גלישה על חשבון השכן, זה נהנה וזה לא חסר

מיכי
אנשי הלכה רבים הם פרשנים יוצרים, והחידושים פרים ורבים ובמיוחד חידושי חומרות, אולם לא כל כך דיברתי, אלא על פעולה שיטתית = מפעל, שתכליתו התמודדות מערכתית. הדרך שלך כמו של רבים היא לקקיחת בעיה אחת והחלת איסור הלכתי לגביה ע"י תרגומו מחדש, ואילו אני התכוונתי להתמודדות הלכתית שההגדרותיה מנסחות את המציאות, ולשם הבהרה אתן דוגמה פשוטה.
ראה שו"ת מלומדי מלחמה שם בהקדמתו מגדיר הרב רבינוביץ' עקרונות פסיקה לחיילים.
הבה ננתחם:
א. ארבעה דברים פטרו במחנה וכו' = העיקרון הנלמד = חובת ההקלה מפני הסכנה.וכן מפני המצוה = קביעת הקטגוריה של המציאות = מחנה = מציאות של סכנה / חיילים הם עסוקים במצוה / על סמך עקרונות זה במקומות רבים הוא נוטה להקל גם עם הסיטואציה המקומית אין בה סכנה כלל.
ב מגמה = עיקרון הלכתי = יש להקל בחומראות במקום חולי או מצוה - מחנה עומד בשניי אלו לכן יש להקל לחיילים.
ככלל, כפי ששמת לב מן הסתם הציטוט ממנו חביב עלי לענ"ד פוסק זה מגלה חשיבה יוצאת דופן בין הפוסקים.
דוגמה ממקום אחר לה רמזתי ואפרטה היא ישום העיקרון של פיקוח נפש רחוק לצורך הגדרת מערכת ביה"ח ומתוך כך אין כלל בעיה להתיר נסיעה ברכבם וחזרתם של כל העובדים הנצרכים לעבוד בשבת וכן כתיבה בשבת ועוד ענינים רבים - ללא צורך במערכת גרמות או שימוש בגויים של שבת שמערכות אלו אינן מתאימות למציאות של מדינה מודרנית, אלא נועדו לפרט.
לפי שיטה זו בנידון דידן על הפוסק, ראשית לטעון שגם אם נניח שבתפישה ההלכתית הקלאסית אין מושג של בעלות על דבר שאין לי שליטה ורק לממון שהוא ממשי - הנחה זו התאימה למציאות הכלכלית של העבר, ועלינו להתוות חשיבה ממונית רחבה יותר - אם לכך התכוונת אשריך ,
א. אלא שהבנתי מדבריך שאתה רוצה לטעון שכך התפישה הקלאסית של הללכה, ועל כך אנו חולקים!
ב. בנוסף, מלבד המגמה עולה גם שאלת המתודה והמקור בו יש להיתלות, וגם בכך אנו חולקים!
ג. לא הבנת דברי לגבי הרמב"ם - כל שטענתי הוא בסה"כ שאני מחזיק בשיטת הרמב"ם בבאור הסברא של גניבת דעת וכפי מה שציטטת במאמרך בביאור שיטתו. ולענין זכויות יוצרים (בניטרול דינא דמלכותא), אכן הנושא לענ"ד כלל לא פשוט בהקשר למקורות היבשים של ההלכה ללא מדרשים יוצרים ואכמל"ב.

אוסיף הבהרה
זכות יוצרים מעלה שאלה של זכות על אינפורמציה שמעלה שאלה של בעלות על ממון שאין לי שליטה עליו ושאין בו ממש - הגדרת שני האחרונים כבעלות משמעה יצירת חיוב לעוד מקרים רבים נוספים, וכאן השאלה האם ישנה עקיבות חוזרת לכל המקרים בהם פוסקים התירו על סמך הסברות הללו, וזו הנפ"מ ואבן הבוחן העיקרית של החלת איסור במקרה דידן,ודומני שאת ההקשר הזה חלק ניכר מהכותבים לא לוקחים בחשבון אלא דנים על המקרה לגופו. (כלל אינני בטוח שכאן המגמה צריכה להיות לאסור ולשוות לכל האנשים כגוזלים, אפשר שיש לחפש דווקא היתר וכבר רמזתי פעמים רבות לעקרון של לב בי"ד מתנה בדבר שפש),
עד כמה שידוע לי גם כשהחברה מקצה לך קו אף פעם אינך יכול לנצל את מה שהוקצה בחוזה, אלא פחות מחצי ממהירות הגלישה הואיל וזו כפופה למהירות הגלישה של כל גולשי הרשת בכל שעה נתונה - האם זו רמאות, ודאי שלא, אלא שעל כך ההסכמה - מוענקת לי זכות גלישה לפי מה שיתכן בפועל. א. זו הסכמה לשימוש.  ב. כלל אין כאן בעלות לא שלי ולא של החברה על מהירות הגלישה.
לענ"ד למקרה מסוג זה נבראו התקנות שאכן עשו בהם שימוש פורה לעניני ממון = אלו אינם אוסרות רטרואקטיבית אלא רק מכאן ולהבא. אמנם מיכי לשיטתו מחפש גם באלו התאמה פורמליסטית, אך לענ"ד, מגמתם של אלו תועלתית וניתן לחוקקן גם ללא יצירת מתאם לעקרונות הלכה קדומים, אמנם ברור שתנאי לעיצובן הוא ככל חוק יצירת הגרה פורמלית, אך זו יכולה להיות מחודשת לחלוטין.

תוקן על ידי - כמתעסק - 14/02/2006 8:31:49

מיימוני כתבת:

לא שיש איסור בדבר, אלא שהבעל הבית יכול ורשאי לעכב.

ואיני מבין את דבריך. בעל הבית רשאי לעכב אבל לדר בחצר חבירו מותר לעשות זאת?!

בוא נגיד לדוגמא שבעל הדירה מוחה בפני הדייר-הפולש, אך הוא אינו מצליח למונעו מכל מיני סיבות טכניות, האם גם אז תגיד שאין איסור בדבר אלא רק שבעל הבית רשאי לעכב? ומותר לדר לעשות זאת?

לא יודע,

וודאי שההיגיון העסקי משנה כל עוד יש בה היגיון. אם ההיגיון העסקי של החברה הוא להשקיע בניו יורק וחורג מההסכם המעוגן, זה כבר נושא לפנטזיות של החברה.
חופשי חודשי הוא לשימוש אינדיבידואלי, בחשבון אינטרנט אין התחייבות כזו, ויש סיבה טובה לכך שאין. השימוש באלחוטי או השאלת היוזר ניים לחבר לא מאיים על החברות כי המודל שלהם בנוי על כך שרוב האנשים מעוניינים בחשבון פרטי ולא בהסתמכות על רשת אקראית לא מאובטחת. ואגב יצא לי לברר הנושא עם הספק שלי ואכן אישרו שאין מצידם בעייה שלא אגביל המשתמשים ברשת אלחוטית.

מנהרדט
אינני מבין האם אנו חולחקים במציאות.
א. להבנתי, אפילו לחברה אין קנין במהירות הגלישה.
ב. הרי השיקלול של מהירות הגלישה איננו פונקציה של משתמש מסויים בזמן נתון, אלא של שימוש כללי של כלל המשתמשים, ולגבי המשתמש אין שום מדד שאני הוא המאט את הגולש שבשכנותי.
ג. לפי מה שביררתי החברה מקצה אופציה תיאורטית שכלל לא ניתנת לניצול ופחות אפילו מחצי ממה שמוצהר ניתן לנצלו (מלבד בקווים עיסקיים ששם יש אופן הסכם והתניה ייחודי על מהירות - וגם שם הענין לא פשוט), כל שהחברה מתחייבת הוא לאפשרות תיאורטית מבחינת פוטנציה שכפי שציינתי במבנה האינטרנט כיום היא כלל לא ישימה למשתמשים ביתיים.
ד. מה ענין אפשרות החדירה למחשב המסויים, זו שאלה אחרת לגמרי הרי ניצן לגלוש ללא כל חדירה לקבציו, אלא אם אתה מבקש לגזור גזירה אטו שמא יחדרו, ויש לשקול אם אטו רשעים יש לנו לגזור.
ה. לאורך כל הדיון קיימת אצל הכותבים אי הפרדה בין המימד הממוני ודיני גזל, לבין המימד האתי, וראשית יש להפריד בין הדיונים. ב. אמנם לענ"ד לא רק שמבחינה ממונית דומני שאין בעיה, גם במימד האתי עוד לא שמעתי קול צלול שיסביר מה הבעיה.

שאלה למתירים

ראובן ושמעון גרים בשכנות, ראובן עומד בתחנה בדרכו הביתה והנה הוא רואה את שמעון עוצר מונית כדי להגיע הביתה, כמובן מאיליו הוא נגש באופן ספונטני לדלת השניה של המונית כדי להצטרף לנסיעה, לשאלת שמעון אם הוא מעונין להצטרף (לתשלום) הוא עונה 'אתה הרי ממילא חשבת לשלם את כל המחיר ומה ממך יהלוך אם אצטרף גם אני' 
אין בידיו של שמעון למנוע מראובן להצטרף שהרי כופין על מידת סדום,
וירא ראובן כי טוב ויקבע לו סידור נסיעה קבוע הביתה 'בחינם' 
תוצאה: ראובן ושמעון נוסעים יחדיו דבר יום ביומו כשאר רק שמעון משלם.
מה הבעיה בכך ?   

כמתעסק,
במימד האתי יש כלל פשוט וברור: מה שלא שלך - אל תיגע בו ואל תשתמש בו.  מה מסובך להבין בזה?  ראית מישהו משעין אופניים על קיר של בית ונכנס פנימה, אתה צריך הסברים אתיים מורכבים למה לא לעשות סיבוב על האופניים?  ככה מלמדים ילדים: לא שלך - אל תיגע.  זה הכל.

מורי ורבותי,

1. אינני בטוח שסוגיית זה נהנה וזה לא חסר רלבנטית לדיון כאן.

2. דווקא דיני שכנים בכלל ודיני הרחקת נזיקין בפרט , הם הרלבנטיים כאן.

הכלל הבסיסי הוא שאדם רשאי לפעול פעולות שונות בתוך שלו, וללא דיני הרחקת נזיקין היתר זה קיים גם כשנגרם ע"י כך נזק לשכנו. באו דיני הרחקת נזיקין והגבילו את השימוש בתוך שלו (מדאורייתא או מדרבנן, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה) על פי קריטריוני מסויימים. המקור ב"ב פרק שני.

3. השכן של מימוני הציב בדירתו שלו מיכשור שפולט קרינה אלקטרומגנטית לא מייננת החודרת גם לדירתו של מימוני. (מזכיר טלפונים סלולריים?)

השכן לא קבל רשות להחדרת הקרינה לחצרו ודירתו של מימוני.

4. אם דין הקרינה הוא כדין חפץ ממש - אין רשות לאף אדם להחדירה לתחומו של מימוני.

5. אם אין דינה כדבר שיש בו ממש -  משהו כמו 'קול ומראה וריח שאין בהם מעילה' - למה יאסר מימוני להנות ממנה כשהוא נמצא בתוך שלו ומשתמש בחפצים מוחשיים (מחשב) השייכים לו?

6. נכון שיש להבדיל בין המשתמש בשלו בלא להסתייע בקרינת חברו החודרת (שקל יותר להתיר) לבין שימוש שנעזר בקרינה החודרת. אך אם מתייחסים לקרינה כחפץ ממשי, אסור בכלל להחדירה לרשות מימוני.
 מצד שני כאן השימוש של מימוני לא מזיק את שכנו, לכן אין כאן עמידה בקריטריונים של דיני הרחקת נזיקין, וזו סיבה רצינית מאד להקל בדיני הרחקת נזיקין.

7. השאלה של מימוני קרובה גם לשאלה נפוצה אחרת:
מה דינו של מי שקולט במכשיר אלקטרוני מצוי -TV - קרינה אלקטרומגנטית המחוייבת אגרה, בלא לשלם עליה את האגרה.

האם דינו כגזלן של הקרינה, או רק כמי שלא שילם את האגרה המתחייבת מדין 'רשאין בני העיר להסיע על קיצתן' (למדקדקים גם מדין דינא דמלכותא )?

ר"מ


 

חבר ביקש ממני להכניס הדברים הבאים --- לכל הת"ח שלום בתור איש מחשבים ברצוני להבהיר אחת ולתמיד את עניין השידור האל-חוטי. בזהה לטלפון אלחוטי בו יש שני מרכיבים - שפופרת והבסיס גם בתקשורת מחשבים אל-חוטית יש שני מרכיבים - מחשב קצה (שפופרת) ונתב אל-חוטי (בסיס). על מנת לקבל מהנתב נתונים עליי לשלוח בקשה מהמחשב שלי אליו. הנתב שולח את הנתונים לאינטרנט ומחזיר את התשובה למחשב (כמו טלפון אלחוטי - מהשפופרת לבסיס, ממנו למרכזיה ובחזרה). ע"כ, ע"מ לגלוש באינטרנט דרך הנתב של השכן עליי לשלוח אל הנתב שלו בקשות. וזאת כמובן חדירה לתחומו. אין הדבר דומה כלל לדוגמת הבשמים או רדיו שדלוק אצל השכנים - ששם התקשורת היא חד כיוונית - ברגע שהגלים (או הריח) יצא מתחומו אינו חוזר. בברכה,

אך כמדומני שזו גופא השאלה.

האם בהחדרת גלים אלקטרו-מגנטים לתחומו של השכן אני נחשב כפולש אליו במשהו?

ולכן למרות ההבדל בין בשמים לגלים אלקטרו-מגנטים, עדיים הדבר לא פשוט.

זה מזכיר לי את השאלה שנידונה פעם בבית- משפט בארצות הברית, האם האנרגיה עוברת בתוך חוטי החשמל או מבחוץ להם, ששם רוב הקרינה נמצאת. ובכלל היכן נמצאת האנרגיה, שהרי היא תכונה של המערכת ולא של חלק זו או אחר ממנה.... 

בקיצור גם אחרי הבהרת איש המחשבים, המצב איננו טריביאלי כלל וכלל.

מנהדרט,

נכון שזה לא דומה להרחת בושם אך זה לא מבהיר את ההבדל. מדוע אסורה "חדירה" מסוג זה.  בהנחה כמובן שאין כאן "חסר".






נכתב לפני שראיתי את דברי מרובקה - ודברי מרובקה אינם צריכים חיזוק.

תוקן על ידי - קעלעמר - 14/02/2006 18:57:55