דבוקים ללחם
הנה קטע מראיון שמתפרסם היום בעיתון הארץ עם הסופרת נ.ז..
על מה בדיוק את מדברת?
"על כך שהפכו אותנו לחיות עבודה קטנות ומפוחדות. על כך שרוב החברה הישראלית היום, במקום לקיים חיים מעניינים בעלי ערך, תרבות ורוח, עסוקה רק בלהתפרנס. משהו רע קרה. המדינה נהפכה בשנים האחרונות למקום שלא נותנים לחיות בו באמת. הממסד אלים ודורסני. הוא פועל בכל המישורים להקטנת ערכו של הפרט. כל אחד מרגיש בזה".
איך?
"רוב האנשים לא יודעים איך יגמרו את החודש. אם חודש אחד המשכורת לא מגיעה כבר אין להם ממש ממה לקנות אוכל במכולת. ואז הם נתונים לחסדים של קנייה בהקפה, למשל. אני יודעת על מה אני מדברת - זה קרה לאנשים סביבי וזה קרה גם לי! בני אדם במצב כזה לא מעלים בדעתם להפנות את הפנאי הפנימי שלהם לתרבות ואמנות. חוץ מאחוז שולי, העשירים, כמעט אין לאנשים אפשרות לקיים חיי רוח. אנחנו עם שלם שגזלו ממנו את חיי הרוח שלו. כל מה שאנשים, כלומר אנחנו, עושים, הוא להתקיים, להתפרנס, למלא טפסים וללכת לישון".
וואו.
"וואו מה?"
לא ידעתי שאני בעצם מראיינת את עמיר פרץ.
"כן, זאת גם אני".
זה אומר שתצביעי עבורו?
"כן, אבל לא בגלל מה שאת חושבת. הוא אומר את הדברים הנכונים אבל זה לא אומר שהוא יעשה אותם. הוא פוליטיקאי. פוליטיקאים מדברים".
אז בגלל מה?
"כי הוא גידל ורדים. קראתי שאחרי שהוא נפצע בצבא, הוא השתקם, ואז הוא החליט להקים חממה לגידול ורדים. ואני אומרת: מי שמגדל ורדים, מוכרח להיות בו משהו טוב".
אם לחזור למצוקה הכלכלית-חברתית שתיארת, מה לדעתך הביא למצב הזה?
"תוכנית מסודרת, זדונית. תוכנית של ממשלה ושל שרים. תוכנית כלכלית חברתית של אנשי שלטון ואנשי הון".
מה, מין קונספירציה נגדנו, נגד העם?
"ברור. הכלכלה התכוונה לכך שרמת התרבות תרד. שאנשים יהיו עסוקים אך ורק בקיום של עצמם. מצבם הנפשי של בני אדם מושפע מאוד מכך ש'החיים דבוקים ללחם'. בעניין הזה כמעט כולנו באותה קלחת, מעבירים את ימינו בחרדה בלתי פוסקת איך נגמור את החודש. הטלפונים מהבנק לא פוסקים. זה ממרר את החיים. מעקר את טעמם. אין בארץ מקומות עבודה לאנשים יוצרים ומוכשרים בעלי השכלה גבוהה, והם נאלצים לרדת מהארץ. אני יודעת את זה מעצמי, מילדיי, מידידיי הטובים, מחברותיי, מילדיהן, מאנשים שגרים סביבי, מהמוסדות שאני עובדת בהם, מכולם".
מי מפעיל את התוכנית הזדונית הזאת, מי מעוניין בכך ולמה?
"הגופים הפוליטיים השולטים, אלא מי. האנשים השולטים. הם והברית האפלה שלהם עם בעלי ההון. הדאגה לפרט, לרווחתו, מעניינת אותם כשלג דאשתקד".
אבל למה, איך הם נהיו כאלה?
"זה לא הם, זה אנחנו. כולנו נהיינו כאלה. סף הרגישות פה ירד. הטרגדיה של המזרח התיכון גרמה לאטימות אנושית גדולה מאוד. אחרי שהורגים בני אדם כעניין שבשגרה, המעבר לאי ראיית האחר כבן אדם אנושי הוא קל וקרוב. יש לזה מחיר וזה בא לביטוי באיך אנחנו נוהגים עם עצמנו ובאיך השלטון שלנו נוהג בנו. מעניין אותם דבר אחד - איך לעשות שהשליטה בנו תהיה קלה עליהם יותר, מה לעשות כדי שבעלי ההון יתעשרו עוד יותר ויזרימו אליהם עוד כספים, וכך הם יוכלו לשלוט טוב יותר. על מה שעוללו לנו פה במדינה שלנו, על מה שנהיה מהחיים שלנו, מוכרחים לדבר. לצעוק. זה דבר נורא. איום. צריך שיותר ויותר אנשים יגידו את זה, בקול, כי זה חייב להיפסק. כולנו נעים בתוך המלכוד הרע הזה, וכל אחד סוחב את זה בתוך עצמו, בדלת אמותיו, לבד".
סוףצ ציטוט
אם זה נכון על הציבור החילוני אז נכון שבעתיים על הציבור החרדי, וזה לא היה צריך להיות ככה או לפחות פעם זה לא היה ככה.
 |
|
|
