|
|
| נשלח ב-30/4/2014 17:00 |
|
| |
אריאל
תודה. יפה כתבת.
ועכשו לשאלה שלא קיבלתי עליה תשובה:
האם מספר הסיפור האמין שהוא אמיתי, או שחשב שזה יכול להיות משל למשהו?
איזו תפיסת מציאות יש כאן בנוגע לרוחות? על מה היא מתבססת? מנין לקחו רבותינו את הרעיונות האלו?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 23:23 |
|
| |
מיימוני, יש ארבע אפשרויות: (1) חז״ל האמינו בשדים ויש שדים. (2) חז״ל האמינו בשדים ואין שדים. (3) חז״ל לא האמינו בשדים ושיקרו. (4) חז״ל לא האמינו בשדים והשתמשו בהם כמשל. נוכל לפרש כל אחד מסיפורי השדים כמשלים. כך נוכל לעשות גם למיתולוגיה היוונית (כפי שאכן האמינו הניאו אפלטונים) , לסיפורי התורה (כפי שהאמינו האלגוריים) וגם למה שכתוב בעיתון. הדרך הפשוטה ביותר (התער של אוקאם, כדאיתא באשכולות אחרים) היא להניח כאפשרות 1. נאלץ לוותר עליה אם תוכיח לי שאין שדים. אשמח להוכחה כזאת. (העובדה שאיננו רואים אותם כיום אינה ראיה. יתכן שהם נכחדו, עברו דירה, החליטו להתחבא או התחפשו לחיזרים) הדרך הפשוטה ביותר אחריה היא אפשרות 2. אתה לא אוהב אותה כי אתה מאמין שחז״ל היו חכמים. זו אינה ראיה, כמובן. (עיין בשטויות בהן האמין אריסטו) אני אוהב את אפשרות 4 אבל אין לי שום ראיה שהיא נכונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 23:46 |
|
| |
מיימוני אין בעיה לראות בזה משל, בתנאי ששהקריטריונים לפרשנות מה משל ומה כפשוטו יקבעו בכללים ברורים מראש ביחס לכל התורה כולה, שזה לא ישמש רק להתפטר ממדרשים לא נוחים.
וכבר ידועה היא, מחלוקת הרמב"ם ושפינוזה, לגבי גבולות הפרשנות של כתבי הקודש, ואמנם לגבי המדרש יתכן שזה חלוק, והראיה הברורה לזה מדרשת אותו רב שאשה אחת היתה במצרים שהולידה שישים ריבוא, כשכתגובה ללעג אותו תלמיד הוא ביאר שהכוונה ליוכבד שילדה את משה ששקול כשישים ריבוא, וזה ראיה גם לדרק המהר"ל (וגם הרמב"ם) בתפיסת המדרשים כמשל.
מ"מ אביא כאן מדברי שפינוזה שאני מזדהה איתם ביחס למחלוקתו עם הרמב"ם, ושהם נכונים גם לגבי המדרש לגבי זה שראוי שיהיו כללים, ושהכללים יצאו מתוך המדרש עמו : "לשוא נשתדל להוכיח דבר מה מכתבי הקודש, אם מותר לכלול בין הסתומות והחתומות דברים ברורים מאין כמותם, או לפרשם כאוות נפשנו" "אסור לנו לעקם את כוונת המקרא לפי צו תבונתנו ולפי הדעות שיש לנו מלכתחילה, אלא כל ההכרה של ספרי הקודש צריך שתבוקש מתוכם בלבד"
נדמה, שגם בעלי הנטיה לדחות את דברי שפינוזה בזה, מסכימים לדרכו ביחס לכללי מחקר של כל תחום אחר, ומה נשתנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 23:47 |
|
| |
אריאל
אפשרות 4 היא זו שהמאירי מעדיף.
גם אני הייתי מעדיף.
בפועל אני סבור שחכמים, לפחות חלקם, האמינו במזיקים למיניהם. אבל זה לא חסרון בחכמתם. הם היו אנוסים על פי הידע והאמונות של התקופה. איך אפשר להתכחש למה שמתארים כה הרבה בני אדם?
אם כבר, יש להזכיר את הערתו של פרופסור רביצקי, ששאל היאך הגיע הרמב"ם למסקנתו שאין שדים ויצא נגד כל המסורת, וסמך על הפילוסופיה שלו. החידוש הוא הרמב"ם, לא האמונה - המוטעית אך הנפוצה - בשדים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2014 23:52 |
|
| |
ומה הראיה שלך שאין שדים?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2014 08:36 |
|
| |
אריאל
מה הראיה שלך שאין דרקונים/חד קרן/סלמנדרה לטאה שחיה באש/הארי פוטר?
איזו ראיה אפשר להביא לטענה מהסוג של "אין X" כאשר X הוא מהסוג של "ישות שהאמינו בה לפני התפתחות של חשיבה מדעית מודרנית" ו"יש אנשים שמספרים סיפורים המתעקשים שפגשו בהם"?
יש קבוצה של X שמכילה ישויות - לדעתי, דמיוניות - שכוללת שדים, ג'ינים, רוחות רפאים, והרשימה יכולה להתארך.
אני שולל את קיומם בהסתמך על כמה שיקולים.
א. הידע שלי, בחלקו מדעי, מתאר עולם שבו אין מקום לקיומם. יש חוסר היתכנות לקיומם.
ביתר פירוט:
ב. היום אנו מצפים כי מציאותה של ישות תוסבר על פי תיאוריה. התיאוריות שיש לנו לקיומם של שדים סותרות את התיאוריות האחרות שבידנו. ולתיאוריות האחרות יש עדיפות.
ג. אני מאמין שכל מה שיש בעולם נברא בידי השם. לא מסתבר לי שהשם ברא שדים. למה שיברא כאלו?
ד. יש לי הסבר תיאורטי איך התפתחה האמונה בשדים ויצורים דומים. זו התפתחות מקבילה להתפתחות בקיומם של אלילים. כאשר יש הסבר מדוע "ראובן מאמין ב-X", כוונתי בטעות, זה משמיט במידה מסויימת את הקרקע מתחת לאמונתו. (זה נכון גם לגבי אלו שטוענים שמאמינים בדת בשל סיבות אלו ואחרות, אבל לאמונה הדתית שלי, אם נקרא לה כך, יש שיקולים אחרים התומכים בה).
ה. במקרים רבים, הראיות שהובאו לקיומם של שדים מתוך עדויוות מתפרשות באופן אחר. כוונתי לעדויות שניתן לבדוק בזמננו זה.
ו. בדומה לסעיף הקודם, עדויות שנמסרו לכאורה בסיפורים מהעבר היותר רחוק מכילות בעיות נוספות שמקשות לקבלן.
כתבתי די מהר ומסתבר שאפשר לשפר את הנוסח. אולם מכל השיקולים האלו ואחרים אני סבור שאני יכול לומר בודאות ש"אין שדים".
בדומה לכך, אני סבור שאני יכול לומר בודאות איך מתפתחת אמונה בשדים.
ראוי לציין שיש בזמננו חכמים ורבנים שאינם מאמינים בשדים מפני שהם נתקלו בהם או אספו ראיות לקיומם, אלא בגלל שאם הם נזכרים בגמרא, זה חייב להיות אמיתי. הנחת יסוד זו אינה נכונה. יש בגמרא טעויות מסויימות בתחום המדע והכרת המציאות. זו לדעתי אחת מהן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2014 11:35 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | להבנת סיפור מהגמרא לפי רוח עצכ"ח גיטין דף לא : רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא עלייהו, אמר חד לחבריה: ניקום מקמיה, דבר אוריין הוא, א"ל אידך: מקמי פלגאה ניקום? אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: ברוחות.
מדוע הגמרא מספרת לנו את הסיפור הזה?, שנדע כי ר' הונא ור' חסדא שקרו!? |
|
האמת שהם לא שקרו. הם הרי נחלקו אם לתת כבוד לגניבא, וזו הרי משנה מפורשת באבות, כל מי שרוח המקום נוחה הימנו-גניבא הרי היה בר אורין- רוח הבריאות נוחה הימנו,
וחברו סבר ההפך. ולכן השיחה היתה על רוחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2014 10:58 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | אריאל
תודה. יפה כתבת.
ועכשו לשאלה שלא קיבלתי עליה תשובה:
האם מספר הסיפור האמין שהוא אמיתי, או שחשב שזה יכול להיות משל למשהו?
איזו תפיסת מציאות יש כאן בנוגע לרוחות? על מה היא מתבססת? מנין לקחו רבותינו את הרעיונות האלו? |
| ניתן לפרש את הסיפור הזה כמשל: הרוח הטובה מייצגת את כוחות הסדר בעולם. הרוח הרעה היא הכאוס, כוחות ההרס. מתחולל, כביכול, מאבק נצחי בין הסדר לכאוס, בין ההתנהלות התקינה למזיקים. החידוש הגדול של ר׳ יוסי היה שאין אנו יכולים להניח את המאבק הזה לנפשו, להניח את עצמנו לחסדי כוחות הטבע. אנו צריכים לנהל את הטבע בעצמנו ולהגביר את הסדר על הכאוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2014 13:44 |
|
| |
אמר רבה, אשתעו לי נחותי ימא:
האי גלא דמטבע לספינה,
מיתחזי כי צוציתא
דנורא חיוורתא ברישא,
ומחינן ליה באלוותא
דחקיק עליה:
אהיה אשר אהיה
יה ה' צבאות
אמן אמן סלה,
ונייח.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2014 23:04 |
|
| |
אריאל
מהסוף להתחלה
על האש של סנט אלאמו - איקון ירוק על תגלית חשובה.
ומכאן שאולי עוד דיווחים מתמיהים בספרות חז"ל יש להם הסבר על דרך הפשט.
ולגבי פרשנותך לסיפור על מלחמת הרוחות - שוב, איקון ירוק. מאד נוח לי לקרוא כמוך את הסיפור לאור הפירוש הזה.
אבל אני עדיין תמה. המספר, אם ראה בו רק משל כלומר דבר לא אמיתי, האם לא חשש שהשומעים יבינו כאילו באמת יש רוחות? שהסיפור ינדוד הלאה ויתלו בו ישויות שקריות, ונמצא שבמקום להועיל על ידי לימוד הנמשל הוא מזיק על ידי הפצת אמונות טפלות?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2014 13:51 |
|
| |
א) יתכן שהמספר לא ראה בעיה באמונה בשדים. ב) יתכן שהמספר ידע שעליו להשתמש בכלים אלו כדי להעביר את מסריו. ג) יתכן שגם המספר האמין בשדים (מה שלא סותר את ההנחה שסיפור זה הוא משל)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2014 03:11 |
|
| |
א"ר יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה שנאמר (משלי א, ט) כי לוית חן הם חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים לגרגרותיך חש במעיו יעסוק בתורה שנאמר רפאות תהי לשרך חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא אמר רב יהודה בר' חייא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו לזה יפה ולזה קשה אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו שנאמר ולכל בשרו מרפא (עירובין נד.)
מה הפשט?
הסיבה שנזכרתי במאמר זה היא שיחה עם נהג מונית שסיפר לי שאדם התקשר לרב יאשיהו פינטו ואמר לו 'כבוד הרב, אני סובל מכאבי ראש.' אמר לו הרב 'תלמד תורה והם יעברו.' אמר האיש 'אני לומד תורה בקביעות'. א ברוך. אבל הרב פינטו מספיק חכם להינצל ממשבר כזה 'אתה לא לומד מספיק'. 'אני לומד כל היום' התעקש האיש. 'זה עדיין לא מספיק' חתם הרב.
(יש לקבל בעירבון מוגבל את הנוסח המדויק של הויכוח אבל הרעיון הכללי אירע, לדברי נהג המונית)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2014 10:08 |
|
| |
כפי הנראה פינטו הוא חובבן התשובה האולטימטיבית היא אינך יודע כמה היה כואב לולא התורה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2014 11:37 |
|
| |
אריאל
יש כאן שני נושאים. אני מתחיל מהסוף.
הבאת סיפור ששמעת מנהג מונית. אנו, הקוראים, כבר שומעים זאת ממך. דרך המסננת שלך, שהיא כמובן אובייקטיבית ככל האפשר, אבל יתכן שאתה שמעת מה שאנו שומעים אחרת. אין דומים דברים שבעל פה לדברים שבכתב.
אני מניח שכל אחד שמע על המושג "טלפון שבור", אם כי חוששני שהיום כבר לא משחקים את זה בגן הילדים, וחבל. זה לקח חשוב לחיים שצריך להכיר מהנסיון. (באמת לא מכירים? מושיבים ילדים ברצף, אומרים בלחישה לילד הראשון איזה משפט, והוא מתחיל להעביר אותו בלחישה, ומבקשים מהאחרון לחזור בקול רם על המשפט. יש הפתעות מצחיקות).
עקרונית, הנושא שתארת, פניה לרב בשל כאבי ראש, יכול להיות נפוץ. תשובה נכונה לשואל צריכה לברר, בין השאר, באלו כאבי ראש מדובר. כאבי ראש יכולים לנבוע ממתח, חוסר שינה, עייפות, או סיבה פיזיולוגית כמו בעיות ראיה (אפילו משקפים או החלפת משקפים) ועד לסרטן...
פניה לרב אינה תחליף לפניה לרופא.
עם זאת, יתכן שהרב, בדיוק כמו פסיכולוג, או כל אדם חכם, יכול לשמוע את הרקע הכללי ולהציע עצה טובה. ללמד את האדם איך לשחרר מתחים, איך להתגבר על חרדות, איך לשנות את הרגלי החיים כדי לישון יותר.
ויתכן שעליו להפנות את השואל לרופא, ויתכן שהשואל באמת זקוק לפנות לרופא - אבל מפחד, כמו שקורה לרובנו, ולכן הוא מעדיף ללכת לרב שמציע "תרופות" או פתרונות שאינם מחייבים לעמוד מול סיכון לגלות משהו מפחיד מאשר לרופא, אם צריך.
הרב יכול או אף חייב, לדעתי, ללמד את האדם שצריך להשתפר באורח החיים, מה שנקרא "לעשות תשובה" או "להתחזק". ואם הרב פינטו ענה בחכמה, כפי שנראה מן השאלה והתשובה, אז הוא המליץ לו על לימוד תורה. כאשר אדם מתחבר ללימוד קבוע, הוא ילמד על עוד מצוות, יקיים יותר, ועשוי לשנות לטובה את שגרת חייו ליותר אורתודוכסיים ויותר בריאים.
אמנם אני הייתי מדגיש באזני השומע, בנסיבות המתאימות, ששינוי של הרגלי חיים, כמו הקפדה על אכילה במידה, שינה בזמן, הימנעות מעימות עם הנוסעים, המנהלים בחברה או אשתו או כל אדם, גם הם נכללים במצות תשובה. זו נקודה שמפתיע עד כמה היא מפתיעה אחרים.
פשוט ובכל זאת לא נראה לעין. מחפשים את התשובה בבדיקת מזוזות או בתרומה לצדקה ולא בשינוי לחיים בריאים. לעשות תשובה אינו אומר לוותר על הנאות אלא לחיות בצורה מתונה, בריאה וחכמה. ומהנה.
הארכתי, אבל אני סבור שאלו דברים חשובים.
באיזו מידה הרב פינטו מודע לכך? באיזו מידה הוא ניסה לקדם את הנושא הזה עם השואל? כל זאת איני יודע ואיני יכול לדעת. אבל הדברים כפי שהובאו אינם פוסלים את זה שהוא ניסה לייעץ נכון, ובמקרה זה נכשל. יחסית.
בשל המעורבות של הרב פינטו בנושאים שונים שבכותרות דיון על דמותו ודרכו שייך יותר לפורום שמותר להזכיר את שמו מאשר אלינו. אני רציתי רק לתאר את האופן הכללי שבו לדעתי רב משרת את הציבור בשאלות כאלו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
|