מאספרגוס לביטוח רכב: הצדיקים צריכים להיות מקופחים?

"מיעוטם בעריות, רובם גזל, וכולם לשון הרע"

ההצעה העיקרית של שנרב-נ, אם הבנתי נכון, היא לבטל את האיסורים, ולהפוך אותם למעין הימורים. כלומר, במקום להגיד "אסור לעשות כך וכך", להגיד "מותר לעשות מה שאתה רוצה, אבל אם נתפוס אותך עושה כך וכך, תשלם ביוקר". לכאורה מצאנו רעיון דומה לזה בדיני נזיקין - ע' רמב"ם, הלכות נזקי ממון יג יג: התירו לאנשים לשפוך מים לרשות הרבים בימות הגשמים, אלא שאם מישהו הוזק במים - מי ששפך את המים יצטרך לשלם. ואכן שמעתי מי שהציע להנהיג רעיון דומה גם בחוקי התנועה - להפסיק לאכוף את חוקי התנועה, ובמקומם רק לקבוע, שמי שהיה מעורב בתאונה - יצטרך לשלם פיצויים כבדים לנפגעים או למשפחותיהם. הרעיון מסתמך על ההנחה, שלנהגים יש שיקול דעת טוב יותר מאשר לממשלה - הם יודעים מניסיונם מתי באמת צריך לשמור על חוקי התנועה, ומתי דווקא עדיף לעבור עליהם (לדוגמה, יש נהגים שעדיף שיסעו מעל המהירות המותרת כאשר זה אפשרי, כדי שלא יירדמו). לכן עדיף להטיל את כל האחריות על הנהגים, ולתת להם להחליט בעצמם איך ליסוע. אמנם, במקרים אלה, ה"הימור" מסתמך על התוצאה - אם מישהו נפגע, המזיק יצטרך לשלם; בעוד שבהצעה של שנרב-נ, ה"הימור" תלוי במערכת האכיפה - אם המשטרה תחליט לתפוס מישהו, הוא יצטרך לשלם. במקרה זה, אמנם לא יהיו טענות על כך שהצדיקים נפגעים, אך בהחלט יהיו טענות על כך שהאנשים שאינם מקורבים למשטרה נפגעים... הרעיון של שנרב-נ יכול להיות טוב בעולם שבו המשטרה אובייקטיבית לחלוטין, ואוכפת את החוק בצורה אקראית לחלוטין וללא כל הטיות אישיות.

בעניין איסור להזיק:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=793672

"מותר לעבור על החוק, אסור להיתפס". ציטוט ידוע. מה בעצם ההבדל בינו לבין "אסור לעבור על החוק, אבל תיענש רק אם תיתפס"? לענ"ד, שני דברים - האחד, עונש "משמיא". לא רלוונטי למערכת חוק חילונית, רלוונטי ביותר למערכת דתית. השני (שמקביל במובן מסוים לראשון) - המצפון, המוסר הטבעי - עונש "עצמי" (כמו החטא ועונשו לדוסטויבסקי). אם אאמץ את המשפט הראשון, אחסוך לעצמי נקיפות מצפון. זה כמובן שייך גם במערכת חילונית. עכשיו, מכיון שאלוהים והמצפון הם כלי חזק מאוד בשירות החוק (אולי אף יותר מהמשטרה) - נראה לי שחינוך למשפט הראשון יהיה קלוקל, ויזיק יותר משיועיל. ויוזכר כאן המדרש המפורסם ("כה עשו חכמינו" מפורש) על הוויכוח בין הקיסר לרבי יהודה הנשיא (כמדומני), בשאלה אם הוא יכול לצוות כמו משה רבנו. קיסר נענה לאתגר, וגזר במלכותו ששלושה ימים לא יבעירו אש. למחרת השניים משקיפים על העיר, ומוצאים שכבר הפרו את ציוויו. וכו'. כל זה, לעומת משה רבנו, שאמר שלא יבערו אש - ואין אף יהודי (טוב, אז) שמבעיר אש. הרעיון הוא הבלטת המוסר האישי-אלוהי, לעומת זה הנכפה מבחוץ.

http://www.tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mrma.html פירוש מלבי"ם למטה

בעצם, מה שנדב אומר הוא שהגנב מרוויח ביושר את מה שגנב, בגלל שהוא מסכן את עצמו. מעין מה שמקובל אצל הירושלמים , שיגיע כפיים פירושו שנור.

לעניין רכוש נטוש כבר ציינתי לחידוש של הרב רבינוביץ, שו"ת מלומדי מלחמה, סי' קיח, של הפעלת הכלל של לב בי"ד מתנה עליו, ואפשר שיש להרחיבו למקומות נוספיםץ

לאראל סגל
ההסתמכות על לשון בני אדם אינה פשוטה, אמנם לענין נדרים וממון במקומות מסופקים או כעיקרון של חקיקה ישנו כלל של הלך אחר לשון בני אדם, אבל יש לשים לב לשניים: א. בנדרים מדובר בנורמה השייכת לנושא שטבורו הוא השפה. ב. העיקרון ההלכתי הוא נייטראלי, אלא שהוא מחפש את מנהג בני אדם, אך איננו שופט אותו, משא"כ כאן כאשר אתה מעוניין להכריע בין הנורמה דה יורה לנורמה דה פקטו.
לענין אחריות על ממון שהזיק ראה מראה מקום מאירי עיניים שהוספתי בסוף האשכול הקשור לכך, לינק מופיע כאן אצל מציץ ונפגע.

לא הבנתי את המשפט: "עיקרון ההלכתי הוא נייטראלי, אלא שהוא מחפש את מנהג בני אדם, אך איננו שופט אותו, משא"כ כאן כאשר אתה מעוניין להכריע בין הנורמה דה יורה לנורמה דה פקטו." האם תוכל להסביר במילים אחרות?

אולי הדוגמא שלי תהיה שונה מעט. אני חושב שהיא משקפת את הדיון בצורה ברורה יותר. בלי להכנס לנושא של להתפס או לא.

רובם מעלימים מס. ככה זה. המיסים מאוד גבוהים, ובעלי העסקים נוטים לדווח רק על חלק מההכנסות כדי לחסוך.

רשויות המס נלחמות בתופעה, אבל מתמקדות במעלימי המס הכבדים. בענישה ניתן לזהות שמי שהתעלם לחלוטין מרשויות המס, נענש יותר. כלומר, מי שלא פתח כלל תיק במס הכנסה, אלא ניהל עסק שחור לחלוטין, נענש יותר ממי שפתח תיק והעלים חצי מן ההכנסות, למרות שייתכן שהנזק למדינה שווה.

למה זה? עונש על כך שהתעלמת מקיומם של מסים? קנס? על החוצפה?

טוב, זה כבר סוטה מהנושא, אבל לגופם של דברים, יאמר כל בעל עסק, שהסיבה שהמיסים גבוהים היא משום שרשויות המס מניחות שמעלימים חלק מן ההכנסות. לו ידעו לבטח שכולם ישלמו את מה שהם חייבים לשלם, הרי היה אפשר להנמיך את אחוז המס.

לא מדובר על גניבה מסופרמרקט, אלא על משהו יותר פשוט. הם אומרים: תן לי חמישים אחוז, ולא מתכוונים חמישים. אלא עשרים וחמש. אי אפשר לאכוף כל הזמן גילוי נאות, אז מבקשים יותר כדי לקבל פחות.

הפרייאר שמשלם את מלוא המס, פשוט לא מבין את השפה. המערכת בנויה מתחילתה ועד סופה להעלמה חלקית של מיסים. או לכל הפחות לתכנוני מס לגיטמיים וחוקיים, רק שבשבילם צריך יועץ מס יקר ומתוכנן, עדיף כזה שבעבר היה יועץ של הרשויות ועשה הסבה מקצועית למגזר הפרטי תוך שימוש בידע שרכש בהיותו עובד מדינה. ככה זה עובד, מה לעשות.


אז יש טעם לדווח על הכל? או שזה מגוחך?

לומד,

הדוגמה שהבאת נאה, אם כי להשקפתי יש לחלק בין שלושה דברים: האחד, גניבה בצורה של הסתרה ותחמנות, שאינה אלא גניבה. השני, שימוש בכלי-תיחמון שמובנים בשיטה. כגון, אי מלוי נכון של טופס או ניצול תחומים אפורים. השלישי, השתמטות ממס, גם ללא תכנון מס חוקי. איני בטוח שאי תשלום מס לרשויות הריהו בכלל גניבה.

***

בין השאלות שיש לשאול, למשל, האם במקום בו "מגיע לי", אבל אוכל לקבל זאת רק בתחמנות, מותר לעשות כן, או שרק בדרך של "הקהה את שיניו ואמור לו את שלי אני נוטל". מצד אחד, אם זה שלי, מה זה משנה באיזה דרך אני משיג את זה. מצד שני, אני משקר, ולא נראה לי שהאיסור לשקר מוגבל לתוצאה. עצם השקר אסור.

מנגד, אם נגיד לאדם "אתה תדבר אמת ואת שלך תוציא רק בבית משפט", רוב האנשים לא ילכו לערכאות ולהליכים ארוכים. נמצא, שהרמאים ירויחו ממעשיהם.

לדוגמה: ידוע, שחברות ביטוח מצטיינות בגביה ומתקשות לשלם בעת הצורך. תכונה שכזו. נניח שלפי הצדק והיושר מגיע לאדם סכום מסוים. אם יחתום על מסמך שאינו-אמיתי יקבל את מה שמגיע לו. אם לא יחתום, או שיקבל פחות או שיוכרח לפנות להליכים משפטיים מסורבלים ויקרים. אם נגיד לאותו אדם שלא לשקר, הרי שהוא הפסיד הרבה, וחברת הביטוח לא רק שהרויחה ממון, גם תוכל להמשיך ולהונות את הציבור, שמורכב מפרטים קטנים שמתקשים למצות את זכויותיהם.

אבל כל זה ביחס לחברות ועסקים שעושקים את הציבור, ורק בדרך מתחכמת ניתן לקבל מהם מה שמגיע.

רשויות המס, לעומת זאת, אינן יכולות "להיגנב". למרות המינוח המקובל בבתי המשפט, מבחינה מהותית כל עוד לא קיבלו הרשויות את המס הוא לא שלהן, ומכאן - שאי אפשר לגנבו (במונחים תלמודיים אפשר לדון על "אחריות". אם פרצו לי לעסק וגנבו את כל הקופה עדיין אהיה חייב במס [למעט חריגים], ולא אוכל לומר שהחלק במס נגנב יחד עם הקופה).

יותר מכך - איני בטוח שעצם זה שהמדינה הטילה מס, הופך אותו למוסרי, כך שמי שאינו משלם אותו, הופך לגנב במובן המוסרי. זאת, גם אם "חוקית" יש תוקף למס, ולכן מבחינה "חוקית", המעלים שווה לגנב.

אני סבור שהציבור הרחב מבדיל הבדלה עמוקה בין גניבה לבין העלמת מס, במובן הציבורי, המוסרי והחברתי. בענין זה, נראה, שקול המון כקול שדי.

נוהל שכן זה כאן!