במסכת ברכות דף מח ע"א למדנו:
ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה אשתבע לה אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה
ובתרגום חופשי: ינאי המלך והמלכה (שלומציון) אכלו ארוחה שכללה פת, והואיל וינאי הרג את כל החכמים לא היה מי שיברך להם ברכת המזון. אמר לאשתו מי יכול להביא לנו מישהו שיברך לנו? אמרה לו תשבע לי שאם אביא לך מישהו שלא תצער אותו, נשבע לה והביאה את שמעון בן שטח אחיה. ובהמשך מתואר איך שמעון ברך ברכת המזון אחר שאכל בסעודה.
הגמרא הזו מעלה מספר תמיהות:
כלום בכל חצרו של ינאי ובכל ירושלים לא היה מי שיברך ברכת המזון?
האם צריך חכם כזה גדול כדי לברך ברכת המזון?
האם בכל ארוחה ינאי היה מביא מישהו שיברך בשבילם?
ינאי הרי לא הסתפק בכתר מלכות ורצה גם להיות כהן גדול, כפי שמסופר במסכת קידושין, ובגלל שחכמי ישראל התנגדו הרגם. האם מי שאינו יודע לברך ברכת המזון התיימר להיות כהן גדול?
האם מישהו מאתנו היה סועד על שולחנו של עם הארץ שאינו יודע ברכת המזון והרג את כל חכמי ישראל? הינו סומכים על הכשרות? ומה עם דיני טומאה וטהרה?
מה ניתן להסיק מספור כזה על מסורת התורה, הרי הגמרא מספרת בפירוש שנותר רק חכם אחד ורק איש אחד שידע לברך ברכת המזון. האם כל התורה תלויה באדם אחד בלבד? ובפרט לשיטת הכוזרי שבונה את אמינות התורה על סמך המסורת שעוברת בעם רב.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 23/01/2007 12:32:56