ביאור אגדות ברוח עצכח

לא כ"כ הבנתי את לשונך המחודדת, אבל טענתי היא, שר' יוחנן לא חשש לעין הרעף בין קודם מיתת ילדיו ובין לאחר מיתתם ואף תוך כדי מיתתם.
לא הבנתי איזה פירכא יש לזה, מלבד ההנחה כי  ר' יוחנן לא  לגמרי לא האמין ב'עין הרע' שהרי את זאת אנו מבקשים להוכיח, ולא ניתן להוכיח את המבוקש ע"י הנחתו מקודם!

לכל לומדי ומלמדי "אגדות" אם יש לכם מאמרים על אגדות חז"ל בבקשה תכנסו לאתר אגדות חז"ל ותשלחו במייל לצור קשר שבאתר, ובעז"ה נפרסם את המאמרים באתר.

בברכה

יוני

בבא בתרא יב ע"א

<אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. >
וברש"י אטו חכם לאו נביא הוא - וכי אין חכם ראוי להיות נביא דקאמר מר ניטלה מן הנביאים וניתנה לחכמים מכלל דמעיקרא לא היתה נבואה לחכמים.
הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים - שאינם חכמים מן חכמים לא ניטלה ונביאים יש להן לבב חכמה.

עולה שלדעת רש"י החורבן הבית ניטלה נבואה מנביאים שאינם חכמים.

וברמב"ן שם:
<הא דאמרי' מיום שחרב בית המקדש אע"פ שנטלה נבואה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה. פרש"י ז"ל אע"פ שנטלה מן הנביאים שאינן חכמים, ויש להשיב בה דהא אמרי' במסכת נדרים (ל"ח א') אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר, ... אלא הכי קאמר אע"פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם.>

הרמב"ן סובר שלא יתכן שיהא נביא שאינו חכם (אולי בעקבות הרמב"ם שלקח את הגמרא בנדרים כבסיס לשיטתו בהגדרת נביא) ולכן הוא מחלק לא בין נביא לחכם אלא בין נבואה לחכמה שיש בה רוח הקדש.

אם נעיין בהמשך  הגמרא נראה שלכאורה נראה כרש"י
<א"ר יוחנן: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. >
כאן הגמרא אמרה בפירוש שניתנה נבואה לשוטים, הווי אומר שנבואה אינה מותנית בחכמה. מה שלרמב"ם הוא מן הנמנעות (מו"נ ח"ב פל"ב) "אך לא ייתכן לדעתנו שיְנַבֵּא את אחד הבורים מקרב המוני העם, אלא במידה שאפשר שהוא יְנַבֵּא חמור או צפרדע" וכן נראית דעת הרשב"א בתשובה ח"ד סימן רל"ד וצ"ב.

הגמרא ממשיכה:
<לשוטים - מאי היא? כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא, שמעיה לההוא שוטה דקאמר: ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא - טביומי חתים. אמר: מאן חתים טביומי ברבנן? אנא, שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא. קם אתא. אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא. כיון דשמעי דאתא, שדור זוגא דרבנן לגביה לאימלוכי ביה, עכביה. הדר שדור זוגא דרבנן אחרינא, עכביה גביה, עד דמלו בי עשרה. כיון דמלו בי עשרה, פתח הוא ותנא ודרש, לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה. קרי רב אחא אנפשיה: כל המריעין לו - לא במהרה מטיבין לו, וכל המטיבין לו - לא במהרה מריעין לו >
איך הרמב"ם יסביר את הספור הזה, כיצד היינו אנחנו מגיבים לראש ישיבה שמתמנה ע"פ נבואת שוטה?
ובהמשך למש"כ בנושא עין הרע, מוכח מכאן שחז"ל האמינו בנבואת שוטים, וא"א לטעון כאן את הטיעון שהועלה לעיל שהם דברו לפי דעת ההמון.

באשכול סמוך כתב דינוזארוס (ואני מקווה שאין לו קפידא על הציטוט)
זכורני עת ישבנו בשיעורו של רבי גדליה, בחדר הצדדי מאחורי ביהכנ"ס לדרמן, בימי הקיץ החמים, הגענו בסיעתא דשמיא לפרק ערבי פסחים. זוכר אני את המתח הרב ששרר בשבועות שמקודם, כאשר כולם הרגישו שהנה הנה הרב מתקרב לסוגיית השדים (פסחים קיא' והלאה), אלו ויכוחים יתעוררו אז? הרב דוד שמידל והרב יעקב דויטש משחיזים סכינים.. (שני הצדיקים האלו היו מזקני משתתפי הקבע בשיעור, ומשואלי השאלות המעניינות). והנה הגיע הרגע המכריע, הרב יושב כפוף על שלחנו הרעוע, פותח את הגמרא ומכריז: ברור שז'ה הכל דמיון, דברים שאנשים דמיינו, וגם חכמים לא היה להם ידיעה ברורה בנוש'א ולכן הביאו את כל מה שהיה מקובל לחשוב. את ההמשך אתם יכולים רק לדמיין, הצרפתים, בחורי סלבודקה, הרב שמידל והרב דויטש, שישו ושמחו.

האם רג"נ היה מסוגל להסביר את הגמרא כאן באותה צורה, הלא כאן זה נוגע בנבואה שהיא מיסודי הדת?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/08/2009 10:10:32

בעל,
אני חושב שיש מקום לחשוב לפרש את הגמ' במונחים מודרניים, ברוח הזרם האנטי-פסיכאטרי שצמח בשנות השבעים, [בעיקר אחרי ספרו של פוקו 'תולדות השגעון בעידן התבונה'] שהעלה תודעה כי ההבדלים בין המשוגעים לאלו שאינם מוגדרים ככאלה הוא כמעט בלתי ניתן להגדרה פורמאלית, [מישהו ראה קן הקוקיה?] ייתכן בהחלט לאפיין את ה'משוגעים' כבעלי תבונה מסוג אחר, וייתכן כי יש להם יכולות אינטואטיביות מיוחדות, ההשוואה בין השוטים והקטנים גורמת לחיזוק כיוון זה, מכיוון שלילדים ישנם תובנות מעמיקות בהחלט רק בצורה מאוד לא ממוסדת ולא מסודרת, [ראה את האשכול על 'ויטגנשטיין בן שש'] כפי דיברו כבר הוגים רבים.[יש להוסיף דיוק מהגמ' בב"ק שאומרת כי השוטה הוא 'מין בן דעת']
רעיון זה אינו מפותח דיו, ואינו אלא בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד'

אפשרי
לו יהי כדבריך, אני ממקד כעת את שאלתי על הרמב"ם ורג"נ.

שם יד ע"א
<רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה >
מה הוא חטא?

שם טז ע"א
<א"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו שטן כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם פנינה דכתיב (שמואל א א) וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא אתא שטן נשקיה לכרעיה>
ושוב, איך הרמב"ם ורג"נ יפרשו את הנשיקה הזו.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/08/2009 9:07:20

בעל,
חשבת לרגע על האלטרנטיבה השניה?
או בנוסח אחר,
איך אתה מפרש את קטעי הגמ' הללו? [ההזויים לכאו']
אני בא להדגיש, כי הצורך בפרשנות 'חדשנית' לטקסטים הללו, היא נדרשת ומחוייבת המציאות, והיא אינה עניין לרג"נ או לרמב"ם, אלא לכל אשר יצא מכלל 'בהמה' על משמעותה העמוקה.

תוקן על ידי אפשרי ב- 16/08/2009 10:15:19

בעל
שאלו את הרבי מקוצק את השאלה הזו. איך הרמב"ם קובע- נגד הגמרא- כי אין שדים ותופעות על טבעיות?

השיב הרבי- באמת עד הרמב"ם היו שדים וכיב'- אבל כשהרמב"ם פסק שאין, אז הפסיקו והפסיק הכל להיות- מכלל צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ובא לציון גואל.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם
מה אתה חושב על הווארט הזה?

בע"ב,

(שח לי ר' חיים צימרמן ז"ל "כאשר מזדמן לי לשוחח עם בן ישיבה, הריני מגלגל את הדברים לדעת דעתו על השדים, אם רואה אני שהוא מאמין בהם, הריני מקצר ומסיים את השיחה")

_________________

בעל
וכבר אמר פ' פרנקל- לא כל מי שמלמד גיאומטריה חייב להיות מרובע, נדמה לי שגם הקוצקר לא היה מרובע.

אברך קיבל כנדן מיליון שקל, אבל היות שהוא המשיך ללמוד, השקיע החותן את הכסף, אצל הגביר של העיר, בריבית (התר עיסקא- איך לא) של 5% לחודש.
 הכל היה טוב ויפה, עד שבוקר יום ראשון אחד בא האברך אל חותנו, ואמר לו שיוציא את הכסף מהגביר, ויתן אותו לאיש אחר סתם עשיר בריבית של 2%..
צחק החותן ואמר- יכול להיות שאתה עילוי בש"ס ופוסקים- אבל במחילה בעסקים אתה לא מבין. אתה משווה בין הגביר לאותו אדם?
 
אתה מבין מה ההבדל בין 2% ל5% , עמד האברך על שלו ואמר, הכסף שלי וכך אני רוצה!

לא היתה לחותן ברירה והחליף בין הלווים. והנה לא עברו רק ימים אחדים, והגביר הגדול פשט את הרגל, וברח מהארץ?
שאל החותן את חתנו- כלום נביא אתה? שראית את העתיד? לא נביא ולא בן של נביא אני, אלא באותה שבת טיילתי בר' ר' עקיבא,. 

ובמקרה הלכתי אחרי הגביר, ובלי כוונה שמעתי אותו מדבר אל אשתו ואומר- משיח חייב לבא.

מיד שאלתי את עצמי - מה לגביר הזה שיש לו ב"ה מכל טוב לבקש את המשיח? אלא סימן לא טוב הוא.

_________________

מודה ועוזב

כמובן שאסור 'להאמין' בשדים, שהרי מקרא מפורש הוא 'יזבחו לשדים לא אלוה'! (ב"ב: כוונתי שאכן יש שדים אלא שאין להאמין 'בהם' אך כן יש מקום להאמין בקיומם - כמובן בגבולות המציאות, כעין משל וכו' וכדרכי הידועה.)

בעל בעמיו:
אם הרמב"ם כתב שאפשרות נבואת השוטה היא כאפשרות שיתנבא חמור או צפרדע, אזי כבר כתב הרמב"ם בהקדמתו למו"נ שאין לדקדק בכל מילה אלא רק לקחת את ה'עניין' שבפרק, ולפי הדרך שבה עצכחניקנו רגילים ללמודאת הרמב"ם, הרי שנצטרך לומר שאין עניין לדקדק במילת חמור' או 'צפרדע' אלא הוא הדין 'כלב' ו'חסידה'. אבל מה נעשה? גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה. וכלבים יודעים דברים הנסתרים מבני אדם. (טוב נו מה אני כזה בור? וכי אינני יודע שלכלבים יש חוש ריח מיוחד? נו , ומה זה נבואה אם לא חוש מיוחד?)