| נשלח ב-27/1/2006 12:29 |
 |
| |
פרשת השבוע: רש"י חולק על הראקליטוס
.
אמר הראקליטוס: הכל זורם (פאנתה ריי).
אינך יכול לחצות את אותו הנהר פעמיים, משום שבפעם השניה, זה כבר נהר אחר, המים זרמו ואינם.
היאור, הוא נילוס מצרים.
קובע רש"י:
מדוע אהרון הכה את היאור בשתי המכות הראשונות, משום שהיאור הגן על משה התינוק, לפיכך לא משה הוא שיפגע בו.
ורש"י, לא סבירא ליה כהרקליטוס, שלדעת הרקליטוס, היאור שהגן על משה, אינו זה שהפכו אהרון לדם, או שהוציא ממנו את הצפרדע.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 12:38 |
|
| |
נראה שיש המים של היאור וה'יאור' עצמו.
ה"נהר" הוא הדבר בכללות,המקום, לא המים הספציפיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 13:42 |
|
| |
מיימוני,
מה הראיה?
אתה מניח שהרקליטוס צודק, וממילא מקשה על משה רבנו. אתה גם מניח שהוא מתכוין באותו מובן כמו שהתורה מתכוונת למונח 'אותו נהר'.
שתי הנחות די מרחיקות לכת בכדי 'להוכיח' את הטענה שלך.
אמנם הרקליטוס היה לפני רש"י, ואם ראשונים כמלאכים אנחנו כחמורים וכו', אבל בכל זאת...
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 13:53 |
|
| |
ומדבריכם נמצינו למדים שהיאור הינו נהר זורם ולא מקוה מים נייח...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 14:45 |
|
| |
.
ליד הסנדק:
פוק חזא מאי מים עבידו. אתה מכיר יאור אחר במצרים פרט לנילוס?
ואם זה אינו טוב דיו, הרי אונקלוס מתרגם את היאור במלה "נהרא", כלומר - הנהר.
ונהר, מים זורמים הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 14:49 |
|
| |
מואדיב
כמדומני שעיקר הפואנטה של הרקליטוס היא , שלא רק שהנהר כבר זרם , אלא שהאדם הוא כבר לא אותו אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 14:52 |
|
| |
.
( ששש מייציץ! אתה מקלקל את כל הכיף! )
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 15:42 |
|
| |
מואדיב
מי שאמר את הפואנטה של מציץ היה תלמיד של הרקליטוס, שכבר שכחתי את שמו (גם אני לא אותו מיימוני, כנראה).
מיכי
אתה בוודאי צודק. קשה להאמין שהמקרא מסתמך על הפילוסופיה של הרקליטוס, או למצער על תורת ההכרה שלו, או בא ללמד אותה.
דברי נאמרו יותר בסגנון של "לשיטתך".
אמנם, כיון שהערתו של הרקליטוס היא אמיתית, והעולם שוטף זורם לו, נמצא שיש כאן הצדקה לשיטת רבנו גדליה לפי שיטה זו.
***
בדיחה נושנה של דרוייאנוב מספרת על השיכור כיצד השתכר. תחילה שתה רק כוס אחת, ואז הפך לאדם חדש (הראקליטוס!) שגם הוא רצה רק כוס אחת. וכו' וכו' וכיו"ב.
מה טעם אם כן אנו באים בטענות לאדם שהשתכר? (ועיין דיויד יום).
מפני שאנו סבורים שיש קשר בין הקצוות של השרשרת. שבחירתו של אטום אישיות אחד ברגע T1 משפיעה על מה שיקרה ברגע T2.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 16:04 |
|
| |
מואדיב,
לא מייציץ מקלקל את הכיף, אלא אותו מייציץ שהיה בשעה 14:49.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2006 16:11 |
|
| |
אין שעתי פנויה כעת להביא מקור מדוייק, אבל מוהר"ר טרי פראצ'ט מביא באחד מהמקומות את הפתגם הזה, וטוען שנעשתה בחינה מדעית לגביו. המסקנה היא, שאם הנהר ממש קטן, ולבוחן יש רגליים ממש ארוכות, אפשר לחצות את אותו הנהר כמה פעמים בשעה.
שבת שלום.
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2006 18:22 |
|
| |
ויש לציין שגם יצחק שמיר חלק על הראקליטוס, במאמרו הידוע "היהודים נשארו אותם יהודים, הערבים - אותם ערבים, והים - אותו ים".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2006 20:38 |
|
| |
מייציץ כמובן צודק, רק שאין משיבין על הדרוש.
ואם כבר בהמשכיות הזהות האישית עסקינן, אני מפנה את הקורא המעוניין למאמרו המשעשע של עדי צמח על החובה המוסרית (בספר על הצודק והבלתי צודק, מרסלו דסקל), ועל הביקורת האנליטית שמופיעה שם אחריו.
הוא מבסס את החובה המוסרית על כך שגם אני עצמי בעוד שניה איני אותו אדם, וממילא העובדה שאני דואג לעצמי מחייבת לדאוג גם לזולתי.
פלפול נאה לפרשת וארא...
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2006 22:00 |
|
| |
מיימוני.
בקשר לשאלתך לגבי ברכה על שתית מי נהר השוטף במרוצתו,
זה ירושלמי מפורש, והביאוהו התוס' בברכות דף לט ע"א וז"ל:
"ועוד יש בירושלמי היכא דבריך אתורמוסא למיכליה ונפל מידיה ושקל אחרינא בעי ברוכי זמנא אחריתי ופריך מאי שנא מאמת המים פירוש דמברך לשתות והני אזלי והני אחריני נינהו וא"צ לברך פעם אחרת ומשני הכא הוה דעתו מתחלה לזה שהיה יודע שילכו להן אבל בתורמוסא לא ידע שיפלו מידו"
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2006 22:49 |
|
| |
בר בי רב
אכן, ושכחתי לציין שזה ירושלמי. אמנם רק שמעתי עליו ולא ראיתיו בפנים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2006 08:56 |
|
| |
אולי אפשר לקשר זאת לכך שמעשה ידיו של משה דווקא נצחיים?
ואז רש"י אולי לא חולק על הנ"ל אלא במקרה של משה.
|
|
|
|
|
(איקון רץ לנהר) לפי שהוא יתחלף לרחוץ לכבוד שבת
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
