הגולם של הגר"א

שלמה
כבר בפתיחת האשכול ציטטתי את הגמרא שהבאת עיי"ש
לילה טוב  

שלמה

 שני בחורים בישיבה החליטו כי היות וה' מנהל את העולם , הם לא צריכים לעשות כלום כדי להתפרנס . הם ישבו וילמדו ללא הפסקה וה' ודאי ידאג להם . 
 
  בבקר לאחר תפילת שחרית לא ירדו לחדר האוכל אלא המשיכו בלימודם בהתמדה וציפו שהאוכל יגיע אליהם בצורה כל שהיא . 

  בצהריים כבר קרקרה בטנם , אולם הללו דבקו באמונתם ולא ירדו לחדר האוכל אלא המשיכו בלימודם . 

  בסדר שלישי אחד מהם נשבר , הוא לא היה מסוגל להמשיך , הוא אמר לחברו שהולך לשירותים וירד במהירות , קנה 2 פלאפל  מעבר לרחוב . עלה לאולם הישיבה והניח את הפלאפל מאחוריהם . 

  ריח האוכל עלה באפו של החבר השני , הוא הסתובב לאחוריו , ועיניו נחו על שתי מנות הפלאפל המונחות על הספסל מאחוריהם . עיניו אורו ובנימת מיצחון פנה לחברו . " אתה רואה , הנה משמים שלחו לנו את מזונינו ."   

תלמיד,
בד"כ מספרים זאת על מושקה והפריץ, ואני מתפלא שאתה לא מכיר את הסיפור ויודע שבעצם השני צדק. הנה, הוא האמין באמת והקב"ה שלח לו (באמצעות חברו) את האוכל. ובאמת השני, שנשבר, לא קיבל את האוכל מוכן מן שמיא.

נאך וכל השאר,
לא טענתי שבגל שהוא הגר"א צריך לקבל את הסיפור, אלא שבגלל שהוא הגר"א אפשר לשקול אותו שוב. אני גם לא מרגיש מחויב אוטומטית, ואני בהחלט מבין את תחושתו של וולוז'ין (שמצויה גם אצלי) שקשה לקבל זאת. רק העליתי אפשרות, שאני אישית שוקל אותה. הסברו של מיימוני בהחלט גם הוא אפשרי.

פרעתוני,
הספקנות ה'בריאה' של הראמב"ם לא עמדה לו כשהוא עצמו בחן את האריסטוטליות ששטפה את מוחו עד העצם. שטיפת המוח האריסטוטלית הזו, היא גופא שמערערת אצלי את האמינות שלו בסוגיות אלו. הרי הוא אשר אמרתי. אני לא ממש מבין מדוע אצלו שטיפת המוח לא מערערת את האמינות, ואצל הגר"א שזה הגיע מעצמו ולא ממקורות חיצוניים - כן.
ברור שבגישה כזו לעולם לא תוכל להשתכנע שניתן לברוא גולם, כי כל עד שישתכנע ויאמר לך שניתן, ייפסל מחמת שהוא משוכנע שניתן לעשות זאת (נשמע מעט בעייתי, לא?). ומי שמשוכנע שלא ניתן, הוא אטומטית עד קביל. זה שריון בלתי חדיר, והוא מייתר את הדיון המהותי (פרט לדיון אד הומינם, שהוא נושא האשכול).
אז עליך פשווט לומר, כמו שוולוז'ין אומר בכנות וביושר, שהוא פשוט לא מאמין, וגם לעולם לא יאמין וזהו. זה לגיטימי, אבל אין טעם לדון ברציונליזציות, כאשר גם אצלך זו אמונה מיסטית-דתית. לכן וולוז'ין עסק רק באד הומינם ולא העלה את העובדות עצמם לדיון. ושוב, זה לגיטימי, אבל לפי הנחותיכם אין לדיון המהותי כל טעם.
 
מיכי

להזכירכם,
בזמנו היה דיון דומה על המגיד של הבית יוסף.

הפרעתוני ומיימוני,
צר לי לומר אבל הרציונליזם שלכם ממש מגוחך. הייתם סומכים על בעל דמיונות כזה בקניית מכונית משומשת?

ואישית אליך מיימוני,
אני מודע לפסיכולוגיזם שרג"נ חיפש בכל דבר, לדעתי גם הוא לוקה בפשטנות יתר, במקרה הטוב הוא יורה את החץ ואחר כך מסמן את המטרה.



תוקן על ידי - בעלבעמיו - 12/02/2006 8:38:06 תוקן על ידי - בעלבעמיו - 12/02/2006 8:41:43

הרמב"ם לא אמר לא להקשיב לטיעוניהם של בעלי אינטרסים. הוא אמר שבסיפורים שהם מביאים ויש בהם כדי לתמוך בהשקפותיהם, יש לפקפק. את ההשקפה האריסטוטלית, למשל, הוא קיבל לא מכיון שאריסטו סיפר לו סיפור כלשהו והוא האמין לו, וגם לא בגלל אפו היפה (היה לו אף יפה?), אלא בגלל (כך הוא חשב) שהוא בחן את דבריו ומצא אותם נכוחים (והיו אז השקפות אחרות - המדברים וכו'). כמובן, ברור שהוא היה שטוף-מוח, כמונו וכמו כל אחד, אבל הרעיון הבסיסי להשתמש בשכלנו הדל נשמע סביר על אף כל מגבלותיו. האם אוכל להאמין בבריאת גולם? ראשית, אינני משוכנע כבר עכשיו שאי אפשר. אני פשוט לא בטוח שאפשר. שנית, אם אראה גולם כזה, סביר יותר שאאמין בו. שלישית, אם יספר לי על הגולם הזה אדם שאינו חשוד בתמיכה בקבלה, גם סביר שאאמין בו. (לדוגמה, אילו הגולם של מהר"ל לא היה הנפצה רבתי, והסיפורים על איך שהוא עזר לעיירה וכו' היו נכונים, כי אז היו צריכות להיות עדויות של משקיפים מבחוץ (או אף מתוך הקהילה היהודית - או אפילו של מהר"ל עצמו...), על אודותיו. ואז ייתכן שהייתי מאמין בקיומו כמו שאני מאמין בקיומו של קיסר שכבש את כל אירופה, או של דיקטטור שרצח מיליוני יהודים. כיון שלא כך היה, אני די בטוח שמדובר בהנפצה. אבל אין זה אומר שאין סיכוי שאאמין בבריאת גולם.

אני לא מבין מה הבעיה, אבא שלי איש פשוט  ברא גולם, אז שהגאון לא יוכל?

ימי

המהר"ל עצמו לא אמר שהוא ברא גולם ונדמה לי שגם לא תלמידיו. אז אין בעיה לייחס זאת לדמיון הפורה של העם. משא"כ במקרה של הגאון שר' חיים וולוזינער הוא המספר , אתה צריך או להאמין בסיפור כמות שהוא או להחליט שמדובר בשקרן.

מייציץ,

אם איני טועה, העדויות הראשונות על הגולם של המהר"ל מצויות בסיפורי אגדה (מבחינת הז'אנר הספרותי, ולא מבחינת ה"אמת" יש או אין בהם) מסוף המאה ה-18.

Shlomo_L

נדמה לי שישנם שני הבדלים בין היחס שלנו לסיפור של הגר"ח מוולז'ין לגמרא שהבאת.

א. את הגמרא ניתן לפרש כמשל, כפי שפירשו את הגמרא רבים מרבותינו הראשונים ששללו את הדעות הללו, כדוגמת הרמב"ם והמאירי. גם אם איננו יודעים מהו המשל, הרי שאנו סומכים על אותם ראשונים שהכירו היטב גמרות אלו ונשארו בדעתם. הסיפורים של הגר"ח מוולוז'ין מתפרשים אצלינו כעובדות ולא כמשלים, לכן אנחנו לא יודעים כיצד להתייחס אליהם במידה ואנחנו מכחישים את האפשרות שהם אמנם קרו במציאות.

ב. את הגמרא לא כתבו רבא ור' זירא, ר' חנינא ור' אושעיא, הגמ' נכתבה מספר דורות לאחריהם והיא כתבה סיפורים שרווחו בעם אודות גדולי הדורות הקודמים. העובדה שעורכי התלמוד האמינו ביכולת לברוא גולם ולסיפורים על רבא ור' זירא, ר' חנינא ור' אושעיא שעשו זאת איננה כל כך בעייתית, כל עוד הם עצמם אינם מעידים שעשו זאת או שראו זאת. את ההקדמה הנזכרת כתב ופירסם הגר"ח מוולוז'ין בעצמו והוא מוחזק אצלינו לאיש נאמן, כשהוא מספר על דו-שיח שלו עם הגר"א אנחנו מאמינים בקיומו של דו-שיח זה ומתקשים להבינו.

נראה פשוט שלפי אמונת היהדות זה אפשרי,
תאורטית ודאי, וממילא לא מן הנמנע שגם מעשית.

דומה שרק מאמיני המדע על הפילוסופיה המגבה אותה יתקשו בדבר, ופשוט.
           

השאלה היא מהי "אמונת היהדות". חז"ל, למשל, אמרו שגם אם יתאספו כל חכמי העולם לא יצליחו לברוא יתוש אחד. כמובן, אפשר לומר שחכמי ישראל - שאני. השאלה היא באמת עד כמה לוקחים כפשוטם את דברי חז"ל שניתן לברוא בעזרת צירופי אותיות גלמים כאלה ואחרים, ועד כמה רואים אותם כמשל ומליצה.

מיכי

 רבא ורב זירא עסקו בספר יצירה בנסיון לברוא עגל . השאלה מי שם להם שם את העגל ?

ואולי כל הדברים משל ואפילו משל אירוני (כנגד החסידות או ליתר דיוק כנגד חסידים שוטים המבינים כפשוטם, ומקדשים את רבם) ועניינו: לכשאתה בא לעסוק בנגלות או בנסתרות אין מטרתך לברוא גולם או לעשות מופתים, אלא לברוא אדם והוא אתה עצמך.
ודוק, אף הגולם משנכנס למצוות (י"ג בסיפור) נתברר שאין היתר לבוראו, שהרי הוא גולם ולא אדם.

פרעתוני,
בריאת יתוש היא יש מאין.
גולם נברא יש מיש.

את השאר אצנזר מפאת כבוד לחכמי ישראל, שנזקקו לתאורית ה"משל" באופן חפוז ומוגזם מאוד לטעמי.