talmid: מיסים - חלוקה צודקת

היום העשירים אינם משלמים מס גבוה על מכוניות יוקרה.  שעור המס הוא אחיד לכל סוגי הרכב הפרטי (http://www.mof.gov.il/taxes/misui_rehev2005.ppt).  כמו כן, כדאי לזכור שככל שאדם עשיר יותר, כך רבים הסיכויים שהרכב שהוא נוסע בו משולם על ידי מישהו אחר, או שהוא משלם רק חלק מהעלות באמצעות תרגיל מס כזה או אחר (כגון התרגיל הידוע בשם "ליסינג").

יבוסי

ראשית כל אני מתנצל שלא עניתי לך עד היום, לא שמתי לב להודעתך אלא כעת.

אכן הבנת אותי נכון, ותודה על הרצון לנסות ליישב את דברי, ולא להשאירם בלתי ברורים.

כדי שיהיה טוב לבן אדם  הוא צריך להיות מאושר. ומאושר זה אכן תלות של כל מיני פרמטרים לא ברורים, קשים וסבוכים שהרבה פעמים תלוים פשוט בהחלטתו של האדם להיות מאושר.
קראתי על פעם מליארדר מסוים שהיו לו 40 מליארד דולר (לצורך הדוגמא) אולם בכל זאת הוא העלים מס, כדי שיהיה לו יותר הון, על מנת שיכנס לרשימת 100 העשירים. מבחינתו למרות שהיו לו 40 מליארד הוא הרגיש אומלל כי היום 100 שהיו יותר עשירים ממנו בעצם אולי 120.
אולם למרות שמרבה נכסים מרבה דאגה, ולאנשים אמידים סיכוי רב יותר להתגרש, בכל זאת אני חושב שעדיף להיות עשיר מאשר להיות עני, למרות שלכל צד יש הצרות שלו, וגם צרות של עשירים הם בהחלט צרות.

יש לעקרון זה דוגמאות רבות נוספות.

האם עדיף להיות יפה או מכוער?
נית לומר שיופי סתם מקשה על החיים, משהי יפה עלולה לההפך להיות בררנית כיון שיש עליה הרהב קופצים ובסוף כמו ילד בחנות סוכריות להשאר בלי כלום. אך בכל זאת אני חושב שעריף להיות יפה.

מה עדיף להיות סומא או פיקח?
עיוור לא צריך לדאוג לשמרת העיינים, בנוסף זה מוביל אותו להתבוננת מעמיקה יותר.  אך בכל זאת עדיף לא להיות סומא.

מה עדיף להיות חכם או טיפש?
כידוע מוסיף דעת מוסיף מכאוב, ובביטוי העממי, אין שכל אין דאגות. אנשים כאלו יכולים לשמוח יותר, אך מתנצל בכל זאת אני מרשה לעצמי להכריז  עדיף להיות חכם.

הלוואי והיתה לי דרך לגרום לאנשים להיות מאושרים באמת ובתמים (הייתי מתחיל מעצמי ומסביבתי...) אבל לצערי אין לי, וזה נראה לי יריות בחושך מצרים.
 אולם אני יכול לנסות לשפר את מצבם של האנשים.

וכן אני בהחלט חושב שיש כזה גם דבר שנקרא טוב אוביקטיבי ולא רק תחושתי.
עדיף להיות בחברה בה אחוז הילדים המגיע לבגרות גבוה מאוד ( אין לי נתונים מדויקים) מאשר בחברה בה 50% מגיע לבגרות במקרה הטוב. ועדיף לחיות בחברה בה יש חשמל לחימום בחורף ומים זורמים, ואחוזי אנאלפבתיות נמוכים כמו שמעולם לא היו, אנטיביוטיקה, צינתורים, פלפונים, מכונות כביסה, ועוד..
אני מודה לדבריך שיתכן ואנשים בימי הביניים הרגישו מאושרים יותר, זה לא נשמע לי מופרך, אבל לא הכל נקבע לפי התחושות.  אני בהחלט אומר שעדיף צרות של עשירים על פני צרות של עניים.

 יתכן ובדיוק בנקודה זו אנו חלוקים, האם המצב הטוב נקבע לפי מדדים אוביקטיבים כלשהם, או רק לפי התחושה הסוביקטיבית.

דוגמה נוספת להפליה בין עשירים לעניים - מתוך http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/QAHeb.jhtml?qaNo=97 : ממה שאני מבין מהכתבות ב"הארץ", פעמים רבות הבנקים מוותרים ללווים גדולים על חלקים מהחוב או פורסים להם אותו אם הלווה נמצא בקשיים כלכליים. אני, לעומת זאת, אם לא אצליח לשלם את המשכנתא, לא אקבל יחס כל כך סלחני מהבנק. האם זה מצב חוקי במאת האחוזים? מדוע הבנקים לא חולטים נכסים מלווים גדולים? בסופו של דבר, את מחיר מחיקת החובות לעשירים משלם הציבור הרחב, לא? אורן ירושלים סמי פרץ : הבנקים פועלים במסגרת החוק ואם הם יכולים לשים יד על נכס של לווה גדול הם עושים זאת. לעתים קרובות, השיקול של הבנק אם לפעול נגד לווה גדול הוא שצעד כזה עלול למוטט את העסק ולגרום לבנק להפסד גדול יותר, כך שמדובר במשחק עדין. אין ספק שכלי ההתגוננות של לווים גדולים שונים מאלה של לווים קטנים ונוטלי משכנתאות. הלווים הגדולים אינם נוטים לחתום על ערבויות אישיות, הם פועלים באמצעות חברה בע"מ ולעתים קרובות הם מקבלים אשראי בתנאים מיוחדים שלא מאפשרים לבנק לתפוס את נכסי הלווה שאינם קשורים לעסקה הספציפית. בשנתיים האחרונות אכן הבנקים משתמשים ברווחיהם מהפעילות במגזר הקמעוני כדי לפצות על ההפסדים במגזר העסקי.

מה חדש?  הדברים ידועים.  בשיטה הקפיטליסטית לגיטימי לגמרי שמר בורוביץ', שרשת השיווק שבבעלותו פשטה את הרגל והשאירה חובות של מיליארד שקל, לא יחוייב למכור, נניח, את חברת התעופה שבבעלותו כדי לכסות את החוב, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא יבקשו ממנו בנימוס למכור את ביתו המפואר כדי לשלם את חובותיו.  לעומת זה, טבעי לגמרי שאם אחד העובדים שפוטרו בעקבות ההתמוטטות לא יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא, הבנק יקח ממנו את ביתו.  מה צודק יותר מזה?

מרובקה: מכיוון שיש לך עיקרון של ניצול היצרים האנושיים למטרות מועילות, הנה רעיון שיכול לעזור: ידוע מה שאמרו חז"ל "יש לו מנה - רוצה מאתיים, יש לו מאתיים - רוצה ארבע מאות...": ככל שלאדם יש יותר, התאווה שלו להשיג יותר גדלה באופן מעריכי. מכיוון שהתאווה של אנשים להשיג עוד מוצרים היא שגורמת להם לעבוד, הרי שככל שניתן יותר לעניים, המוטיבציה שלהם לצאת לעבוד תגדל (כמובן, בתנאי שלא ניקח מהם את המתנות לאחר שהם התקבלו לעבודה). למשל, אם ניתן לכל אדם 1000 ש"ח בחודש - זה יספיק לו בקושי לאוכל ודירה - הוא ירצה עוד 1000 כדי לממן חשמל מים ונסיעות, ולשם כך הוא יעבוד רק קצת, בעבודות מזדמנות; אם ניתן לכל אדם 3000 ש"ח לחודש - הוא כבר יוכל לקנות דירה יותר גדולה, אולי יהיה לו אפילו מקום לטלביזיה, ואז הוא כבר ירצה וידיאו, רמקולים, סרטים להחלפה... - כדי להשיג אותם הוא יצטרך לעבוד עוד יותר... ואם ניתן לכל אדם 5000 ש"ח לחודש - הוא כבר יוכל לקנות וידיאו אבל יתחיל לחלום על מערכת קולנוע ביתית 43 אינץ' עם החלפה אוטומטית של סרטים, שלט bluetooth ועוד מושגים שאני מכיר רק מהעיתון... ולשם כך הוא יצטרך להתחיל לחסוך, ולשם כך הוא יצטרך לעבוד מאד קשה... אז הנה, ככל שמעלים את הקיצבאות, מגדילים את המוטיבציה של אנשים לעבוד. מה דעתך?

אראל קבל

אבל משום מה אני קצת סקפטי.  מה הכוונה אם ניתן? הממשלה ? על ידי קצבאות? מה פתאום זו הרי דרגת הצדקה הנמוכה. ולצערי הרב דרגת צדקה כזו לא מעודדת בן אדם לעבוד יותר אלא להפך היא עלולה לחנוק את שאיפת העמל שלו.

אם במקום ניתן לו היית כותב נאפשר לו  להרוויח יותר הייתי מתחיל לחושב על זה בצורה פרקטית יותר אלא כאן הייתי שואל כייצד אנו יכולים בצורה מלאכותית לגרום לבן אדם להרויח ולא לתת לו מתת חינם.

במילים אחרות איך אפשר להמנע מהנהמא דכיסופא? לא ברור.

בכל מקרה נראה לי שמוסכם על כולם שהדרך הטובה ביותר לעזור לבן אדם זה לגרום לו לעזור לעצמו, וכל הדיון הוא עד כמה לתת אנטיביוטיקה (קצבאות) כפתרון זמני בעייתי (מנוון) כשלב לקראת מצב בריא.

למרות היותי תומך בשיטה קפיטליסטית אני מתעב  את מה שקורה פה במדינה.

השחיתות של המערכת הבנקאית מרקיעה שחקים שלא יאמנו ולא רק במקרים דוגמת מר בורוביץ, ישנן בעיות מערכתיות נוספות.

מחירי הדירות בארץ נקבעים כמו בכל דבר לפי היצע וביקוש, אולם המדינה קובעת את ההיצע, היא קובעת כמה קרקעות להפשיר לבניה והיכן. ובנוסף היא קובעת גם חלק מן הביקוש כי היא קובעת (על ידי בנית תחבורה יעילה או ליתר דיוק לא יעילה) כמה נוח יהיה לגור בפריפריה ומימלא עד כמה אנשים ירצו לגור במרכז היקר מאוד.
בנוסף מערכת הנדל"ן בארץ בנויה כך שכולם קונים דירות, וזה אומר כולם לוקחים משכנתא. בעצם לא כולם העשירים לא. וזה אומר שאדם עני קונה דירה במקרה הטוב בפי 2 מחיר מאשר אדם עשיר, וגם לא מאפשרים לו באמת לקנות דירות זולות, ולא מוזילים את מחירי הדירות.

קפיטלזים אין פרושו שחיתות מערכתית.

ולצערי במדינתנו יש הרבה שחיתות מערכתית.