הגולם של הגר"א

מיכי

שאלת למה אין אני נותן  ולו קצת קרדיט לסיפור של הגולם
מה אעשה פג ליבי ולא אאמין

ולענין האשכול
הגר"ח כותב באותה הקדמה שהוא ראה בכתב ידו של הגר"א שנתגלה לו יעקב אבינו והגר"ח שם מסתפק האם הגילויים שהיה להגר"א הם בחלום או בהקיץ ממש

כד הוינא טליא שמעתי אומרים בשם הרב מבריסק שאמר "דער טאטע האט געזאגט אזוי וי דער רשב"א זיכער ,און קען זיין אפילו פון רמב"ן אליין"
(אבא אמר שהוא (הגר"א)היה כמו הרשב"א זה בטוח, ויכול להיות שהוא היה יותר גדול אפילו מהרמב"ן)

המשפט הנ"ל בעיניי מאד ילדותי אבל הוא מעיד על הערצה העצומה שיש להגר"א בעיקר בחוגים הליטאים שהם כביכול ממשיכי דרכו 

יכול להיות שהערכתך להגר"א נובע מפירושיו המופלאים וכו' אבל ממה שאני הבנתי שעיקר ההערצה אל הגר"א  היא מחמת המסורת החזקה שיש להגר"א שהוא  ה  ג  ר  א  

וכאן הבן שואל אם אנחנו קוראים ספורים מיוצרי המסורת הנ"ל עצמם 
והספורים הנ"ל לא די שנבצר מאיתנו להאמין בהם אלא שהם לכאורה מראים שבעל הסיפור הוא ... (לא רוצה להיכשל בלשוני)
האם אין זה צריך להשפיע על סמכותו ?
  

אני חושב שדין הגלמים כדין הדיבוקים וכו'

כלומר השאלה היא של פרשנות תופעה נפשית שיכולה להתפרש כ"דיבוק" בעיקר בזמן ש"כל מכה של חלל" היתה דבר בלתי נודע והיחס הרפואי פסיכולוגי לכל דבר לווה בהמון פירושים מאגיים ומיסטיים.

יכול להיות שהתופעה של ה"גולם" גם היא הינה ביטוי של איזושהי תופעה שבימינו היתה מקבלת פירוש מדעי כזה או אחר ובימיהם קיבל פירוש מיסטי שכזה.

לכן השאלה של האמינות איננה שאלה כאן מכיון שדובר על משהו שאכן היה (אני לא מדבר על המקרה של הגר"א, מכיון ששם זה כלל לא קרה. אלא בכלליות) ואנשים לא דמיינו, אלא שפירשו אתו בדרך מדומיינת.

יש לי חבר שכל פעם שמישהו מדבר אתו על גאונותו של הגר"א, הוא אומר: מי אמר? (הוא אגב מאמין בגאונותו. הוא פשוט לא מבין למה אנשים אומרים משהו סתם כי ככה מקובל.) אז מי אמר?

הגעתי באיחור... יש לי הסבר שונה בסיפור של הגר"ח על הגר"א. אמנם, זה הסבר שאני ממש חושש להגיד. זאת מפני שלמדתי מעט ואולי קצת יותר ממעט מתורת הגר"א, וראיתי מקצת מגאונותו. אבל אם יכולנו להניח שאברהם אבינו חשב שעליו לעקוד את יצחק בטעות, מחמת איזה יצר הרע שלא התברר כל צרכו, ואחד מגדולי החסידות כתב זאת, אולי נוכל לסבול גם את ההסבר הבא על הגר"א: א. אי אפשר לברוא גולם. (ה' יכול לברוא הכל, אבל השאלה היא על יכולת האדם, ולא על נס) ב. בדמיון אפשר לפגוש גולם, ואפשר לחשוב שאפשר לעשות גולם. ג. יתכן - יתכן שהגר"א, שהאמין בבריאת גולם ובקבלה, סבר שבכוחו צריך להיות אפשרי לעשות גולם. אבל בין מתוך יראת שמים, בין מתוך רכות שניו, בין מסיבה אחרת,, כגון שניסה ולא הצליח - תלה את המניעה באיתות משמים. אולי הכשלון בבריאת הגולם הוא עצמו נחשב לו לאיתות. לפי זה, השם הפסיכולוגי של התופעה הוא "רציונליזציה". כלומר, הגר"א תירץ לעצמו את אי היכולת לעשות גולם בסיבה חיצונית. ובגיל מבוגר יותר, אולי מצא רציונליזציה אחרת. הגר"ח, שהאמין גם הוא בקבלה, ובאפשרות של גולם, לא ראה שום פסול לייחס לרבו יכולת לברוא גולם, וקיבל את הסיפור כפשוטו. ואני, ליטאי (סוציולוגית) שכמוני, כל גופי רועד מחמת ההעזה לכתוב כיו"ב על רבנו הגר"א. אבל כיון שהדבר נראה אפשרי ואולי מתקבל על הדעת, כתבתיו. וה' הטוב יכפר עוון. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני, מה שכתבת הוא הגיוני ופשוט, וכך חשבתי גם אני. אלא שרציונליזציה לא מתבצעת תמיד באופן מודע. זהו פשוט הסבר שניתן למאורעות. הסברו של הגר"א היה שמנעו אותו מן השמים. ואולי הוא כן הבין שאין כזה דבר, או שאין ביכולתו, וניסה לרמוז זאת לגר"ח בדבריו. מי יודע.

במשך להודעתי הקודמת:

מתוך מסכת סנהדרין:
אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר כי עונותיכם היו מבדילים וגו' רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה אמר ליה מן חבריא את הדר לעפריך רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה


השאלות:

האם רבא דמיין את הסיפור?

האם ר' זירא דמיין את הסיפור?
 
האם ר' חנינא ור אושעיא דמיינו את הסיפור?

למה הסיפורים האלה לא משפיעים על סמכותם של הרבנים הצדיקים הנ"ל?