| נשלח ב-7/2/2006 09:16 |
 |
| |
ברכת תנחומים וירטואלית לחברנו הוירטואלי שהנחמה תהיה מעבר לוירטואליה!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 09:30 |
|
| |
כאבך גם כאבנו, וניחומנו ניחומך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 11:31 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 12:51 |
|
| |
שלא תדע עוד צער
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 13:26 |
|
| |
המקום ינחם אתכם ולא תדעו עוד צער וכאב.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 16:42 |
|
| |
לאחר ששלחתי למספר מנחמים <את אשר יוזכר כאן.> המליץ הרב מימוני שאכתוב את דברי באשכול על מנת שיתפתח דיון מתוך לימוד לע"נ במחילה בשאתה מוסיף בניחומים את המילים ולא תוסיפו לדאבה עוד. מאיפה המקור לאמירה זו? הרי נמצאה שאתה מקלל את המנוחם. מה פירוש לא תוסיפו עוד דאבה.= שלא תרגיש יותר צער? כל זמן שאדם חי הוא מרגיש צער. ואם תאמר כי דאבה הכונה אבל. מוות של אדם יקר. לשבת שבעה?. זאת אומרת שאתה אומר לו שעכשיו זה התור שלו. כי הרי המות לא נפסק. התגובה שקבלתי היה <כך אומרים כולם. זה דרך המנחמים.וכו ברוח זו> ואני חשבתי לתומי שכאן חושבים. בנוסח המופיע בהלכה. לא מופיע. ולא תוסיפו לדאבה עוד. נכון שזה מופיע בירמיהו אבל בירמיהו יש גם דברים אחרים. איני טוען כי אי אפשר להוסיף על מה שכתוב בהלכה. אבל תוסיף עם הגיון.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 16:58 |
|
| |
לא הבנתי מה אתה רוצה.
מה רע בלאחל לאדם שלא יוסיף לכאוב? זה שלא סביר , כי עולמינו מלא בכאב וצער, לא משנה את התחושה הברורה שכשכואב לאדם קרוב ואהוב כל מה שאתה יכול לחשוב עליו שיפסקו כבר כאביו.
כל זאת כמובן לאדם שפועל על פי הרגש הבסיסי הקיים באדם, ולא לאדם שבא לקיים טקס דתי של מלמול "המקום ינחם אתכם" כי צריך לצאת ידי חובת ניחומים.
כשאדם שואל מה המקור לניחום עדיף שלא ילך לנחם.
בנוסף לא הבנתי את הקטע הבא מדבריך: "ואם תאמר כי דאבה הכונה אבל. מוות של אדם יקר. לשבת שבעה. זאת אומרת שאתה אומר לו שעכשיו זה התור שלו. כי הרי המות לא נפסק. "
אפשר פירוש?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 17:06 |
|
| |
ירוחם
אף אני נתקשיתי בשאלה זו וזה מה שחשבתי:
א. זה בדומה למה שאנחנו מאחלים "ויבולע המוות לנצח". והרי זה סדר הבריאה. יש לומר שאנו
מאחלים שזה יהיה מקרה המוות האחרון, לפחות במשפחה זו. ומייד יבוא המשיח ותיקון העולם וכל
הדרוש כדי שלא ימותו יותר בני אדם.
זו אינה תפילת שווא, למרות שקשה לנו לחשוב על מועד היסטורי כלשהו שבו זה יתרחש.
ב. יתכן גם שזה כפי שכתבת, שלא תחושו את הכאב הגדול של האבדן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 17:10 |
|
| |
נישטאיך היקר,
מן השמיים תנוחם.
מי ייתן וזכרו של אחיך יהיה מקור אור וברכה בחייך.
אגב, אני מקפידה לאחל "שלא תדע עוד צער/דאבה" רק למי ששני הוריו אינם חיים עוד. שכן, אחרת,
אני כיביכול מאחלת לו שהם לא יאבדו בחייו ומכאן שחלילה יאבד הוא, הצעיר בדמי ימיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 17:13 |
|
| |
שחרית
במקרה הזה מותר לך לאחל שלא יוסיף לדאבה עוד ולא ידע עוד צער כל ימי חייו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 17:16 |
|
| |
שלא תוסיפו עוד דאבה = שלא תדע יותר כאב. ולא כפי שאתה חושב שאומר שיפסיק כבר כאבך. לפרוש השני שאנשים מיחסים למילה דאבה= אבל וכד" אזי אמרתי כי מה בעצם אתם אומרים? שלא תהיה יותר באבל. כלומר אם הוא בחור צעיר. ואתה מאחל לו שלא יהיה יותר באבל. כונתך שהוא בתור. אחרת הוא יהיה באבל ולא כאיחולך. אני מקוה שהצלחתי להסביר דברי. אגב מילמולי המנחמים האם המשפט הגואל\ שלא תוסיפו דאבה עוד\ זה לא מילמול?
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 17:20 |
|
| |
נישטאיך היקר,
תנחומי הכנים על פטירת אחיך ע"ה.
תהא תורתך העמוקה והרחבה זיכרון לנשמת הנפטר.
מן השמים תנוחמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2006 17:39 |
|
| |
לא השבתי להודעה באישי, אז אעשה זאת כאן:
נראה לי מופרך לטעון שבכך שאנו מאחלים לאדם שלא ידע עוד צער, אנו מאחלים לו שהוא יהיה הבא בתור למות. זה אמנם מתוחכם, ונשמע מה זה הגיוני, אבל זה לא. כל מה שאנחנו מאחלים לו הוא שלא ידע כאב כה עמוק שוב. וזה איחול אמיתי. לך תדע, הרי אי אפשר למדוד כאבים, אבל לקוות תמיד אפשר.
זה נכון שהמוות הוא חלק מהחיים, אולם זה לא הופך את ההתמודדות איתו לקלה יותר. בזמנים של אבדן, נחמה היא חשובה. בזה שאנשים מאחלים לאבל שלא יוסיפו דאבה עוד, הם רומזים לכך שהם מבינים ומעריכים את גודל כאבו, ויש לכך חשיבות.
ואחרון – בזמנים של משבר גדול, כמו עם פטירת בן משפחה, יש איזשהו בטחון בטקסים קבועים וברורים, גם לאבל וגם למנחמים. במקום להתייחס לאימרה "המקום ינחם וגו'" כמשהו שסתם ממלמלים (ורבים אינם סתם ממלמלים!), צריך להתייחס אליה כאל משפט שהתגבש משך הדורות, שיש בו יופי ועומק רבים, ושהוא משמש תבנית קבועה לרעיון שבד"כ קשה להביעו במילים בסיטואציות רגשיות קשות.
|
|
|
|
|
