ביאור אגדות ברוח עצכח

"אמרו ליה: מציעתיה דעלמא היכא? זקפה לאצבעתיה אמר להו הכא, א"ל ומי יימר אייתו אשלי ומשחו.

אית לן בירא בדברא עיילא למתא א"ל אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה.

אית לן ריחיא דתבירא חייטיה אמר כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה משרא דסכיני במאי קטלי בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא לחמרא ומי איכא משרא דסכיני.

אייתו ליה תרי ביעי א"ל הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיוורתי אייתי להו איהו תרי גביני אמר להו הי דעיזא אוכמתי והי דעיזא חיוורתי.

ורצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה מהיכא דעל נפק אחוי לן מנא דלא שוי חביליה אייתו (כל חד וחד) בודיא פשטוה לא הוה עייל בתרעא אמר להו אייתו מרי סיתרוה היינו מנא דלא שוו חביליה.

איתינהו כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי אמר כולהו חבראי להכא אתו אמר ליה לספונא שרי ספינתך בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו כי מטי לבי בליעי מלא כוזא דמיא מבי בליעי.

כד אתו אוקמינהו קמי קיסר חזנהו דהוו מעני א"ל הני לאו נינהו שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו אקשו לאפי מלכא אמר ליה כל דבעית עביד בהו אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי שדינהו בתיגדא אמר להו מליוה להו ואיזילו לכו מלו ושדו ביה קמאי קמאי ובלע להו מלו עד דשמיט כתפייהו ובלו להו ואזול" (ר"י בן חנניה וסבי דבי אתונה, בכורות ח:)

חשבתי שפשט הדברים (ולא אתפלא אם ילנקק כאן מואדיב שאמשלום קדמתני באיזהו מקומן) לגלוג של ר"י בן חנניה על המדע היווני.

הגם שבדברי חכמים יש הרבה שבעינינו הם אמונות טפלות, מבחינתם היו הדברים מוחשיים, הם ראו שהכשפים גורמים חולאים גדולים, ושהשדים מזיקים לאנשים וכו'. זו היתה ראיית העולם המעשית שלהם. (וגם לא ברור בדיוק מה היה בימי התנאים, שאפשר שכבר אז נתגבש סיפור זה. אין להקיש מהחשיבה הבבלית המאוחרת). ואילו היוונים היו רגילים לקבוע קביעות פומפוזיות על סמך ענינים סימטריים והכללות ש'ראויות לאלים בטבעם'. כך כל הדיבור של ר"י מול חכמי אתונה הוא שימוש בהכללות טפשיות כאלו ההולכות ומקצינות עם הדיון, והסיום הוא שחכמי אתונה ממלאים את ה'מים הכבדים' שלהם עוד ועוד עד שכתפיהם בלות והם נשחקים ומתים והולכים.. הוא ההערכה הכללית בנוגע לפירות של חכמה זו.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/01/2013 21:36:52