ביאור אגדות ברוח עצכח

כמתעסק ומיימוני
אחת מהנחות יסוד של הפורום היא שהידע המדעי של חז"ל היה הידע של זמנם ולכן אנחנו לא מצפים שחז"ל ידעו את מכניקת הקוואנטים ואחד מחברנו אף הביע את זעזועו העמוק מתפיסה מעין זו http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1891890.
הואיל ואמונה בשדים היתה נפוצה בזמן חז"ל מדוע שלא נאמר שהיא היתה חלק מתפיסת עולמם. במה שונה אמונה בשדים מאמונה שהעולם שטוח?
האם נדרש גם את השדים בספר חסידים באותה צורה ואולי מאותם נימוקים?

בע"ב-

ידע מדעי? מתואר פה דו שיח.משהו ממשי.לא נראה שהסתמך על ידע חיצוני אלא ניהל דו שיח ממשי עם שדים.
לכן פתרון כה לא יעזור כאן.

חוץ מזה שיש חילוק - בודאי שחז"ל לא האמינו לכל הבלי ואמונות ההבל של הגוים.אברהם אבינו לא קבל את עבודת האלילים למרות שהיתה רווחת ויש עוד המון דעות שחז"ל והיהודים היו היחידים שנשאו אותם (מה גם שבכלל יש לפקפק בזה לפי הגמרא בפסחים שהתווכחו עם אומות העולם.ששם רואים שלא הלכו אחריהם כעיורים באפילה.ופשוט שכך.וכן הרמב"ם שהעביר ביקורת על חכמי האומות . וכן דרך החכמים.)

הכל כמובן בהנחה שהגמרות הלו עוסקות בקביעות מציאותיות מדויקות ולא בתפיסות עולם או התיחסות אנושית.

ישרן,
על אחת כמה וכמה.
שדים נחשבו כבני שיח. שמישהו אחר יספק הסבר פסיכולגי מודרני.

ועדיין יש הלכות כגון היזק ראיה שבנויות על אמונות נסוג זה.

ומה עם מימרתו של רב ש 99 מתוך 100 מתים מעין הרע? תוקן על ידי - בעלבעמיו - 24/04/2006 11:16:18

מיימוני וכמתעסק

מאיר תוקן על ידי - ymy33655 - 24/04/2006 11:39:15

בעל

מסתבר שאנו מעריכים את תרבותם של חז"ל באופן שונה. זכותך.
לא אמרתי שאיש מהם לא האמין בשדים.
אך כבר אמר ישרן: בחייך הוא ניהל שיחה עם שד שבא אליו חבילות בידו ואחרי כן עוד טרחו וכתבו לנו את זה - כאן זה נשמע לי אבסורדי.
כבר אמרתי שבירושלמי דומני שאין שדים - ומדובר באותה תקופה והיו שנעו מבבל לא"י ולהיפך, כלומר האלטרנטיבה הוכרה.
למה שלא נחשוב שלפחות בחלק מהמקרים שד הוא גם סמל מושגי ששייך לתקופה?

מיימוני -

הייתי מוסיפה עוד שתי נקודות חשובות, לטעמי -

א. קשה לי להתעלם מן ההומור שבסיפור. אני יודעת שיש כאן כאלה שמתחלחלים מן המחשבה שיש הומור בתלמוד - זב"שם. זה סיפור מצחיק, ולדעתי הוא גם מכוון להצחיק (או לפחות להעלות חיוך ולעורר אירוניה). חז"ל כמומחים לחינוך ולהעברת מסרים, הבינו שגם הומור הוא כלי חינוכי (בין כאשר מעבירים באמצעותו מסרים, ובין אם כדי לעורר הקשבה ותשומת לב בקהל).

ב. נראה לי שיש כאן מסר חשוב והוא, שאפילו השדים כפופים לחוקים (חוקי טבע מסויימים וגם - וזה המרכיב המפתיע - חוקי ההלכה). האם אי אפשר לראות כאן אמירה חינוכית? - אתם הלומדים, שאינכם שדים, צאו ולימדו מאותו השד שמחד הוא מחוייב בפני בית הדין ובפני הרב, ומאידך תירוציו המתחכמים (והצודקים!) אינם עומדים לרשותכם כבני אדם...

אמשלום,
אם נתיחס לכל החלקים בתלמוד העוסקים בשדים, עין הרע וכו' כאל הומור, אזי התלמוד ברובו הוא ספר סאטירה שאפילו קישון לא חיבר כמותו.

בע"ב,

א. האם אמרתי משהו כללי? דיברתי על הסיפור הספציפי.
ב. נראה לך ש"איום" מסוג זה מפחיד אותי?

בעל בעמיו               ומוקדש במיוחד בהומור לאם שלום
להשלמת העלמותם של חנניה מישאל ועזריה הגמרא ממשיכה להסביר בהמשך
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צג עמוד א ורבנן, להיכן אזלו - אמר רב: בעין הרע מתו  ושמואל אמר: ברוק טבעו   רב שהאמין בעין הרע לשיטתו הם נהרגו
על ידי בעלי עין הרע. שמואל שהיה רופא (וכנראה גם בעל חוש הומור מפותח)
אומר שטפו טפו טפו שהנשים יורקות כשאומרות בלי עין הרע  בזה הם טבעו.

במסכת ברכות דף מח ע"א למדנו: