|
|
| נשלח ב-18/1/2006 18:58 |
 |
| |
העיוות כאן מגיע משני הכיוונים.
הראשון הוא שההון בחברה כיום לא מחולק לפי עבודה ושיוויון (יחסי) בסיכויים להשגת הון, כך שאדם יכול לעבוד עשרות שנים בשכר מינימום שיעשיר את המנהל שלו פי אלפים (ויותר) מהמשכורת שהוא עצמו יקבל, אבל אין לו שום אפשרות סבירה להתפרנס (גם מסיבות מנטליות ויש מה להאריך בזה) בלי שישעבד את עצמו למנהל העשיר.
השניה היא ההתערבות של הממשלה (והפוליטיקה...) בכל התהליך, שמקבע את מצב העוני ע"י מתן תקציבים לנתמכי סעד מחד (כלומר "צדקה" ולא מה שמגיע לה בדין בזכות העבודה שעושים) ונתינת העדפות למגזר העשיר (שהרי הוא זה שמזרים הון למדינה) ע"מ שיצליח בעסקים, ויתן עבודה לעניים.
עולם עקום אני רואה....
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 19:06 |
|
| |
כפי שקל לראות, התגובות באשכול הזה מתחלקות לדיונים מצד היעילות ולדיונים מצד הצדק. מכיוון שאני קצת חם על הנושא הזה ואפילו מתכוון לכתוב עליו בקרוב מאמר (שם זמני: "במעגלי רשע: עלית הבולשביזם הרבני בישראל הפוסט ציונית") אנסה להציג את עמדתי ביחס למשקל הראוי שיש לשני סוגי הדיון.
לפני כמה חדשים הייתי במילואים ושם שמעתי מאיזה מימדניק טיעון שנראה לי בסיסי: "אני", אמר אותו אדם "לא חושב שחלוקה אי שוויונית של העושר (נאמר, המשכורת, כשהיא משוקללת בגודל המשפחה וכדומה) מוצדקת. למה שאתה תרויח יותר מההוא בגלל שאתה יותר מוכשר או שהתמזל מזלך לפתוח עסק שהצליח, או בגלל שירשת הרבה כסף מסבך, או שבמקרה למדת את המקצוע הנכון בזמן הנכון?" חשבתי הרבה על הטיעון הזה שניתן לכנותו "הטיעון הקומוניסטי הבסיסי" (למרות שאינו משקף בדיוק את הביקורת המרכסיסטית על השיטה הקפיטליסטית, הוא נותן את האספקלריה המוסרית הדורשת שויון לכל).
אישית איני חש בנוח עם התנגדויות ביולוגיסטיות (בטבע אין חלוקה שוה, אלא התמודדות והחזק מנצח) או דתיות-קלויניסטיות (הקדוש ברוך הוא שלח את העושר לי ולא לך). אני חושב שהתשובה לטיעון המוסרי הקומוניסטי היא בעיקר עניין של יעילות, אם כי יש כאן גם שאלת צדק.
במאתיים שנות העידן המודרני נוסו כמה טיפוסי משטר, ועד היום היעיל ביותר (מבחינת חירות אישית, שפע כלכלי וכו') היא הדמוקרטיה הקפיטליסטית. תורף הרעיון הקפיטליסטי הוא הויתור על הנסיון לחנך אנשים לאלטרואיזם ולעבודה למען הכלל, ובמקום זה רתימת האינטרס האגואיסטי למען טובת הכלל. כך, במקום לצפות מאדם שישקיע את ימיו בעבודה קשה ("לפי יכולתו") ויתוגמל רק "לפי צרכיו", נותנת החברה הקפיטליסטית לאדם לרדוף אחרי כסף וטובות הנאה, כאשר החברה כולה ("המדינה") מתפתחת על ידי מאמצי הפרטים (לדוגמה: חברה פרטית הבונה כביש אגרה) או על ידי מיסוי (המשאיר, בכל זאת, חלק גדול מן הכסף בידי המשתכר). הדברים אמורים בעיקר ביחס לתגובתו של "שומע כעונה", הטוען כי אם העשיר הוא "יהודי דתי ומוסרי" הוא ימשיך לסבסד את חבריו למסעדה: זה פשוט לא עובד, ידידי. ברמה האישית יש אנשים טובים ותורמים וכו', אבל המנוע החברתי (כאשר עובדים מול הכלל) הוא, לפי ניסיון האנושות עד כה, היצר הרע, הקנאה והתאווה והכבוד. צא ולמד מה עלה בגורלם של הקיבוצים, קבוצות של אנשים שקיבלו באופן וולונטרי את העקרון המוסרי הקומוניסטי והצליחו יפה מאד תקופה מסוימת, אבל בסוף התפרקו בגלל חשבונות פרטיים של אנשים שהרגישו שהם תורמים יותר מדי לקולקטיב ומקבלים ממנו פחות מדי. דינמיקה דומה תעבוד גם אצל "יהודים דתיים ומוסריים".
יש פה נקודה מאד בעייתית, בעיקר אצל אנשים דתיים ואצל טיפוסים של "מחנכים": מתברר כי הישועה לא באה (כפי שחשבו הוגי דעות מאות שנים) מחינוכם של הפרטים ומיצירת "חברת מופת" של צדיקים ואלטרואיסטים. להיפך: הסדר החברתי האופטימלי (לפחות זה שנמצא עד היום) הוא סדר "לא חינוכי", שבו המוסריות לא נמצאת ברמת האינדבידואלים אלא, אם בכלל, בצורה שבה המוסדות החברתיים מתעלים חלק ממאמציהם של הפרטים לטובת החברה כולה (יש לי "מהלך" שלם על זה לפי האגדה הידועה על רשב"י וויכוחו עם ר' יהודה בר עילאי, המעיין שם (שבת לג: ) יראה שזה עצמו הויכוח אם "בנו גשרים ליטול מהם מכס" הוא פגם או לא, ואכמ"ל).
יתר על כן. לדעתי קל לראות כי ההתקדמות המוסרית האדירה של מאתיים השנים האחרונות (ביטול העבדות, חינוך לכל, שרותי בריאות בהיקף נרחב, אוכל לעניים, תמיכה למפגרים ונכים על חשבון הציבור, שיפור בתנאיהם של אסירים וכדומה) היא תוצר של הרווחה שיצר הסדר הקפיטליסטי. לפני מאתים שנה לא עלה על הדעת, בשום מדינה בעולם, לסייע מכספי הציבור בטיפול רפואי שיציל את חייו של אדם עני. למה? כי פשוט לא היה מספיק כסף. במאה ה 17 היה באנגליה עונש מוות חובה (ללא שיקול דעת של בית המשפט) לכל מי שגנב חפץ ששוויו מעל 40 שילינג. למה? כי העניים היו כל כך מרודים שזה מה שהציל את החברה מלהפוך לאנרכיה. כלומר: בסופו של יום השפע הכלכלי מיתרגם גם להתקדמות מוסרית. כנראה שיש בכל זאת בבני האדם איזה בסיס טוב, כך שברגע שנוצרת האפשרות הם מתעוררים להעלות את הסטנדרט המוסרי שלהם.
כעת, די ברור שקפיטליזם לא מרוסן מביא להצבר ההון בידיהם של מעטים מאד והורס את הסדר החברתי, לכן בסופו של חשבון יש היום בכל מדינות העולם הנורמליות משטר קפיטליסטי עם איזונים (כמו מיסוי ותשלומי העברה). המאבק בין "ימין" ובין "שמאל" כלכלי הוא בדרך כלל על המינון. אבל שפת הויכוח מערבת הרבה פעמים גם טיעוני צדק מ"שמאל" (מהסוג שנזכר לעיל) וגם טיעוני "חרות" מימין. אני חושב שכדאי להבין כי שאלת היעילות, במקרה דנן, היא השאלה המכרעת לא רק מבחינה פרקטית אלא גם מבחינה מוסרית, שכן העוול הנגרם לפרטים ממערכת חברתית לא יעילה גדול לאין שיעור מחוסר הצדק של "למה שאתה תרויח יותר".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 19:33 |
|
| |
ובכל זאת יש להוסיף על דברי שנרב.
כמעט ומוכח ("כמעט", כי סוציולוגיה אינה פיזיקה, ואין אפילו הסכמה מהי הוכחה) שככל שהחופש גדול יותר, הפרט הממוצע חי טוב יותר, במדדים שונים: חירות אישית (כמובן), חינוך, בריאות וכד'. ולהיפך, במדינות בהן אין חופש פרט, גם החינוך, הבריאות, הרווחה וכד' נפגעים. למה? כנראה, בגלל שאין לפרט "חשק" לתרום לחברה המדכאת אותו. אמור מעתה, דווקא מי שמאמין בטוב לבו של האדם, צריך להיות בעד חברה חופשית יותר.
עכשיו תקפצו ותאמר - רגע, דיברנו על כלכלה, ואתה בא לנו עם סוג המשטר?
זהו בדיוק הענין. אין מקום בעולם (המודרני, מאז המהפכה התעשייתית לפחות) שבו לא הלך החופש האישי יד ביד עם החופש הכלכלי. ולהיפך.
לדידי, גם זה שיקול בעד הקפיטליזם. ככל שאתה יותר סוציאליסט, אתה לא תומך רק בניהול משאבי המדינה בידי הממשלה. אתה תומך גם בהתערבות הממשל בחינוך, בחופש הביטוי ובזכויות הפרט.
גם אם יבוא מישהו ויגיד שהדברים אינם שלובים בהכרח זה בזה, לא אאמין לו. למה? כי הנסיון שלנו כבר מוכיח מספיק. אני לא צריך לזרוק את כל הכוסות שעולם כדי להוכיח שהן נשברות במגען בארץ. מספיק לי שכבר ראיתי, וניסיתי, שכוס כשהיא פוגעת בריצפה היא נשברת. כך גם כאן. מספיק שראיתי, שבכל מקום בו השתלט משטר סוציאליסטי וקומוניסטי, השתלט הדיכוי.
אבל גם להיפך. גם אידאולוגיות "ימניות", פאשיסטיות ונאציות, כשהן טוטאליות, גרמו בסופו של דבר להלאמת אמצעי היצור, והריסת הכלכלה החופשית.
לכן, בעיני יש ערך גם לחופש הפרט, וגם לחופש הכלכלי, ככל שמדברים על צורת המשטר הראויה.
באשכול שנמחק דובר על הקישור של הנושא שלנו, המשטר הכלכלי, ליהדות. אני לא חושב שכל דבר ניתן לקשור ליהדות. אבל אם מוכרחים, אז אני בעד שכל היהודים יחזיקו בדעות הכלכליות שלי. גם זה משהו...
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 19:37 |
|
| |
שנרב
תודיע כשהמאמר יופיע שוה לקרוא
ברוח זו חשבתי לבאר את משנתו הכלכלית של יוסף כפי שהיא מתבטאת בסוף פרשת ויגש:
העם הציע 'קנה אותנו ואת אדמתינו' עבדות לממשל או אם נעמיק קומוניזם
'אכול כפי צרכיך, עבוד כפי יכולותיך'
יוסף לא קיבל את ההצעה המצוינת לכאורה במחינה עסקית לפרעה אלא אמנם עבדות אבל בעיקר האדמה ופחות האנשים
בפועל שני הבדלים
1 על בסיס אחוזים
2 80% לעובד, 20% לפרעה, הוי אומר מיסוי סביר.<הלואי עלינו>
האם יוסף מייצג כאן את אינטרס העם?
אני סבור שדוקא את של פרעה.
ה20% של עובד כזה הם יותר בכמות מ100% של עבד.
(חלק מהפירוש מופיע גם אצל הרש"ר הירש)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 20:21 |
|
| |
לכאורה , הרחבת השירותים הניתנים על ידי המדינה , היא תוצאה של ההתפתחויות הפוליטיות במאה ה19 - הרחבת זכות הבחירה. הטיעון האולטימטיבי שבידי הליברלים נגד הענקת זכות בחירה לכל (הדעה הזאת היתה נחלת האבות המייסים של ארה"ב ושל כל אלה המזוהים היום עם מבשרי החירות), היתה אכן שההמונים יחלקו מחדש את הרכוש. במחצית הראשונה של המאה ה19 היתה נהוגה בכל מדינות אירופה זכות בחירה רק לבעלי רכוש. הקומוניסטים היו אז אלה שהיו מזוהים עם דמוקרטיה , כי כולם היו משוכנעים שזו תהיה התוצאה הסופית של הענקת זכות בחירה כללית. באנגליה היו אלה האצילים שפעלו להרחיב זכויות חברתיות מתוך מלחמתם בכוח העולה של הקפיטליסטים. גם היום עולה הטענה שלא ניתן לנהל מדיניות כלכלית יעילה ולא פופוליסטית בחברה דמוקרטית .
כמו כן, הרחבת תפקידי המדינה נובעת גם מהתיעוש ועליית החברה האורבנית. לפני 200 שנה אף אחד לא חשב שזו מתפקידה של המדינה לדאוג לבריאות , אבל אנשים חיו אז בכפרים ובקהילות קטנות שדאגו לחולים ולזקנים. המעבר מן הכפר לעיר יצר מצב שבו אנשים נתלשו מן המסגרת הזאת ולכן המדינה היתה חייבת לתפוס את מקומה.
בשורה התחתונה לא נראה שהרחבת השירותים נבעה מן הבסיס הטוב שבכל זאת קיים , אלא מהפעולה האנוכית של העניים כאשר הם משלשלים את הפתק לקלפי או מרצונם של שליטים פטרנליסטיים לקיים את הלכידות החברתית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 20:31 |
|
| |
עוד יש להעיר , שבדרך כלל אלה הקפיטליסטים (לפחות הקיצוניים) הטוענים שיש להשאיר את נושא הדאגה לחלשים לרצונם הטוב של הפרטים בחברה , שיעשו זאת בהרבה יותר יעילות מאשר הממשלה, ואילו השמאלנים טוענים שאי אפשר להשאיר דברים כאלה לוולונטריות ועל המדינה לדאוג לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 23:39 |
|
| |
שני בחורי ישיבה עזבו את הישיבה יחדיו. אחד החל לעבוד בצורה רצינית ובמסגרת עבודתו התיישב באמריקה. השני "לקח את החיים בקלות" וטען כי אינו חפץ לשעבד את חייו לכסף. כיוון שכך כמובן שנשאר עני ומרוד. חברו מאמריקה העביר לו מדי חודש 500 דולר לתמיכה. לאחר כשנה ירד הסכום לשלוש מאות, לאחר כשנתיים למאתיים, לאחר כשלוש שנים למאה עד שלבסוף פסק לחלוטין משלוח הכסף.
חלפו שנים מספר והחבר מאמריקה שב לארץ. כשנפגשים השניים, הסביר החבר מאמריקה את פשר התנהגותו: כשהייתי רווק יכולתי להרשות לעצמי להעביר לך 500 דולר. לאחר כשנה התחתנתי, היו לי הוצאות ולכן יכולתי לשלוח רק שלוש מאות. כעבור שנתיים נולד לי בן ושוב, בגלל ההוצאות, צמצמתי את הסכום. כעבור שלוש שנים נולד לי שוב בן ושוב צמצמתי. ומשנולדו לי הבן השלישי והרביעי נאלצתי להפסיק את המשלוח כליל.
השיב לו החבר: אזוי - על חשבוני אתה מתחתן?! על חשבוני אתה עושה ילדים?!
מודה ועוזב
תוקן על ידי - ירוחםשמ - 18/01/2006 23:38:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 09:58 |
|
| |
מייציץ,
לא ברור לי בדיוק כלפי מה כוונו הערותיך.
האם הן באו לתמוך בטענה ש"מלחמת הכל בכל" בדמוקרטיה קפיטליסטית יוצרת טוב לציבור, או להתנגד לטענה שהרווחה הכלכלית מאפשרת לאנשים לבטא את הצדדים הטובים שכבר קיימים בהם?
אם הצד השני נכון, אפשר להביא כדוגמאות נוספות את התפשטות הצמחונות (ה"מוסרית", לא הבריאותית) ואת הפעילות למען זכויות בעלי חיים. כל כמה שאני אישית אינני צמחוני, ועל אף הצעותי להחליף את הקופים במעבדות בסטודנטים שמפגינים למענם, אני חייב להודות שבאופן עקרוני יש כאן עניין מוסרי הנובע מרצון להיטיב, שבדורות הקודמים לא בא לידי ביטוי, לדעתי, בגלל שאנשים היו שקועים באילוצי הקיום היומיומי.
מעבר לזה מדבריך משתמעת קצת פסילת ערכם של מעשים טובים הנובעים מתוך אינטרס, ועל דא ודאי קבכינא: היא גופא מרכז הטיעון שלי, שהחברה במצב הרבה יותר טוב כאשר המעשים הטובים נובעים מאינטרס, וזה עדיף על חברה המושתתת על צדיקותם של הפרטים. מה אכפת לי אם הקפיטליסט הפטרנליסט דואג לבריאות כדי שהפועלים שלו יעבדו יותר טוב? העיקר שהוא דואג לבריאות, והיא גופא מחלוקתו של רשב"י עם ר"י אם נאים "מעשיה של אומה זו".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 10:55 |
|
| |
תמוהה בעיני ההתלהבות מהשפע המוסרי שהשפיע עלינו הקפיטליזם.
אמת, בתנודת המטוטלת בין החברה המקפחת שלפני שתי מאות, לבין החברה שבה חזינו בחצי השני של המאה העשרים, זכינו לראות מחזה סביר מבחינת "הצדק".
לי וכנראה לעוד כמה צופים, ברור שהמטוטלת הולכת ומתרחקת מנקודת האיזון הזו, שדרכה חלפה לרגע (הסטורי) קצרצר. אולי חלק מהכותבים כאן סבורים שהמגמות השליליות שמסתמנות עכשיו בעולם המערבי, הן סטיה מקרית ממצב יציב ונוח שמאפיין את השיטה הקפיטליסטית. אני לא רואה שום בסיס לראיה הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 11:26 |
|
| |
יבוסי,
הטיעון המרכזי אצלי הוא היעילות, ובמקרה דנן יעילות פירושה מוסריות במידה מסוימת כפי שהוסבר. יש לי גם הרגשה לפיה רווחה כלכלית וקיומית גורמת לאנשים לבטא יותר את הצד הטוב שלהם, כיוון שהם משוחררים מאילוצי מלחמת ההישרדות. זה נראה לי נכון, אבל לא כל כך עקרוני.
אם מאסת ב"שפע המוסרי" של הקפיטליסטים הנתעבים, ואתה מעדיף את הרוח הנדיבה, המוסרית והידידותית שאפיינה את הקומוניזם, המלוכה, הפשיזם או המשטר האיסלמי, אתה מוזמן לעבור למדינות בהן נוהגים עדיין משטרים מסוג זה. במלים אחרות, כמו שאומרים בני דודינו השמאלנים: מה האלטרנטיבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 11:52 |
|
| |
שנרב,
ועדיין, אנחנו חיים בקפיטליזם מרוכך שעבר את המאבקים הסוציאליסטיים של המאות ה 19 ו ה 20 ואין ברצוננו לחזור לקפיטליזם הדיקנסי.
בהזדמנות זו אשאל האם אנחנו מצפים לחזרת המלוכה עם הלכות מלכים כמפורט ברמב"ם? ואם לא האם אין תפילותינו כצפצוף הזרזיר?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 12:58 |
|
| |
נדב
מה שאני טוען הוא שזה שיש שפע כלכלי אינו מספיק , אינני חולק על כך שהוא הכרחי , אבל הוא לא מספיק.
לשיטתך עצם זה שיש יותר שפע כלכלי יביא בסופו של דבר תמיד וללא יוצא מן הכלל לשיפור גם במצבם של העניים ועל כן אין צורך להתחשב כל כך בהיעדר השוויון, כי זה עניין שיפתר מאליו, מצב העניים ישתפר מאליו בגלל שלעשירים יש יותר. על כך אני טוען כלפיך שמה שהביא לכך בהיסטוריה שמצב העניים השתפר הוא בדיוק זה שהיו כאלה שדאגו אקטיבית לשוויון, מתוך פחד , מתוך אינטרס אנוכי או מתוך מניעים נאצלים , זה לא משנה , אבל לאו דוקא באופן שמתלכד עם(ואפילו תוך התנגשות ב) האינטרסים של בעלי ההון.
יתכן שזה ימשיך להיפתר מאליו באותו אופן שזה נפתר עד היום(סוג של דטרמיניזם היסטורי) , אבל אותו אופן לא היה רק בכך שהשפע גדל , אלא בכך שמפלגות פוליטיות שהשוויון היה חלק ממצעם הצליחו לכפות זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 13:09 |
|
| |
נדב (שנרב),
כדי לא להחשד במעלות שאין בי, אשיב לך על אחרון ראשון:
1. האלטרנטיבה? ברור כשאשר אתה מסייג את הניסוי שלך לשתי המאות האחרונות, ומחליט באופן שרירותי שזה מרחב האפשרויות ושאתה יודע לאן כל שיטה מובילה על פי התוצאות בתקופה הזו, הקפיטליזם עדיף. לעניות דעתי, זו גישה שאופקיה אינם רחבים במידה שמתאימה לבעיה הנידונה.
2. הטענה שלך אינה קשורה, לעניות דעתי, למוסר. הרבה דילמות מוסריות מתגלות במצבים של תחרות על משאבים. ברור שבחברת שפע, יש פחות הזדמנויות לדילמות מוסריות כאלה. זה כמובן יכול להיות טוב (עם הרבה הסתייגויות, כגון האם זה על חשבון הדורות הבאים, חברות אחרות וכו'). אלא שהאבחנה הזו לא אומרת כלום על המוסריות של החברה. במקומות שבהם אין לשפע השפעה, האם הפכנו לאנשים מוסריים יותר? האם ביחסים בין גברים לנשים יש יותר הגינות? האם יש עליה באמירת אמת? האם מתגבשת לנגד עיניך איזו אתיקה של שלטון, או שמא ההיפך הוא הנכון?
3. לא מצאתי בדבריך שום נסיון לחזות לאן הולכת החברה הקפיטליסטית ושום נסיון לעשות אקסטרפולציה מתהליכים שנראים היום על פני השטח. לפני שלושים שנים, היה לגיטימי לסבור שהקפיטליזם הוא סוג של הרע במיעוטו או אפילו טוב מתון, אבל האם זו גישה סבירה כיום? אתמהה.
4. לא מאסתי בשפע המוסרי של הקפיטליסטים הנתעבים" - למעשה, זו הפעם הראשונה שנתתי דעתי על הנושא הזה - אבל באגים הם באגים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2006 14:09 |
|
| |
מציץ:
אתה שם בפי דברים שלא טענתי. טענתי היא כי משטר הרואה כערך את חרותו האישית של הפרט ונותן לו את האפשרות לרדוף אחרי העושר והכח, בשילוב עם מוסדות חברתיים נאותים הדואגים לאיזון חברתי (כמו נטילת מסים מן הפרט לטובת החברה), הוכיח את עצמו עד היום כטוב יותר מרעיונות אחרים. לכן משחקי הכח הפוליטי בתוך הדמוקרטיה (כמו זה שהעניים יכולים להצביע למפלגה שתתן להם טובות הנאה על חשבון העשירים) הם חלק מהעניין.
שיטה זו מכילה את העקרון לפיו המנוע להתקדמות חברתית-כלכלית הוא האגואיזם של הפרט, בניגוד לחברות "חינוכיות" שהיו אמורות להפוך את כל הפרטים לאלטרואיסטים. במונחי תורת המשחקים המטרה היא לבנות מוסדות חברתיים שינסו למנוע סיטואציה של "דילמת אסיר", כלומר להניח באמת שכולם בוגדים ומוכנים לדפוק זה את זה, ולבנות משטר חברתי שבו החברה כולה תשתכר מהתנהגות כזו.
נדמה לי (וכנראה כאן אתה ויבוסי חולקים עלי) שהנטיה לבגוד בדילמת אסיר קשורה לאקוטיות של המצב: יותר אנשים יבגדו כשמדובר על 10 שנים בכלא, וישארו נאמנים כשמדובר על 20 שקל. לכן אני מייחס לרווחה הכלכלית גם אימפקט מוסרי.
יבוסי:
1. יכול להיות שיש כאן הבדלי שפה. אני טוען שהשיטה החברתית שלנו טובה ביחס לאלטרנטיבות שאני יכול להעלות על הדעת (למעשה זהו אופן השימוש שלי במלים "טוב יותר" כמעט בכל מצב בחיים. אם אתה דורש ממני להציג שיטה חברתית טובה ביחס לאלטרנטיבות שאינני יכול להעלות על דעתי, אני באמת בצרות.
2. עין תשובתי למציץ ביחס לדילמת האסיר. שוב, משום מה גם אתה שם בפי מה שלא אמרתי. אמרתי שהשפע מפחית מתחים ביחס למלחמת הקיום ואז יש פחות אינטרס להיות לא מוסרי במאבק על משאבים, זה הכל (וזה הרבה).
3. אתה מגדיר במובלע "רמה מוסרית" של אדם כתכונה אינטרינסית ולא כדבר הנבחן פנומנולוגית על פי התנהגותו ביום יום. אי אפשר להתווכח על הגדרות, אבל לשאלות של סדר חברתי מה שחשוב הוא ההתנהגות הפרקטית של אנשים ולא טוב לבם. (מאימתי הצטרפת לישיבת נווארדוק ומטרידות אותך "נגיעות"? עדיף להיות חזונאישניק בשיטת "אמונה ובטחון" )
4. בלי תלות במה שנאמר לעיל, לדעתי השלטון בימינו הולך ונעשה (עד כדי פלקטואציות במרחב ובזמן) יותר הגון והמרחב הציבורי הולך ונעשה יותר דובר אמת. ה"עליה" בשחיתות משקפת את פעילותם של מוסדות ביקורת ואכיפה שלא פעלו בדורות קודמים ("הממזרים שינו את הכללים בלי להודיע לי" אמר ספירו אגניו, סגנו של ניכסון, כשנאלץ להתפטר בגלל העלמות מס). קודם המושחתים חגגו ואתה לא ידעת, היום יש עתונות, מבקר ומשטרה שפועלים יותר טוב (אם כי תמיד אפשר לשפר).
5. למה אתה חושב שיש פחות הגינות ביחסים בין גברים לנשים?
6. מה קרה בשלשים השנים האחרונות, ולאן מוליכה לדעתך האקסטרפולציה? אתה מדבר כאילו יש כאן עניין הידוע לכל, אני אינני רואה יותר מעלית מפלס הקוטריות הציבורית, הנובעת מעודף זמן פנוי מחד, ומגידול החשיפה של מוסדות השלטון לציבור מאידך. אם לדעתך שלטון מפא"י או ממשלו של איזנהאור היו יותר הוגנים, נקיים או מוסריים ממה שיש היום, כדאי שתציג נימוקים משכנעים.
7. ולבסוף, ודאי מוכרת לך אמרתם של אנשי המחשבים "זה לא באג, זה פיצ'ר": זו בדיוק דעתי על הרדיפה הנתעבת של הקפיטליסטים השמנים אחרי הכסף.
|
|
|
|
|
|
