ב. פרידן, האשה ששינתה את העולם (לאמשלום)

באמריקה, הלכה לעולמה מי שנחשבת למייסדת התנועה הפמיניסטית.

בתור גבר ובתור אורתודוכס, קשה לי להזדהות עם התנועה, עם מניעיה, ובכלל. אך אין להתעלם
מכך שהיתה זו תנועה ששינתה את פני העולם, לפחות העולם המערבי.

הדים וספיחים של התנועה בתוך העולם האורתודוכסי הלא הם מופיעים באשכול "קולך" אצלנו.

יש הרבה מה לדון בנושא זה. אני מקווה שזה ייעשה בזהירות רבה. אחרת, ניפול במדרון חלקלק...

כפתיחה, הנה הביוגרפיה של פרידן, הלקוחה ממאמר בYNET

הסופרת הפמיניסטית בטי פרידן מתה בגיל 85



הסופרת היהודיה הקימה בשנת 1966 תנועה פמינסטית לזכויות האישה בארצות הברית. פרידן,
שמתה ביום הולדתה, דרשה ייצוג מוגדל של נשים בממשל, הקמת מעונות לילדיהן של נשים עובדות,
חקיקת חוקים שיתירו הפסקת הריון ופעולות נוספות למען הנשים
ynet



הפעילה הפמיניסטית האמריקנית, בטי פרידן, מתה היום (שבת) מאירוע לב בביתה בארצות הברית
בדיוק ביום הולדתה ה-85. בשנת 1966 ייסדה פרידן תנועה פמיניסטית בשם "הארגון הלאומי
לנשים" (NOW) שהיה לארגון המרכזי והמשפיע ביותר בתנועה לזכויות האישה בארה"ב. לזכותו
נזקפים שינויים רבים שהתחוללו במעמד האשה בשנות ה-70'.



פרידן, עיתונאית וסופרת אמריקאית-יהודיה, התמסרה לאחר נישואיה לגידול שלושת ילדיה בביתה
שבאחד מפרברי העיר ניו יורק, ובזמנה הפנוי עבדה ככתבת עצמאית במספר מגזינים. תוך כדי
עבודתה העיתונאית היא נוכחה שנשים רבות במצבה אינן מוצאות סיפוק בחייהן, כמוה. היא החלה
להתעמק בנושא, חיברה שאלונים וערכה ראיונות עם נשים.



פרידן חיברה את רב המכר "המיסטיקה הנשית" ("The Feminine Mystique") ב-1963 שתורגם
לשפות רבות. הספר עוסק בבעיות האשה בחברה המודרנית. בספרה טענה פרידן שהנשים נדרשות
לשעבד את הגשמת הפוטנציאל האישי שלהן, ואפילו את זהותן, ל"יעודן" המסורתי, כלומר להתחתן
ולגדל ילדים.



פרידן טענה שדרישות אלו מונעות מהנשים למלא תפקידים אחרים בחברה, שהיו מסבים להן סיפוק
רב יותר. ה"מיסטיקה" שבכותרת הספר היא מערכת


הערכים הכוזבת והמסולפת, שהנשים המקבלות אותה מוצאות את סיפוקן מכלי שני - בהצלחת
בעליהן ובניהן - ומוותרות על החתירה להגשמה עצמית.



החל משנת 1966 כיהנה פרידן כנשיאת הארגון אותו ייסדה. התנועה דרשה ייצוג מוגדל של נשים
בממשל, הקמת מעונות לילדיהן של נשים עובדות, חקיקת חוקים שיתירו הפסקת הריון ופעולות
נוספות למען הנשים. כעבור ארבע שנים פרשה פרידן מתפקידה כנשיאת הארגון, אך המשיכה
בפעילותה הפמניסטית. בשנת 1970 היא אירגנה שביתה גדולה לציון 50 שנה להענקת זכות
הצבעה לנשים בארצות הברית.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3210919,00.html

(05.02.06, 00:42)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מקומה של האשה היא אכן בהכנת דייסה לילד וצחצוח נעלי הבעל.

אי אפשר להשוות את האושר והסיפוק שיש לאשה שנמצאת בנישואין מאושרים וללא עבודה לאשה שנמצאת במקום עבודה מאושר וללא בעל.

"שינתה את העולם" - אעלק !

צ'אוטנג

צפה פגיעה ! אני מציע לך למצוא מחסה

צ'אוט,

א. לענ"ד גם כלב לא צריך "בעל", ק"ו אשה.
ב. אני מסכימה איתך, שהכנת דיסה לילד וצחצוח נעלי בן הזוג, בהחלט יכולות להיות פעילויות מרוממות נפש - מדוע למנוע אותן מגברים?

צ'אוטנג, נפלה שגגה בהודעתך. צ"ל אחד משני הנוסחים הבאים: מקומה של האשה הוא אכן בהכנת דייסה לילד וצחצוח נעלי הבעל. אי אפשר להשוות את האושר והסיפוק שיש לאשה שמכינה דייסה ומצחצחת את נעלי הבעל ואין לה עבודה, לאשה שנמצאת במקום עבודה שבו מצחצחים נעליים ומכינים דייסה, וללא בעל. או מקומה של האשה הוא אכן בנישואין מאושרים. אי אפשר להשוות את האושר והסיפוק שיש לאשה שנמצאת בנישואין מאושרים וללא עבודה לאשה שנמצאת במקום עבודה מאושר וללא בעל.

יבוסי,

לשיטה הירוקה בדבריך - מי יצחצח שם את הנעלים?

נוהל שכן זה כאן!

שוטנג,

ידועים הדברים שגברים אמיתיים אינם זקוקים לאישורים על גבריותם ע"י הנמכת מקומה של האשה-בין אם היא קיימת בחייהם ובין אם  מחמת חוכמתה אינה קיימת בחייהם.

זה כמובן  לא מופנה אליך אישית -אצלך זה סתם מחינוך קלוקל שקיבלת בנעוריך או אולי בגלל עודף קמיעות שרשמו לך כל מיני באבות מרחוב דוד בירושלים.

הערת אגב, מיימוני איים למחוק לי בדיחה על  רב אורטודקסי ,מעניין אם  אמירה מכוערת  כמו זו שלך תעורר אותו גם כן?

צאוט ,אתה מזיק רק לעצמך בדעותיך הנ"ל והמבינים יבינו

מוכות הגורל שבנו מוצאות עצמן אומללות במקום עבודתן המאושר, שכן בעליהן נועלים סנדלים בלבד, מה שמונע מהן להגשים את עצמן...

חבצלת, אל תבכי ,עדיין נותר לך למצוא אושר בהכנת דייסה.

נאך,

 
צ'אוטונג (ונדמה לי שגם מיימוני) תמיד יכולים להיתלות על דבריו ה'מכוערים' של הרב סולובייצ'יק במאמר "זה סיני", תשל"ה, כשהוא נסמך  על הגמרא בקידושין, ז, ע"א, שהאשה מעדיפה "לשבת טן דו", נשואה, מאשר "לשבת בארמלות" : ש"זוהי קללה מטאפיזית המוטבעת בשורש האישיות הנשית. האשה הבודדה סובלת ללא השוואה יותר מהאיש...אין זו עובדה פסיכולוגית אלא עובדה קיומית...זה מתחייב מן ההבחנה היסודית בין אישיות האישה ובין אישיות האיש וכו'

צ'וטנג פעם גם אני חשבתי כמוך. סוף סוף, איני אשה, ולמרות שאיני משתמש בקמיעות, קיבלתי כפשוטו את דגם המשפחה האידיאלית, אבא כוללניק, אמא עקרת בית ועובדת, וילדים צדיקים. הדגם הזה, של אבא ואמא וילדים, הוא משותף לכולנו. הוא יונק מכל התרבויות שעליהן גדלנו, בין התרבות היהודית על מקורותיה ובין התרבות המערבית על מקורותיה. ומעניין לנסות להציע תיאוריות האם זה משהו תרבותי חברתי, או שמקורו בהתפתחויות היסטוריות, או שהוא משקף חזקות פסיכולוגיות לגבי האדם. שהרי בתרבויות עוד יותר קדומות, החזיקו גברים יותר מאשה אחת. ויש היסטוריונים ואנתרופולוגים שטוענים שפעם היה מבנה משפחתי מטריארכלי (האשה שלטת)... על כל פנים, יצא לי להיתקל בספר מעניין ומדכא. "קרמר נגד קרמר". זה כנראה ספר מפורסם שהיה גם לסרט. על כל פנים, המשבר המשפחתי שהוליד את העלילה התחיל בבעל ואשה עם ילד חמוד, כאשר הגבר עבד קשה והאשה היתה מתוסכלת משיעמום. לא, משום מה היא לא מצאה סיפוק בילד החמוד והמוכשר שהיה לה. וגם ההצעה לאח קטן וחמוד לא פחות לא שימחה אותה. האם היא היתה רשעית? בעלת שאיפות קלוקלות בגלל התרבות שבה חיה? איני יודע. הטענה של הסופר היא שזו היתה תופעה שכיחה במקומו ובתקופתו. זו הנחת יסוד של העלילה. ואני משער שהיא משקפת לפחות חלק מהמציאות האמריקאית. איני יודע אם הפתרון הפמיניסטי הוא פתרון. איני יודע בכלל מהו הפתרון הפמיניסטי. אבל אני יכול יותר להבין את הצורך של האשה לחיות חיים משמעותיים. פעם, עד לפני מאה שנה, רוב הבריות נטרדו בבעיות של פרנסה. של למצוא אוכל או למות. מאז שיש לנו את תרבות השפע, אפילו בממדים של העוני הישראלי החדש, ובמיוחד לאור החינוך שמוענק לכולנו, בין בתרבות החרדית בין בתרבות החילונית, כולנו שואפים לחיים שיש בהם משמעות. מדוע שחלקה של האשה ייגרע? איני אומר שאני רואה אידיאל בצחצוח נעלי אשתי. וכל זוג צריך להיות ער לחוזה הבלתי כתוב שהם מתבססים עליו בשעה שהם בונים יחד בית. אבל מבנה הבית הזה, במאה העשרים ואחת, יהיה שונה ממה שהיה בימי אבותינו בתימן, כאשר האשה מצאה את סיפוקה בקרן זוית מאד (ביטוי קישוני) של המטבח. *** נאך אני כמובן רגיש מדי, אבל נראה לי שמה שכתב צ'וטנג הציג את עמדתו, לא את עמדת היהדות. הבדיחה שלך, לעומת זאת, נועדה להוציא לעז על רבנים אורתודוכסים רודפי בצע. והיא גם לא היתה קשורה לאשכול. וגם לא לאשכול הזה... שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

chouteng, את הדברים על האושר הנשי אתה כותב מידע אישי?  היית פעם אשה כזו ואשה כזו?

(נמחקה הערה שעלולה היתה להתפרש באופן לא נכון - גו"ג) תוקן על ידי - גם_וגם - 05/02/2006 22:10:13