פרשת השבוע: רש"י חולק על הראקליטוס

אזרחי, זה דרוש חסידי נאה, וחבל להרוס לך אותו.
אבל בכל זאת, הרי הנהר אינו מעשה ידיו של משה. הנהר שהחביא אותו זרם ונעלם ואז בא משה ונוטה את ידו עליו. האם הנהר הוא אותו נהר? מה עניין זה למעשה ידיו של משה (עושות מלחמה...).
אם בכלל, אז ההכאה של היאור או העפר היא מעשה ידיו של משה.  מיכי

ואולי גם הגלישה שלו בנילוס בהיותו עולל?

גם בלי היבטים רוחניים ניתן לומר שאותם המים שהיו בנילוס כשהנילוס הגין על משה,

נשארו במצריים באופן זה או אחר, ועל אף ששמא אינם בנילוס כבר.

והרי במכת דם כל המים שבמצריים [כולל המים שנמצאים בתוך הכלים] הפכו לדם.

ולכן, אם משה היה מכה ביאור, לבטח הוא היה הופך לדם גם את הטיפות הספציפיות שהגינו עליו.

זה כבר הרבה יותר טוב. ובכל זאת, מכלל דרוש לא יצא. מיכי

מיכי,

למה שיֵצא מכלל דרוש? האם זה מפחית מהיופי (אם יש כזה) בדברים?
אם הדברים נאים בעיניך (מעלים על פניך חיוך, גורמים לך לחשוב עוד שתי שניות על פרשת השבוע, על משמעותם של מים בחייך, על דמותו של משה וכו'...) - מה זה משנה אם אין להם הוכחה פיזיקלית/מתמטית/עיגון בקריטריונים הלכתיים? ואם אינם נאים בעיניך, על אחת כמה וכמה שאין זה משנה.


ולשאלה עצמה - 
זו בהחלט סתירה, או ליתר דיוק - גישה שונה לחלוטין. הנהר שאמור משה להכות, קרוי באותו שם מאז היה משה תינוק, ונתפס כאותה יישות, כאותו מושג. מבחינה רגשית, אם תרצו, בעיני משה הוא עצמו, עדיין אותו משה הצף בתיבתו, והיאור הוא אותו יאור.

אמשלום,
אין לי שום דבר עקרוני נגד דרושים (מחלקם אני אפילו מאד נהנה). ובכל זאת יש להבחין בין דרוש לפירוש הולם ואמיתי. זה מה שעשיתי, ואני מבין שאת אפילו מסכימה לסיווג.
אני כמובן לא טוען שיש בעיה פיסיקלית או מדעית בפירוש הזה.
למעשה, הפירוש הפשוט הוא שהיאור הוא אותו נהר, גם אחרי שכל המים ההם יצאו ממנו. הדבר דומה לשאלת התאגיד, שעלתה באשכול סמוך, שלאחר שכל בני הקהילה מתו עדיין זו אותה קהילה. ואפפילו ברובד המשפטי הם הבעלים של נכסי הקהילה, גם ללא כל מעשה קניין מצידם. ולזה קורא הרוגצ'ובר: 'ציבור לא מת'.
הירקליטוס כנראה רואה ביאור צבר חולף של מים, ולא תאגיד. 
אזרחי העלה אפשרות מעניינת לחבר את דברי רש"י עםהירקליטוס, ולומר שגם לפי התפיסה ההירקליטית שאיןן יאור אלא צבר מים חולף, עדיין אם משה היה מכה אותו הוא היה הופך גם את הטיפות שהסתירו אותו לדם. זה פירוש נאה, ועדיין לדעתי הוא בגדר דרוש. כאמור, לדעתי הפשט הוא שהיאור הוא ישות קיימת במובן התאגידי.

העובדה שזה סותר את דברי הירקליטוס שליט"א, אינה מעלה או מורידה, שכן אני לא רואה בדבריו מקור מחייב (אם כי בהחלט מקור לשעשוע ותענוג, כדברייך).
מעבר לכך, לדעתי גם אין סתירה ואפילו לא בהכרח שוני: הירקליטוס מדבר על הנהר כמכלול המים שבתוכו, ורש"י מדבר על היאור כמושג תאגידי. מי אמר שיש כאן מחלוקת? אמנם ייתכן שהירקליטוס התכוין לשלול את תפיסת היאור כתאגיד, ואז אכן יש כאן ויכוח (כך הנחתי לעיל).
ועוד נקודה: את עצמך בדברייך הזכרת שמבחינה רגשית (!) עבור משה זה אותו יאור. אז מדוע זה עומד בסתירה לקביעה הפילוסופית-אונטולוגית שזה אינו אותו יאור? הרי לך שאין כאן בהכרח ויכוח.
ולסיום: אולי הרגש פועל כפי צבר המים, והאונטולוגיה פועלת לפי התפיסה התאגידית. מיכי

עצם זה שיש סברא לומר שהיאור הוא תאגיד, גם אם יש סברא אחרת [ואלו ואלו דא"ח]

כבר יוצר את החיוב לכך שמשה לא יפגע בתאגיד שהגין עליו לפי סברא זו.

גם אם הוא עצמו סובר כהרקיליטוס שליט"א.

והייתם נקיים מה' ומאדם. 

מיכי,

ממש אין לי ויכוח איתך! אני מסכימה לכל מילה (להוציא את אלה שלא הבנתי, שקשורות במסגרת הפילוסופית-פיזיקלית לתוכה הכנסת את דברי, כלומר - להוציא את השיטה שלך  ...).
 

אמשלום, את הכנסת לכאן את הפיסיקה והמתמטיקה (ראי בהודעה הקודמת שלך).
בקיצור, את התחלת.


  מיכי

נו, גם בזה אתה צודק