מאספרגוס לביטוח רכב: הצדיקים צריכים להיות מקופחים?

לא ברור לי הקשר הדיון במס הכנסה.

כמובן, אפשר להתווכח על השאלה אם מסים הם דבר לגיטימי ומי שמעלים הוא גנב, או להיפך מס הוא גזל מצד המדינה. אבל לא זו הנקודה אלא שיטת הגביה.

אולי כדאי להעביר את הדיון לצד המחוקק. נניח שאתה חבר כנסת, ומציעים לשנות את שיטת הפיקוח על מס אמת. תבוטל יחידת החקירות של מס הכנסה, ובמקום זה כל נישום יישבע בפני פקיד השומה על הכנסתו. האם תתמוך בהצעה כזו? (אגב, מנגנון כזה נהג במדינת הצלבנים וגם בקהילות יהודיות מסוימות).

לו אני ח"כ הייתי מתנגד.  מכיוון שיש היום חלק ידוע של הציבור שברור כי ישקר בשבועה כדי להרויח כסף, משמעותה של שיטת גביה כזו היא הטלת נטל המס על תת קבוצה של החברה באופן לא הוגן.  כל הדוגמאות שהבאתי לעיל שייכות לקטגוריה הזו. מה שאני מציע הוא לנסח את החוק בצורה שתמנע את העוול הזה. אין לכך שום קשר לעצם ההוגנות של הטלת מסים.

בדומה, לא ברור לי באמת למה חברות הביטוח מחתימות אנשים על כך שהאזעקה פעלה, אבל יש כאן האטלת עול לא הוגנת על קבוצה אפסית של אנשים., וכן הלאה.

שנרב,
אפשר לתת דוגמא מרחיבה לשאלת האשכול - העתקות בבחינות (שזה עוד מיעוט הבטל, נניח), או הגשת עבודות שכתבן אחר רח''ל או מהאינטרנט וכיו''ב, שהשמועה אומרת שנעשה כהיתר. סביר להניח שכותבי העבודות ומטילי המטלות לוקחים את זה בחשבון ומוסיפים קשיים בגלל אותם הרשעים.
אני מעלה את זה כי היה נדמה לי שבדבריך היתה מגולמת ביקורת סמויה על ראשי חברות הביטוח ובעלי חנויות הפיצוחים, למה אינכם מבחינים בין צדיק ורשע ומטילים את בעייתכם עם הרשעים לפתחו של הציבור כולו. והנה דוגמא מעניינת (עם אפשרות פעולה, אם לדעתך אכן יש מקום לתיקון העוול הנ''ל) לאיך זה נראה מהצד השני.

גלוי עיניים,

העתקה בבחינות: בצורה שהבחינות נעשות באוניברסיטה (עם השגחה של צד שלישי) לא נראה לי שקל להעתיק. אני גם לא יודע כיצד ניתן למנוע את היתרון הלא הוגן שיש למעתיקים. את דעתי על צורת החינוך למנהל לא תקין המכונה "מבחני כבוד" תמצא כאן:

http://www.shoresh.org.il/spages/paper/main.aspx?paper=1&artID=313&papernum=3

לגבי העתקת עבודות ותרגילים. המשקל שניתן לתרגילים בקורסים של מדעי הטבע והמתמטיקה הוא בדרך כלל 10-20 אחוז מציון הקורס, ומטרת המישקול הזה היא לעודד את הסטודנטים לפתור את התרגיל אבל לא להפוך אותו לחלק מכריע בציון. כעת, ידוע שרבים מעתיקים, אבל כל זמן שלא מדובר ב"העתקה לינארית" אלא בהבנת התשובה מתשובתו של החבר. גם כך  מי שמעתיק כמו תוכי פשוט לא מפיק את התועלת מהתרגיל ובסיכוי טוב יצא רע במבחן.

כמובן, בקורסים של מדעי החרטא יש מצב לקבל ציון על עבודה (או אפילו תואר), שזה מוליך למעשים מן הסוג שעשה מרן חבר הכנסת פרץ (שרק שכח, כך אומרים, לשנות את מין הכותב מנקבה לזכר, וצ"ע).  מצד שני, מכיון שאני מעריך בדרך כלל את רוב מה שנעשה בתחומים הללו כהבל ורעות רוח, וסובר שבמקצועות האלו ההבדל בין המרצה לסטודנט הוא השלחן, ממילא מה זה משנה אם החירבושים שעליהם איזה אידיוט מקבל תואר הם מקוריים או לא. 

בעיני, הבעיה הראשית היא האופנה של "איבחונים" שנכנסה לאוניברסיטאות, ואז באים סטודנטים שאובחנו כדיסלקטים, בעלי כתב חרטומים או השד יודע מה, ומקבלים זכאות לחצי שעה נוספת על כל שעת בחינה, רבע שעה על כל אפצ'י וכדומה. הכל יודעים כי ה"אבחונים" הללו לא ממש מדויקים, וכי בנוסף לאנשים עם בעיות אמיתיות יש הרבה מתחזים שמוכנים לשלם קצת כסף ולקבל  יתרון לא הוגן בבחינה. 

כדי להיאבק בזה אני משתדל לעשות בחינות שאין בהן חשיבות לגורם הזמן, כלומר בחינות מספיק ארוכות (3-4 שעות). בדרך כלל אנשים כבר לא יעילים אחרי זמן כה רב, ואז המתחזים די מאבדים את היתרון. 

לדעתי הפתרון האמיתי יהיה לכתוב את כל ההקלות הללו בכל תעודה ואישור שהאוניברסיטה מוציאה לסטודנט. אם מותר לבוס שרוצה לשכור אותו לדעת מה הממוצע שלו, שיידע גם שהוא דיסלקטי או שכל פעולת מעיים משביתה את המוח שלו לחצי שעה. אני מנסה לשכנע אנשים בעמדה הזו, אבל הדרך, כמובן, רחוקה.
 

"ממילא מה זה משנה אם החירבושים שעליהם איזה אידיוט מקבל תואר הם מקוריים או לא". תודה נדב, באמת.

אגלה לך סוד קטן:

אחוז מאחזי העיניים בקרב הפיזיקאים אינו קטן בהרבה (אם בכלל) מזה שנמצא אצל חוקרי הספרות התנ"ך או החינוך.

אמנם, מקרה פרטי אינו מלמד מאומה, אבל ראה מה קרה בפורום שלנו:

אוסף גדול של תלמידי חכמים, חרדים בעלי השכלה תורנית, אנשי מדעי הרוח, מדענים, ועוד אנשים איכותיים, ופתאום מגלים שאחד בעל תואר שלישי בפיזיקה הוא מאותגר-חברתית, שאינו מסוגל להבין שמחוץ לד' אמות של פיזיקה, יש עוד משהו בעולם. מסכנצ'יק שכזה.

מה תגיד? שהואיל ומדובר בפיזיקאי דבריו הם אוטומטית דברי אלהים חיים, או שהעובדה שהנ"ל הגיש איזשהו חירבוש וקיבל עליו תואר אינה מלמדת כלום על איכותו כבן אדם?

ואגב, שקלת להגיש תביעה נגד זה שכשל באיבחון שלך? אתה יודע איזה שם רע הוא הוציא לפיזיקאים?

שנרב, תודה על תשובך.

(בעקבותיה התעוררתי לשאול אם לדעתך החרטא אינהרנטית למדעי החרטא או קונטינגנטית. אפשר שיתקיימו מדעי החרטא בלי חרטא? יש בכלל משמעות לשאלה הזו? ובאיזו מתודה עלינו להשתמש בכדי לדעת? זהירות, חרטא). 

גלוי,

כזכור, גם הפיסיקה היתה חרטא עד גלילאו, פחות או יותר.

מה שקרה אז הוא שנתגלתה מתודולוגיה יעילה: מתמטיזציה של הטבע. אני נותן כל שנה "דרוש" ארוך לתלמידי שנה א' אצלנו, בנסיון להסביר שזו לא היתה "הצלחה מובטחת". שזה בכלל לא טריויאלי ששפת המתמטיקה תצליח "לתפוס" את הטבע, אבל למזלנו, או בגלל שהקב"ה בדיוק קרא ספר מתמטיקה במולד בהר"ד, זה מצליח.

ל"מדעי" החברה והרוח היה פחות מזל. לא נתגלתה מתודולוגיה יעילה מן הסוג הזה. לכן חלקים גדולים מן התחומים האלו לא השתפרו במאומה מאז ימי הביניים, שלא לדבר על נסיגות פה ושם. במדעי החברה, בפרט, תוכל למצוא גם נסיונות מגוחכים לחקות את מדעי הטבע כדי לעטות על הקשקשת אצטלא של "מדע". כך תמצא סטודנטי מחקר אומללים מחלקים שאלונים לנשים אתיופיות  הנשואות לבעל גרוזיני והן בהריון שלישי, כדי לבדוק קורלציות בין הקשר שלהן לאמן ובין הסיכוי להתפתחות אנורקסיה אצל בנותיהן. במצבים כאלו גיוס קבוצת המדגם הוא המטלה הקשה ביותר ב"מחקר", מטלה שגורמת להתמשכותו לאורך שנים.

בסופו של חשבון החבר'ה האלו הם טפילים עלינו. ההצלחה של מדעי הטבע במאות השנים האחרונות לימדה את הציבור להעריך "מדע", והשכנות שלהם עם מדעי הטבע באותן מסגרות גורמת לציבור לטעות ולהאמין כי פסיכולוג "מבין" אישיות כמו שמהנדס "מבין" מכונה.  

כל זאת, כמובן, בלי לשלול את קיומם של יוצאי דופן משני הצדדים: הן מחקרים מאלפים, מחכימים ומאירי עינים בתחומי החברה והרוח, והן פיסיקאים מחורבשים ומאותגרים חברתית שמוציאים שם רע למקצוע. קורה.

1. נדב, עד שאני כותב כזה מניפסט נגדך אתה מיחס אותו לאיזה אחד "גלוי"?

2. אצלך, כנראה, המלה "מדע" זהה למושג "מדעי הטבע והמתימטיקה". בסדר. אז כל השאר לא מדעי.

3. אצל אחרים, תיארוך של מגילה לתקופה ספציפית נעשה במתודה מדעית, של הנחות, בדיקות, ממצאים, היסקים ומבחנים שונים של אמינות.איפיון הגיל, המקור, שיטת הכתיבה וכו' מלמד על התוכן, ההקשר התרבותי וכו'. זה לא מדע בעיניך. באמת הרשמת אותי. אגב, לסיפורי הקדושים המדעיים שלך, מאריסטו דרך גלילאו עבור בניוטון וכלה באיינשטיין, יש שם: הסטוריה. זה מדע של חרטא, שבין היתר יודע להפריך הבלים שנמוכי מצח מהמחלקה לפיזיקה מאמינים בהם, לגבי אליליהם ועלילותיהם.

4. אתה עצמך מגיב פה בפורום לכל מיני מומחים לעניני חרטא, ובפיך תשובות, טיעונים ואסמכתאות הסטוריות או דתיות. נו באמת,איך אתה משפיל עצמך להתנצח עם חרטטנים, שבכלל לא משנה אם הם כתבו את מה שהם כתבו, או שהעתיקו מאחרים?

5. הייתי מחלק את המקצועות האוניברסיטאיים אחרת. אלה שקשורים בבני אדם, וצריך להיות - בראש ובראשונה - בן אדם כדי ללמוד אותם ולעשות בהם חיל. וכאלה, שעוסקים בענינים מופשטים, דוממים, ואז גם סוציומניאקים יכולים להצליח בהם. לבי יוצא רק אל תלמידי שנה א' שלך.

שנרב,
כמה שאלות, הפעם ברצינות.
מה דעתך על הטענה שלאורך ההיסטוריה של המדע קדמו למהפכות המדעיות או לשינויי הכיוון המדעיים מפנים פילוסופיים?
למה אתה חושב ש'בסופו של דבר החבר'ה האלה טפילים עלינו', לאנשים שונים תחומי עניין שונים, ולא ברור אם חלקם היחסי של משלמי המיסים המעוניינים במדעי הרוח נמוך מחלקם היחסי של ה'חברה האלה' באקדמיה. אולי להפך.
לעניין היוקרה, אני חושב שאתה טועה. יוקרתה של האקדמיה לא התחילה עם איינשטיין, אפילו לא עם גלילאו. והעיסוק המרכזי באוקספורד ופריז לפניהם היה בעיקר מה שאתה מכנה 'חרטא'. גם במאה העשרים אני חושב שהציבור הרחב נחשף הרבה יותר לשרלטנים (לדעתך) כמו מרקס ופרויד ודרידה ופוקו מחשיפתו למדענים של ממש.
ואחרון חביב: להיכן שייכים תיאולוגים, מטיפים, רבנים? 

ושאלה מעולם המעשה, אם יורשה לי. נדמה לי שקראתי באחרונה ביקורת לא מחמיאה שלך על ספרה החדש של גילי זיון 'דת ללא אשליה'. אולי במקור ראשון. לאור עמדתך זו, ניתן היה לצפות בכלל לביקורת אוביקטיבית על ספר שנטוע בשתי רגליו עמוק בתחום החרטא (פוסטמודרניזם ויהדות)? ויש כמובן משמעות עקרונית לדוגמא הזו, כי היא מלמדת שבסופו של דבר המוספים הספרותיים, קוראיהם והכותבים בהם מתעניינים בעיקר ברוח, ומהסוג הרוחני (להבדיל ממתמטיקה או פילוסופיה של המדע).

ויש להוסיף שפעם מדעי הטבע נקראו בשם פילוסופיה טבעית , אולי לפי זה יש לומר שאז הם היו טפילים על תחום הפילוסופיה?

ושאלה לנדב, האם במדעי הטבע אין מקבלים תואר דוקטור , על סמך עבודה ?

נדב

נדמה לי שגם במקרה של ח"כ  פרץ מדובר בתואר שני או שלישי . ולהבנתי שם לא היה מדובר באיזה עבודה מועתקת מהאינטרנט , אלא במשהו שעומד בסטנדרטים אקדמיים , אלא שהוא הועתק או הוזמן ממישהו אחר. למה אי אפשר לקבל תואר שלישי בפיזיקה בשיטה הזאת?

ואפילו במבחנים אפשר לרמות די בקלות:
http://news.walla.co.il/?w=//927387
(תיכף תקפוץ ותגיד שצריך לנעול את האו"פ על מסגר ובריח , כי באוניברסיטאות רגילות, יותר קשה להתחזות).

מציץ,

לסטודנט יש מנחה שהוא המציג בפניו את כיוון המחקר. המנחה צריך להיות מספיק בור בתחומו כדי להציג לסטודנט שאלה פתורה, ורק אז יוכל הסטודנט להגיש עבודה של מישהו אחר. הסיכוי לזה  שכל העניין לא יתגלה הוא פחות או יותר אפס, למרות שיש מקרים חריגים בעולם.

היו כבר מדענים שרימו. גם בפיסיקה התפוצצה בשנים האחרונות שערוריה גדולה של אדם שזייף תוצאות על על מוליכות בננטיובס. אבל אני תמיד חושב שהרמאים האלו הם קצת חולי נפש, כי אם אתה מרמה במשהו רציני (והרי זאת מטרתם, לזכות לתהילה) אזי כל הזרקורים מופנים אליך והסיכוי שתתגלה הוא גבוה מאד.

אני, כמובן, מתנגד לסגירת האוניברסיטה הפתוחה, לפחות כל עוד אשתי מרצה שם ...

נדב,

הדיון בשאלת חיתוכו של האספרגוס התגלגל לשאלת המדעים המדוייקים מול מדעי הרוח. שיהיה.
מ"מ, אותי השאלה מטרידה זה זמן רב, במיוחד על רקע נטייתם של אנשי מדעים מדוייקים לזלזל מאוד באנשי הצד השני. כמי שביקר בשני הצדדים באוניברסיטה, אני לא כ"כ בטוח שיש לזה מקום, מה גם שאינטואיטיבית, כאדם דתי, אני מצפה לביכורה של הרוח על פני הפונקציונליות.

כחוויה אישית, אין ספק שהדיוק הנדרש בלימוד חשבון אינפיניטיסימלי קשה שבעתיים מאשר כתיבת עבודה כלשהי במדעי הרוח. ובכן, אז מה? אני הרגשתי שרוב רובם של בוגרי תואר במתמטיקה למדו "לדאות" עם הקורס, היינו להבין פחות או יותר את השפה, להשתמש בה, אבל המדע עצמו נשאר גדול עליהם בכמה מספרים. הם לא הצליחו להבין את "התמונה הגדולה", ואילו דווקא אלה שלומדים מדעי הרוח כגון היסטוריה או פילוסופיה, אמנם קל להם הרבה יותר בקריאת חומר ובזה שאין "דיוק" בעבודתם, אך אפשר להגיע להבנה ולשליטה בחומר, ולא להיגרר רק אחריו (כמובן, אם אתה משקיע. מבחינת הזמן, כדי להצטיין צריך עבודה בשני התחומים, כך שזה לא רלוונטי. מבחינת התואר, נכון שמי שהוא ד"ר למתמטיקה עשה משהו בחייו ומי שהוא ד"ר למדעי רוח לא בהכרח, אבל למי זה אכפת? אני דן מבחינת הידע כשהוא לעצמו).

ומה לגבי הרבה מתלמידי תואר שני? האם שריצה בת שנים, תוך קבלת מלגה ו"מריחה" על פני כמה שנים כדי לחקור נמטודות, טובה מפיתוח תיזה בחקר דקארט ושפינוזה? שמעתי טענה שאה"נ, ובאמת רק פיסיקה ורפואה הם ה"פרימה". אבל אני תמיד חש בניחוח מכאניסטי בטענות מסוג זה - האם הרופא או המדען שונה מהאינסטלטור? האם שניכם לא דואגים לנו לחיים טובים? האם מי שדואג לאיכות השידור מהמונדיאל לא טוב כמו מי שדואג לקו טלפון, לרכבת מהירה, לחיים פונקציונליים קלים יותר? ואם אתה לוקח את ערכו הסגולי של העיסוק, היינו טיפול וריפוא אדם או פיתוח אנושי של "וכבשוה", האם ערכי רוח לא ראויים שיהיו נעלים יותר?

כך שאם הטענה היא כלפי הצורה הקלה שבה אתה יכול להיות ד"ר במדעי הרוח מול מדעי הטבע, אתה צודק - אבל השכר יוצא בהפסד - בדר"כ במשכורת בחיים. ואם הטענה כלפי האיכות של המדעים עצמם - מדוע באמת יש להעדיף את המדוייקים? כי הם יותר פונקציונליים? ומה יאמר הרמב"ם על זה?