"אך ביום הראשון תשביתו" לא ברור - יש פירושים שונים ל"ראשון" (כפי שנאמר לפני כן בסוגיה).
המצוות שדוחות שבת אינן עניין לכאן, כי לא נאמר בפירוש שצריך לעשותן דווקא בשבת, אלא שצריך לעשותן בזמנן, ולפעמים בדרך מקרה זה יוצא בשבת. אבל כאן, אם נאמר ש"ראשון" הוא יום טוב, הרי זו מצוה שתמיד תדחה את איסור המלאכה ביו"ט.
ייבום הוא אכן מצוה שתמיד דוחה מצוה אחרת, אבל זה מקרה נדיר. ואם אפשר לפרש את הפסוקים כך שלא ייווצר מצב מוזר כזה - יש יתרון לפירוש זה (אמנם כפי שכתבתי לא מדובר בטענה מוחלטת אלא רק בהטיה).
פירוש אחר: מכיוון שאיסור המלאכה נזכר מייד בפסוק שאחרי המצוה להשבית שאור, ייתכן שר' עקיבא סבר שאיסור זה בא לפרש את המצוה שנזכרה בפסוק הקודם, וללמד שהיא לא כרוכה בעשיית מלאכה.
כשקוראים את שני הפסוקים 15-16 ברצף, קל יותר להבין את דברי ר' עקיבא. הרי הכתוב אומר שצריך להשבית את השאור, ומייד אחר כך נאמר שהיום הראשון והיום השביעי צריכים להיות ימים חגיגיים, מקראי קודש, ימים שלא עושים בהם כל מלאכה; לכן מסתבר יותר, שהשבתת השאור שנזכרה בפסוק הקודם מתייחסת לפעולה שעושים לפני שמתחילים הימים החגיגיים, כהכנה לימים אלה.
הדבר מזכיר את הנאמר בעשרת הדברות - "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה...": יש ניגוד בין ששת הימים שבהם מותר לעשות מלאכה לבין היום השביעי שבו אסור לעשות מלאכה; אף כאן, יש ניגוד בין היום הראשון=קודם, שבו צריך להשבית את השאור, לבין היום הראשון=יום-טוב, שבו צריך לשבות ממלאכה.
 |
|
|
