|
|
| נשלח ב-27/2/2009 12:51 |
 |
| |
שלמה כתב- מצאה אשה מצאה טוב- והוא גם כתב ומוצא אני את האשה רע ממות- ועוד הוא כתב ואשה מכל אלו לא מצאתי.
וההסבר הוא בגימטריא, יש הרי פנימיות כך טוענים כאן כמה מהכותבים, איש= 311 אשה= 305
מצא אשה מצא טוב- האדם שמוצא אישה קצת פחותה ממנו ,מצא טוב.
ןמוצא אני את האשה מר ממות- זה כשהאשה הופכת ל311 כלומר פמיניסטית שהיא חושבת שהיא שוה לאיש.
ואשה מכל אלו לא מצאתי= ואשה כלומר 312 שהיא יותר מהגבר זה לא מצא, אין דבר כזה.
ומכאן מודעה רבא לכל הנשים!!! הדברים הללו נכתבו בצחוק, בצחוק לא על הנשים בצחוק על אלו שחושבים כך עליהן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2009 13:32 |
|
| |
"אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי." לכאורה פסוק זה הוא דברי גנאי לנשים.אלא שהמדרש מפרש פסוק זה בצורה מעניינת. וכך לשונו: שלמה אמר, אדם אחד מאלף מצאתי, ואשה בכל אלה לא מצאתי, לשבחה של האשה אמר את הדבר הזה. "אשה בכל אלה לא מצאתי" היינו שלא היה לאשה חלק בין המחוללים סביב העגל ומכריזים לעומתו אלה אלוהיך ישראל."
תוקן על ידי צענערענע ב- 27/02/2009 13:31:10
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 04:25 |
|
| |
ירוחם אתה מדבר אלי? אני לא אמרתי אף דבר שלילי על נשים.
צענערענע
הפסוק מתחיל "אשר עוד ביקשה נפשי ולא מצאתי - אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי" -
שלמה חיפש ומצא אחד מאלף - בנוהג שבעולם, אין מחפשים את מי שמצוי, אלא את מי שלא. המצוי הוא, שכל אחד דואג למה שהוא צריך לעשות, הפחות מצוי הוא, שאדם יוצא החוצה - שלמה המלך אומר - איש דרכו ליכבוש אשה אין דרכה לכבוש - וגם איש, רק אדם אחד מאלף מצאתי, אבל, ואשה בכל אלה לא מצאתי. והמדרש לוקח את זה לעניין העגל - המצוי הוא להישאר ולחכות למשה, וכך סברו הנשים, אבל האיש דרכו לכבוש - הלך וחיפש לו תחליף למשה - וַיֵצֵא העגל הזה.
לכבוש איננו בהכרח דבר חיובי, זה יכול להיות חיובי ויכול להיות שלילי, תלוי בהקשר, וכמו כן אי הכבישה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2009 12:34 |
|
| |
מיכה
כתבתי חידוד- כחידוד של הרופשיצר. לא היה בזה אלה חידוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 13:27 |
|
| |
סנשו
ההסבר למאמר חז"ל זה, הנחש משום מה לא מוכר בטבע כנוקם ונוטר- כמו העורב למשל, שנטירתו ונקמתו מוכרים.
כידוע הנחש קולל - עפר תאכל כל ימי חייך- כל מה שהוא אוכל טעמו כעפר- כוונת הגמרא, כל תלמיד שנוקם ונוטר, כנחש- כלומר שהוא אינו מרגיש ולא עושה זאת להרגשה אישית, אל כבוד התורה- זה ת"ח,
אבל הנוקם מתוך אהבת הנקמה, הוא מרגיש טוב עם זה, איך אומרים מתוקה היא הנקמה- מי שנוהג כך-, לא ת"ח
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 05:20 |
|
| |
ילמדנו רבנו, נקמת שמשון השופט משבט דן, כנחש עלי דרך או או כמשפיל ברך?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 10:25 |
|
| |
מיכה
לא הבנתי את שאלתך -אם היתה מכוונת אלי,
אתה מביא אגדתא על פרוש התורה, שיכול להיות שהיא נכונה ויכול להיות שלא- לא כל הפרשנים מפרשים כמו רש"י,
וממנה אתה רוצה להקשות על מה שכתבתי? לו יהיה כדבריך, במה זה סותר את דברי? האם לפי דברך שמשון הרגיש ממש טוב עם הנקמה???
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 11:45 |
|
| |
אוי, לא חשבתי שזה כ"כ קשה...
ילמדנו רבנו הוא רבינו ירוחם כמובן
נקמת שמשון הוא שלוש מאות שועלי האש שלו
וכתבתי שהוא משבט דן למליצה בעלמא עם נחש עלי דרך וגם לחרוז עם שמשון (בהברה אשכנזית)
ושאלתי האם אינך סבור שזה כנחש עלי דרך - כלומר נקמה של ממש כמובן הפשוט של דבר יעקב לדן בנו בפרשת ויחי,
והאם אפשר לראות בזה "כמשפיל ברך", כלומר שהוא לא באמת היה רוצה לנקום.
שריפת שדות פלשתים, איננה דבר של מה בכך, והיא בודאי מעבר למצופה.
אין ספק שמה ששמשון עשה זה יוצא דופן, ניתן אולי להסביר זאת ששמשון ידע שתפקידו הוא לשמש יחיד הנוקם את נקמתו כביכול עבור עצמו אך באמת עבור כלל ישראל שסבלו מהפלשתים, אבל ממה שמסופר נראה שהכל נעשה על דעת עצמו, ולמעשה גם ללא הסכמת העם, כאשר ירדו אליו אנשי יהודה לאסרו לתיתו ביד פלשתים - הוא אמר "כאשר עשו לי כן עשיתי להם", זה משפט די מצחיק - לקחו לו את האישה אז הוא שרף את כל שדותיהם. בעקבות זאת שרפו את אשתו ואביה - אז הוא הלך והרג עוד כמה וכמה. ולזה הוא קורא "כאשר עשו לי כן עשיתי להם". אז האמת שזה היה מגיע להם - על מה שהם עשו לישראל. אבל זה מעלה שאלה האם באמת ת"ח הנוקם ונוטר כנחש זה אירוני או מליצה - או ממש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 12:00 |
|
| |
מיכה
הלכות אתה רוצה ללמוד משמשון, הרי אליבא דכולא עלמא ת"ח גדול הוא לא היה, ולית דפליג כי לא היו מצרפים אותו למנין בקהילותנו.
ההלכה היא כבגמרא- כך פוסק הרמב"ם וכך הטור וכך השו"ע, כולם מבינים את הפשט כפי שהסברתי  ואין בזה כל אירוניה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 13:55 |
|
| |
בבא מציעא פד ע"ב במסגרת הספורים המופלאים על ר' אלעזר בר' שמעון.
כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא אמר מר מילתיה ומר מילתיה נפיק קלא מעיליתיה ואמר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי
אשאל רק האם דין כזה שבא משמים מחייב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 15:09 |
|
| |
נא עיין באגרות הקודש, ותמצא תשובתך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 15:21 |
|
| |
בעל,
אשיב לך במעשה מבני ברק של עכשיו.
בעניני עבודתי אני נתקל בבעלי דין חרדים, שמבקשים לדון בדין תורה ולא בבתי המשפט. לפני שאמשיך אתנצל, שככל שנשמעים הדברים כהכללה אין הכוונה להלן שכל החרדים, והליטאים בפרט, בורים או רשעים או החמור מכל - גם זה וגם זה. ההיפך - דרך הרבים היא להיזהר בממונם של אחרים. אבל המיעוט, ודווקא בני עליה כביכול, אמנם מאוכלי שארית ישראל הם ובכל זאת יעשו עוולה.
והנה תופעה: הולך לו הצד המעונין לאחד מרבני בני ברק [כמעט דווקא בני ברק], ופורש אצלו את נימוקיו, ומקבל "פסק" שהדין עמו. ואם מספיק מקורב הוא לאותו רב, אף מקבל הוא תשובה בכתב. ובעיני ראיתי בשני מקרים, שהמכתב הזה מוכתר בכותרת "פסק דין", בשעה שבמקרה אחד אמנם חתמו עליו 3 רבנים, ואחד מהם אף דיין בבי"ד ידוע [המונח המקובל הוא "בי"ד חשוב", אבל יש גבול...], ובמקרה השני "דן יחיד" אחד מגדולי רבני ליטא של מטה. והמסמכים האלה הנחזים להיות "פסק דין" נערכים לפי צד אחד, שהוא גם מתלמידיו או ממקורביו [ולו הפוליטיים או החברתיים] של הרב הזה!
פעמים רבות ראיתי ניירות כאלה מוכתרים במילים "דעת תורה" או שמתואר כשו"ת וזו תשובה לשואל, אבל הפרינציפ זהה - פסיקת הלכה לפי צד אחד.
בתחילה תהיתי. בסוף הבנתי, שאין זאת אלא דוגמא בעידנא דנן לגדול כעין ר"א בר"ש - רוח הקודש מתגלה אצל אותו גדול [וכבר תואר ע"י מעריציו כך, ומי שאינו מאמין, יעיין באשכולות מעריציו בבח"ח], וקובעת מה הדין. אמנם אצל ר"א קודם אמר מר מילתיה ומר מילתיה, אבל מה הם אמוראים לעומת גדולים שבימינו?
ויותר ממוקד, לשאלתך: זה אינו פסק, ואינו מחייב, והדברים פשוטים...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2009 15:44 |
|
| |
לא לחינם מקפידים אנשי מעשה ויר"ש לא לאכול בחוצותיה של ב"ב,כי אכילה ושתיה צריכות ברכה,
כי היום- כל בני ברק מלאה גדויילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2009 08:23 |
|
| |
ואיך מבינים חכמי הפורום את כל הספורים המופלאים על ר' אלעזר בר' שמעון שבסוגיא?
|
|
|
|
|
