צא וראה הקפדה על מנהג ישראל.

אמשלום,
טוב שמנהג הוא תורה שבעל-פה, אז זה לפחות כנראה שלא יהיה.
מיכי

לא ענין של טעות העתקה אלא...
 נו.. אתם יודעים....
 
מגבים/יות

ענין של מהדרין מאיר

ימי -

מיכי, הבנתי שהויכוח בינך לבוגי אם מוטב לפסוח על שני הסעיפים או להפסיד סעיף אחד מחמת השני ולכן הכנסתי לינק מדברי תלמיד מהם נראה שיש אפשרות שלישית לקבוע מושב באמצע. אם טעיתי, חוזרני בי.

לינקי,
אם זה היה הויכוח אז יש לי מראה מקום טוב יותר. דבריי מלפני כמה ימים על הכשלון באהבת חינם ושנאת חינם.

אבל לא זה היה הויכוח. אני טענתי שאני מעדיף לפסוח על שתי הסעיפים, כלומר לצדד במנהגים אבל לא לשלול את אפשרות דחיקתם החוצה במקרה שהם ממש טיפשיים או מזיקים (כשיש סיבה חיובית לעשות כן,  כדבריי). ועל כך כתבתי שאני מעדיף 'פסיחה' (=על שתי הסעיפים) על 'הויצואה והכנוסה' (=חופשית של מנהגים).

בכל אופן, מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. מיכי

ברשותכם אחזור על שאלתי ואודה מראש למבארים.
מהו מנהג ?
האם הוא סייג וחומרא שהתקבל במשך הדורות (כדוגמת מנהגי פסח וכד') או
שהוא אכן "מנהג-מעשה" שכך עשו בני ישראל במשך הדורות?

ומידי דברי - מענין איך נתקנו הכללים לקבלת מנהג מסוים ?

והאם יש הסבר רציונלי למשפט "מנהג ישראל תורה הוא"?
(באופן אחד דומני שאפשר לפרשו שכל מנהג (תלוי מה הכוונה מנהג) יש לו מקור בתורה, ועפ"ז אכן תמוה האם יש לקבל את כל המנהגים כתורת משה או לא)

יוסי,
אתה מניח שיש רק סוג אחד של מנהג. אבל יש כמה.
1. מנהג לנהוג כפוסק מסוים. כאן המנהג קובע את ההלכה (למשל שו"ע לספרדים ורמ"א לאשכנזים, שבעיניי, אגב, הוא מוגזם מאד).
2. מנהג שקובע נורמה משפטית, וכעת היא ההלכה עצמה. הכל כמנהג המדינה. סיטומתא וכדו'.
3. מנהג חומרא כלשהי, כסייג לאיסור או הרחבת עשה. כמו קיטניות (אייקון נמלט), או קישוט הביכורים.
4. מנהג שיש בו עניין של מצווה, אך אינו מסתעף ממצווה. קמחא דפסחא, לקבוע חברא קדישא, לקבוע שבעת טובי העיר, להתפלל על משהו, וכדו'. כמובן, איך שכחתי, מנהגי נביאים, כמו חיבוט ערבות. ברמב"ם ריש ממריים יש מנהגים של בי"ד, ויש עליהם 'לא תסור' (זה שייך גם לסעיף 1-4). שהם כאילו תוספת מצוות לתורה (וראה תוס' ורשב"א ר"ה יז רע"ב, שנחלקו האם חכמים מחוייבים ב'בל תוסיף').
5. מנהגי שטות. אלו הם תת-סעיף של הסעיף האחרון.

האופנים לקבלת מנהג, ברובם לא 'נתקנו', אלא התקבעו לאורך הדורות (כמנהג). אלו הם גדרים של 'אל תיטוש' (ראה ריש פ' מקום שנהגו, בפסחים).
וכי תשאל כיצד מנהג נותן כוח למנהג? אומר לך בשאלה (כדרכו של כל יהודי): כיצד חכמים נותנים כוח למצוות חכמים (לפי הרמב"ן שאינו מקבל את 'לא תסור' כבסיס לתוקף התקנות)?
מיכי

וזה מה שקיבלתי באישי:


לכבוד קעלעמער. ראתי שבאשכול (כאן בא הלינק) לעגו על מנהג זריקת המגבות בהדלקת נירות חנוכה גם אנ"ש לעגו מחוסר ידע. והנה אביא לך ממה שראיתי בפורום אחר על כך לא אני כתבתי אך הביאו שם מקורות שאני שולח לך. ואולי תלמדו מזה שלא לועגים בטרם לומדים ושומעים הכל.


מנהג זה, של הפרעת המדליק בביהכ"נ, אם כי נראה כמוזר ומתמיה, מכל מקום הרי מקובל המנהג מדורות הקודמים מבית מדרשם של צדיקים וקדושים זי"ע, ובודאי על כך נאמר 'מנהגן של ישראל תורה'.



וכן סיפר הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זצ"ל, שכאשר התגורר בעיר שינאווא לאחר נישואיו, שאל לו רבו הרה"ק שמחה ישכר בער מציעשנוב זצ"ל אם בעירו שינאווא עדיין אוחזים במנהג לעשות שחוק ממדליק נ"ח בביהכ"נ בהשלכת חפצים עליו וכדומה. והשיב בשלילה, שזה כבר אין עושין כן שם. וחזר ותמה עליו רבו הרה"ק מציעשנוב, מדוע אינך דואג ע"ז שיקיימו את מנהגן של ישראל לזרוק על מדליק הנרות בביהכ"נ. ואכן מאז השתדל רבי איציקל זצ"ל בבית מדרשו ובכל מקום בואו, שיתקיים מנהג ותיקין זה לעשות שחוק ממדליק נ"ח בביהמ"ד בזריקת אלונטיות ובגדים וכל הבא ליד כמנהגן של ישראל.



גם אצל הרה"ק מהרב"צ מבאבוב זצ"ל הי"ד הי' המנהג שהילדים זרקו כדורי שלג להפריע את המדליק מהדלקת הנרות, עד שנשברו החלונות.



עוד מסופר שמנהג ותיקין זה הי' נהוג גם אצל הרה"ק בעל צמח צדיק מוויזניצא זצ"ל, והי' מכונה 'ר' יודל עבר'ס וואיווען, ופעם שאל הרה"ח ר' יצחק דוד ז"ל את רבו הצמח צדיק, מדוע מניחים לנערים להשתובב כך, וענה לו הרה"ק, "ישחקו הנערים, ובלבד שיהי' זה לפנינו." (מלשון הכתוב בשמואל [ב, ב י"ד] יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו).



גם אצל מרן רביה"ק מסאטמאר זצ"ל נהגו במנהג מקובל זה לזרוק חפצים על המדליק ולהפריעו, ובעת שזרקו על המשמש המדליק אלונטיות הי' רבינו ז"ל עומד על מקומו, ופי"ר הי' מחייך,. ולפעמים כשהתירו הבחורים את הרצועה וזרקו על המשמש חפצים יותר מדאי, צוה רבינו להפסיק. וכן כשזרקו פעם טלית גדול על המשמש, חש רבינו לביזוי מצוה ונזף בהבחור שזרק את הטלית.



לעומת זאת, מצינו כמה גדולים שלא הי' דעתם נוחה ממנהג זה, ובינהם הגאון בעל לבושי מרדכי ממאדע זצ"ל. וגם בספר ברכת הבית [שער נ"ד חלון מ'] מתמרמר מאד על מנהג זה.

נראה את אמיץ הלב שיזרוק מגבת על האדמו"ר אחרי שהאדמו"ר מדליק נר חנוכה.