ביאור אגדות ברוח עצכח

אםשלום
הסברך יפה כתמיד, אבל אני  מפקפק אם הסיפור הזה יכל להתרחש בפפוניא, 
אנשי בבל ובעיקר אנשי פפוניא לא דברו עברית, לא סביר ולא הגיוני כי ר' מתנא יתן להם הוראות בעברית,
 בארמית לנו שונה לגמרי השורש של לן-בארמית הוא בית  או בת,
 ולכן אני טוען כי הסיפור הזה בא רק לחדד את המשמעות של מיים שלנו- ובדיחה טובה. נשארת בראש יותר מכל הסבר אחר.

_________________

מודה ועוזב

אמשל

בקשר לסיפור עם עבדו של רב נחמן:

תובנות כאלו ניתן לשתול בצורה בלתי מבוקרת. הנה אראה לך כיצד אני שותל שם תובנות הפוכות . הרי שנינו איננו יודעים את מצבם הפסיכולוגי של עבד ואדון אז, ומן הסתם היו המון גווני ביניים.

המשנה מדברת על מה נשתנה וכל מתחיל בגנות ומסיים בשבח (גרונם?). הגמ' מדברת מעט על מה נשתנה ואז סוגיה חדשה – מח' רב ושמואל לגבי מתחיל בגנות אם מעבדים היינו או מ- מתחילה עע"ז היו אבותינו. ואז נשתל הסיפור של ר"נ שממנו מסיקים את "פטרתן מלומר מה נשתנה". מדוע לא בסוגיה הקודמת?

יתכן כי עבד בימים באלו היה רואה את מצבו כ"טבעי", בטחון סוציאלי יש לו וגזירת שמים היא שהוא עבד. אין לו שום זכויות משלו וכל מה שיש לו בחסד הוא מקבל. בוודאי שחלק מהם ראו כך את מצבם ולא חשבו כל היום כיצד בורחים.

אומר ר"נ לעבדו - עבד שרבו משחררו וגם נותן לו כסף וזהב (בטחון סוציאלי) (תוספת מיותרת שמדוע הזכירה)  – נכון שצריך לשבחו כי  הרימו מדרגת יצור נטול זכויות ונתן לו עצמאות ללא חובותיה (להשיג לבד אמצעי מחיה). כך אנו צריכים להתחיל מעבדים היינו, שהיינו אפסים ונהיינו עם בעל אמצעי קיום. אולי בהכירו את העבד ידע גם כי הלז מעדיף להשאר עבד ולא עצמאי וחסר כל, והרי אין העבד אמור לצפות שגם אם ישחררנו ר"נ יתן לו מלא ביתו כסף וזהב.

לכבוד היום
הספור על רשב"י במערה כולו אומר דרשני לעצכחניקים.. אני רוצה למקד נקודה אחת:
<נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם>
מה משמעות השריפה הזו? וכי מי שעושה כר' ישמעאל חייב עונש?

ברכות לב ע"ב
<

מקס
אני שואל אותך, אין לי כח גם לתענית וגם לצדקה, מה לעשות?

ע"ז י ע"ב
<

ואם כן מהו הספור על ר' חנינא שהחיה את המת.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/11/2010 20:06:38