ביאור אגדות ברוח עצכח

ריב,

בתורת הנפש היה חשוב לרמב"ם להדגיש את אחדותה של הנפש. (להוציא את הפרשנות של גלינוס לאריסטו כי כמה  נפשות הם, כבר בתקופה ההיא חשוב היה לביולוגיסטים להדגיש את האחדות שבין האדם לעולם החי)
אחדותה של הנפש חשובה, בכדי להוציא את האדם מכלל שיתוף כל שהוא עם בעלי החיים הפחותים ממנו, שאין האדם והחמור ניזונים מאותה נפש, אלא האדם בנפש האנושית, והחמור בנפש החמורית.

הבחנה זאת של רמב"ם, והתפיסה כי לא ראי דמיון הבהמה כראי דמיון האדם, חשובה מאוד גם לפיתוח תורת הנבואה של רמב"ם ששם מקבל הדמיון האנושי תפקיד נשגב.

ניתן לומר גם לאידך גיסא כי רמב"ם הפריד את המדמה מן השכלי, כדרך לפיתוחה של שכלתנות טהורה שאינה מתבססת על כח המדמה,
 והדרך לזיכוך הרעיון מכל דמיון, היא שגרמה לרמב"ם לתת הפרדה חדה בין שתי פונקציות אלו של הנפש האחת.

בעניין הרצון גם יש מקום להאריך, אך בקיצור ניתן לומר, גם על הדרך הנ"ל, אריסטו ראה את הרצון כחלק מן הכח המתעורר, שגם הוא משותף לאדם ולבע"ח, ולהקניית מקום נפרד לפונקציית הרצון של הנפש האנושית גם לה חשיבות תיאולוגית.

דרדעי,
נמשיך לרדת לאגדות נוספות. אנא פרש:
ברכות דף ס ע"א:
<ר' אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה אמר היינו דרב אחא >

לק"י
אתה בכלל לא מעונין ללמוד או לדון אז מה אתה רוצה ממני?
מצא פרושים לפי טעמך.
תטנף את שכלך במה שבא לך, כולל בשדים רוחות ובכל שטות אחרת העולה על דעתך
 נאום הדרדעי

דרדעי,
אם כשדוחקים אותך לפינה אתה עונה בלשון גסה, כנראה שאין לך מה לענות.

אתה טוען שיש לך תיזה שמכסה את כל המקרים. מי שלמד מתמטיקה יודע שמספיקה דוגמא נגדית אחת כדי להפריך את הטענה.

לק"י
תקרא את דבריך למעלה ותראה מי כותב בלשון גסה.
התזה הזו אינה תקפה בתורה כי הנחת היסוד של כל שיטה שלא תהיה היא שאנו מוגבלים בשכלינו ביחס לנותן התורה.
כבר הסברתי לעיל שאין שום שיטה המחוייבת להסביר את כל אגדות חז"ל וכמו שכתב הרמב"ן בתחית המלחמות מסכת ברכות.
קודם תפרש אתה -  וירד ה' על הר סיני - ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ.
אחרי שנעבור בשיטטיות על מאות פסוקים מסוג זה ונראה את פרשנותך להם נעבור הלאה לאגדות חז"ל.
מה שנכון בתורה שבכתב יהיה נכון גם בתורה שבעל פה, שהרי שתיהן שלמות אחת  כביטויו הנודע של רס"ג - אין אומתינו אומה אלא בתורותיה.
נאום הדרדעי

איך פורשו הפסוקים שצטטת אני יודע. מה שאני מבקש הוא שתמשיך לפרש באותו כיוון.

_________________

דרדעי,

ברכות דף סד ע"א:
<אמר ר' אבין הלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחת מפניו מדרבה ורב יוסף דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אצטריכא להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא אף על פי כן לא קבל עליו ר' יוסף דאמרי ליה כלדאי מלכת תרתין שנין מלך רבה עשרין ותרתין שנין מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא כל הנך שני דמלך רבה אפילו אומנא לביתיה לא קרא>

היית מקבל ראש ישיבה ששואל בכלדיים, או שהיית משביע אותו קודם?

מה המשמעות של תפילין דמרי עלמא בברכות דף ו, מהו הדיון המפורט מה כתוב בכל אחד מהבתים, ומה הפשט ב 'וכולהו כתיבי באדרעיה'?

בכל בית ובית יש חמש פרשיות, ובכל פרשה ופרשה, כתובים הצרות והסבל הגדול שהוא  עשה לעמו.

_________________

מודה ועוזב

יומא פג ע"ב
<ותו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר (דברים לב) כי דור תהפוכות המה ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה אזל אותביה בי קיבריה דאבוה אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל ר"מ ונטריה כולי יומא ואייתיה למחר אמרו לו הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו ר"מ אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה היינו <דתנן> [דתניא] מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש>
האם לאדם שאביו קרא לו כידור אין בחירה?
האם אבא בא בחלום כדי לסייע לבנו לגנוב?
הספור על העדשים, סיום טוב או רע?

ובהמשך חבריו של ר' מאיר קבלו את דעתו:
<ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג) ואמר לבלה נאפים>

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/09/2007 20:26:45