את אשר ישנו ואשר איננו-ספר חדש מפרי עטו של הרב מ"א

מיכי,

אתה צודק. בשתי הערותיך.
אם כי, אני נוטה לחשוב, שמי שבאמת קורא הכל וחושף עצמו למידע פתוח ורחב, לא ימהר לכנות עצמו כ"פתוח". הדבר דומה לאותם שמגדירים עצמם כבעלי חוש הומור...



שלמה,

אני מתנצלת אם חשדתי בכשרים. חשבתי שזיהיתי בדבריך נימה של שמחה לאיד וזלזול בחוסר הנאורות של המתקרים נאורים (בידי אותם המזלזלים בנאורותם). ניסיוני מעיד שנימה כזו, באה לרוב ממי שבעצמם הם בעלי דבשות וכו'. תמיד אשמח לדעת שניסיוני טועה.
תוקן על ידי - אמשלום - 12/02/2006 8:39:29

מיכי

יישר כח על הספר, אף שכמובן טרם קראתיו. שמחתי על הגילוי הנאות, אכן כשקראת את ספרך שחתי בע"פ לכמה משומעי לקחי, כי נראה לי שחלק ניכר ממנו מקביל לעיקרון אותו פורס בכלר בספרו - בלשון קשה ומסורבלת עליו כיליתי זמן רב (וספרך מבחינת הסגנון וההבהרה קולח וברור), עם כל זה (ספרך אינו תחת ידי כעת) דומני שרק בהערת שוליים באיזשהוא מקום באמצע אתה מציין לספרו (ותקן אותי אם אני טועה, ואשמח לטעות) ותמהתי על כך מאווד (כי רוחו ניכרת / או היתה זו רוחי הקורא המזהה בין השניים), ושמחתי שכאן אתה מציין לספרו בריש גלי.
עם זאת, אמנם אינני ממערכת ה'ארץ' אך ביקורת אחת אומר: הספר הקודם (שתי עגלות) מערבב ויוצר זיהויים בין פילוסופיה, לבין השפעות תרבותיות (והלכי רוח) במידה קיצונית וחסרת אבחנה לענ"ד, לכל הפחות במעבר הסגנוני (אם כי לדעתי גם במישור התוכני!!!). זיהוי תרבות והלכי רוחה - ענין לסוציולוגים, אנתרופולוגים - ואם עושים כך יש להפנות למחקרים רלוונטים ביחס לקביעות השונות - וכרגע לא אתייחס לשאלת המתודה המחקרית שלאורה הולכים ואף לכך ראוי שהמחבר יתייחס), ועוד יותר מכך צרמו לי גלישות וחווים בסגנון עיתונאי, קטונתי מלהציע, אך דומני שכדאי לספר לשמור על סגנון אחיד פחות או יותר.
מכל מקום יישר כח, עיונך משמשים כר נרחב לדיונים.

אמנם, אוסיף ואשאל, עיקר הבעיה של עולם התורה הוא בפער העצום בין רעיונות מקוריים שלעיתים קיימים אצל אנשי תורה חושבים, לבין חוסר היכולת לתרגמם לחידוש יוצר בתחום הנורמה היא ההלכה. לשון אחר טרם ראיתי ספר הלכתי משמעותי הדן לאורך ולרוחב המצליח לסמן דרך בתרגום ההלכה לחיים המודרניים (השניים היחידים דומני שהראו סימנים הם הרב הרצוג והרב ישראלי זצ"ל).
אתן שלוש דוגמאות וזה כמובן ענין לאשכול אחר - 
1. זרם מרכז הרב טוען לתפישת המדינה כאתחלתא דגאולה ומעין אתחלתא דמלכות ישראל, אך בכלים ההלכתיים מגדירים את המדינה ע"פ העיקרון של שבעת טובי העיר שהוא הגדרת קהילתית.
2. ההנחות של תפישת הנזקין - גרמא בנזיקין פטור אינם אפשריות מבחינה יישומית במערכת מודרנית / הקושי של הפוסקים להגדיר את המושג של אחריות חברה וכדו'.
3. המושג גוי של שבת (פולמוס ליבוביץ נריה המופרסם - ושם צדק ליבוביץ - הרי זה אבסורד שאין כדמותו שמערכת הלכתית יהודית כדי לאפשר לעצמה קיום נורמטיבי תולה עצמה בהיותם של נכרים שיפתרו לה את הבעיות), והרי כאן לדוגמה די בשיכלול הרעיון של פיקוח נפש רחוק, ואפילו על כך לא סומכים למעשה. 
דומני שהאתגר הגדול יותר איננו רק פיתוח יסודות מחשבתיים, אלא סלילת דרך במישור הנורמטיבי  (- ספריו של רקובר במישור המשפטי רק מראים את קוצר היד, וכפי שכבר העיר השופט זילברג (=דווקא עושרו של המשפט העברי יוצר כיום בעיה - עלינו להוביל מהלך של חיקוק חדש).
עכ"פ יישר כח.
 

מזל טוב.

. סילחו לי, דנים מכובדים, אם אומר לכם שרק הזכרתם לי כרגע את ספרו של צ'. אייטמטוב ("והיום איננו כלה"), שבו נתקלנו באחד מגיבורי הספר החי בערבה הקאזאחית כשהוא נושא על גבו המלכותי שתי דבשות. קאל אלמואדיב: גם בכרה קלה, המשרכת דרכיה, לא רואה את דבשתה-שלה.

כמתעסק,
לא היה בדבריי כל גילוי נאות. הסיבה לכך היא מאד פשוטה, אין מה לגלות. לא קראתי את ספרו של בכלר, אלא אחרי שיצא ספרי לאור. היה ברור לי מייד שאכן אנחנו נלחמים נגד אותו שד (זוהי דוגמא יפה של צייט גייסט - רוח הזמן), אבל לדעתי הוא רק תוקף ומטיף אך לא מציע אלטרנטיבה למכלול הבעיות הקשות שמובילות למה שהוא מכנה 'אקטואליזם'. הוא מאבחן את הופעתו של האקטואליזם בהרבה מאד הקשרים מדעיים (לפעמים הרבה מדיי), ובעיקר צועק על המגמתיות של האקטואליזם, אך מתעלם באופן בוטה מהבעיות האמיתיות שהובילו לגישה כזו.
לא קראתי את הספר שלו באותו זמן מכיון שהספר הגיע לידיי כשהספר שלי כבר היה מוכן לדפוס. את המעט שקראתי והתרשמתי הכנסתי לאותה הערה (אני כותב זאת גם שם). בספר השני אני מתייחס אליו יותר, שכן הוא גם יותר נוגע לאותם עניינים (פילוסופיה של המדע).
לדעתי יש בעיות קשות בספרו של בכלר, על אף שקראתי אותו בהנאה מרובה. שוחחתי עמו בטלפון, ואף שלחתי לו את ספרי עם כמה הערות על שלו (זה היה לפני כשנתיים). על אף הבטחתו להתייחס, בינתיים לא קיבלתי ממנו כל תשובה.

מיכי

אגב,
הצייט גייסט כאן הוא מאד מעניין. לדוגמא, המונח 'מהפיכה קופרניקנית' עבור המעבר ממודרניות לפוסטמודרניות, או לריקון המדע מתכנים (במונחי הספר שלו והספר השני שלי), משותף לשנינו באופן בלתי תלוי.
מיכי

מיכי
הריני מבקש סליחתך וחוזר בי ומלקה את גופי.
 עם זאת הערתי על מספר ענינים נוספים, מה דעתך?

באשר לספר שלי,
אני מסכים שיש מעבר בין מישורי דיון. אבל מטבע הדברים אני חושב שהקשר שהוצג ביניהם הוא אכן קשר קיים. ציטוט של מחקרים חורג ממטרותיי ומהידע שלי (לא עזקתי במחקרים שונים, וזה לא ממש תחום העניין שלי. האמת שגם אין לי אמון מי יודע מה במחקרים בנושאים אלו, אבל זו כבר אופרה אחרת).

באשר ליישום של ההלכה, זו כבר באמת שאלה שחורגת מענייננו כאן. אני חושב שיש דוגמאות של יישום יצירתי, ובהחלט יש מקום לשיפור (אמנם אין נחתום מעיד על עיסתו, אך במאמר שלי ב'תחומין' האחרון ניסיתי לעשות ממש מדרש שיוצר הלכה דאורייתא).

מיכי

קראת מאמרך, ובקצירת העומר הגבתי באשכול על הגלישה באינטרנט - עיי"ש.

אמשלום,

שמעתי שיש כמה יהודים בא"י שלא רוכשים 'תוצרת יש"(ע)'. חלקם אף מנסה לסכל מכירת תוצרת כזו בחו"ל. לזכותם אעיד על עצמי שהם גורמים לי לעתים קרובות להעדיף תוצרת כזו על תוצרת אחרת, גם כשזה מייקר לי את עלות הצריכה, ובמיוחד בחו"ל.

בכל מקרה, לזכות עיתון 'הארץ' יאמר שהוא מצהיר בגלוי על האג'נדה שהוא דוחף ולא מתיימר להיות אובייקטיבי (הרב מיכי - הצפיות שאתה תולה בו לא מציאותיות, ולכן אין מקום לאכזבה).

לגבי הספר עצמו (החלק הראשון) -

איני יודע מה היתה כוונת המחבר ולמי הוא ייעד אותו. אני יודע שהספר היה לספר שמדברים עליו רבות בעולם הישיבות הד"ל, ואני מתקשה לחשוב על הרבה ספרים אחרים שיצאו בשנים האחרונות והיו לכאלו - ולאו מילתא זוטרתא היא.

רבות מדובר בחוגים אלו (אני לא כותב 'חוגינו' כדי לא לעורר כנגדי מי מהכותבים/ות) על שילוב לימוד תורה עם חוכמות חיצוניות, אך אין כמעט מי שמסוגל לשלב ברוחב דעתו בין המתודות הללו באופן עמוק. כך, שבזכות יכולתו של הרב מיכי לשחות בשני העולמות - מתחיל להתמלא החלל, לטוב לנו.

בקיצור, חשיבות הספר רבה גם ללא קוראי 'הארץ' ואיחולי לרב מיכי שימשיך להפיץ מעיינותיו החוצה.

ממללא,

לא הבנתי מדוע הפנית תגובה זו אלי?
מה הקשר לדברי?
(ואם אני כבר שואלת על קשר - מה הקשר של הפסקה הראשונה שלך לעניין הנדון כאן?)