|
|
| נשלח ב-8/2/2006 10:14 |
 |
| |
בחושך
ראיתי בשו"ת בוגיעה עלנה סימן ב' שכתב בפרוש שלא מצא שום מקור לכך ולאימרה "הנח להם
לישראל אם אינם נביאים..." גם יש גבול.
לכן, המשיך הוא, כיוון שראינו שהרבה נוהגים בטיפשות הגדולה הלזו יש 'ענין' לעקרו מן השורש.
מה שמראה שלא עדיף תמיד ללכת לפי הכלל הידוע של בת היענה.
מיכי
עד מתי אתה פוסח?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 10:15 |
|
| |
דרום חוקר
איקון ירוק על שיטת הרמב"ם.
את שיטת התוס' עלי לברר ולבדוק. ויש עוד מקורות להצדקת המנהג. אלון, למשל, ראה בו אמצעי
מטא משפטי להכנסת תיקונים ותקנות בהלכה המתפתחת. זאת בהסתמך על ניתוח שיטות
בראשונים.
על כל פנים, לפי כל השיטות האלו, אין לדעתי להצדיק את גידולי הפרא (שיפוט ערכי בעליל) שצמחו
בגינת היהדות והפכו אותה לשדה בור בכסות של "מנהג ישראל קודש". גם אם יש לדבר הסבר
היסטורי, הסבר איננו הצדקה.
***
שחרית
מה קשה בסגנוני? המילה "אנחנו" מציינת אצלי קבוצת שיוך. משמעותה של קבוצת השיוך היא לפי
ההקשר:
א. אנחנו החרדים. או הדתיים".
ב. אנחנו האורתודוכסים
ג. אנחנו היהודים.
ד. אנחנו בני האדם.
ה. אנחנו כותבי וקוראי עצור חושבים.
ואיך שכחתי:
ו. אנחנו הציונים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 10:48 |
|
| |
בוגי,
אני מעדיף 'פסיחה' על 'הויצואה והכנוסה'. ודוק היטב.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 10:48 |
|
| |
ראיתי לפני כמה ימים ב"יזכור בוך" של העיירה אושפיצין איזכור למנהג שהביא אור_השאנטי לזרוק על המדליק נרות חנוכה - אבל לא מגבות אלא כדורי שלג, ולפיכך היה המדליק בקלויז של חסידי בובוב באושפיצין מתפלל בכל שנה שלא ירד שלג עד סוף חנוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 11:24 |
|
| |
בספרו של פרופ' שפרבר, מנהגי ישראל, מוקדש פרק שלם למנהג זריקת התפוחים, והוא מראה שהוא מנהג קדום המוזכר כבר במדרש והשתמר לאורך הדורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 11:40 |
|
| |
דרום חוקר ואחרים. מוזר ביותר דבריך על בעלי התוספות. רבינו תם אשר כידוע היה אחד מגדוליהם כותב בספרו ספר הישר כי מנהג אותיות גהנם. כחוקר נא בדוק כמה מנהגים פאגאנים [בשפת ההלכה דרכי אמורי ] יש בדרום. בצפון במזרח ומערב. לדונמא הת ענין הכפרות. עם כל ניספחיה. תסכים אתי שבדורות הקדומים לא תמיד יוצרי ומעצבי המנהגים.היו מגדולי תלמידי החכמים.בלשון המעטה.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 12:39 |
|
| |
 מצורף קובץירוחםשמ
בעקבות דבריך החלטתי לצטט עוד קטע מדברי התוס', הציטוט נלקח ממסכת עבודה זרה דף לג עמ' א
התוס' מתחיל בדף לב עמ' ב דיבור המתחיל "כך היא גירסת הספרים וגירסת רש"י"
כדאי לשים לב למילים
וקשה ממנהג העולם שנהגו בכל מקום לקנות חדשים מן הגוים ...
ור"י מפרש לישב המנהג ...
בדברי אני מדגיש את שיטת הלימוד של חכמי התוס'
בעוד שבשיטת הלימוד של הרמב"ם לעולם לא תתכן קושיה ממנהג העם על ההלכה, לעולם לא תפורש ההלכה על פי המנהג, כי אם ההלכה תתפרש מתוך הסוגיה, ולאחר מכן נבדוק כיצד נוהג העם ונווכח האם הם עושים כיאות או לא.
הרי שבשיטת הלימוד של חכמי התוס', למנהג העם היה כוח משמעותי, ולכן חיפשו הסברים למנהג.
ירחםשמ
אני מקווה שאתה מבחין בדקויות, יש הבדלים בין שיטות הלימוד השונות, שיטת הלימוד של חכמי התוס' היא ליישב את הסוגיות זו עם זו, לעומת זאת לפי הרמב"ם המגמה היא שאם יש 2 סוגיות שונות, נעמת את הסוגיות זו עם זו, ונכריע כאחת מהן.
כעת אנו מצביעים על עוד הבדל בין שיטות הלימוד, לפי חכמי התוס' יש למנהג כוח משמעותי, וגם יגזרו פירושים מהמנהג, לעומת זאת בשיטת הרמב"ם דבר זה לא קיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 12:49 |
|
| |
דרום,
אם לא תקבל את שיטת תוספות במנהג, לא שבקת חיי לכל בריה, ודו"ק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 13:03 |
|
| |
דרום חוקר  על החקירה המענינת והיסודית. הרשה לי למרות בורותי לנסות ולהסביר. את ההבדל בין הדעות : בעלי התוספות היו כ150 איש. הם לא התימרו וגם לא ניסו לפסוק הלכה פסוקה כמו הרמב"ם.כל כתיבתם היתה. לברור הענין ולפילפול.(המהר"ל עומד על כך בפרושו על פרקי אבות) ולכן נלקחו בחשבון כל הילכי הרוח שהיו קיימים בתקופתם.אין זה אומר שהם הסכימו עם המנהג. דבריו הברורים של רבינו תם בספרו ספר הישר. תקפים | הרמב"ם לעומת זאת עסק בפסיקה. בפסיקה אין מקום לדברי הבל שאין להם על שיסמוכו.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 13:51 |
|
| |
מיימוני,
הנה ציטוט דבריך:
"ולנו יש תחושה מוזרה שעלינו להסכים עם המבקרים שמגדירים עצמם
כרפורמים." [הדגשה שלי]
מבין ששת ה"אנחנו" שציינת, איני נמנית עד כמה שידוע לי עם שניים א ו-ב (וגם
זה אם נקח את הקבלתך, המוטעית לדידי, בין "דתיים" ל"אורתודוכסים"). איך ארבעת ה"אנחנו"
האחרים מתקשים עם הרפורמים זו שאלה יותר סבוכה.
מיימוני, האם באמת זקוקים פה לדיבור הגמוני מן הסוג הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 15:17 |
|
| |
שחרית
איני בטוח אם הבנתי אותך נכונה, אך אני חש בצער שגרמתי לך.
ואם אני רוצה להבהיר את דברי, עלי להיות ממש חד, ואני חושש לפגוע.
כשכתבתי, בציטוט שלך, "אנחנו" או מילים באותו שדה סמאנטי, התכוונתי ל- "לנו, האורתודוכסים".
זאת מפני שמי שאינו אורתודוכסי, אין לו בעיה להשליך מנהגים, עד כמה שידוע לי.
ולנו, יש ויש. (עוד איקון עצוב מהסדרה ההיא).
זה שאת מסכימה איתי לביקורת שלי על מנהגים משמח אותי, אבל לא את היית הכתובת במקרה
זה. הכתובת היתה מי שמגדיר את עצמו כאורתודוכסי ומנהל אורח חיים אורתודוכסי.
ועוד הערה -
בשום פנים ואופן אין לראות בלשון רבים אצלנו כוונה ליומרה, להתנשאות, ל"הגמוניות".
זו מילה דקדוקית שמתייחסת לציבור בלשון מצביעה. כלומר, מי ששייך למעגל של, במקרה זה, מי
שסובל מהבעיה ומי שמוצע לו לאמץ את הפתרון שלי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2006 15:22 |
|
| |
עוד שתי מילים על שיטת התוספות
שלא כמו בהודעות הקודמות, ההודעה הבאה תהיה ללא מקורות, מה שאכתוב אמר לי חבר שלומד במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, כרגע אין לי מקורות לדברי.
חכמי התוספות, ראו את קהילתם כקהלא קדישא, בעקבות זאת למנהג הקהל היתה הרבה משמעות, גם כנגד התלמוד, אם הקהל הקדוש כך נוהג, זהו רצון ה'.
אפשר לומר בודאות, שכאשר הגיעו אליהם ספרי הרמב"ם, חלק מהסיבות שהם התנגדו לספריו, הנה קם לו פוסק ספרדי, לא רק ששיטת לימודו שונה ודרכי חשיבתו אינם כפי שהם מורגלים, הוא גם נצמד בכל דבריו לתלמוד, היכן הם מנהגי הקהל הקדוש, בדברי הרמב"ם כל זה לא מופיע, גם בגלל סיבה זו, לא מצאו ספריו מסילות ללבם.
|
|
|
|
|
