|
|
| נשלח ב-19/2/2007 11:33 |
 |
| |
מה שיודע כיום בתור אפרסמון הוא למיטב ידיעתי פרי טרופי שלא גדל באותה תקופה בארץ. האפרסמון של אותה תקופה הוא בושם.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/02/2007 11:33:02
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 11:43 |
|
| |
לא יודע. הוא כותב ש"הוא גדל באקלים חם ולכן היה נפוץ לאורך השבר הסורי אפריקני מעין גדי בדרום ועד רמתא בצפון כולל בקעת גינוסר שלחוף ים כינרת".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 12:03 |
|
| |
מי זה דניאל נשיא?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 13:14 |
|
| |
מנהל מנוף. הוא ביקר כאן פעם בפורום לצורך התגוננות על סמינרי ההסברה המוכרים שקקי"ם, והתקבל במקלחת של צוננין.
תוקן על ידי בןאישאחד ב- 19/02/2007 13:16:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2007 14:09 |
|
| |
[בא"א,
דומני, שבע"ב צודק. וראה כאן.
"שיח האפרסמון הנזכר במקורותינו בעין גדי וסביבתה, אינו האפרסמון עץ הפרי, אבל הדמיון בשמות הוא שהביא לקריאת עץ הפרי בשם אפרסמון."]
תוקן על ידי אמשלום ב- 19/02/2007 14:09:14
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 08:07 |
|
| |
ברכות דף נא ע"א
< א"ר ישמעאל בן אלישע שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך מפני שתכספית ואמרי לה אסתלגנית של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם ואומרים אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד >
מיהו סוריאל שר הפנים ומהו תפקידו?
איזה איסור עובר מי שעושה אחד משלושה דברים אלו?
לכאורה יש כאן היפוך הסבה והתוצאה, צריך להמנע מדברים אלו מסבה זו או אחרת ומי שלא נמנע נענש ואילו כאן נאמר שמחכים לאדם שיילכד.
מעניין להשוות אמרה זו של ר' ישמעאל לסוגיא בברכת דף ז ע"א:
<תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו וקמ"ל שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך>
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/02/2007 8:08:09
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2007 18:07 |
|
| |
SURREAL?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 18:35 |
|
| |
לק"י
אני קראתי ולא אבין את הדיון כאן
כאשר אנו אומרים פלוני קרע אותי מצחוק למה הכונה?
אותו הדבר גם בענין רבא ור' זיירא הם השתכרו יחד ור' זירא נקרע משכרות
כך גם בנוגע לבר כוכבא שרבנן קטלוהו כלומר התנגדו לו.
כאשר אנו קוטלים מישהו למה אנו מתכונים?
ולמה התכון כורת הידיים המפורסם חשין?
כאשר תלמידי בית שמאי הרגו בתלמידי בית הילל - הרי פשוט שהכונה למלחמתה של תורה ולא שבית המדרש נהפך לשדה קטל חלילה - ודלא כמתרחש בישיבת פוניבז המעטירה לשעבר כיום.
צריך בכלל להסביר דברים פשוטים אלו?
זה רק נובע מאבדן הישרות הטבעית.
נאם הדרדעי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 19:17 |
|
| |
דרדעי,
לא הבנתי - "אבדן הישרות הטבעית" גורם לכך שכשכתוב "הרג" אנחנו מבינים הרג, או שהוא גורם לכך שאנחנו משתדלים בכל כוחנו להבין "הרג אותו מצחוק"?
ועוד לא הבנתי - מה כ"כ פשוט בהבנתך את שהתרחש באותו היום בבית המדרש, בין תלמידי ב"ש לתלמידי ב"ה?
ועוד איני מבינה - האם גם בכל הנוגע להנמקות ולהגדרות הלכתיות, אתה מייחס לתלמוד כזה חוסר דיוק בכוונותיו ובמילותיו?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2007 22:10 |
|
| |
לק"י
שום חוסר דיוק.
אלא כך לשון הדיבור והכתיבה בכל שפה חיה.
מארק טווין כתב סיפור על הרגע שבו הבין שהביטוים אינם כפשוטם - כלומר, כאשר מישהי אומרת שנקרעה על שולחן הניתוחים כאשר ביתה מתה עליו, אין הכונה שהרופאים קרעו אותה פיזית אלא נפשית. כאשר מישהי מוציאה את ליבה בבכי אין הכונה שניתן לראות את ליבה יוצא ממנה.
זה היה בשבילו רגע שעבר מילדות לבגרות.
ובאשר להלכה - הרי כאשר מדובר על אלפיים אמה תחום שבת הרי אלו אלפיים אמה. אבל כאשר מדובר על כך שארץ ישראל ארבע מאות פרסה הרי שמדובר בלשון בני אדם האומרת ערים גדולות ובצורות בשמים. כאשר קוראים ספר משפטי הכללים כך וכאשר קוראים רומן הכללים אחרים - כך גם בלשון ההלכה והאגדה.
ההבנה המילולית של לשון ספרותית מראה על אישיות ילדותית.
נאום הדרדעי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 07:37 |
|
| |
דרדעי,
אני מסכימה שיש לקרוא ספרות בדרך ספרותית, אבל איני מסכימה שביטויים ספרותיים אין בהם דיוק משלהם. הבחירה במילים, בספרות (בכתב או בע"פ) היא בחירה, ויש לדון בה ככזאת. אם בחרו לומר "הרג", היתה סיבה לכך - יתכן שזו הגזמה, ייתכן שזו מטאפורה, ביטוי פואטי או שימוש שאמור לעורר קונוטציות מסויימות וכו'. אף אחד מן ההסברים הללו אינו הופך את הדבר ל"פשוט". בדיוק להיפך.
לטעמי, הבגרות אינה בזלזול בטקסט הספרותי (כמו שאינה בקריאתו כתיאור היסטורי/גיאוגרפי/ביולוגי), אלא בקריאתו בכלים הספרותיים המתאימים. לענ"ד, האמירה החד-משמעית, שקוראת את הטקסט בחד-מימדיות (נניח - "הרי פשוט שהכונה למלחמתה של תורה ולא שבית המדרש נהפך לשדה קטל חלילה") אינה בוגרת כלל ועיקר. היא משתיקה את הטקסט ובכך מעלימה את משמעויותיו.
[אגב, אני חושבת שחלק גדול מן הדיונים ההלכתיים בתלמוד יכולים וצריכים גם הם להיקרא כך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 08:03 |
|
| |
דרדעי,
אז למה בשנה שאחריה ר' זירא סרב להשתף בסעודה משום לא בכל יומא איתרחיש ניסא.
ואל תשכח, שאצל הרמב"ם הישרות הטבעית היתה אריסטוטלית.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 09:19 |
|
| |
בעלבעמיו
אם תעיין טוב בדברי דרדעינו תראה ששאלתך איננה שאלה. רבי זירא הסתכן מרוב שתיה שהשקהו רבה.
דרדעי
בנוגע לתלמידי ב"ש וב"ה וסיפור ההרג בירושלמי: "תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים", ידועה פרשנותו של גרץ....
_________________
מיכה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 09:47 |
|
| |
אז מה הוא מאשים את רבה אם הוא שתה יותר מדי?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/3/2007 13:11 |
|
| |
לק"י
האשים את רבה כי רבה דחף אותו לזה. בנתונים אחרים היה שותה פחות.
פרשנותו של גרץ ידועה לי ולא מקובלת עלי. מלחמתה של תורה היא הביטוי הרגיל בכל מקום למחלוקת חכמים וכן אנו משתמשים במטאפורה הזו היום.
וממילא זו הכונה גם שם ופשוט.
נאם דרדעי
|
|
|
|
|
