|
|
| נשלח ב-25/1/2006 11:00 |
 |
| |
ועוד, אינני יודעת למה התכוון הד"ר הלפרין בדבריו על גילויי התת מודע - אולי הכוונה היא לאותם כל אלה שלמרות שנעו, עמדו מרחוק וכדברי הרבי מקוצ'ק ש'אפשר לראות ואף לנוע, ואף על פי כן לעמוד מרחוק' - כל אותם אלה שעסוקים בחיצוניות הדברים: בקולות בברקים בלפידים וקול השופרות, ואלה לא קלטו את משמעות הדברים.
כדאי לראות במובאה מתוך כתביי ש"י עגנון, "אתם ראיתם" ע' רט, שם הוא מביא את דברי הרבי מקוצ'ק על הפסוק הנ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 13:28 |
|
| |
mdabraham
האם גם בספר שתי עגלות וכדור פורח יש חלקים שביטול תורה לקרוא אותם?
והאם כשר' יהודה אומר שרק חזק לבלתי אכול את הדם מכאן שאותו הדור היה שטוף בדם זה שייך למכון לחקר ביטוים חסרי טעם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 13:51 |
|
| |
שלא לדבר על החלק הספורי בתורה והנביאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 19:10 |
|
| |
מסילת ישרים פ' ו': "...ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החמריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה..." ושם: "..ותראה שהמלאכים נשתבחו במדה הטובה הזאת שנאמר בהם גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו. ואומר: והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק", עכ"ל.
בדצמ"ח למדרגה הגבוהה יותר יש יותר תנועה, מהדומם עד למדבר.
החלק המעולה באדם הוא השכל ובו הזריזות היא כהרף עין, והחלקים הנמוכים יותר איטיים יותר עד לגוף שהוא הכבד והנוטה לאי תזוזה.
הביטוי לאינסוף הוא הדינמיות שכן הדבר העומד במקומו הגיע לסופו.
נטיית החומר היא הקיפאון לעומת הרוחני שהוא דינמי, והנה המתפלל בשאיפתו לדבקות בה' נוטה להתנועע ובכך לבטא את עצמת דבקותו באינסופי הנע במהירות הבזק ולשתף את גופו הכבד והעצל במגמתו זו.
__________________________
"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה'''' ישפוך שיחו"
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 20:28 |
|
| |
איש תמים,
על פי הבנתי, אין קשר בין דבריו של הרמח"ל לבין שבח הנענוע.
בציטוט הראשון מדובר על טבעו של האדם שנוטה לעצלות, ואם למלאכה שעליה מקבלים שכר בסוף היום.כל שכן לעבודת השם, ובמיוחד במצוות של בן אדם למקום, ובמיוחד כשאינו נראה [ ועוד יש לראות כיצד הרמב"ם מבחין בין הבילבול שאנשים עושים כשהם טועים וקוראים לעצל, שמח בחלקו, ובכך לא רק שמצדיקים את החיסרון, אלא שהופכים אותו ליתרון ]
בציטוט השני מדובר על התגברות האדם על טבע נפשו, "גבורי כוח עושי דברו" = ככתוב בשו"ע: "וגיבור כארי, כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב, ואמר שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו כגיבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ (אורח חיים סימן א)לכן צריך האדם להתגבר כארי..יקום בזריזות לעבודת הבורא..ואיך יקום ממטתך ועדין לא שבעת משנתך..כי היצר הרע הוא יודע היטב לצוד בני אדם במהמורות בל יקום. ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה', צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו, ואף אם יכבד עליו הדבר מפני כבדות הגוף ועצלותו..ישים אל לבו כי אם היה קורא אותו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון או לגבות חובו.....
תוקן על ידי - riv - 25/01/2006 20:31:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2006 23:13 |
|
| |
ריב
הנענוע בתפילה הינו תוצאה טבעית של השאיפה לדבקות המתבטאת כך עקב תכונת הצד העליון שבאדם להיות בתנועה כמו שהמלאכים למשל הם במצב מתמיד של "רצוא ושוב". אין בכוונתי לומר שעל האדם להשתדל להתנועע, אלא עליו להשתדל להיות בדבקות בשעת התפילה וממילא גופו יתנועע על פי עצמת דבקותו.
__________________________
"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה'' ישפוך שיחו"
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2006 18:27 |
|
| |
איש תמים,
אין בעיה עם אדם שמתקשה לשמור על שיווי משקלו, ההתנועעות עוזרת לו לדבקות השם. השאלה שהועלתה מאת פותח האשכול היא האם ההתנועעות היא זו מעוררת הכוונה והדבקות, מלכתחילה. לדעתי בהסתמך על המקורות, אני מגיעה למסקנה - שאת ה"רצוא ושוב" אפשר ליחס למשה רבנו - שכמעט הגיע לדרגת מלאכים - וממנו לומדים, שהעמידה ולא ההתנועעות היא התנוחה האולטמיטיבית לכוונה או לדבקות -
מדברי הרמב"ם במו"נ על ביאור עמידה,
http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_13.htm
עמידה הוא שם משותף1. יש שהוא במשמעות של קימה ועמידה: בעָמדו לפני פרעה (בראשית מ"א, 46); אם יעמֹד משה ושמואל (ירמיה ט"ו, 1); והוא עֹמד עליהם (בראשית י"ח, 8). יש שהוא במשמעות של הימנעות ועצירה: כי עמדו לא ענו עוד (איוב ל"ב, 16); ותעמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כ"ט, 35). יש שהוא במשמעות של קביעות והתמדה: למען יעמדו ימים רבים (ירמיה ל"ב, 14); ויָכָלְתָּ עמֹד (שמות י"ח, 23); עמד טעמו בו (ירמיה מ"ח, 11), היה קבוע, התמיד ולא השתנה; וצדקתו עֹמדת לעד (תהלים קי"א, 3), קבועה ותמידית. כל עמידה שנאמרה על האל יתעלה היא במשמעות זאת האחרונה: ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה י"ד, 4): תהיינה סיבותיו קיימות ועומדות. דבר זה יתברר לך כאשר יוזכר שיתוף השם רגל2. ובמשמעות זאת הם דבריו יתעלה אל משה: ועתה פה עמוד עמדי (דברים ה', 283); אנכי עומד בין ה' וביניכם (שם, שם, 5).
ולמי שרואה במו"נ ביטול תורה - שילחץ על הלינק להלכות יסוה"ת פי"ז ויוכל להיוכח בעליית מדרגות הדבקות, מההליכה (= התנועעות?) ועד לעמידה
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1107.htm
כל הנביאים, אין מתנבאים בכל עת שירצו. ומשה רבנו, אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ, רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו; ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר " עמדו ואשמעה, מה יצווה ה' לכם" (במדבר ט,ח).
יד ובזה הבטיחו האל, שנאמר "לך, אמור להם: שובו לכם, לאוהליכם. ואתה, פה " עמוד עמדי (דברים ה,כו-כז). הא למדת שכל הנביאים, כשהנבואה מסתלקת, חוזרין לאוהלם, שהוא צורכי הגוף כולן כשאר העם; לפיכך אינן פורשין מנשותיהן. ומשה רבנו, לא חזר לאוהלו הראשון; לפיכך פירש מן האישה לעולם ומכל הדומה לה, ונקשרה דעתו בצור העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם וקרן עור פניו, ונתקדש כמלאכים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2007 22:38 |
|
| |
עיין בספר כתר ראש שהביא כמדומני בשם השל"ה שהנענועים הם רק בכדי לא לישון בתפילה,וכל נענועים יותר מזה אין זה דרך תחנונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2007 01:12 |
|
| |
רבנו מיכי
מה דעתך על התיאוריה לפיה קטע זה נכתב ע"י הכוזרי כמחווה לתיאוריה של ר' יוחנן על פרה אדומה?
_________________
|
|
|
|
|
