האם נענוע בתפילה מעורר הכוונה?

כל עצמותי תאמרנה, גם הוא אינו לריבוי הכוונה אלא כדי להתפלל בכל הגוף (ולא רק בפה או בלב ובראש). וכך המשל של המלך אכן עוסק בחוסר כבוד.
ולק"מ, שכן הכוונה היא לצרף כמה נימוקים שונים, ולא לתאר את אותו נימוק: המצדדים בנענוע מביאים שני נימוקים: 1. שכל הגוף שותף בתפילה. 2. מגביר הכוונה. והמתנגדים מביאים גם הם שני נימוקים: 1. העמידה בלא נענוע מגבירה את הכוונה. 2. אין זה דרך כבוד למלך להתנועע.
ולסיכום אוסיף כי הסתירה בין הדעות, מה שכינית 'מחלוקת במציאות' אינה סתרה כלל ועיקר. יש כאלו שאצלם זה מגביר את הכוונה ויש כאלו שאצלם זה מפחית אותה. ואתה תעשה כפי ניסיונך והבנתך לגבי עצמך.
אם בכלל, אז הסתירה קיימת דווקא בנימוקים האחרים: האם עדיף שכל הגוף ישתתף בתפילה, או שדרך כבוד של עמידה ללא נוע עדיפה.
וגם כאן בהחלט ייתכן שאלו שני נימוקים ששניהם נכונים, מבחינות שונות. השאלה היא רק מי משניהם עדיף למעשה.


מיכי

וינועו, ויעמדו מרחוק

מיכי



ריב



אמנם יש לדון על המדרש הנאה שדרשת (וכמדומה שכבר קדמו לך בזה). האם זה רק כלפי אלו שמנידים עצמם בכוונה, או שהתנועות באות להן באופן "טבעי", בלא מחשבה, כחלק מהתפילה עצמה.

ודומה שעל האפשרות האחרונה דרשו גם כן "נר ה' נשמת אדם", שהנשמה מביאה לתנועת כשלהבת הנר.

ומסתבר שהדברים קשורים ומובילים לניתוח של חוויית התפילה.

לפיכך, דומה שיש לדון כאן בכמה מישורים:

א. הראוי, ההלכתי. מה מותר ומה אסור.

וכאן דומה שצדק מיכי, שאין בדבר כללים ברורים. אמנם כתב הרמב"ם שבתפילה יעמוד אדם כעבד לפני מלכו, אבל יתכן שזה רק תיאור אחד של מצב התפילה.

ב. המשמעות הפסיכולוגית של התנועה הספונטנית למול הקיפאון הגמור, וזה כחלק מחווית התפילה. דומה שדרוש לנו כאן, קודם כל, ניתוח פנומנולוגי (תיאור החוויה בפני עצמה בלא שיפוט) ואחר כך אפשר לנסות להסביר זאת בכלים אחרים, אולי פסיכולוגיים.

לאחרונה יצא ספר של ד"ר אורבך כמדומה לי, מאוניברסיטת באר שבע, על נושא התנועה בתפילה, ועל התפילה הלא מילולית, אבל איני מכירו (פרט לכותרת שלו). ואולי ירצה אי מי להביא את תוכן דבריו הלום.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מה לדביקות הבורא (תכליתה של תפלה) עם התנועעות?

מיימוני,
הספר הוא 'כל עצמותי תאמרנה' מאת ד"ר אורי ארליך.

בחושךאור,

יש הסבר פיזיקלי-פיזיולוגי פשוט לתועל של הנענועים בתפילה.

כשאדם עמד בלא תנועה, עליו להקדיש מאמצי תשומת לב לשמירת שיווי המשקל.

לעומת זאת בתנועות קצובות קדימה ואחורה (אינני דן כאן בתנועות מורכבות ומשונות הקיימות בשוליים) ניתן להכניס אותן "להילוך אוטומטי" (ר' ישראל מסלנט הביא את ההילוך האוטומטי שבצעידה כדוגמא לקיום תת-מודעות !),

ובכך לאפשר לתשומת הלב להתרכז אך ורק בתפילה ובכוונתה.

זו הסיבה גם להתנסות האישית שלך.



תוקן על ידי - דר_הלפרין - 24/01/2006 11:37:43

כוזרי מאמר שני

עט) אמר הכוזרי: אשאלך כעת היודע אתה סבה לדבר שהיהודים מתנועעים בשעת קריאתם בספרים עבריים:

(פ) אמר החבר: אומרים כי דבר זה בא לעורר את החם הטבעי אולם אשר אחזה לי אני הדבר תלוי במה שדברנו עליו כעת מתוך שרבים מהם ידעו לקרא פה אחד יכלו עשרה מהם או יותר לקרא מתוך ספר אחד אשר על כן עושים היינו את ספרינו גדולים וכל אחד מן העשרה הצרך להתכופף משעה לשעה לשם עיון בתיבה אחת ולשוב ולהזדקף כי הספר היה מטל לפניהם על הארץ וכך היתה שם תנועת התכופפות והזדקפות מתמדת זאת היתה הסבה בראשונה לימים נעשה הדבר מנהג מתוך הסתכלות בנים במעשה אבות ומתוך חקוי כי זה טבע בני אדם אולם אצל אמות אחרות כל אדם קורא בספרו ומקרב את הספר אל עיניו או מקרב עצמו אל הספר בשעור הרצוי לו מבלי אשר יצר לו חברו בזה ולכן אינו זקוק להתכופפות ולהזדקפות


http://www.tsel.org/torah/kuzari/sheni.html

ויש מקומות שלא הורגלו אנשיהם להתנועע בתפילה, והעושה כך הרי הוא מן המתמיהים, וכי כך יעמוד לפני מלך.

דרום,
איזה תיזה מחקרית מרתקת של הכוזרי!!!
הוא יכול להתקבל לאוניברסיטת ת"א, למכון לחקר היווצרות המנהגים חסרי הטעם (זהו ביטוי ספרותי של השתאות. אני כמובן לא מכיר שום מכון כזה).
תמיד חשתי שקריאת חלקים נרחבים של הכוזרי יש בה משום ביטול תורה, וכעת התחזקתי בזאת.


מיכי

מיכי,
מה יש לך נגד הכוזרי?
וא"כ מדוע שלא תטען אותו דבר על חלקים במו"נ, כגון טעמי המצוות שלו שאינם שונים באופן עקרוני?

מיכי -