|
|
| נשלח ב-26/1/2010 19:22 |
|
| |
איפה המשיח? יושב בשערי רומי כשרגליו מלאות פצעים (סנהדרין צח'). מתי יבא המשיח? "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים", (מתני' סוטה ט').
על מה מדברים כאן חז"ל, על עתידות? נראה כי דיברו על המציאות שבימיהם. הסטיריקן הרומי יובינליס מספר שעל יד השערים הדרומיים של רומי היו מתרכזים קבצנים יהודיים (יובינליס סטירות ג 11). המיקום של שערי רומי לא נבחר באופן סמלי (מהר"ל), אלא משום שבמציאות היה שם ריכוז של יהודים אנונימיים.
"המלכות תיהפך למינות" – המלכות הרומאים תיהפך לנוצרית.
"והגליל יחרב" – הכבדת המסים והעול על אנשי הגליל.
ובקצרה, מדובר על מאפיינים של שלהי התקופה הרומית, שנתפסו כעקבות משיח.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 09:30 |
|
| |
בבא בתרא קנג ע"א: <ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה רבא כשמעתיה הוה קא טרדא ליה אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה זיל כתוב לה וכתוב בה שוכר עליהן או מטען אמרה ליטבע ארביה אטעויי קא מטעית לי אמשינהו למניה דרבא במיא ואפי' הכי לא איפרק מטיבעא:> אשה הגיע לרבא והוא פסק לה כדעתו, היא הטרידה אותו והוא פסק לכתוב לה שטר עם רמז שיבינו שדברים בגו, וכלשון הרשב"ם: "א"ל לספריה זיל כתוב לה - שהדין עמה וכתוב בסוף השטר משנה השנויה בב"מ בהשוכר את האומנין (דף עה:) שוכר עליהן או מטען וסימן היה בתוך השטר שלדחות האשה ולהטעותה נתכוין להיפטר ממחלקותה והיא הבינה בדברים וקללתו:" האשה כעסה וקללה את רבא שתטבע ספינתו. הלך רבא וטבל את בגדיו במים כדי שהקללה תתקיים בהם ובכל זאת התקיימה הקללה.
האם דיין שפסק כדין אמור לחשוש מקללה? ואם הקללה ראוי לה שתחול מה המשמעות של השריית הבגדים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/03/2010 09:31:40
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 09:51 |
|
| |
"'אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר' - דבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם"
אם התורה כותבת אלוהים לא תקלל(הכוונה לדיין) סימן שיש לחוש לקללה אחרת לא היה פסוק המזהיר לא לקלל..
ולגבי הבגדים-היה כאן נסיון להתחמק מהקללה-כנראה טריק שלא תמיד עובד.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 10:22 |
|
| |
- אם יש איסור לקלל זה אינו מכריח שהקללה "עובדת". אפשר לאסור גם פעולות שאינו יעילות, אולי משום כבוד ביה"ד וביסוס סמכותו.
- באשר ליעילות קללות – כדאי לעיין במשך חכמה בריש פרשת בלק שהיה ברור לו שקללות אינן מועילות, וברבנו בחיי שם שהאריך כנ"ל. ומן הסתם יש עוד הרבה מקורות שכופרים בקללות.
- "אמשינהו למניה דרבא במיא" אין לי כאן גמ' אך מהציטוט משתמע שלא רבא הוא שטבל הבגדים אלא מאן דהו שוחר טובתו (אולי היה לו משב"ק צדיק) ויתכן שהוא עצמו לא חשש.
- סגולות – מצינו בגמ' הרבה ומה התימהון דווקא כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 10:54 |
|
| |
לנישטאיך כלומר לדעתך טבעה ספינתו במקרה אחרי הקללה שתאבד ספינתו?
זאת ועוד:גם אם אחרים השרו את בגדיו עדיין מהסיפור משתמע חשש לקללה ולא ביטול החשש.
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/03/2010 11:14:42
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 10:57 |
|
| |
וצאו וראו מה אומר הנביא מיכה: עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְדוד והתורה גופא בפרשת כי תצא: עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. כג,ו וְלֹא-אָבָה יְדוד אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְדוד אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: כִּי אֲהֵבְךָ, יְדוד אֱלֹהֶיךָ.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 11:03 |
|
| |
תשובת רב לשאלה לגבי קללה: ." כשלומדים יותר על העניין מגלים שהכוחות האלו של הדיבור והמחשבה משפיעים עלינו, על סביבתנו ועל העולם כולו. אין כזה דבר ´סתם אמרתי´. אם אמרת משהו אז משהו קורה בעקבות זה, ולכן צריך להיזהר מאוד בכוח הדיבור שלא לקלקל אותו ולא להרוס איתו, באופן גלוי או נסתר."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 11:18 |
|
| |
.
בע"ב:
נלע"ד שרבא חשש לכך שאין קללתה קללת חינם, שכן סבר שטעה בכך ש"נשבר" והחליט להטעותה. ומאחר ואין זו קללת-חינם, חשש, ולכן ניסה את שניסה.
ולא נשכח כי רבא הוא שאמונתו בפתרונות החלומות של בר הדיא עלתה לו כפי שעלתה, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 12:15 |
|
| |
בע"ב תנוח דעתך, גם המשך חכמה וגם ר בחיי ידעו חומש. איני זוכר אם התייחסו לכך בפירוש, אך פירושיהם מסתדרים עם הפסוקים שהבאת. מואדיב אם הקללה אינה קללת חינם ולכן חשש אזי מדוע במקום לתקן פנה לצעדים תמוהים? צענע יתכן שבמקרה. יתכן שכעונש על שלא נהג באישה יפה, אך ללא קשר לקללה. להניח שקללה עוזרת זה עבורי כמו להניח שמגדל אייפל פרח באויר. הכל יכול להיות אבל צריך לכך הוכחה משמעותית מאוד. תשובת הרב אינה מספיקה. ואם אחרים השרו בגדיו ולא הוא אזי התמיהה קטנה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 13:34 |
|
| |
לנישטאיך
השאלה איננה במה אתה מאמין או לא.
אילו היית טוען שלא צריך להתייחס כפשוטם לסיפורים המובאים בגמרא הייתי מבינה את גישתך אבל אם אתה אומר שאין ללמוד מהסיפור הנ"ל את המסר הברור (שיש חשש מקללה )אז יש כאן אצלך מקרה קלאסי של כפיית אמונה שלך על פרשנות ברורה של סיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 16:47 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | לנישטאיך
השאלה איננה במה אתה מאמין או לא.
אילו היית טוען שלא צריך להתייחס כפשוטם לסיפורים המובאים בגמרא הייתי מבינה את גישתך אבל אם אתה אומר שאין ללמוד מהסיפור הנ"ל את המסר הברור (שיש חשש מקללה )אז יש כאן אצלך מקרה קלאסי של כפיית אמונה שלך על פרשנות ברורה של סיפור. |
|
צענע: אם מותר לי להתערב, אני אומר לך שמצד החכמה קללה לא יכול להזיק, וברכה לא יכולה לעזור,
וכך אומר האבן עזרא בפרשת בלק
והנכון בעיני, כי היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו. ובבא הרעה אל המקולל. יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים, כי בעבור קללתו באה הרעה. והעד, שדבר במרמה עם שרי בלק. וזה טעם לא אוכל לעבור את פי ד' אלהי, כי אין יכולת בנוצר לשנות מעשה היוצר או גזרתו. והסוד - כי החלק לא ישנה החלק, רק גזירת הכל תשנה גזירת החלק. ולא אוכל לגלות זה הסוד כי עמוק הוא.
ואם את רוצה ? כאן הוא אומר שלא אוכל לגלות הסוד כי עמוק הוא,
ובמקום אחר הוא כן מגלה את הסוד,
לגבי ברכה הוא אומר בראשית פרק ב (ג) ויברך אלהים פירוש ברכה תוספות טובה, (כלומר שאפי' שאלוקים מברך זה רק תוספת טובה)
אבן עזרא בראשית פרק מט וכאשר הברכה תוספות, הארירה מגרעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 17:57 |
|
| |
צענע
המסר הא ששמשו של רבא חשש לקללה.
פנה לסגולה ונכשל. יש כאן יותר מזה?
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 07/03/2010 18:13:26
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2010 02:38 |
|
| |
סתם כך בעיקרון כשבאים לתפוס את אגדות חזל,כדאי לזכור שאגדה היא הגדה וחזל משתמשים במשלים שהוי מתאימים לעולם הדמיון שהיה להם. ולעולם אמונות טפלות שהיו לכלל העם
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2010 12:57 |
|
| |
| בןאישאחד כתב: |  | מה הבעיה? הם אכלו אפרסמון, כדי לחבב את פירות ארץ ישראל להודות ולשבח לה' על כך. אכילה מוגזמת של אפרסמון גורמת לחסימות מעיים קשות, הגורמות להזעה מרובה עד שזבובים מחליקים ממצחו של המזיע, וליסורים קשים הגורמים למתייסר לתלוש את שערות ראשו (נתור מזייהו) וליציאה מדעתו (עד דמריד). (דניאל נשיא, "אמרי חמודות" על אתר).
[פירוש על פי הקבלה, בספר "טבור הארץ", ר' משה קלירס, ירושלים תרסו, עמ' צא].
|
|
ראו ערך אפרסמון בויקיפדיה שהאפרסמון הובא לארץ רק המאה שעברה למנינם.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2010 14:44 |
|
| |
בעל לא קראתי בויקופדיה- אבל מי היגיד לך שפרי האפרסמון המוכר לנו -כתום הגורם לעצירות- הוא אותו אפרסמון שממנה כאמור הפיקו בעיקר שמן? בדרך כלל פרי שממנו מפיקים שמן. לא גורם לעצירות להפך.
|
|
|
|
|