ביאור אגדות ברוח עצכח

דרדעי
משה רבנו גם אומר ראה אני נותן לפניך את הברכה וכו. זה גם ראה = הבן     ועוד הרבה אחרים כנ"ל אין צורך לחפש קונצים והויות רוחניות במקום שלא צריך,

_________________

מודה ועוזב

לק"י
מסכים
רק מוסיף שיש הבנה ויש הבנה
זה הכול
נאם הדרדעי

דרדעי
בא נסכם עוד כמה שטויות והבלים:
העולם מורכב מארבע יסודות וחומר הדלגלים הוא חומר חמישי,
ספינת ברזל טסה באויר היא מהנמנעות
וכו' וכו'

לק"י
ובמה דבריך קשורים לפרשנות אגדות חז"ל?
לא באתי לכאן לריב עם ניק שאני לא מכיר באתר שאני לא מכיר .
לא מוצא חן בעניך? לחיי.
ואל תכניס דברים שלא לענין לפתיל שדן בענין אחר.
נאם הדרדעי

ל- אמיר חוזה

הלכות יסודי התורה
ד,יג  [ז] לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה, או צורה בלא גולם.  אלא לב האדם--הוא שמחלק הגוף הנמצא בדעתו, ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה, ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבע יסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר מגולם אחר.  והצורות שאין להם גולם, אינן נראין לעין, אלא בעין הלב הן ידועין, כמו שידענו אדון הכול בלא ראיית עין.

דרום חוקר,


לעולם אין אתה רואה גולם(=חומר) בלא צורה, או צורה בלא גולם(=חומר). 
אלא לב האדם (הרמב"ם משתמש בסגנון המקרא במונח המליצי בדומה ל'חכםלב' והכוונה היא לתודעת האדם)--הוא שמחלק הגוף הנמצא בדעתו, ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה, ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבע יסודות,(= לפי אותה כימיה קדומה המציאות המאטריאלית של עולמינו היא תמיד צירופם של ארבעה היסודות : עפר מים אויר ואש) וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר מגולם אחר(=עולם הגלגלים בו הגופים אינם מורכבים מאותם ארבע יסודות.)  והצורות שאין להם גולם, אינן נראין לעין, אלא בעין הלב הן ידועין, כמו שידענו אדון הכול בלא ראיית עין.
 (בראיה החושית אנו משיגים את ארבע היסודות שהם החומר\גולם, ואילו את הצורה, אנו משיגים באמצעות התודעה בלבד)

_________________

דרום חוקר,

זה שהחומר והצורה אינם נתפסים אלא דרך ההפשטה השיכלית אינו גורע כלום ממציאותם הממשית של כל אחד לחוד.
תדע, השכל הפועל - הינו צורה טהורה. ומה בנוגע לא-ל?

נכון שאצל האדם הצורה היא נקנית, אולם מה שנקנה זה צורת האדם, טרם שהוא קנה צורה זו, הוא גם בעל צורה, אך לא בעל צורת אדם. (כשם שבע"ח שמת הוא בעל צורה אך לא צורת בעל חי)

מושג הצורה האריסטוטלי הרי נבנה על ביקורת האידאות של אפלטון, ועם כל התפיסה הנומינליסטית של אריסטו כשהוא הגיע לתיאולוגיה הוא לא יכל  להתחמק מהמושג של הצורה הטהורה של אפלטון, וכך הוא גילגל את אידיאת הטוב האפלטונית לצורה הטהורה של השכל הפועל.
הווי אומר אפילו מחוייבות מינימלית ביותר לתיאולוגיה כמו שהיה לאריסטו הכריחה אותו לקיים ממשות אידיאלית טהורה, ובניגוד לכל תפיסתו הנוגדת כל ריאליזם - אידיאלי. מחוייבותו העמוקה ביותר של רמב"ם לתיאולוגיה  מחייבת אותו לריאליזם אידיאלי הרבה הרבה יותר עמוק מזה של אריסטו. ומכאן הכמעט חזרתו של רמב"ם לאפלוטוניות ולמרות המושגים האריסטוטלים, בעוד שמושג הא-להים של אריסטו יכל להגמר במושג הפיסיקלי של מניע בלתי מונע, רמב"ם היה צריך לפתח תורת א-לוהות שלימה, כדי לתת למושג הא-ל תוכן המזכיר מאוד את אידיאת הטוב של אפלטון, ומכאן נגזרה גם תורת עבודת הא-ל של רמב"ם שהיא ההתבוננות בא-ל, כשהיא תופסת בעצם את מקומה של עבודת האידיאות של אפלטון שעניינה ההשתקעות  החמורה בהתבוננות באידיאות. 

אמיר,

בהמשך לדבריך המחוכמים. הריאליזם של הרמב"ם התבטא בזה שלא קבל את תורת הנפש של אריסטו כמו שהיא ( = הזן המרגיש והשכלי שכולל בתוכו גם את הדמיון) וקבע כי חלקיה הם חמישה, הוסיף את הרצון שהוא החלק ה'אחראי' להוציא מן הכח אל הפועל - והפריד את השכלי המדמה כחלק עצמאי נפרד.

_________________