לו הייתי אינדונזי... דעת ואמונה

שאלת השאלות !

אברהם אבינו עשה את זה .

רוב בני האדם אינם מסוגלים לכך.

השאלה הגדולה היא האם זה ניתן גם בעידן שלנו כאשר הציניות תכסה ארץ והספקות לאומים ?!!

לכאורה זה לא ניתן אם נתעקש להתבסס על הרציונל בלבד, אך האדם הוא יותר מזה...   המאירי

אבן דורש ברוך הבא אל הפורום. שאלה מעניינת מאד. וכפי שהעיר אימי, היא מבוססת על ההנחה שאדם מסוגל לפעול באורח רציונלי. ואולי על עוד הנחה - או תקוה - שהיהדות היא בחירה רציונלית... (אני סבור שכן, ומן הסתם הדיןו יתפתח גם בכיוון הזה). אבל בינתים, כדי לפתוח במה ששאלת: א. בני אדם רבים, אולי הרוב, ממשיכים באותה דרך שלימדו אותם בילדותם. ב. יש גרים. יש בעלי תשובה. שמע מינה: יש שמשנים דרכם על פי שיקול שכלי. אמנם, יש בהחלט לחקור את הנושא. האם השיקול השכלי קדם, או התעניינות שנבעה מגורמים שונים? למשל, מדוע שאינדונזי יגיע למצב שבו הוא מתעניין ביהדות? מה לו וליהדות? מה רע לו באיסלם של אבותיו ואבות אבותיו? (ושוב, לא שאני סבור שהאיסלם זה טוב, אבל אני תוהה מדוע הוא מפקפק בו). הרבה מניעים יכולים לעורר את האדם לתהות על דרכו. חלק מהם הם מכובדים ביותר, מניעים פילוסופיים. עיון ולימוד עד שאדם מגיע למסקנה כי יש אמת וצריך לחפש אחריה, והיא נמצאת דווקא אצל "האומה המושפלת", כפי שכתב ריה"ל על העם היהודי בדורו. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני

אתה מציע להתבסס על העובדה שיש מצטרפים ?

אם כך זה צריך להבדק מול הפורשים, (ולאו דווקא מהחברה החרדית ששם יש סיבות נוספות לאחוז הזניח יחסית של פורשים) המאירי

המשנה את דרכו ואת דתו בגלל שיקול שכלי, הוא חוזר בשאלה למרות שהוא חוזר בתשובה. וד"ק.
והתורה על הרוב תדבר.

אימי כנראה לא הסברתי עצמי יפה. אבן דורש שאל אם יש כאלו שמשנים את דתם על פי שיקול שכלי. אתה הבאת ראיה מאברהם אבינו. אמנם נראה שזו דוגמא יוצאת דופן, לפי מה שציירו חז"ל במדרש את האופי האידיאלי הנדרש כדי לחפש אחרי האלקים מעצמך. ולכן הבאתי דוגמאות נוספות מחיינו, המראות כי יש ויש בני אדם א. העומדים לבדוק את תפיסת העולם שלהם, מה שכינו כאן בפורום "מעשה דקרט" ב. שמגיעים למסקנות על פי שיקולים שכליים ומיישמים אותן. מבחינה זו, ברור שאדם שפרש לאחר שבדק והתאכזב מדתו, הוא בגדר של מי שהשתמש בשיקול שכלי. (זאת אם לא נניח שכל הפורשים עושים זאת בשל "תאוות" - הנחה שנראית לי לא נכונה, וכבר דנו בה באשכול מיוחד. לינקי?) לב לא הבנתי את כוונתך. האם רצונך לומר שכל מי שפועל על פי שיקול שכלי עלול לסטות מן הדרך, וכפי שבא כן יתרחק? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,

גם.

אבל אתה מדבר כבר על ההשלכה המעשית, אפשר שיחזור לעשות פליק קלאק חזרה ואפשר שלא (ובדידי הוה עובדא, חבר עילוי בישיבה שלמד איתי שהגיע אלינו מהזרם המזרחיסטי המתון ועשה הכל לפי צו השיקול השכלי, נעשה קיצוני לכמה שנים, [קרוב לעשר!] ואח"כ השליך הכל. השמועה האחרונה ששמעתי ממנו היא, שהוא חי בדרום ארה"ב נשוי לאיזו סינית).

 
ואני דיברתי על האופי ועל הביטחון המוחלט בצדקת דרכך ובצדקת הטיעונים השכליים של האדם וחוסר הענווה והסובלנות, אשר בקלקול זה [לטעמי קלקול,] נגועים החוזרים בשאלה והחוזרים בתשובה בשוה וזוהי תכונתם המשותפת.

חוסר היציבות לא תמיד נראים וגלויים אל העין. אפשר שהחוזר בשאלה או בתשובה ימשיך בשגרת חייו שבחר בה עד סוף ימיו. אך התולעת המקננת בו בבסיסו, זו המכוונת אותו בארוגנטיות מזוייפת, חיה וקיימת ובועטת, גם אם לא תמיד יבחינו בה.

אנשים או הרובוטים המבססים את אורח חייהם על השיקול השכלי ועל ההגיוני בלבד ואינם חוששים לקפץ מעמדה לעמדה לפי מצב הרוח וההבנה העכשוית במוחם ודעתם - מפחידים אותי.

אנא ממך, תן שקט בליבי ותצהיר כי אינך כזה

ושוב אסייג ואומר, שהתורה על הרוב תדבר.

אני אינדונזי גאה.

זה ברור שאין מח אדם שהוא דף חלק וכל החלטותינו ומסקנותנו הם כמעט וכפויים עלינו וכבר שוחחנו על כך באתר זה בנושא הדטרמניזום ולדעתי המכחיש זאת הוא מסיבה של חוסר הבנה או חוסר רגישות לאמת,
והשאלה הנשאלת היא האם הדטרמניזום שגרם למסקנותינו (אמונה בדרכינו היהודית רבנית) הוא מיקרי או שזה ממסובב הסיבות כדי שנגיע למסקנה זו, וזו גופא היא האמונה
והיא נחצבה בנשמתינו רגשותינו מה שמכונה צריבה תודעתית,והיא בכוונת מכוון ההשגחה העליונה,
ושוב נשאלת השאלה האם אמונה זו היא תוצאה של קול פנימי אלוקי הקורא מתוכנו או שזה נובע מחמת חוסר נוחיותם של חיים ללא אמונה ובפרט למי שגדל על ברכיה של אמונה, וקהל מאמינים סובב אותו,
ואף אם מסקנותינו היא כי אמונתינו היא קול פנימי אלוקי, מה עם קולות פנימיים של אחרים הקורא להם לכפירה או לחילופין לאמונה בתורתם של הקראים,
ולסיום אדם אשר כל תשוקתו וחפצו הוא להקריב את כל כולו לכח עליון אמיתי,ולצורך מילוי תאוותו זו הוא זקוק
למידה מסויימת של וודאות כי כך ייצר  האלוקים את מוחו, ומה יעשה ובמוחו אינו משיג וודאות זו, דבר המונע
ממנו את פיסגת חייו והיא ההקרבה לנצחי,
האם לאדם זה שאינו מאמין {באונס }צפוי לעונש על כך,והאם בכלל אפשר לבקשו שיאמין כאשר כלי החשיבה שאלוקים חננו מביאו למסקנה הפוכה

לב, אודה לך אם תבהיר את טענתך. האם אתה אומר שלאף אדם אין כלים להגיע למסקנות אמינות על שאלות קיומיות, ולכן מי שאינו מתמיד בדרך שאליה נולד, מבטא גבהות לב ובטחון מופרז בעוצם שכלו?

אין צורך להיגרר למסקנות מרחיקות לכת ולנקוט בגישה פאטאליסטית, שאם השכל אינו מושלם אין להשתמש בו כלל.
דוק בלשונך. לא אמרתי שלאף אדם אין כלים וכו', אלא שלרוב בני האדם אין כלים.
שינוי מתמיד ומעשי מבטא גבהות לב ובטחון מופרז בעוצם שכלו או סתם טמטום. וחד הם, שטמטום מביא לבטחון מופרז לעומת חכמים המלתמדים שיהיה שגור על לשונם לומר איני יודע.
זאת דעתי ואני חושש לשנותה פן וכו'

לב, סליחה על חוסר הדיוק, אבל גם ההבהרה שלך הותירה אותי נבוך. אם אין לי כלים להעריך את מידת הנכונות של הדרך שאליה נולדתי, אזי מה הפגם בכך שאעבור לדרך אחרת שבה נוח לי יותר? הרי אם אינני מסוגל להשוות, כל הדרכים שוות ולאפוקי נמי שרגא. דווקא לשיטתך אינני צריך להפעיל כלל את שכלי, ק"ו לבטוח בו יתר על המידה; די בכך שאני מתאווה למגע הקריר ולריח העור המעובד של תפילין, כדי שאחזור בתשובה. תוקן על ידי - יבוסי - 31/01/2006 14:39:56

להרב מיכי
למרות מהירותה וחריפותה של תגובתך,לא הצלחתי להבינה והודה לך באם תרחיב את דברך
וכפי שכבר הוצע כאן בעבר     הסבר לאט כדי שאבין מהר    בתודה אביתתקדש

אדם החסר רגישות לאמת או חסר הבנה אין לגנותו וכפי שהגמרא מביאה   לך לאומן שעשני
ועוד להעיר שהוספתי את המשפט    כמעט כפויים      כי ישנו את חלק הבחירה שבזה אני מאמין אף כי לא מבין