מה מקור המנהג להניח אבן על הקבר?

בשם אבי מורי

פעם לא היו שמים מצבה על הקבר אלא היו עושים גל של אבנים על הקבר, ולכן כל שנה כאשר היו עולים לקבר היו מחזקים את גל האבנים, על ידי שימת אבנים חדשות במקום אלו שנפלו.

כיום נשאר המנהג אף כאשר שמים לוחות שיש.

לאחר ששמעתי זאת מאבי ראיתי זאת גם בספר כלשהו של מהני לויה, איני זוכר איזה.

האם מישהו יודע מתי החלו להשתמש בלוחות אבן בתור מצבות?

. דומני שכבר עסקנו בכך בעבר. יש כאן שתי סיבות שאני זוכר כרגע: הראשונה, מעין "הד" למצוה להשתתף בכיסוי הקבר. השניה, למען יראו כי לא נשתכח המת מן הלב. שהרי כשמגיע אדם למצבה, ומוצא שם צרורות אבנים, יודע הוא כי כבר ביקרו שם אחרים.

הנחת אבן על מצבה (הודעה_חדשה)
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=846844




בברכה.

מואדיב.                                                                                                   בשביל  להשאיר סימן ?  למה לא לנהוג לפ ההלכה.???
נוהגים להניח על הקבר צרור או עשב משום כבוד המת, להראות שהיה על קברו. .    כפי  שמביא "הבאר היטב "   וקצש"ע .                                          למה לנהוג  בדרך שהמשנה והירושלמי. אומרים שזו דרך הניסקלים?????               

מודה ועוזב

תוקן על ידי - ירוחםשם - 13/02/2006 16:32:10 תוקן על ידי - ירוחםשם - 13/02/2006 16:35:20

. ירוחם, סלח לי על כי זכרוני החלוד דולף ככברה מקולקלת, שנקביה גדולים. ואף על פי כן, דומני שמנהג הנחת האבנים מופיע גם הוא בכתובים, אם כי בספרים אחרים. אם אף אינני טועה, דומני שאף טעמים שמן הסוד היו שנתנו בו, כגון מקום לנשמה להתגדר בו ביארצייט וכו'. אמנם, אינני מן המקובלים, אולם המנהג להניח אבן, ידוע, ותיק ומוכר, ורבים מהנוהגים בו מכירים את המקורות שהבאת, ובכל זאת מניחים אבן, ולא צרור עפר. עד כדי כך המנהג פשט, שראיתי מקומות (כגון בית העלמין של פתח תקוה), בהם החברא קדישא מכינים מראש כלים מלאים באבנים קטנות לטובת המבקרים. ואי"ה, כשאגיע לביתי, לאחר שיירדמו כולם, אמצא לך מקור גם לכך.

אמתין בסבלנות למקורותיך.  יש הלכה ויש משנה בכדי לנהוג אחרת חיבת להיות  אסמכתא. יותר מכך שכך ראיתי שנוהגים. אנשים  הם בדרך כלל חקינים. כשרואים את חברם" החבר" עושה מעשה. הם לא מעמיקים לחשוב. בעיקר במצבים של  עיסוק במת.  השמוש שמשתמשים .ב "מנהג קבלי" שוב אין צורך  במקור כל שהוא? גם לקבלה  צריך שיהיה מקור. אנו יודעים לעיין אם צריך בספרי קבלה. לי אישית יש בספריתי הפרטית מספר לא מבוטל של ספרי קבלה.נא מקורות. מודה ועוזב

בטקס שנכחתי בו (טקס יארצייט ולא לויה) הסביר רב חשוב שערך אותו שע"פ הסוד מניחים אבן על הקבר בתחילת הטקס, בכדי למנוע מהנשמה מלעלות מעלה בעת הטקס, ובתום הטקס יש להסיר את האבן ו'לשחרר' את הנשמה. וכך נהגו שם: הניחו אבנים בתחילת הטקס, והסירו אותן בסופו.

האם זהו המנהג המקורי או שזה גרסא של מנהג אחר שקדם לו?

. כמה מקורות ברשת המזכירים את המנהג להניח אבן על הקבר: 1. שיעור של הרב מרדכי אליהו, הכולל בתוכו מקור למנהג: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1738 "... ונוהגים להניח אבן על ציון הצדיק ולהדליק לידו נר (כה"ח תקפא ס"ק צב)." 2. ילקוט המנהגים, מובא באתר דעת: http://www.daat.ac.il/daat/toshba/minhagim/pru4.htm "... לפני הפרידה מניחים אבן קטנה או רגב עפר על הקבר ." 3. הרב שמואל פנחס גלברד, מסביר כי המקור למנהג הנחת האבן הוא בדיוק מהדברים שהביא ירוחם למעלה "צרור או עשב": http://kol-simcha.co.il/web/shut/shut2.asp?id=40726 ועוד רבים וטובים כאלו.

האיזכור הראשון של נוהג זה מצוי בהלכות ומנהגי רבנו שלום מנוישטט (דרשות מהר"ש, חכם אשכנזי מהמאה ה-14, רבו של מהרי"ל), מהדורת ש"י שפיצר, ירושלים תשנ"ז, עמ' קמח: "מפי הח"ר לעמ"ל ששמע מאחיו הח"ר רעב"ל ששמע ממהר"ם ס"ל ז"ל: ההולך על קברי מתים אומר: יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני זה הקבור פה בכבוד. [הגה] ומה"ר שלום שמעתי, ההולך על קברי המתים אומר: יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני הקבור פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. ואמר שהרוקח כתב שהנשמה עולה לרקיע, כי בשעת פטירת האדם משביעין אותו שלא להגיד מה שנודע לה, כמו דכתיב תשבע כל לשון, וכדי שלא תהא מזהרת ומגדת לקרוביו, אבל הדעת והרוח נשארים אצל הגוף. ולכך נשתטח כלב על קברי אבות, ומהאי טעמי מבקשים על קברי מתים. ומה שתולשין עשב מן הקבר או נוטלין צרור ומשימין על המצבה, אינה אלא משום כבוד המת להראות שפה היו על קברו. הג"ה גי'".

נימוק אחר הובא בתוך: יוסף אומץ לר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן (חכם אשכנזי שחי ופעל במפנה המאות ה-16 וה-17) ירושלים תשכ"ה, עמ' 273: "...עשרה דברים קשים לתלמוד... ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר, עד כאן. וראיתי מדקדקין מניחין אבן על גבי המצבה ואומרים שמועיל שלא תהיה קריאתה קשה לתלמוד, ואפשר שקבלה היא מקדמונים. ומפני שכתוב בספר הכונות שאין זה בכתב שוקעת נראה לי לצרף שתי הסברות יחד שבכתב שלנו השוקע יש לסמוך על הנחת אבן כנ"ל". 

בספרד אנו מוצאים מנהג שיש לו דמיון למנהג הנ"ל, ראו: אבודרהם, מהדורת ש"א ורטהימר, ירושלים תשכ"ג, עמ' שעא: "ומה שנהגו להשליך העפר והצרורות בקבר המת מכל צד לאחר שנקבר, י"א שלא תאמר הארץ למת אין עפר גופך משלי. ואנו רואים כי האדם מד' פינות העולם הוא כדאמרינן בפרקי רבי אליעזר: התחיל הקב"ה מקבץ עפרו של אדם מד' פינות העולם, אמר הקב"ה שאם ילך אדם מן המזרח ויגיע קיצו ליפטר מן העולם, שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי, חזור למקום שנבראתם. אלא ללמדך שבכל מקום שאדם הולך ובא והגיע קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו ולשם הוא חוזר לעפר, שנאמר: כי עפר אתה ואל עפר תשוב. והנכון שנהגו כן כדי להראות שהכל דכו בקבורתו, ועל דרך שאמרו רז"ל מה הקב"ה קובר מתים שנאמר ויקבור אותו בגאי אף אתה עשה כן".

מנהג זריקת העפר והצרורות מקורו כנראה במנהג אשכנזי קדום לתלוש עשבים צרורות ועפר ולזרוק אותם לאחור או על הראש, אחרי הקבירה, ומשום מה בספרד הקפידו לזרוק דוקא על הקבר.
וכדאי להביא את לשונו של ר' יעקב חזן, חכם אנגלי מהמאה ה-13, בספרו עץ חיים, מהדורת י' ברודי, א, ירושלים תשכ"ג, עמ' שצד: "ונוטל כל אחד עפר או צרור ואומר: זכור כי עפר אנחנו, וזורקו לאחוריו ועושין ג' פעמים כן".
אם כן דומני כי הנוהג האשכנזי המאוחר יחסית, להניח צרור על הקבר, נובע ממנהג קדום לזרוק לאחור צרורות.

על המנהג האשכזי הקדום לתלוש ולזרוק ומקורותיו המרובים, ראו: ש' אידלברג, בנתיבי אשכנז, ניו יורק תשס"א, עמ' 36-43; ד' שפרבר, מנהגי ישראל, ו, ירושלים תשנ"ח, עמ' קטז-קיז.
תוקן על ידי - ממדבש - 14/02/2006 1:37:49

מואדיב.                              תודה על המקורות. אולם לא טענתי כי כי אין מנהג כזה של  הנחת אבן. שאלתי מה מקור המנהג? כל מקורותיך הם שנוהגים. לע"דמנהגים שאינם מבוססים. ולפעמים שונים מההלכה  אינם קבילים בעייני.   ממדבש.     יישר כח על העמל. אנו עמלים ומקבלים שכר. מודה ועוזב

. ממדבש, כרגיל - תודה. ירוחם: על המקור, עניתי - לעניות דעתי - כבר בהודעתי הראשונה למעלה. לגבי ההמשך, בו טענת כי מנהג זה פסול משום שהוא המשך לסקילת מי שמת בנידויו, הבטחתי כי כשם שהבאת אתה ציטוט מספר, אפשר להראות כי גם מנהג זה מופיע בספרים, ודומני כי כך עשיתי, אם כי אין מותני מגעת לזרתו של ממדבש. אוסיף עוד נקודה: כל הטיעון שלך עומד על החילוק בין צרור (להלן - כדי לא להתבלבל - רגב עפר ) לבין אבן. שהרי, כפי שהראיתי באחת מהתשובות שהבאתי, וכפי שהראה גם ממדבש, יש מי שאינם יוצרים את החילוק, ולדידם, מנהג הנחת האבן ומנהג הנחת הרגב(או העשב) - חד הם. ולשיטתך, שהנחת הרגב מותרת והנחת האבן היא אסורה משום הדמיון לסקילה - הרי שהיא טעונה, לדעתי, הוכחה. לא ברור לי על סמך מה אתה יוצר את החילוק הזה.