגם מייצג כנגד "אדם אחד מאלף מצאתי", ובתוכם נכריות רבות (אחרת זה לא מדגם מייצג), עבר זמן מה, ושלמה המשיך בכתיבת קהלת, הגיע לפסוק הנ"ל, השמיע כמין נקישת צקצוק בלשונו, נענע אצבעו ימינה ושמאלה ואמר: לא, "ואשה בכל אלה לא מצאתי".
|
|
|
|
|
וסימן קללה 
. שמעתי משל למי שאוכל מעדן האהוב עליו מאד, אלא שבעטיפה מצא מקודם ג'וק וכד', הרי כבר לא יהנה ממנה ממנו בשלימות לעולם מחמת האסוסיאציה השלילית.
