|
|
| נשלח ב-26/1/2006 16:41 |
|
| |
.
תשובה למרכבה של אלחנן ליב לוינסקימה
ההבדל בין הרכבת הממשלתית לרכבת הפרטית ? חברת הרכבת הממשלתית הוקמה, בכספה של
הממלכה. אדניה יצוקי עשת רחב, מונחים על סוללות עפר וחצץ, קרונותיה מרווחים ועובדיה מדושני
עונג. נהג קטר יש, ושני עוזרים לו, קונדוקטורים ומנהלים, והמסילה נמתחת מקצה הארץ ועד
קצה. המשכורות, גם הן עלו מפעם לפעם, שכן לא ניתן להותיר את עובדי הרכבת מאחור כשהקדמה
רצה ממנועי קיטור למנועי דיזל, וכך קיבלו תוספת התאמה על הסכמתם להחליף מנועים, ועוזר קטר
נוסף למנוע החדש, וכן הלאה. ברבות הימים, התברר כי בכל שנה בשנה, משליש אוצר המדינה
לחברת הרכבות הממשלתית סכומים נכבדים כדי לכסות את גרעונות החברה. התברר כי למרות שאת קטר
הדיזל מפעיל – בחברת הרכבת הפרטית – נהג אחד בלבד, בחברה הממשלתית עדיין נזקקים לשלושה
אנשים בכל משמרת. כי למרות ששני טכנאים מספיקים להפעיל תחנת איתות פרטית, נדרשים לששה
בממשלתית, וכן הלאה. וכך, החלו להמעיט בתחזוקת המסילה כדי לנסות ולחסוך מפה ומשם, עד שכשל
כח הסבל, והמלכות החליטה להוציא את החברה להפרטה ר"ל. ומי שחושב שאני מגזים, שיקרא
את תולדות הרכבת באנגליה. לחלופין, ראו מה קורה בחברת החדשות של הטלויזיה הממלכתית שלנו,
לעומת חברת החדשות של הערוץ השני. ניידת שידור אינה יוצאת מרוממה בירושלים בלי כמות כפולה
של טכנאים, נהגים וכו', לעומת הערוצים המסחריים. נחשו איפה הגרעונות גדולים יותר? ומכיסו
של מי יוצא ההפרש? משום מה, על פי רוב, המגזר הציבורי מתנהל ביעילות שאינה גבוהה.
יש לכך סיבות רבות, חלקן חברתיות וחלקן מבניות, אך העובדה האמפירית היא כשם שאמרתי. מי
שחושב שהלאמת מפעלים פרטיים היא שתביא מזור לחברה המעמדית, שוגה. הוא מוזמן לראות את כלכלת
המדינות הריכוזיות, ולהחליט לבד אם הוא מעדיף להראות כמו קובה או כמו
פלורידה. עד כאן, תשובה לוינסקי הסוציאליסט שכתב ספר אוטופיסטי עוד לפני הרצל, אך
ספרו נשכח, משום מה, אף כי ניתן לקרוא כמה מאמרים אודותיו ברשת, ואפילו מכללת לוינסקי
המפורסמת, נקראת על שמו. ===================
תוקן על ידי - מואדיב - 26/01/2006 16:41:26
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 17:01 |
|
| |
שנרב, התואיל להשכיל את חכמי הפורום מה נכלל בהגדרת היצורים מסוגי?
מבלי להתייחס לתוכן ההסבר שלך, אני מצפה להתנצלות מצדך לפחות. יצורים מסוגי שומרים על נימוסיהם הטובים, גם כאשר מדובר באנשים כמוך, ומצפים לאותו יחס מצידם.
אני מבינה שלא הצלחתי להשכילך ביחס למשטר ברוסיה, או בסין האדומה, או בכל מקום בו אומללו ונרצחו מליונים בשם השיטה, כמו שאתה כותב. מה הקשר בין זה לבין דמוקרטיות בעלות סממנים סוציאליסטיים? בכמה מהן, ובאילו, קרו דברים כאלה? פרט בבקשה, במקום לזרוק ססמאות. בגלל ססמאות כאלה, אגב, המאלילות את השיטה הקפיטליסטית, מלאות הסירות מקובה לפלורידה, אילו החוזרות ריקות. רובם של מהגרים אלה, ועוד מליוני אנשים עניים בארה"ב, זוכים לתוחלת חיים הנמוכה מזו שבמרכז אפריקה, ומתים ממחלות משונות, שהסבא בתוניס לא הכיר בכלל, כמו שחפת ואיידס.
ועוד, שמא תוכל לפרט איך הקמת מנגנון הכוח והדיכוי של סטלין קשורה, באיזשהו אופן, לשיפור המערכת החברתית והכלכלית ברוסיה? אם אין קשר כזה, הרי ששוב הפרחת סיסמאות, ואין כל קשר למהות הדברים הנדונים כאן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 17:14 |
|
| |
.
הבסיס לשיטה הכלכלית הקפיטליסטית הוא זכות הקניין.
הרעיון המרכזי הוא כי אדם זכאי להיות בעל רכוש, כי רכושו הוא שלו, וכי במגבלות מסויימות,
בעלותו על רכוש זה לא תפגע.
המגבלות הן רבות. החל מהגבלת זכות הקניין על רכוש מסוגים מסויימים (אם ברשותי פצצה, הרשויות
יתעלמו מזכות הקניין שלי, ומסתמא יחרימו אותה), וכלה בהטלת מסים שונים (על הכנסתי, על רכושי –
מסי קרקע ורכוש, אגרת רישוי לרכב, וכו').
אלא שגם כל מגבלות אלו, יוצאות כולן מתוך העקרון הבסיסי שהוזכר לעיל - זכות
הקניין.
הכלכלה אמנם איננה מדע מדוייק, אך בניגוד למה שסוברים רבים, היא מדע, ובת חוקית למשפחת מדעי
החברה. תאוריות כלכליות, ככל תאוריה מדעית, נבחנות בטיב יכולתן לנבא תופעות עתידיות. אם נגיד
בנק ישראל סובר כי העלאת שער הריבית במשק תגרום לעליית ערך השקל לעומת הדולר, והוא פועל כך
והתוצאות הן כפי שצפה, הרי התאוריה "טובה" – לפחות מהבחינה הפרקטית.
יש להבחין בין כלכלה "פוזיטיבית" לבין כלכלה "נורמטיבית". הראשונה, אמורה לתאר את המציאות,
לנסח תאוריות טובות ולסייע בתכנון מדיניות. השניה, נובעת מהערכים. הבלבול בין השתיים יכול
להיות הרסני.
לדוגמא: נניח כי מן דהו טוען כי העלאת שכר המינימום תביא לשיפור כלכלי. כנגדו, טוען רעהו כי
העלאה כזו תגרום בדיוק ההפך – היא תגרום להאטה. הויכוח בין שניהם הוא ויכוח פוזיטיבי. מנגד,
הטיעון כי יש חובה להעלות את שכר המינימום כי הוא נמוך מדי, וכחברה איננו יכולים להרשות
לעצמנו שכר מינימום כזה, הוא ויכוח ערכי, נורמטיבי, ואין בינו לבין הפוזיטיבי ולו מאום (1).
חוששני כי הדיון למעלה סובל רבות מהבלבול בין הנורמטיבי לבין הפוזיטיבי.
======================
חברה חייבת להגדיר לעצמה את "סל הערכים" שלה, וממנו לנסות ולגזור מדיניות כלכלית-חברתית. יש
לזכור, כי לאחר ההגדרה הערכית, על המדיניות להיות מציאותית ולעמוד במבחנים הפוזיטיביים. יכול
מישהו להגדיר ערך הקובע כי רמת חיים מינימלית חייבת להיות לכל אזרח, אולם אם אין ביכולתו לספק
רמה זו, תתנפץ מדיניותו אל סלעי המציאות, וקיבוצים רבים שהתפרקו יוכלו להוכיח לו עד כמה כואבת
יכולה להיות התנפצות כזו (שאלו את זקני קיבוץ בית אורן שנזנחו לנפשם).
את מדידת השוויון/אי השוויון באוכלוסיה, מודדים הכלכלנים באמצעות עקומת לורנץ (כלכלנים מאד
אוהבים עקומות, ככה זה). זוהי עקומה המשווה את האחוזון באוכלוסיה לעומת האחוז מסך כל ההכנסות
שהוא מקבל. למשל, העשירון התחתון, בדרך כלל, מרויח פחות מאשר עשרה אחוז מההכנסות במשק, בעוד
שהעשירון העליון, בדרך כלל הרבה יותר. "הבטן" של העקומה, קובעת את מידת אי השוויון(2).
לגיטימי לחלוטין לקבוע כי שמירה על ערכי שוויון מסויימים הם ערך של החברה, וגם מקיאווליסט
מובהק יכול למצוא צידוק ציני לשמירה על פערים לא גבוהים מדי בחברה (למשל, פשיעה וכו'). הדרכים
לצמצום פערים, מגוונות גם הן, מחינוך והשקעות ועד מיסוי.
======================
מדיניות כלכלית ומדינות מיסוי, לעתים נדירות יכולות להתבסס על מוסר. אולי במדינה האידאלית של
הפילוסופים היוונים, אולם האדם הנפוץ, אוהב את צלחתו מלאה, ומתעניין פחות בצלחת הקיבוצית של
החברה. לפיכך, מדיניות בה התועלת לרבים וליחיד תהיה ברורה, יש לה סיכוי רב יותר להצליח. לו
היה ניתן לקבוע מדיניות בהתאם לשיקולי המוסר האישי בלבד, אראל סגל לא היה צריך להטיף להקמת
בנק ללא ריבית – אנשים היו מלווים לחבריהם ממילא, בלי עידוד כלשהו.
ה"כדאיניקיות", היא האידאולוגיה החברתית הנפוצה בעולם.
======================
"הכלכלה החופשית" הוא מושג תאורטי וקיים במציאות בדיוק באותה המידה כמו "מישור נטול חיכוך"
משיעורי הפיסיקה. גם ארצות הברית, מדינה בה הכלכלה החופשית נישאת בפי כל קול כמעט, קיימות
תוכניות לחינוך חינם, לדיור למעוטי יכולת, לביטוח רפואי ברמה מסויימת, ועוד. גם ארה"ב מטילה
מכסי מגן, מכסות מכסימום ועידוד לחקלאים. אין מדינה בה מיושמת כלכלה חופשית לגמרי, ובצדק.
אפילו התאוריה הכלכלית גילתה כי לעתים, מעורבות ממשלתית חיונית כדי למנוע כשל שוק (קיינס,
לאחר המשבר הגדול בשנות השלושים בארה"ב). ברגע בו מוטל מס, או שיש שירותים ציבוריים, כבר אין
כלכלה חופשית טהורה.
שאלת המינון, היא השאלה. בין הקצוות של משק חופשי לחלוטין למשק נשלט לחלוטין, המרחב גדול,
ומגוון הפעולות האפשריות –אינסופי. כאמור לעיל, בבחירת המדיניות הנכונה, יש לזכור גם את
העובדות הפוזיטיביות, לא רק את הערכים.
======================
כפי שטענתי בעבר, התורה אינה קובעת מהו המשטר הכלכלי הנכון. מנגד, מול ההתעלמות של התורה
מהכלכלה הפוזיטיבית, הנורמות של היחיד והחברה מובעות בספרות שלנו פעמים רבות, החל מחובת היחיד
ועד חובת הקהילה. בבסיס חובות אלו – הדאגה לחלש. כדאי שלא נשכח את ערכינו בדרך.
(1) ראו "האם הפטיש הוא מוסרי" מאת אמציה גינת, בגליון "במעגלי צדק" מספר 6 (תגובה ל"ניו יורק
וירושלים" של יאיר שלג מגליון 5). ההבדל בין כלכלה פוזיטיבית לכלכלה נורמטיבית, כולל התייחסות
ספציפית להפרטה, מוסבר שם בפרוטרוט.
(2) שרטוט של עקומת לורנץ ומדד ג'יני ניתן לראות כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Image:Economics_Gini_coefficient.png
(
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 18:07 |
|
| |
שנרב,
כתבת - בזה אתה פותח דלת לרווחה ליצורים מסוגה של חבצלת, אשר בעיניהם שאלת המשטר הראוי, האם הוא קומוניסטי ("זו הייתה השיטה ברוסיה" היא משכילה אותנו לבל נטעה) או לא, היא נושא ראוי לדיון מעמיק שבאמת אין את נפשה לדון בו כרגע.
איני מכירה אותך, ומכיוון שאתה די חדש פורום, אולי יש צורך להסביר לך שלא כך כותבים כאן. לענ"ד, זלזול מופגן בכבודו של אדם אחר, וגסות רוח בוטה כזו אינם חלק משפת הדיבור התקינה בעצכ"ח. . [סיים][סיים]
***
תוקן בידי מיימוני
תוקן על ידי - עצכח - 27/01/2006 10:40:50
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 18:34 |
|
| |
אני מתנצל,
יודעי ומכרי יוכלו להעיד שאני משתמש בכינוי "יצור" כלפי כל אדם באשר הוא אדם (כולל בני משפחה ואנשים שאני מעריך...). כתבתי בצורה בה אני מדבר, וזה אכן לא המקום. סליחה על הפגיעה.
קרה לי מקרה דומה פעם עם היסטוריון שחיבר ספר נחמד, ואמרתי לו שספרו "משעשע". הוא די נפגע, למרות שרק התכוונתי לשבח.
תוקן על ידי - שנרב_נ - 26/01/2006 18:34:40
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 18:52 |
|
| |
אם בני האדם מתכנים אצלך יצורים, כיצד תכנה את כל בעלי החיים באשר יש להם נפש?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 19:21 |
|
| |
מואדיב,
דומה שיותר משהויכוח כאן הוא סביב כלכלה נכונה מעשית, או אפילו נורמטיבית, הוא סביב תפישות עולם שאינן קשורות בהכרח לכלכלה, וכאן בא לידי בטוי רק קצה הקרחון שלהן. מבחינה מעשית, דומה שהויכוח בין הדוברים הוא בשוליים: איש לא הציע כאן להפקיר את העניים למות ברעב, וגם לא להלאים את "להבי ישקר", בנק הפועלים או שטראוס-עלית. שאלת המינון בין מסים פרוגרסיביים לרגרסיביים היא שאלה מעניינת, אבל לא היא שהלהיטה את הדיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 19:57 |
|
| |
כמי שמכיר את שנרב_נ אישית, אני יכול להעיד שכך הוא נוהג לדבר, זוהי שפתו, אלו ביטויו, וזו שפתו, לטוב ולרע.
הראשוניםנהגו להשתמש בשפה מחוספסת. ולנו זה נשמע צורם. אך כנראה זו הייתה דרכם. וברגע שכך הדרך, אין בזה פגיעה אלא סוג של שפה. בודאי היו כבר דיונים סביב שפתם של הראשונים...
תוקן על ידי - מרובקה - 26/01/2006 20:03:14
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 21:36 |
|
| |
נדב,
לחלק מהודעתך התייחס כבר גם וגם בעמוד השלישי של הדיון:
נדב, במקום לדון במציאות הכלכלית והחברתית שאנו מכירים, בוחר להביא טיעון קומוניסטי לא רלבנטי ואז גם להימנע מלדון בו, בנימוק שהפרקטיקה חשובה יותר מהאידאולוגיה.
במאמר מוסגר, המשך האזכורים של פשעי סטאלין, מעלה תמיהה עד כמה יש ממש בטענות הכלכליות שלך, אם הן נדרשות להיתמך במניפולציות רגשיות. יכול להיות (באמת) שהקשר בין רצחנות לבין אידיאולוגיה קומוניסטית כל כך ברור לך, עד שאינך טורח לפרט אותו - נניח, העדר רכוש מוביל לעוני נרחב ומצוקה שמקלים על עלית רוצחים חסרי רחמים לשלטון ברזל. בכל אופן, ממעט ההסטוריה שלמדתי בספרי קומיקס, נדמה שהמשטר הקומוניסטי החל להקיז דם מיד עם המהפיכה ולא על רקע איזו דינמיקה כלכלית-חברתית שהוא יצר.
לגבי הניתוח הבא שלך:
ההברקה עליה שיבח אותך מייציץ בהחלט יפה. זה לא גורע מאי נכונותה, כמו גם מכך שמדובר בגניבה ספרותית. תרשה לי לנחש שאתה מצטט בעקיפין את רבן של כל בני הקפיטל, מילו ("לכל אחד יש מניה") ממלכוד 22
לא הבנתי למה ה"הברקה" אינה נכונה (ולא שהיה לי סיכוי להבין, אמרת ולא פירשת).
אשר לטענת הגניבה הספרותית: במונחים של הספר הקדוש ההוא, אינני מצליח להחליט אם נתת לי סטירת לחי (בכך שייחסת לי גניבה ספרותית) או טפיחה על השכם (בהשוואת ההומור המקורי שלי לזה של יוסי הלר). בהתחשב בנימוסים שהפגנת בהמשך אותה הודעה, סביר להניח שאני צריך להניח קומפרס חם על פני.
חבל שמכל שאר הדברים שכתבתי בהודעתי האחרונה, בחרת (או ברחת) להתמקד בענין הסבא. חבל עוד יותר שההתעקשות הזו לא לוותה במאמץ להבין את הטקסט שאתה מבקר. כך למשל המרת את האמירה הברורה שלי שסבא שלי חי נפלא בטוניס, לשאלה הרטורית "אולי היה טוב יותר בטוניס?". כן, לדבריו ולדברי קרוביו שמסרו מידע מרצונם החפשי, האיש הזה, יחד עם רבים מחבריו, היה מאושר. נכון, אחרי אבדן כל הרכוש במלחמת העולם השניה, הקמת מדינת ישראל ו(בעיקר) התקף ציונות שאחז בבנותיו, סבא שלי נאלץ לעלות לישראל. אתה רואה קשר בין זה לבין כלכלה או משטר? לפי אותו הגיון, אני מצפה שתתקוף בהמשך הדיון את מדיניות הריבית בפומפי, שהובילה להתפרצות הוזוב ולשחיקה רדיקלית של ערך הנדל"ן בעיר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 22:03 |
|
| |
מרובקה,
אני מכבדת את שנרב על כך שהתנצל (איני יכולה לסלוח במקום חבצלת, אבל כמי שנפגעה מהיותה שותפה בפורום בו מתבטאים כך, אני מקבלת את התנצלותו).
התירוץ הגרוע "כך הוא מדבר" הוא פשוט תירוץ גרוע. אם הוא מדבר כך, באופן מעליב, מתנשא ופוגעני, גם אל בני ביתו וחבריו, זה עניינם. אם הוא מדבר כך אלי, זו הבעיה שלי ואני איני מוכנה לסבול זאת.
[והכל בסוגריים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 23:26 |
|
| |
נדב,
תמהני למה הצבעה על פגמים (באופן הגון כמובן) בשיטה בלי להציג אלטרנטיבה, גרועה מקידוש שיטה פגומה ועי"ז קיבועה של פגמיה?
***
תוקן בידי מיימוני.
תוקן על ידי - עצכח - 27/01/2006 10:46:25
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 00:01 |
|
| |
רבותי, אנא מכם: נדב התבטא באופן בלתי ראוי כלפי חבצלת. הוא נדרש להתנצל, ואכן עשה כן. דומני שכדאי לעצור את הדיון בהתבטאות הזו בנקודה זו. בכל מקרה, אין לאוורר עלבונות ישנים באשכול זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 10:54 |
|
| |
אין אחרי דברי המנהל גם וגם כלום
(מיימוני)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 11:01 |
|
| |
מיימוני, סתרת עצמך מיניה וביה
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 11:48 |
|
| |
שכן, אתה כנראה דורש: 'מנהל' - ולא מנהלים.
מיכי
|
|
|
|
|