|
|
| נשלח ב-25/1/2006 12:57 |
 |
| |
לא מסכים איתך.
הקפיצה הקוונטית הזו משוללת הגיון בעיני.
אבל לא נראה לי שיש טעם להתווכח על זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 12:58 |
|
| |
השכן
אבקש ממך לחדול מלכנות את דברי בשם אוטופיה. זו דרך לתייג דברים כדי שלא להתייחס אליהם ברצינות (הרי כל האסונות של המאות האחרונות הם תוצאה של אוטופיות, לא?) . אוטופיה היא , בין השאר, הצעה לשינוי סדרי המשטר תוך הסתמכות על הנחות שונות אודות טבע האדם. מכיוון שבדברי אין הנחות אודות טבע האדם וגם אין בה הצעה מעשית קונקרטית , הרי שעל פי ההגדרה הם אינם יכולים להיחשב כאוטופיה. אנד אוף דיסקושן.
מה חטאו ופשעו של בעל ההון? שום דבר , הוא לא חוטא ופושע, הוא פשוט עושה את מה ש(כמעט)כל אחד היה עושה במקומו , מנצל הזדמנויות ויתרונות כדי להגדיל את עושרו. אני לא אומר שהוא חוטא ופושע , אלא שאותם הזדמנויות ויתרונות שהוא מסוגל לנצל הם תוצאה של מערכת שרירותית שהחברה יצרה לתועלתה ושלחברה יש כל זכות שבעולם לשנות ולהתאים את המערכת כדי לקבל תוצאות המתקרבות יותר לאופטימום.
כשהייתי ילד נשברו לי האופניים , בא אלי חבר בהצעה מפתה , הוא יתקן לי את האופניים בתמורה לכך שאתן לו את האופניים במתנה. זו הצעה אבסורדית גם אילו הוא היה היחיד המסוגל לתקן את האופניים , כי אין לי כל עניין להשתתף במקח וממכר שבו איני מרוויח כלום , גם אם בסופו של דבר האופניים יתוקנו. אנחנו לא צריכים כלכלה יעילה שרק בעלי הון יכולים ליהנות ממנה ואנו בהחלט יכולים להיות מרוצים עם כלכלה פחות יעילה אם זה יותר טוב עבור העניים ביותר.
עכשיו לדוגמה הספציפית שהבאת. כתבת "מי שהופך משאבים להון הוא בעליו של ההון". המשפט הזה מכיל שתי הנחות שכלל אינן פשוטות , האחת שלהון יש "בעלים" והשניה שמי שהופך משאבים להון הם אותם "בעלים". עם ההנחה הראשונה אתן לך להתחמק , כי אני במצב רוח נדיב היום , אז בוא נתמקד בהנחה השניה.
מה כרוך בתהליך של הפיכת מה שנמצא בבטן האדמה לאנרגיה שימושית?
ראשית כל יש את מה שנמצא בבטן האדמה , שנמצא שם מששת ימי בראשית או שנוצר בתהליכים טבעיים שלאדם אין יד בו. בזה אתה מסכים שאם למישהו יש בכלל זכות לטעון לבעלות על המשאב הזה הרי זה הציבור. אילולא המשאב הזה , לא היה כל נפט. שנית יש את הפועלים שעבדו בפועל על כל התהליך הזה של שאיבת הנפט וזיקוקו. גם בלעדיהם לא היה נוצר כל נפט. שלישית יש את כל הכלים ששימשו בעבודה הזאת שהושכרו או נקנו ממפעלים שמייצרים אותם. אילולא המפעלים ההם , עם העובדים שלהם , לא יהיה נפט. כאן זה יכול להימשך עד אינסוף אבל הרעיון מובן. רביעית , יש את ההון , ללא ההון לא היו כל העובדים יכולים להתכנס ולעבוד על זיקוק הנפט , שהרי הם זקוקים לכסף באופן מיידי כדי לחיות ואינם יכולים להמתין עד שהמאמץ שלהם ישא פירות בפועל , אותו דבר נכון לגבי המפעלים שזקוקים לכסף באופן מיידי . חמישית , יש את היזם (שיכול במקרה להיות בעל חלק מההון) , קבוצה גדולה של אנשים מתקשים להתארגן בעצמם באופן ספונטני כדי לעסוק בייצור והם גם חוששים מסיכונים והם זקוקים למישהו שיתאם בין כולם וייקח על עצמו את הסיכונים.
מנינו כאן לפחות חמש גורמים בייצור , אבל ברור שיש הרבה יותר בגלל העובדה שהייצור תלוי בכלים משוכללים, שבתורם נוצרים בתהליכים מורכבים. עכשיו , מה הסבה שמכל הגורמים האלה אתה מחליט פתאום שמי שהפכו את המשאב להון הם בעלי ההון? לכאורה יצור ממאדים היה מתקשה להבחין בתפקידו המיוחד של בעל ההון בתהליך הייצור. אבל זו טענה חסרת משמעות , כי אין שום דרך להעריך מה תפקידו של גורם מסוים בתהליך הייצור כאשר מדוברים בגורמים מסוגים שונים. ידוע הסברו של ר' שמעון שקאפ על כך ששני שותפים בבהמה מתחלקים בשווה ברווחים שנובעים מהשכרתו לעבודה גם אם הם לא שותפים שווים. מכיוון שללא החלק שיש לך בשור, השור לא היה יכול לעבוד , החלק שלך ביצירת הרווח הוא שווה ערך לחלק של כל שותף אחר.
מה בכל זאת העניין? לגורמי הייצור יש תמחור על פי חוקי השוק והתמחור הזה קובע באופן שרירותי מחיר גדול יותר עבור ההון מאשר עבור העבודה של כל אינדיבידואל . במלים יותר פשוטות , בעל ההון מסוגל להגיד שאם הוא לא מקבל מחיר טוב הוא לא מעוניין , בעוד הפועל הפשוט אינו יכול להגיד זאת . היה כאן תהליך של משא ומתן כללי בו כל אחד ניסה להוציא את המירב וחלקו היחס נקבע לפי יתרונו היחסי במשא ומתן הזה.
עכשיו, הסיבה היחידה שאנחנו טוענים שהכסף שנוצר "שייך" לבעל ההון הוא שאנו אומרים שהעבודה שביצעו הפועלים "שייכת" להם ,שמשאבי הטבע "שייכים" לחברה שמיוצגת על ידי הממשלה וכו' וכל הגורמים האלה הסכימו למכור את מה ששייך להם עבור תמורה מסוימת .
אבל יש לשים לב שכל זה מתרחש על רקע של מערכת חוקים שיצרה החברה . לדוגמה, ללא חוק שאוכף חוזים אין אפשרות להיכנס למערכת של התחייבויות הדדיות. ואני חושב שהבסיס המוסרי היחיד לכך שחוזה יכול להיות מחייב היא העובדה שאדם פועל על סמך ציפייה שהיא תתקיים , ציפייה שלא תהיה מוצדקת ללא קיומו של מערכת אכיפה. ללא עצם מושג הבעלות, שהחברה מקבלת על עצמה לכבד משהו כמו זכויות רכוש , שוב לא יהיה לשום אדם טענה שהוא פעל מתוך ציפיות מסוימות.
הפילוסוף יום כבר טען שבחברה שבה לא מקובלת כיבוד זכויות רכוש , אין בכך שום עניין מוסרי, הרי כל הרעיון של בעלות זה משהו שעובד רק כאשר יש ציפייה שכולם יכבדו אותו . זוהי מערכת חוקים שרירותית לחלוטין שחברה שמצליחה להתארגן בלעדיהם אינה נחשבת לחברה פחות מוסרית.
האם היית אומר שחברה שמתקיימת על ציד וליקוט ושבה פשוט לא מבינים את פירוש המילה בעלות , יש עניין כלשהו לכבד את העובדה שמישהו רוצה מאד שמשהו יהיה שלו? כיצד זה נהיה שלו? אם למדת משניות , אתה לבטח זוכר את המשנה בשנים אוחזין שקובעת , ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זכה בה. האדם שנפל על המציאה חושב שהיא צריכה להיות שלו , הוא הרי נפל עליה, ובכל זאת היא איננה שלו כי מערכת החוקים השרירותית קובעת שליפול על מציאה איננה בגדר קניין , צריך להחזיק בה. אבל מה יש בהחזקה ? מוסכמה שרירותית. ואם לא מקובלת שום דרך להחזיק במשהו , הרי שכל אחד הוא בגדר נופל על המציאה (יתכן שהמושג המוסרי של עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו הימנו נקרא רשע הוא כן משהו אוניברסלי יותר , אבל אני לא חושב שאפשר לבסס עליו את מושגי הבעלות כמו שאנו מבינים אותם וזקוקים להם כדי לנהל כלכלה מודרנית).
אז מה נשאר ? עניין של יעילות . אם לאדם לא תהיה ציפייה סבירה שהוא יקבל תמורה לא תהיה לו מניע לתרום . זה הכל . לכן החברה מסכימה לקבל עליה מערכת של חוקים שרירותיים כדי לעודד את אותו סוג ורמה של ייצור שדורשת כלכלה מורכבת שבו כולם תלויים בכולם. אבל כל מה שהחברה עושה לטובת עצמה היא עושה וכיבוד מושג הבעלות הוא מלכתחילה מוגבל בכך שהחברה שומרת לעצמה את הזכות לגבות מסים כאשר היא רואה לנכון , בבחינת הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אין כאן שום עניין מוסרי אינהרנטי.
לכן אם מקיימים רמה מסוימת של מס, כל המשא המתן שהוזכר למעלה מתרחש מלכתחילה בתוך חברה שגובה מסים ברמה הזאת ואלו הציפיות שאנשים באים אתם ועל זה נאמר חייתא דקוטרי סברת וקיבלת (בבא קמא שם שם).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 13:07 |
|
| |
יבוסי
"העשירים יטרחו רק למען עושרם הפרטי, כי זו דרכו של עולם. העניים צריכים להתגבר על הקנאה, כי זו מידה רעה שאין להתחשב בה. " יפה!  (לאן נעלם האייקון הירוק?)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 14:11 |
|
| |
נדב
בעין המתאם בין יעילות לטובת החברה , הנה מדד ההתפתחות האנושית שמשקללת עניינים כמו תוחלת חיים והשכלה והוצאה על של שירותים ומוצרים סופיים . http://en.wikipedia.org/wiki/Human_Development_Index
מענין להשוות עם התל"ג http://en.wikipedia.org/wiki/Measures_of_national_income_and_output
מעניין יהיה לבדוק את הדבר לעומק , אבל בולטת לעין העובדה שארה"ב שנמצאת במקום הראשון בתל"ג , נמצאת במקום העשירי במדד ההתפתחות האנושית , בעוד כל יתר הארצות שנמצאים ב9 המקומות הראשונים אינם נמצאים בעשרת המקומות הראשונים בתל"ג. בהשקפה ראשונה לפחות המיתאם נראה חלש.
כמו כן יש לשים לב , שבעוד מדד ההתפתחות האנושית לוקחת בחשבון דברים כמו השכלה ותוחלת חיים , שאינם יכולים להיות מושפעים באופן משמעותי מערכים קיצוניים , היא לוקחת בחשבון גם את ההוצאה הממוצעת על שירותים ומוצרים סופיים שכן מושפעת מהם , כך שמתקבל על הדעת שבסופו של דבר מבחינת הרמה האבסולוטית של העשירונים התחתונים, ארצות בעלות תל"ג גבוה שנמצאות גבוה בדירוג הזה של מדד ההתפתחות האנושית, אמורות להימצא במקומות עוד יותר נמוכים .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 15:04 |
|
| |
מציץ ונפגע.
נתוני התל"ג שהבאת הם מוחלטים ולא תל"ג לנפש, ולכן לא ניתן להסיק מהם כלום. אני לא יודע בעל פה את גודל המדינות השונות, אבל בהימור נראה לי שלמרות שלדנמרק יש תל"ג יותר נמוך מלסין, התל"ג לנפש שם הרבה יותר גבוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 16:12 |
|
| |
מרובקה
אתה צודק , לא שמתי לב. קורה. הנה נתונים על התל"ב פר קאפיטה http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_GDP_%28PPP%29_per_capita
המתאם אכן נראה הרבה יותר חזק עכשיו , אבל עדיין יש צורך להצליב עם נתונים על שוויון כדי להעריך משהו על הרמה האבסולוטית של החלשים. מאידך מצאתי עוד מדד מעניין , מדד החירות הכלכלית , כדאי לבדוק גם איזה מתאם יש בין זה לבין ההתפתחות האנושית: http://en.wikipedia.org/wiki/Index_of_Economic_Freedom
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 19:04 |
|
| |
נראה לי שלמרות שקשה לחדש משהו בדיון פה בכל זאת נראה לי שאולי אוכל לחדד כמה נקודות.
בתור נער מאוד התלהבתי מהקומוניזם הרעיון ממש קסם, לי ולכמה מרעי, חלמנו על הקמת קיבוץ בבצר, אפילו הייתה לנו חלוקת תפקידים. כל אחד נותן כל מה שהוא יכול לוקח רק את מה שהוא צריך, (סתם שאלה מה קורה אם נוצר עודף בין מה שכולם יכולים לתת למה שכולם צריכים? או הפוך אם מה כולם צריכים זה פחות ממה כולם יכולים לתת... אבל אז לא טרחנו להתפלפל בשאלות פעוטות כגון אלו..).
אולם כשגדלתי והכרתי את העולם השתכנעתי עוד יותר שאין כמו הקומוניזים, אכן רעיון נפלא ומדהים אין כמותו, אבל לאנשים ירוקים שחיים במאדים, לאנשים בגווני הוורד והחום זה פשוט לא עובד. לא כי התואריה לא טובה אלא פשוט "הוכח" בניסוי שזה לא עובד.
ולכן הפכתי להיות קפיטליסט, לא כי אני אוהב את זה ממש לא, אבל לצערי הרב זו השיטה שעוזרת הכי הרבה לעניים. גם מכניקה קוונטית אני לא אוהב אבל מה לעשות זו המציאות ואני לא מתווכח איתה.
ומסתבר שכאשר רותמים את היצר הרע לסיפור העסק הופך להרבה יותר טוב.
כולם בוודאי מכירים את המימרא של ר"מ "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" טוב זה יצר טוב מאוד זה יצר הרע"
בשנים האחרונות הפכתי להיות חסיד של היצר הרע, כולם מכירים את הלעבדך בכל לבבך בשני יצרך שאדם צריך לתעל גם את היצר הרע לכיוונים חיובים. וכן מסתבר שאם אדם ילך להקים חברת הייטק וירוויח מליוני דולרים ואחוז קטן מזה ילך למיסים ומזה אחוד קטן ילך לרווחה, הוא יעזור להרבה יותר אנשים מאשר אם הוא ילך להיות עובד סוציאלי.
וכמו שניתן לראות מהמדדים שמייציץ הביא יש קשר בין הדברים. ככל שהמדינה עשירה יותר, יותר טוב בה.
וכך גם בתורה אין איסור להיות עשיר להפך זה דבר חיובי מאוד, שהרי אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר, אולם אדם צריך מתוך העושר שיש לו לתת לעניים.
או במלים אחרות משטר קפיטליסטי עם איזונים.
דוגמא להבטה נכוחה על המציאות הוא חוק שכר מינימום. שוו בנפשכם ששכר המינימום היו עובר ל2000 דולר בחודש. במבט ראשון זה נפלא, אולם במבט שני זה אומר שכל עסק שכדי לשרוד צריך לשלם לעובדים פחות מ2000 דולר יסגר. זה לא מפריע לי ואני מודע לחלוטין שהעלאת שכר המינימום פירושה סגירת ענפים מסוימים והעברת העובדים בהם למקצועות אחרים. אבל אני חושש שרוב אלו שבעד העלאת שכר המינימום לא מודעים תוכן של האמירות שלהם. וזה די עצוב.
לכן לא אמור להפריע במבט ראשון לאף אחד אם הפער גדול או קטן אלא רק השאלה אם לאלה שנמצאים למטה יש את כל מה שהם צריכים או לא.
והטיעונים שהביא שומע שכאשר יש פער זה גורם לכך שבעצם לעני יהיו חסרים מצרכים כמו שיעורים פרטים זה ממש לא נכון, כי גם אם מוצרים מסוימים בחברות עשירות עולים באחוזים יותר מאשר בחברות עניות, רוב המוצרים יהיו זולים יותר (בעיקר מוצרים ולא כח אדם) אך נראה לי שעדיף להיות יכול לקנות אנטיביוטיקה כמו בארץ מאשר לקבל שיעור פרטי בזול כמו בהודו.
אולם את הטיעון פער מביא לקנאה ואנו לא רוצים שתהיה קנאה שגרם לנדב וחבורתו לעוינות רבה, איני דוחה בשתי ידים. קנאה אינה דבר של מה בכך. ודווקא בגלל שאיני מנסה לשנות את בני האדם אלא לתעל לאפיקים חיובים את יצריהם, איני רוצה להתעלם מכך ולכן אני נגד הגדלת הפערים בחברה. אולם אני מודע להשלכות החמורת מאוד של כך.
תשאלו למה השלכות חמורות. כיוון שסביר להניח שאם הפערים יגדלו על ידי כך שיהיה המון עושר ישתלם לפתח מוצרים עבור העשירים שבסופו של דבר יתרמו לכולם. כומ מכוניות פלפונים, ותארו לעצמכם אפילו חידוש תאי עצב. אולם אני מוכן לוותר על כל זה רק כדי שאנשין לא יקנאו, כי אני יודע שחברה שבה יש יותר מידי (ואל תשאלוני מה זה יותר מידי) שנאה תקרוס. ולכן אני בעד זה שאנשים ימותו כתוצאה מחוסר פיתוח רפואי לעשירים שבסופו של דבר כמובן יחלחל לכולם (והאמת שגם אם לא יחליל לכולם זה חמור) העיקר שלא תהיה יותר מידי קנאה. בקיצור כמו קודם להביט נכוחה על המציאות בלי כחל ושרק ולהבין את ההשלכות של מה שאומרים.
לסיכום קפיטליזם מרוסן הוא הדבר הכי טוב שיש (עד עתה) לא כי אפרייורית מוסרית זה נשמע לי הכי טוב, אלא כי אני רואה שכך הכי טוב לעניים לבינונים ולעשירים. והאמת שבמבט שני זה הולך די טוב עם המקורות.
תוקן על ידי - מרובקה - 25/01/2006 19:09:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 23:19 |
|
| |
על דרך המקרה, בעת שחיפשתי דבר מה אחר, הגיע לידי הטקסט הבא - בשבח הניהול הממשלתי ובגנות ההפרטה (מוקדש לחבצלת). קטע יפהפה, מתוך מחלון המרכבה, מאת אלחנן ליב לוינסקי.
אני ממליץ לקרוא את כל החיבור, בפרוייקט בן יהודה, כאן: http://benyehuda.org/levinsky/mexalon_hamerkava.html
'עובר אורח כמוני יודע היטב מה בין מסלה של חברה פרטית למסלת הממשלה. חברות פרטיות עיניהן ולבן רק לבצען. יודעות הנה כי לא לנצח יהיו הם אדוני המסלה; ואם עוד עדן ועדנין יעבורון, אבל סוף כל סוף יבא יום ו"הפרה החולבת" תלקח מידיהם, ובשביל כן יתאמצו למלאות חוריהם כסף "בעת הטובה" ולחלוב את הפרה כל עוד "יחזיקו בקרניה"... והם חולבים הטיפה האחרונה. עד דם התמצית... וכל מה שעושים עושים רק למראית-עין, לטובתם ולהנאתם ולא לטובתם והנאתם של הנוסעים. הסוללה אינה סלולה כדבעי, ויש אשר כרגע תפתח הארץ את פיה ותבלע את כל האורחה עם כל המרכבות... האדנים נרקבים, על מטילי הברזל עלתה חלודה, המכונות רעועות וישנות, ביחוד המרכבות אין כמוהן לרוע: קטנות וצרות ונמוכות עם ספסלים קצרים, עד כי כמו דגים מלוחים בחביות הנם הנוסעים האמללים, וביחוד הנוסעים ממדרגה השלישית, אשר רוב סופרי ישראל נוסעים בהן (מחוסר מדרגה רביעית). וכל זה מפני שכל אחד שיש לו נגיעה קלה במסלה כזאת רק לבצעו פונה – החברה תגנוב מאת הממשלה, והקבלן – מאת החברה, המודד והאדריכל – מאת הקבלן, והמשגיח – יגנוב משכר הפועלים, והממונה על המסעות יגנוב מכלם, וכלם יחד על הנוסע האמלל.
לא כן במסלת הממשלה. לכל הפחות, היא, הממשלה, תעשה את שלה בידים רחבות, בידים פתוחות, כיד המלך. ולהבונים והמודדים והאדריכלים יש כר נרחב להראות חכמתם ואומנתם וטוב טעמם. אמת, כי יש אשר תעלה המסלה בדמים יקרים, אבל גם תועלת מעט יש להעוסקים. הסוללה סלולה כדבעי, האדנים חדשים, המטילים ברזל-עשות, המכונות טובות ומתוקנות, וביחד המרכבות טובות, רחבות, גבוהות וארוכות עם ספסלים רחבים וארוכים בעלי שלש מושבות, ומרכבות רבות די לכל הנוסעים, ובעת אשכב סרוח על ספסל ארוך כזה, אזכור לטוב את הזקן האמלל, "הפרוש מווארצין", ואמחול לו אז את כל עונותיו. ותמיד אחשוב, כי אם יבא משיח ויבנה דרך לעבור גאולים, לא קבלנים, אפטרופסי האומה, יבנו את הדרך, כי אז גם החלק העשירי לא יבאו שלמים בגופם ובממונם לארץ הצבי, אבל רק על חשבון הכלל תבנה מסלה הזאת.
ידעתי, כי גם בעד מחשבות כאלה ימצאו אנשים שלא יסלחו לי. הקבלנות, לדעת רבים, חלק ישראל ונחלתו, ולא נברא ישראל אלא לשם קבלנות; ערב קבלן כל ישראל בעד חברו, וערב קבלן ישראל גם בעד עונות כל באי תבל... ואם נסגרה הדלת לפני "קבלנינו" עתה, לכל הפחות יהיו קבלנים לימות המשיח... ובכל זאת אנכי באחת, כי הדרך לעבור גאולים, לא קבלנים ולא חברה פרטית יבנו אותה, רק על חשבון הרשות תבנה. ואז באמת אפשר יהיה לקוות, כי יהיו הרכסים לבקעה והעמקים למישור, והגשרים על נחל יבק, נחל גשור, על הירדן ומי מרום לא יהיו גשרים של נייר או של ברזל שהעלו חלודה; אבל גשרים טובים חזקים ומוצקים, ובני ישראל יסעו ויחנו, יחנו ויסעו ויבאו בשלום.
כמה מעלות טובות למסלות הממשלה על מסלות של חברות פרטיות. הנה מסלות "לאזאווא-סיוואסטופול" ומסלות "יקטרינא" כמו שתי-וערב ילכו, הראשונה מצפון לדרום והשניה ממזרח למערב, ואחת באחת יפגשו, ותחנת סינילניקובוא תיכונה לשתיהן, וכאשר תבא מאחת התחנות של המסלה הראשונה לנסוע הלאה במסלה השניה, תספור כל עצמותיך, ואם אחת מהנה לא נשברה תברך ברכת הגומל, כי תחת אשר עד כה היית במרכבה קטנה וצרה המלאה אדם כילק, וצר לך המקום לא רק לשבת, כי אם גם לעמוד, ומעט העניות-המטלטלים שלך היו מוטלים תחת הספסל או כמו בנס היו תלוים על האצטבא העליונה, ובכל רגע ורגע היית בסכנה לבל יפלו ויפוצצו את גלגלתך; הנה פה כר נרחב לפניך לשבת ולשכב, ואם גם ארוך הנך כעוג מלך הבשן תשתרע בהרחבה נפלאה על הספסל הארוך והרחב, ומקום יש גם למטלטליך כמה שיהיו כללו של דבר, תתענג לנסוע, ממש "מחיה נפשות".'
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 01:59 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 09:21 |
|
| |
השכן,
אבל מדוע בכל זאת העולם הולך להפרטה? מדוע חברות ממשלתיות אינן יעילות?
האם אתם זוכרים את השרות שהיה לטלפון עד לפני מספר שנים? האם ניתן להשוות לשירות שמקבלים היום?
בו ביום ששוק השיחות הבינלאומי נפתח לתחרות, המחירים צנחו פלאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 09:51 |
|
| |
בדמוקרטיה, לעשירים יש זכות לישון מתחת לגשרים בדיוק כמו לעניים - מישהו חכם מימי המהפכה
הצרפתית, שכחתי מי.
***
אחרי כל הדברים הנאים שנאמרו כאן, קשה להתבטא. אני מעז בכל זאת להצביע על כמה הנחות
יסוד הטעונות בירור והצדקה.
א. האם האדם הוא טוב או רע, אנוכי או אלטרואיסט? יש תיאוריות לכאן ולכאן. בעלי התיאוריה
האלטרואיסטית מצדדים בקפיטליזם נאור, מפני שזה יהיה משתלם לעזור לעניים.גם אצלנו בפורום
יש מי שתומך בגישת האנוכיות הנאורה מיסודה של איין ראנד (אמנם אין חלקי עם זה, אבל אני רק
מדווח).
הנפקא מינא ברור למדי. אם האדם טוב מטבעו, זה יבוא לידי ביטוי ברגע שיוסרו מעליו כבלי החברה
המשתקים, ויש חברות שכנראה יותר מתאימות לזה, כמו הקפיטליזם הנאור. ואם לא, אז לא.
(הרעיון על הכבלים בשל החיים החברתיים הוא כמובן של רוסו, בעל הגישה שמתחילה עם סוקרטס
של היות האדם טוב במניעיו).
כמובן, כל השאלה על היות האדם טוב או רע מיסודו מניחות שיש לאדם טבע. וגם זה צריך עיון רב.
ובכלל, במה מעוגן הטבע הזה? אפשר להניח את ההנחה גם בלי לספק לה תשתית, אבל זה דבר
ראוי לבירור. האם זה נובע מהיות האדם בעל חיים, ובכלל, האם בעלי חיים טובים או רעים מטבעם?
והאם המציאות בעולם תורמת לכיוון הזה או הזה?
יש נטיות בסוציולוגיה של בעלי חיים (מונח שאני משער שהמצאתי) שהתחלפו ביניהן. קונרד לורנץ
טען שהעולם רע מטבעו ורק כך שורדים במלחמת המינים. מעניין שהיום המגמה הפוכה.
אותה מחלוקת משתקפת לכאורה בין בעלי הדעות בפורום.
ב. האם ניתן לבנות דגמים כלכליים פשוטים ויעילים שיצדיקו עמדה כזו או אחרת ויינתנו לבדיקה
אמפירית? מהמעט שאני יודע - וזה ממש מעט - היו שני דגמים יסודיים. הפעילות הרציונלית מיסודו
של אדם סמית, סבורני, והדגם החדש, שהאדם לא רק רציונלי, או שהמניעים שלו אינם רק השגיים
חומרניים, מיסודו של זוכה פרס נובל שלנו וכהנמן האמריקאי.
ג. הבעיה היא שקשה לבחון אמפירית את הדגמים. הנסיון שלנו מועט למדי, לא ברור מה גבולות
המעבדה הטבעית שבה נבחנות התיאוריות, וההבדלים בין חברות עלולים להיות חריפים מדי.
לשון אחר: ברור שהקומוניזם נפל והקפיטליזם מצליח. אבל האם זה קשור לשתי הגישות, לאופי
לאומי, לתנאים אחרים? האם זה ענין זמני, שיתרחש במהלך התפתחות הגליאנית מסויימת אולי
ועתיד להתהפך?
כלומר, בשנים הראשונות של הבולשביזם, האם המצב הכלכלי של האדם הפרטי ברוסיה השתפר או
הפך לגרוע יותר?
ד. הנושא החביב עלי: חינוך. הקפיטליזם הצליח משום שהוא לווה בידי דאגה לזולת. האם הדאגה
לזולת נבעה מטבע האדם, מחישוב אנוכי נאור, או מחינוך שהושפע מהיהדות דרך הנצרות? או שיש
תשובות אחרות, פרטניות?
תגידו מה שתגידו, החינוך לכך שצריך לעזור לאחרים, ואף אחד אינו צריך ליטול לעצמו את כל
הקופה, שווה לפחות כמו תיאוריות אחרות. בדרך כלל, זה עובד, לפחות חלקית. זה בעיני ההסבר
לדאגה של אמריקה לתושביה, וגם באירופה במדינות המערביות שלה, כמו שבדיה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 15:46 |
|
| |
יבוסי.
א. ההברקה עליה שיבח אותך מייציץ בהחלט יפה. זה לא גורע מאי נכונותה, כמו גם מכך שמדובר בגניבה ספרותית. תרשה לי לנחש שאתה מצטט בעקיפין את רבן של כל בני הקפיטל, מילו ("לכל אחד יש מניה") ממלכוד 22, בשעה שהוא נוזף ביוסריאן על סירובו לטוס לבולוניה.
ב. לטעמי קצת הגזמת עם הרלטביזם והספקנות. מי אמר שרע לחיות כמו איש המערות, או כמו הסבא שלך בטוניס? אף אחד. אף אחד גם לא הוכיח ששתי סטירות ביום ויחס שפחתי לא גורמות לנשים סיפוק והרגשה של מקום ברור בחיים, או סתם מקדמות את האנושות (שאל את ניטשה). אם אתה מוכן להתעלם מכך שהסירות מקובה לפלורידה יוצאות מלאות וחוזרות ריקות, ושסבא שלך בכל זאת עזב את תונים, תהיה בריא (היית מסכים לחזור לשם?). יש מידה ידועה של חוסר מוסריות במי שנוגס בכל פה בתבשיל המודרני-קפיטליסטי-ליברלי, אבל מפגין ספקנות פוסט מודרנית בתועלת של כל העניין, פלוס (עוד טריק פוסט מודרני) הצבעה על בעיות בלי להציע אלטרנטיבה. בזה אתה פותח דלת לרווחה ליצורים מסוגה של חבצלת, אשר בעיניהם שאלת המשטר הראוי, האם הוא קומוניסטי ("זו הייתה השיטה ברוסיה" היא משכילה אותנו לבל נטעה) או לא, היא נושא ראוי לדיון מעמיק שבאמת אין את נפשה לדון בו כרגע. כלומר שיטה חברתית שרצחה מליונים, אמללה מיליארדים, שיטה כלכלית שבה ל 30 אחוז מסחורות היה ערך מוסף שלילי (כלומר ערכן ירד במהלך הייצור) היא בעיניה "עוד אלטרנטיבה". למה לא? אולי נחזור למערות? אולי היה טוב יותר בטוניס?
מייציץ:
יש דבר אחד עליו אנו כנראה מסכימים: אין רווח מהון. רווח מהון הוא רווח מעבודה של אחרים. בנקודה הזו צדקו מרכס ואנגלס. לכן אי אפשר לומר שכל מס פרוגרסיבי הוא גזל של העשירים. זה להבדיל מהתפיסה הרואה בקפיטליזם מוחלט צדק מוסרי (ומצד שני מהתפיסה הרואה בעושר תוצאה של קונספירציה). במובן הזה ישנה הטעיה בסיפור המסעדה, שהרי שם קבלו כל הסועדים ארוחה זהה בלי קשר לתשלום ששלמו. זה, כמובן, לא מפריע לי לתמוך במינימיזציה של התערבות הממשלה בשוק משיקולי תועלת, שאליהם מתלווה גם עמדה מוסרית בקשר לחירות הפרט, ואמונה כי רווחה כלכלית קשורה עם פחות קונפליקטים בין אנשים ואפילו עם התקדמות מוסרית בשאלות פחות "כלכליות". על כל הנ"ל כבר כתבתי.
נקודה שיש להוסיף על כל דברי הקודמים היא שאלת האכיפה. ככל שאתה מעמיק את התערבות המשטר במעשי הפרטים אתה נזקק ליותר ויותר אכיפה, וזה מוביל, בדרך כלל, למעבר של הרבה כח לידי פקידים ודומיהם, כלומר: את אותו הכח שתוציא מהביל גייטסים, יקחו עסקנים שחלקם אפילו פחות נחמדים (לשם הקוריוז, סטאלין כונה בימי הבראשית של רוסיה הקומוניסטית "החבר כרטסת". הוא היה זה שבמקום לנאום בכיכרות הקדיש את ימיו למינויים ולצבירת כח בתוך המנגנון שניהל את כל המדינה).
|
|
|
|
|
|
)
