צא וראה הקפדה על מנהג ישראל.

בכדי לא להפריע לאלה שרוצים לקבל הסבר על הוידאו הנ"ל, אולי כדאי לחלק את האשכול, פשוט נושא האשכול הוא מנהג ולא הודיאו.
סלחו לי מראש

ריב,

טרם ענו על השאלה החשובה הזו, וגם אני תוהה עליה מאז פרץ האשכול הזה.
מישהו יכול להושיע?

אין פה שום התייחסות לוידאו, לא ראיתיו, עיין בהודעתו  של קעלעמר שם מובאים התיאורים והאמירה במפורש שמפריעים למדליק, ואני מבקשת הסבר על סמך הדברים שם.

קעלעמר,
תגיד את האמת: זו בדיחה שלך, לא?
אתה לא מתכוין לומר לי שמישהו כתב את זה ברצינות, ועוד נזף במי שצוחק על המנהג ה'קדוש' הזה מתוך בורות. אני מצפה להסבר שיחלץ אותי מבורותי המבישה, ואז מגיע השוס: היה איזה אדמו"ר שאמר על המנהג הזה את המילים הקדושות: שישחקו הנערים, ובלבד שיהיה לפנינו.
עד עכשיו לא התאוששתי מהנימוק המכריע הזה. ואכן אני בוש ונכלם כיצד לא ידעתי את האינפורמציה היסודית הזו, ועוד ההנתי עוז בנפשי ללגלג. על כן מיהרתי וקיימתי בעצמי דברי חכמינו במשנה: אף הוא היה בוכה כנגד...

האמת היא שעד עתה לא לגלגתי (רק כתבתי למיימוני שאני מתחיל לשקול את עמדתו ברצינות). כעת, כשאני אפילו לא מצליח לדמיין נימוק לשטות כזאת (אמנם הדמיון שלי היה תמיד  חלש), אני כבר באמת מתחיל ללגלג.

אז אני מצטרף לאלו שמחכים לנימוק, ורצוי לא באישי. יש מספיק ניקים לכל דורש.
מיכי

מיכי,

אפשר לחשוב שיש הבדל גדול בין זה לבין חבטת ערבות או סיבוב תרנגולות מסביב הראש וכו' וכו'. כל ההבדל שלמנהגים שלך התרגלת ואילו לשל החסידים לא.

יוסי, כמה הערות על דבריך האחרונים:
1. קירבת המקום אינה מחייבת, שכן מנהג אין לו גדרים. הפוסק שהתקבל הוא הפוסק המחייב (אמנם זכורני שיצא ערער על תוקפו של מנהג לפסוק כפלוני, כבר בתקופת הראשונים, ואכ"מ). בני תימן קיבלו את הרמב"ם, לא בגלל קירבת מקום, וכן עוד הרבה. גם אשכנזים וספרדים לא מחולקים לפי קירבת מקום. הסיבה לקבלת הפסקים של הרמ"א והשו"ע היתה כנראה היכרות, ומוצא משותף, ולאו דווקא קירבה גיאוגרפית.
העיקרון הנ"ל נשמר כיום, כי הוא מבוסס על מוצא ולא על קירבת מקום. בפרט כיום אין קריטריון אחר. הקהילה משתנה במהירות, בעולם של כפר גלובלי והגירה במטוסים ממקום למקום, וא"א לשנת מנהגים בכל שבוע. ההורים זה קריטריון יציב שלא משתנה. מסיבה זו גם כתבו כמה פוסקים שאין בעיית 'לא תתגודדו' בימינו (על אף שבגלל בעיה כזו היינו מחוייבים להעדיף את מנהג המקום על מנהגי אבות).
2. יש בהלכה כמה קריטריונים שהשתרשו למנהגים: מנהג המקום, מנהג אבות (המקור למנהגים הוא 'אל תיטוש תורת אימך'), קהילה, מוצא וכדו'. אני לא מכיר שום מקור שקובע איזה מהם גובר (בד"כ כדאי לנהוג עילאה גבר). 
כיום משום מה מקובל שמנהג אשכנז וספרד הוא מנהג מכריע, ואינני יודע לכך שום מקור ושורש (מדוע זה גובר על מנהג המקום, למשל, כטענתו הידועה של ה  רב עובדיה על ארץ ישראל כארעא דמרן).
כידוע, ר' נתן אדלר (רבו של החת"ס) התפלל בפרנקפורט בהברה ספרדית (גם לפני התיבה).
3. מה שכתבתי שנראה לי מופרז הוא שכאשר יש לי עצמי עמדה הלכתית בסוגיא כלשהי, אז אין שום סיבה בעולם לנהוג כפי הרמ"א או השו"ע, ואכן אני באמת לא נוהג כך. עד שיהיה בי"ד הגדול שיכריע עבור כולם (אני ממש לא יודע מה יקרה אז), אני אמור לנהוג כפי מה שיצא לי. רק בשעת ספק, או כשיש שני צדדים, אז יש מקום למנהג להכריע, ואז אולי יש מקום לנהוג לפי המוצא, ולקיים בנו מקרא שכתוב: "ובנ"י יוצאים ביד רמ"א".
4. ההנחה שלך על מנהג שהשתרש היא קושיא של כמה אחרונים שלא הבינו את דברי הרמב"ם על 'מנהגות' שיש לגביהם 'לא תסור', זאת בנוסף לתקנות וגזירות וסייגים. מהם אותם מנהגות שחכמים קבעו, הרי מנהגים אינם הלכות והם אמורים להשתרש. חזינם מהרמב"ם שיש מנהגים שקבעו חכמים, ובכל זזאת זה אינו דין אלא מנהג. דוגמא לדבר היא מנהג נביאים של חיבוט ערבה. אמנם ישש לי חשד שהמונח 'מנהג' אצל הגמ' והרמב"ם בהקשרים אלו אין פירושו מנהג לאפוקי מהלכה, אלא שנהגו לעשות משהו, וממילא התקבעה זאת כהלכה. זוהי דרך אחרת לקבוע הלכות (ולכן לשיטת הרמב"ם יש 'לא  תסור' על זה).
5. קטניות בהחלט שייך ל-3 ולא ל-1. זה הונהג במקורו מחשש לחמץ שהתערבב בקטניות.
6. 2 הוא אכן הלכה, כמו שכתבתי. ובכל זאת זוהי הלכה שיכולה להשתנות לפי מנהג המדינה. ולכן חשוב לשמר אותה כמנהג, אף שהיא מחייבת באותו מקום ותקופה. השאר הם מנהגים למהדרין, ולא הלכות.
מיכי

מצורף קובץ

רציתם הסבר? הנה נשלח לי ע"י אותו אחד. (מיכי, מה לעשות ? אני דוור,אני לא יכול להחליט מה לשלוח ומה לא)

מצורף קובץ

.

ועתה עלינו למצוא את הטעם לזריקת בובקעס בת"ב על הקורא מגילת איכה.


וברצינות:
הקטע להלן מרשים אותי הרבה יותר מכל ה"נימוקים" שהובאו בדף המצולם לעיל.

"וכ"ש שרע עלי המעשה במה שקצת נוהגין קלות וזורקין זה לזה בביהכ"נ. ועון גדול הוא דאפילו שלא בט"ב אסור להראות קלות בביהכ"נ וכ"ש בט"ב ובשעת קינות שעם ישראל מקוננים על בית ד' שנחרב ועל עמו שנפזרו בכל העולם"
משנה ברורה סימן תקנט ס"ק כב

הטעם לבערעלאך בת"ב הוא כנראה לפי דברי הרה"ק ר' ישראל מרוזין על השתובבות חסידיו בת"ב, רבש"ע אם אין מוצא חן בעיניך איך שהיהודים חוגגים את חגך, קח את זה מהם.

נאך,
ההבדל (מעבר להרגל שלי) הוא שעל המנהגים הללו היו יהודים חשובים שנתנו את דעתם והחליטו עליהם. במקרה כזה גם אם אינני מבין יש ללי אמון שיש בזה משהו, ובודאי כשקבעום לחובה.
אבל כאן לא ראיתי אף אחד שאמר משהו עם טעם וקבע זאת, פרט לכמה פרחחים.
אמנם כעת לאחר שהביא קעלעמר את המקור, התמלאתי שמחה, והנח לישראל שאם לא נביאים הם בני נביאים הם (לא שאני הולך מחר לעשות זאת, אבל אני כבר בהחלט לא מלגלג. ובמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים יושבים).
מיכי

מיכי

אם כבר אגלה לך סוד גדול רק לך ורק הפעם שכל מה שאני כותב בפורום הוא מגילוי כק"ז האדמור מצאנז בחלום שמשם רואים מה שלא רואים מפה ומעביר דרכי את דעתו העכשוית שהגיע היום שיש לעשות הוצאה במקום פסיחה והנח לבוגי אם לא .... אז בן .... ובל נלגלג לבנש"ק.

מיכי,

רק שיהיה ברור שאחד היסודות של  חשיבת הפורום וחשיבה בכלל זה לא  להכנע לסמכות. אם  המנהג היה בעיניך מגוחך וחסר כל טעם, זה שהאדמו"ר מזופוצוביץ  כתב לו איזה טעם לא הופך אותו למשהו נשגב או למצער קביל .
מה זה אומר? יותר מכל דבר זה מלמד עליך שאתה לא הולך עם החשיבה עד הסוף אלא נכנע לסמכות -בין אם היא "גדולה" ובין אם קטנה.

האמירה, שאם חשבו "גדולים" על איזה מנהג מן הסתם יש בו משהו, חסרת שחר. כולנו יודעים איך נוצרים מנהגים,  והסיבה העיקרית לכך שאותם אנשים מוערכים עליך ניסו לתרץ את המנהגים, היא בדיוק מאותה סיבה שאתה מקבל אותם: כיפוף דעתך ושכלך לסמכות או לחברה. תוקן על ידי - נאךאמלנישט - 09/02/2006 23:49:20