צא וראה הקפדה על מנהג ישראל.

נראה כלקוח מסרט תעמולה אנטישמי חריף במיוחד, או שמא קצרה דעתי מהלבין. אפשר הסבר?

שחרית, שמעתי שהרפורמים מקלים להשליך טישו במקום מגבת. זה נכון?

נוהל שכן זה כאן!

אור תודה על המקור המעניין (שאמנם לא צפיתי בו). דבריך הם ביקורת חשובה מאד, אך דומה שהיא נטולת תשתית מספקת. א. מי הם "גדולי ישראל" שהקפידו ואהבו כל מנהג? מן הראוי להציג רשימה, עם או בלי מקורות לדבריהם. כי אחרת הדברים נראים תלושים. אם כוונתך למה שמקובל לומר בדורנו, אזי הצדק איתך. בין בכתבי אדמורים, בין ב"יתד נאמן" ובין בפורום שמותר להזכיר את שמו, הדעה הרווחת היא שכל מנהג קדוש. אבל דעה זו אין לה מקור ואדרבה, היא מוטעית. ראה באשכול על שינה בנעלים, כיצד הופיע מנהג ללא מקור. וכן באשכול על הזכרת פסוק עם אותיות שם המתפלל לאחר שמונה עשרה. כך נולדות "מצוות" חדשות ללא הרף מתוך הדמיון - בין הדמיון העממי, בין דמיונם של אנשים שנחשבים לסמכותיים. ב. בפורום הזה אין יחס גורף למנהגים. יש שמחזיקים בהם, יש שחושדים בהם, כמוני. כמדומה שפסילה גורפת, המשתמעת מתוך דבריך, יש בה לפגוע בכמה וכמה תלמידי חכמים הכותבים כאן, כגון הלבן ואתחנתא. למרות שהם מייצגים את הגישה המסורתנית, מסופקני אם הם מצדיקים, למשל, מנהג של "לא לעבור ברגלים פרושות מעל ראשו של פעוט", כפי שהובא לאחרונה ב"יתד נאמן" בתור מנהג "קדוש" שלא ידוע מקורו. ג. אציג בפניך סוגיה לגבי מנהגים, ותוכל לשפוט בעצמך. הובא מעשה בפני חכמים כי במקום פלוני נהגו להפריש חלה מאורז. רב יוסף שמע על הדבר ולא נראה לו. על כן פסק שיש לשלוח לשם מי שידוע שאינו כהן, והלה יאכל בפניהם את החלה כביכול. רקע: מכל מאכל החייב בברכת "המוציא" (ויש מוסיפים גם "מזונות") יש להפריש כמות מינימלית שנמסרת לכהן, וזו אחת ממתנות כהונה. אמנם, כמו תרומה, החלה נאכלת רק בטהרה, מה שלא מצוי היום אך היה קיים בימי התנאים. אמנם, כיון שאורז אינו ממין דגן (ואין הלכה כאומר שהוא נחשב כמין דגן לענין זה), המנהג הוא מנהג טעות, ולכן יש לבערו. והדרך היא לעשות זאת בקול רעש גדול. להראות להמון שהם טעו, וכי "זר", מי שאינו כהן, יכול לאכול מן החלה כביכול. לומר שאין בהפרשתם מאומה. הגמרא אינה מאריכה בדבר, אך מן הסוגיות כאן (בפרק "מקום שנהגו" בפסחים) ובשאר מקומות מבואר כי החשש הוא מפני מה שיאמרו ההמון, שעלולים לא להסיק את המסקנה הנכונה, אלא לזלזל במצוות, לפי שאינם בקיאים להבדיל בין מנהג לבין הלכה. האם רב יוסף נראה בעיניך כאפיקורוס? ד. בהמשך הסוגיה, חולק רב אשי על רב יוסף, ואומר כי אם המנהג נוסד כדי לשמר זכר של מצוה, אין לבטלו, אך אם הוא גורם לטעות בהלכה, יש לבטלו. וכך פסקו הפוסקים הלכה. נמצא שלפי רב אשי, יש הצדקה לשמירה על מנהגים שמנציחים זכר להלכה. ה. המנהגים הללו שאתה מזכיר כאן, האם הם שייכים לסוג המנהגים שרב אשי היה תומך בהם? *** השכן לא ברור לי על מה בדיוק מדובר, כיון שלא ראיתי את הסרט. אך אם מדובר, כדברי אור השאנטי, על ביזוי בית הכנסת בהשלכת מגבות וכיו"ב, אזי זה דבר ראוי לביקורת, לא ללימוד זכות (ואני משער ממה שאני מכירך שאין דעתך שונה). נכון הוא ששחרית אינה נמנית עם האורתודוכסיה. ולנו יש תחושה מוזרה שעלינו להסכים עם המבקרים שמגדירים עצמם כרפורמים. בעיני, זו תוצאה של ההיצמדות למנהגים ולמבוכה שהם מטילים בישראל. הרפורמים צודקים בביקורת שלהם על מנהגים כאלו, אבל מי יכול להרשות לעצמו להתבטא באופן חופשי ולומר שהרפורמים "צדקו". על כל פנים, בוודאי שאין מקום לגנות את הרפורמים על היצמדות למנהג שטות. יש להם חסרונות רבים אחרים, לפחות בעיני ובעיני האורתודוכסיה, אך יחס של כבוד למנהג באשר הוא מנהג שיש לו "קדושת הזמן והדפוס" זאת אין להם. וחלילה לנו שנצדיק מנהגים בטפשות, או שנימנע מלצאת נגדם רק מפני שגם הרפורמים עשו זאת. האם עלינו להתחנן לפני הרפורמים שלא יצחקו למנהגי אוילות כדי שנוכל, בלב שקט, לתקוף אותם בעצמנו? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,
בדורות האחרונים יש מנהג קדוש שלא ידוע מקורו לשמור על מנהגים גם ללא מקור.
מה דעתך על המנהג הזה? והאם לא ראוי לאמץ אותו מדין 'אל תיטוש'.

אכן מנהגי שטות כבר ידוע שבטלו אותם חכמים, אבל הדבר צריך זהירות רבה, ודומני שהזהירות הזו מוסכמת על הכל. אני לא חושב שכל מנהג ללא מקור מבטלים. בד"כ לפי התרשמותי, וללא מחקר מעמיק, צריך סיבה חיובית כדי לבטל מנהג.
עיון בסוגיא זו קשור לדין מנהג מבטל/עוקר הלכה, ולתקנה שבטל טעמה (מה באשר למנהג?).

מיכי

המדובר בסרטון שמראה יהודי (שכנראה שאינו שלם בדעתו) וצעירים הצוחקים ומצחקים אתו וזורקים עליו מגבות וכו'.

ברור שלא מדובר במנהג תורני כלשהו, אלא בנוהג רע של ציעור והתנכלות לאדם חסר ישע (שמשתתף בעצמו ב"משחק").

האם יש לשלול מנהגים חסרי טעם גם כשאינם מזיקים? האם יש בעיה עם ההתיחסות אליהם כפולקלור בעלמא, ופולקלור אינו שלילי בדווקא?

לגבי המנהג לא לאכול/לחתוך את הקצה של
הלחם שטוענים שקשה לשכחה, ראיתי בשו"ת מנחת יצחק
(אינו זוכר מ"מ מדויק) שכתב בפרוש שלא מצא שום מקור לכך.
אמנם, המשיך הוא, כיוון שראינו שהרבה נוהגים, ומשום "הנח להם
לישראל אם אינם נביאים..." הוא אומר שהוא מקפיד על כך.
מה שמראה שעדיף תמיד ללכת לפי הכלל הידוע ש"לא ראיתי אינה ראיה"
ולתלות בחוסר ידיעה מאשר לבטל במחי יד מנהג ע"ס
עניות דעתך המנהג, מנהג שטות הנו. ואולי במנהגים מאין אלו או
ענייני סכנה אחרים עדיף לחשוש וחמירא סכנתה משא"כ בדברים שהנם
בגדר של "יש עניין..." ועדיין צל"ע.

מיכי, בחושך אור וכולם מחובת הזהירות שלא להיזהר יותר מדי. האם יש מטא-מנהג קדוש לא לבטל מנהגים? מה המקור לזה? אני משער כי המקור הוא המלחמה נגד ההשכלה. וצא וראה לאן הגענו... אולי כדאי להזכיר כי מנהגים אינם יכולים לחייב אלא את בני המקום בלבד. אין להם שום תוקף לגבי מי שאינו משתייך למקומם. ורק בדורות האחרונים עשו את המשוואה מנהג=סגולה=מצוה=דבר קדוש ונסתר. הנושא הזה כרוך בנושאי משנה רבים. חלק מהם נידונו בפורום. אשתדל להכין רשימה שלהם להמשך בל"נ. בינתים, אולי תציג את המקור, בתורה עצמה או בדברי חכמים, כלומר חז"ל, שיש לשמור על מנהגים, או להצדקת המטא-מנהג ה"קדוש". כי ממני הוא נעלם... שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

חלמיש צור, טעית בגדול מדובר אכן במנהג שגדולי עולם במיוחד לבית צאנז: כמו צאנז, באבאב, פשעווארסק, ועוד, נהגו ואפילו הקפידו.

זה שבקליפ שהביא אור_השאנטי יש גם צחוק על אדם רפה.. לא מבטל את המנהג .

ובכלל חלק גדול מאורח החיים היהודי בנוי על מנהגים חצי שו"ע זה וכן נהגו.

אבל יש תופעה מענינת כל מנהג שלא נהגו בו אנ"ש או החסידות שלי הרי הוא מגונה ח"ו בעיני .


מיימוני, אין לי מידע  האם מותר לבטל מנהג או לא ( ברור שזה לא לאנשים כערכינו). אך  לך יש בעיה כי כבר יש לך מנהג לבטל מנהגים ולמה שלא תבטלו ג"כ....

מיימוני היקר,

איני מסוגל למצוא עוד מילים בלקסיקון, אשר יוכלו להסביר בלשון נאה, עד כמה אין לך חוש הומור....

בחושך אור,

כתבת: "לגבי המנהג לא לאכול/לחתוך את הקצה של הלחם שטוענים שקשה לשכחה, ראיתי בשו"ת מנחת יצחק (אינו זוכר מ"מ מדויק) שכתב בפרוש שלא מצא שום מקור לכך" - האם יכול להיות שהסיבה לכך שאינך זוכר המקור המדוייק, הוא מפני שאכלת את הקשה של הלחם, שכידוע, קשה לשיכחה?

(מיימוני - שים לב שגם זו בדיחה, טוב?)

נוהל שכן זה כאן!

ברי ושמא תמיהה לי על דבריך. כתבת שלך אין מידע על איך ומתי מבטלים מנהגים. אם כן, מכוח מה אתה שולל את מה שכתבתי שראוי לבטלם? כתבת שאין זה - ביטול מנהגים - "עבור אנשים בערכנו". באיזה ערך בדיוק מדובר? אני מבין שיש לך סקאלה להציב עליה כל אחד ואחד. כולל הכותבים בפורום. ובכן, לפי מה ערוכה הסקאלה ולפי מה אתה קובע היכן למקם כל אחד ואחד? אשר למה שכתבת ש"חצי השו"ע הוא מנהגים", אני סבור שאתה צודק. והייתי מוסיף כאן איקון עצוב וקודר אילולא אני כותב באופרה שאינה מסוגלת עוד לספק איקונים בהייד פארק. אבל המסר מובן. זה עצוב מאד, שזה היום עיקר היהדות שלנו. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

כבר קדמוני כאן שהקטע המובא לצפייה הוא נראה קטע מסכן יותר מאשר מנהג.
ובנוגע לענין המנהג עצמו - ידוע האימרה "מנהג ישראל תורה היא" (אנני זוכר כרגע המקור - אולי זה משפט של מישהוא), אבל באם אנקוט את דרכו של מיימוני - אוסיף ואומר - למרות היותי חסיד (שבד"כ הם מליאם מנהגים כרמון) ישנו מקום לשאול ולדרוש על מנהגים שרווחו ונתפשטו היום, האם למנהג יש מקור ומהו:
האם המנהג הוא כ"סיג" חומרא אזהרה, אמצעי מניעה. או שהוא "מנהג" כפשוטו כך נהגו.
בזה לענ"ד יש לחקור ולדרוש.
ישנם בהחלט מנהגים רבים שמקור אמיתי אין להם, וחוץ מ"מעשה" שהשתרש אין לו ולא כלום.
(יורשה לי להעיר בזה - ובהקדים אנני בטוח שכוונתי, אבל ע"פ דבריו של הרבי מליובאווטש כמה וכמה פעמים הבנתי (אני מדגיש - אני הבנתי) מדבריו ש"מעשה" שנהגו בו רבים מקבל תוקף מסוים.
הדבר בהחלט מענין, אבל אין לי הסבר לדבר.)
ומידי דברי בענין "קשה לשכחה" - תמיהני מה המקור לענין זה ומדוע הוא חל כמעט על כל דבר?