חיי עולם הבא

אישציפורנו נ"י,

1. רבינו הרמב"ם חי מאות שנים אחר חתימת המשנה וחתימת הבבלי (במידה שכלל ניתן לדבר על חתימת הבבלי, ואכמ"ל וצ"ע) ועדיין טוען כי "בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית המצוות", כך מונה הרמב"ם חמש 'כיתות' בקרב חכמינו בימיו:

א. המאמינים בגן עדן כמקום שאוכלים ושותים בו וכגהינם שהוא מקום גשמי בוער באש שבו שורפין הגוויות, "והכת הזאת תביא ראיה על סברתם מדברי רבותינו ז"ל, וממקראות הכתוב בפשטים נאותים...".

ב. המאמינים ב'ימות המשיח' בהם 'יהיו בני האדם כולם מלאכים'. מאפייני התקופה: "כלם חיים וקיימים לעד, ויגבהו בקומתם...וכי באותם ימים תוציא הארץ בגדים ארוגים ולחם אפוי ודברים הרבה מאלו שהם מן הנמנעות...".

ג. המאמינים בתחיית המתים 'והיא שיחיה האדם אחר מותו ויחזור עם קרוביו ובני ביתו ויאכל וישתה ולא ימות עוד' ואף הללו 'ומביאין ראיה על זה במאמרים רבים מצויים בדברי החכמים ובפסוקים מן המקרא, שפשטם יורה על מה שהם אומרים או על מקצתו'.

ד. המאמינים בשכר גשמי בעולם הזה כ'מנוחת הגוף, והשגת התאוות העולמיות בעוה"ז, כמו: שומן הארצות ונכסים רבים, ורוב הבנים, ואורך החיים ובריאות הגוף, והשלום והבטחון...' ואף הללו 'ויביאו ראיה כפי סברתם מכל המקראות שבתורה: מן הברכות והקללות וזולתן, ומכל אותם הסיפורים הכתובים במקרא'.

ה. 'והם הרבה - מחברים העניינים האלה כולם..'

אל תוך הכאוס הזה (שאתה רואה בו אחידות שנטע העורך...) נכנס הרמב"ם ומציע את שיטתו, שברבות הימים הפכה לדומיננטית. כעת מגיע כבודו ומנסה להלביש את העריכה האמונית של הרמב"ם על הטקסט החז"לי.

2. אכן המשנה והגמרא מחייבים אותנו והם יסוד התורה וההלכה. השאלה היא האם מחוייבים אנו אף בהשקפת עולם או שמא במעשים. אכן לדעת רבים אף עיקרי אמונת חז"ל מחייבים אותנו (במידה שאדם בכלל יכול להאמין מתוך חובה) ואולם ידועה דעת הרמב"ם במספר מקומות בפיה"מ "שכל מחלוקת שתהיה בין החכמים שאינה באה לידי מעשה אלא שהיא אמונת דבר בלבד אין צד לפסוק הלכה כאחד מהם".

גיט שאבעס.

ממללא,



ברוך השם יש מי שמחליף אותי.

שבת שלום.

ממללא,
גם הרמב"ם הסובר שאין הכרעה באמונות ודעות שם קווים אדומים, שמי שעובר אותם הוא או אפיקורס או טיפש או שניהם, ונראה שהדוגמאות שהבאת נופלות בקטגוריות הנ"ל.
וכאתגר לחברים הנכבדים, מי מרבותינו הראשונים כתב את ההגדרה הבאה לגיהנם?
עד שיבוא עליהם (עמי הארץ) המוות וינתק הקשר בין הגוף והנפש ותיפול הנפש בעינויים קשים ויפסקו ממנה תענוגות העולם הזה שנתאוותה אליהם, ויבואנה מכאוב כמכאובו של הסומא על היעדר עונג הראיה ... ויהיה חלקה עם אלה שנגזרו עליהם יסורי נשמה ומבוכתה כמו שנאמר 'ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע'.

אולי תסביר לנו אריק מהם הקווים האדומים?


הנה מספר המקומות עליהן כתב ממללא שהרמב"ם כותב עליהם בפירושו למשנה:

סוטה- " וכבר אמרתי לך לא פעם שאם נחלקו חכמים באיזו השקפה ודעה שאין תכליתה מעשה מן המעשים, הרי לומר שם הלכה כפלוני"

סנהדרין- " כבר הזכרנו כמה פעמים, שכל מחלוקת שתהיה בין חכמים, ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברה בלבד, אין מקום לפסוק הלכה כאחד מהם"

נזיקין – " ומחלוקת זו אין בה הלכה כפלוני לפי שהוא מסור לה' יתרומם ויתהדר והם נחלקו בראיות ולמידות מהפסוקים שאין מקום זה מתאים להזכיר בו דרכי לימודם בהם: וכל סברא מן הסברות, שאין בה מעשה מן המעשים שנחלקו בה חכמים, לא נאמר בה הלכה כפלוני"



תוקן על ידי - איקה - 11/01/2004 10:06:31

יג עיקרים

אריק,

על איזה י"ג עיקרים אתה מדבר?
על י"ג יסודות/עיקרים כפי שהם מופיעים בהקדמה לפרק חלק, או על הניסוח (י"ג עיקרים) כפי שהם מופיעים בסידורי התפילה?

הניסוח המופיע בסידורי התפילה איננו של הרמב"ם, אלא זו פרפראזה של שלוש עשרה היסודות.

שלושה עשר היסודות שהרמב"ם חיבר אמורים להסביר את המישנה המדברת על אפיקורס או מין שאין להם חלק לעולם הבא, והרמב"ם מביא יסודות אלה, שהכפירה בהם היא מה שנתכוונו אליו חז"ל באומרם זאת על אותו המוגדר אפיקורס.

יסודות אלו מתחלקים לשלושה סוגים:

הסוג הראשון כולל נושאים שהם ממש עיקרי האמונה כגון: האמונה בה', באחדותו, ובשלילת התארים.

הסוג השני הם עיקרים שהיה צורך לומר אותם לאותה התקופה, שניתן לכנותם אד הוק (כדי להזהיר מפני האיסלם והנצרות)

הסוג השלישי הוא על אותן אמונות סברות דעות המושרשות עמוק במסורת הדתית של עם ישראל, ועליהם אומר הרמב"ם שאין תכליתן מעשה מן המעשים, כלומר זה לא הלכה למעשה ואין זה מחייב אותך לשום דבר מעשי אלא זה מן הדברים שחוזרים אל השם יתברך.

אריק, אינני טוען שלפי הרמב"ם אין גבולות אמוניים.

הטענה שלי שהסיסטמטיזציה של תורת הגמול העתידי ביהדות היא מאוחרת. הא ותו לא.

אף הגבולות האמוניים שקבע הרמב"ם, יתכן והיו כורתים את ענף הלגיטימיות של גדולים וטובים בישראל (למשל מחלוקתו עם הראב"ד לגבי הגשמות בהל' תשובה, או חוסר הסובלנות שלו כלפי מי שיש להם השגות מוטעות בא-לוהות במשל הארמון שבמורה שדומני שהוא גוזר עליהם מיתה).

איקה,
בואי נמשיך בקו שלך, מכייון שחלק מהעיקרים הם פוליטיים, מדוע שלא נאמר שגם העיקר הראשון הוא פוליטי (ח"ו) שבן אדם מאד חכם המציא אותו מתוך הנחה שאחרת אין שיום לחברה או מכל סבה אחרת, אבל לדת באמת אין צורך בהיפותזה הזאת. והא ראיה, יש מגמה שמתבטאת יפה מאד בפורום הזה שמצליחה לקיים תורה ומצוות ללא ההיפותיזה הזו.
לפני שאני קורא בין השיטים, אני מנסה לקרוא את השיטים.

תוקן על ידי - אריק123 - 11/01/2004 13:38:12

אריק,

אני חושב שיש להפריד בין הזוית שלנו כיהודים מאמינים, לבין הזוית שלנו כמי שמתחקים אחר דעותיו של הרמב"ם.

לטעון שלדעת הרמב"ם לעיקרים יש משמעות פוליטית, אין פירושו לגרוס שאף לדעתנו אין גבולות לחופש המחשבה.

המדובר בשתי שאלות שונות: שאלה אמונית שלנו עם עצמנו מול שאלה מחקרית. אדם יכול להאמין בלב שלם בי"ג העיקרים ועדיין לסבור שלדעת
הרמב"ם הם אינם מחייבים או שהוא לא האמין בחלקם.

לגופה של טענתך כלפי איקה, וכאן אני נוטל את כובע החוקר (שאיני ראוי לו) ולא כובע המאמין:

אני חושב שבהתאם לרוח התקופה ולדברי הרמב"ם עצמו - אין לפקפק בכך שהוא האמין בעיקרים הראשונים.

איננו יכולים לומר זאת לגבי העיקרים האחרים, וגדולים וטובים מאיתנו חשדו בו בכך, חרף העובדה שכתב מה שכתב. אגרת תחיית המתים לא הסירה מהרמב"ם את חשדם של מבקריו, למשל.

ממללא,
נתיחס לרמב"ם איש ההלכה. כאיש הלכה הוא מחויב לכל היג עיקרים, לעומת זה אני יכול להסיק שאינו מחויב לשום עיקר. אני חושב שהלהיטות הזו להצמיד לרמב"ם דעות אפיקורסיות היא בבחינת לא נתאוו ישראל וכו' וד"ל.