ביאור אגדות ברוח עצכח

איפה המשיח? יושב בשערי רומי כשרגליו מלאות פצעים (סנהדרין צח'). מתי יבא המשיח? "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית ועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים", (מתני' סוטה ט').

בבא בתרא קנג ע"א:
<ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה רבא כשמעתיה הוה קא טרדא ליה אמר ליה לרב פפא בריה דרב חנן ספריה זיל כתוב לה וכתוב בה שוכר עליהן או מטען אמרה ליטבע ארביה אטעויי קא מטעית לי אמשינהו למניה דרבא במיא ואפי' הכי לא איפרק מטיבעא:>
אשה הגיע לרבא והוא פסק לה כדעתו, היא הטרידה אותו והוא פסק לכתוב לה שטר עם רמז שיבינו שדברים בגו, וכלשון הרשב"ם: "א"ל לספריה זיל כתוב לה - שהדין עמה וכתוב בסוף השטר משנה השנויה בב"מ בהשוכר את האומנין (דף עה:) שוכר עליהן או מטען וסימן היה בתוך השטר שלדחות האשה ולהטעותה נתכוין להיפטר ממחלקותה והיא הבינה בדברים וקללתו:"
האשה כעסה וקללה את רבא שתטבע ספינתו. הלך רבא וטבל את בגדיו במים כדי שהקללה תתקיים בהם ובכל זאת התקיימה הקללה.

האם דיין שפסק כדין אמור לחשוש מקללה? ואם הקללה ראוי לה שתחול מה המשמעות של השריית הבגדים?

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/03/2010 09:31:40

"'אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר' - דבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדיינין דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם"

אם התורה כותבת אלוהים לא תקלל(הכוונה לדיין) סימן שיש לחוש לקללה אחרת לא היה פסוק המזהיר לא לקלל..

1. אם יש איסור לקלל זה אינו מכריח שהקללה "עובדת". אפשר לאסור גם פעולות שאינו יעילות, אולי משום כבוד ביה"ד וביסוס סמכותו.
2. באשר ליעילות קללות – כדאי לעיין במשך חכמה בריש פרשת בלק שהיה ברור לו שקללות אינן מועילות, וברבנו בחיי שם שהאריך כנ"ל. ומן הסתם יש עוד הרבה מקורות שכופרים בקללות. 
3. "אמשינהו למניה דרבא במיא" אין לי כאן גמ' אך מהציטוט משתמע שלא רבא הוא שטבל הבגדים אלא מאן דהו שוחר טובתו (אולי היה לו משב"ק צדיק) ויתכן שהוא עצמו לא חשש.
4. סגולות – מצינו בגמ' הרבה ומה התימהון דווקא כאן.

וצאו וראו מה אומר הנביא מיכה:
עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְדוד
והתורה גופא בפרשת כי תצא:
עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ.  כג,ו וְלֹא-אָבָה יְדוד אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל-בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְדוד אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה:  כִּי אֲהֵבְךָ, יְדוד אֱלֹהֶיךָ.