ד"ר נכבד,
<"אם את הזכות או את טובת ההנאה אפשר ל"הוריש" לדעת הסוברים כך, למה אי אפשר לתיתה כנדוניה?">
אם אפשר להוריש את הזכות ייתכן שאפשר להוריש את טובת ההנאה, אך גם ייתכן שמאחר והירושה כאן היא ירושה מותני, ות אינה אוטומטית, כבכל ירושה ממונית אחרת, ייתכן שהמחזיק בתפקיד אף שהוא יכול ל"הוריש" אינה יכול לתתה כנדוניה מחיים. כמובן, כ"ז אם הישיבה אינה שלו.
<"הרי ברור שגדר הירושה כאן איננו אותו גדר הירושה בפרשת נחלות">
"כל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו, ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה". (רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה זם המקור לדין "ירושות השררה", עד כמה הוא מדמה את הירושה בשררה, לירושה בנחלה, האם ההבדל הוא רק בפרטים, או גם בתוכן.
לפניך השאלה שבאותה תשובה:
נשאלתי בעיר אחת נעשה תקנה וז"ל התקנה, שלא יקבלו לאב"ד שום רב מחוץ לעיר שיש לו איזה צד קורבה בעיר וכהיום יש שם רב א' מופלא ומופלג ומפורסם בדורו והוא חתן הרב שהיה שם והחזיק בעודו בחייו קצת במעוז הרבנות הן בהוראה וכל דבר הקשה היה בא לפני חמיו בצירוף חתנו הרב המופלג נר"ו ויש לו בעיר קרובי אשתו, מה דינו אם הוא בכלל התקנה או לאו.
תשובה: השואל העלים ממני תוכן הדברים אם התקנה נעשה בחבר העיר או לאו, כי לפי האומדנא נעש, התקנה בעוד שהיה שם רב שהיה לו איזה צד קורבה, דאי לאו הכי לא היה מסתפק בדבר פשוט כזה שאין לנו אלא לשון התקנה, כי מה יתרון לבעל התקנה לכתוב לשון חוץ לעיר ולא כתב סתם, אלא ודאי דוקא מחוץ לעיר שאין מכירין את מהותו ופן יטה לבבו אחר הקרובים אבל מי שהוא מכירו ויודעו שהוא ירא אלהים ואינו נושא פנים לשום אדם ועל דעתא דגברא רבא כזה לא רצו לעשות התקנה. ומה גם שנאמר שיש לו דוקא ולא קרובי אשתו...".
מתוכן תשובה זו ברור שהשאלה היתה מה היתה כוונת המתקנים, מאחר וירושת השררה תלויה במנהג המקום, וכמ"ש: "דכל שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו עד עולם. ואין לחלק בין בנו לחתנו כנראה לפום ריהטא בעיני ההמון".
על תקנה דומה ראה בשו"ת חתם סופר חו"מ סימן י"ז, שכנראה מתייחסת לתשובה שבשו"ת "שער אפרים", חיו"ד סימן ס"ז.
וראה זה פלא:
דברי הרמ"א מופיעים בתוך פסק דין רבני, (פסקי דין רבניים חלק ד
''לענין חתן המנוח אם יורש משרת חותנו, עיין בסוף ספר שו"ת הרמ"א תשובת הגאון ר' שאול מקרקא בן הגאון ר' העשיל זצ"ל שכתב דדא אינו צריך לפנים דכל שפוסקין גדולה פוסקין לו ולזרעו אחריו עד עולם, ואין לחלק בין בנו לחתנו, כנראה לפום ריהטא בעיני ההמון, אבל לא כן הוא כי חתנו בכלל בנו הוא. וכן מוכח מירושלמי גבי לא יסור שבט מיהודה - אלו ראשי גולה שבבבל, ומחוקק מבין רגליו - אלו בניו של הלל, ואיתא בירושלמי שזה בא מן הזכרים וזה בא מן הנקיבות, וא"כ אף מה שבא מן הנקיבות הוא בכלל לא יסור, ע"ש שהאריך בזה.
אכן לא כן דעת העבודת הגרשוני שדן בתשובה מ"ט ובתוך דבריו כתב בזה"ל: ואם כן הוא שבאים השמעונים להתעסק ולהשתמש בתגא ולנהוג שררה בשביל נשותיהם, נראה לע"ד דלא דברו נכונה כי אין לבנות לירש גדולת ושררת אביהן, כי עיקר מוצא מקור דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו הוא מהא דאיתא בת"כ פ' צו, והמעיין שם יראה באר היטיב שאין לבנות לירש גדולת אביהן. ומשמע מדבריו דאע"ג דשאר יורשים יורשים את משרת ושררת מורישיהם, וכמבואר בתוספתא שקלים הנ"ל ובראשונים, מ"מ סובר עבודת הגרשוני דחתן אינו יורש את חותנו בשררה ובגדולה, כיון דכל כוחו הוא מצד אשתו בת המנוח, וכיון דהבת אינה ראויה לירש המשרה ולמלא מקומו, דמלך ולא מלכה כתיב, שוב אין לבעלה שום כוח לירש ולהמנות כממלא מקום חותנו. ודעת הגאון ר' שאול הנ"ל בתשובת רמ"א דגם חתן יורש משרת חותנו.
הרי מבואר דדבר זה במחלוקת שנוי, וראה מה שהאריך בזה הגר"א מסוכצוב [עמוד 213] בספרו אבני נזר מ"ד ח"ב סימן שי"ב ובית יצחק יו"ד ח"ב סימן ס"ט ע, ובספר כוכב מיעקב סימן קכ"ה.
ועדיין יש לדון דאף להסוברים שחתן יורש משרת השררה של חותנו, יתכן שזה רק במקום שלא נשארו בנים לרשת ולמלאות מקומו, אלא שנשארו בנות וחתנים, אז ס"ל דחתנו כבנו למלאות מקומו. אבל במקום שנשארו בנים יורשים אלא שהם מוותרים על המשרה, יש לומר דבמקום בן, החתן כמי שאינו ובטל דין ירושה מהמשרה".
והוא אשר כתבתי בהודעה קודמת.
<"אבל להלכה נהגו לפסוק כדבריו גם בקרב יורשי שו"ע הרב">
אין זו ההלכה היחידה שבחב"ד לא נוהגים כפי שנאמר בשו"ע.
על המילה "גיס" אצל אבן שושן:
קיבלתי את הערתך בכבוד כבר בתחילה, אולם הבאתי את בן שושן כאסמכתא ללשון ההדיוט שלי, האם לא היו תנאים שאף דרשו "לשון הדיוט". (בבא מציעא דף קד עמוד ד).
שבוע טוב.
נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר
תוקן על ידי - נישטאייך - 05/02/2006 7:52:24
