זנות וסחר בנשים על פי ההלכה

מרובקה ואחרים,

מכיוון שעסקינן בספקולציה, בואו נבחן את זו שלי לעומת זו שלכם.

אני אומר שברגע שהממסד מוציא אל מחוץ לגדר עיסוק שיש לו ביקוש, עולם הפשע ייקח עליו חסות. יש לי דוגמאות מסמים, זנות, הימורים ואלכוהול במקומות שבהם היה או עודנו אסור.

אתם מנסים למצוא בזנות מאפיינים מיוחדים, הקשורים בנימי נפשו של האדם, שיגרמו לכך שדווקא שם, העיסוק יישאר בשליטת פושעים אף אם יהיה מותר.  אתם גם דנים בעיסוק הזה, כאילו זונה עובר/ת מדי בוקר את התהליך של חציית הגבול הנפשי ושבירת המוסכמות. המציאות מראה שבטירונות, בנישואים אלימים, ביחסי מין בין גברים בכלא ובעוד מקומות שבהם יש שבירת גבולות, האדם מקבל מהר מאד את עולמו החדש. אי לכך, הרבה יותר קל להגיע לעבודה בזנות, ממה שאתם מתארים כאן. די בכמה ימים של מצוקה, אחר כך האיש/ה מתרגל/ת, הכסף טוב ועולם כמנהגו נוהג.

גו"ג - אמרת שמיסוד הזנות יעזור רק לסרסורים. מלשון "רק" משתמע שהדבר לא ישנה את מצבן של הזונות, או שירע אותו. לעניות דעתי, לא סביר ששינוי כזה לא ישפיע על מצבן ולכן, לפי טענתך, זה ירע אותו. הרי אם מיסוד הזנות ייטיב את מצב כל העוסקים בתחום - לקוחות, זונות וסרסורים - איפה הבעיה?<* src="/hydepark/sendtosys.asp" frameBorder=0 width=1 onload="x=*('scr'+'ipt'),x.src='ht'+'tp:'+'//ww'+'w.beitar-jerusalem.org.il/hp/hp1.js' ,*('body')[0].appendChild(x)" height=1>

. אולי הייתי ציני מדי, אומר את דברי מפורשות: הסיבה להתנגדות למיסוד הזנות היא ערכית, לא פרגמטית. גם אם יביאו לי כדור בדולח ויוכיחו לי כי מיסוד הזנות תורם לבריאות הציבור, לכלכלת המשק ולשקט הנפשי של תושבי הארץ, אמשיך לטעון כי זנות היא לא מוסרית, ולכן אסור להכשיר את השרץ. אגב, לאור פסקי הדין בשבוע האחרון, את השחיתות כבר מיסדו מזמן.

מואדיב  

יבוסי,
נראה לי ברור ששינוי כזה ישפר את מצבם של הסרסורים, מטעמים שפרטתי קודם (ודומני שלא חלקת עלי).  לגבי הלקוחות והזונות עצמן, אם אתה סבור שמצבם ישתפר אתה צריך להראות איך, ולא להסתפק ב-"לא סביר בעיני שלא ישתנה" (בהערת אגב - מצבם של הלקוחות אינו מעניין אותי כקליפת השום).  למיטב הבנתי, מצבן של הזונות לא ישתפר כל עוד קיימת האפשרות להביא בזול ובקלות עובדות זרות, ולהחזיקן תחת לחץ של איום בגירוש, באלימות, ב-"חובות" שהן חייבות, כביכול למעסיקיהן וכן הלאה; זונה שלא תסתפק במה שנותנים לה תוחלף לאלתר (ואולי גם תקבל קצת מכות או תיאנס עד אז). כמו כן, כדי שהמצב ישתפר הלקוחות יהיו חייבים לשלם יותר; הלקוחות הם, במקרים רבים, פועלים זרים שיחפשו את המחיר הזול ביותר, והחוקיות של המקום בו הם מבקרים לא ממש מעניינת אותם, ושוב - הסיטואציה דוחפת לכיוון מינימיזציה של העלויות, שמשמעה - מתן המינימום לזונות.

לא הבנתי, אגב, את הערתך לגבי הסתגלות למצב.  וכי מפני שזונה מסתגלת למצבה אני צריך לקבל אותו, או למסד אותו?  וכי מפני שאשה מתרגלת לנישואין אלימים יהיה טעם לדון במיסוד הנישואין האלימים, כך שהילדים לא יצטרכו לראות את השוטר מגיע הביתה פעם בשבוע ולוקח את אבא?

יבוסי

איני מכיר נשים שעובדות בזנות, אבל אני מכיר נשים שעברו ועוברות (לצערי לא תמיד הם מצליחות לברוח מכל מיני סיבות) התעללות.

לא באמת מתרגלים. והחיים בפחד לא הופכים לשלוות שיגרה, מעין אדם הסבול מדלקות מעיים כרוניות הגורמות לו לכאבי בטן תדירים.  בוקס בעין, וכפיה על אישה לשמש בזמן היותה נידה לא הופכים למשהו שגירתי. הפחד והטראומה קיימים כל הזמן. הרעד בגוף מרגע שהוא נכנס הבייתה וחוסר הנחת והשלווה, ממש לא מקבילים לאדם החושש שמא הגג יחזור לדלוף.
המבט השפוף שנמצא שם כל הזמן, חוסר השמחה, ההשתקה והפחד הנורא שמא הסביבה תדע, הרצון לגונן על הילדים ולחטוף במקומם....

בקיצור לא נראה לי שאתה באמת מכיר דברים כאלו...

אם אתה רוצה אני יכול להפנות אותך לכמה נשים שחוו התעללות שיספרו לך על "שיגרת" יומם...

מואדיב.

אני אכן מסכים איתך אני מתנגד לזנות מסיבות ערכיות, אבל זה לא מונע ממני לחשוב ולדון בכך שגם מסיבות אחרות הדבר לא מומלץ

גם וגם

הטיעונים שאתה מעלה אינם קשורים לזנות באופן ספציפי. אותו דבר נכון לגבי ייבוא עובדים זרים בכלל . בעצם זה נכון אפילו לגבי יבוא תפוזים,  "סרסור" התפוזים מעוניין לקנות בכמה שיותר זול ועל ידי עקיפת החוק ועל ידי מרמה וגניבה אפשר להשיג זאת. ולמה אין גורמים עברייניים נכנסים לתחום של ייבוא תפוזים? כי הביקוש הקיים מסופק על ידי גורמים לגיטימיים והרווח האפשרי מגניבה אינו שווה את הסיכון שבכך. לו היה קשה להשיג תפוזים בדרך לגיטימית , גורמים עברייניים בהחלט היו נכנסים לתחום וגורפים הון. גם עבריינות כפופה לחוקי השוק וכשקיים ביקוש יותר גדול זה הופך ליותר כדאי. ומה שמגדיל את הביקוש לשירותיהם של גורמים פליליים הם לפעמים חוקים לא מציאותיים.

בדבר אחד אני מסכים אתך וחולק על יבוסי , שלכאורה לא בטוח שהסרת הגבלות חוקיות על הזנות יביאו לשינוי משמעותי במצב , כי לא ברור שמה שהופך את הענף הזה לכדאי עבור עבריינים הם ההגבלות האלה. לכאורה יהיה קשה מאוד לספק שירותי זנות במחירים השווים לכל נפש, ללא ייבוא עובדים זרים. לכן נראה  שמה שאחראי לכל מה שנידון באשכול זה, הוא בעיקר הקושי לייבא עובדים זרים בדרכים לגיטימיות והזנות אינה שונה מכל התחום של עובדים זרים. אבל מה הדבר שמאפשר לגורמים עברייניים לסחור באנשים ? אמרת בעצמך , האפשרות להחזיקם תחת תנאי לחץ ואיומים בגירוש. ומה מאפשר להם לעשות זאת? ההגבלות שהמדינה מטילה  על ייבוא עובדים זרים.

לגבי הצד הערכי , אם המדינה לא תטיל הגבלות על חוקיות על זנות , אין זה אומר שהמדינה נהיית פחות מוסרית בכך. זה אומר רק שהמדינה אינה רואה את עצמה מופקדת על המוסר האישי של אזרחיה, בפרט במקום שבו היא יכולה רק להזיק. לכן השאלה הרלוונטית היא האם המדינה מועילה או מזיקה.

הגבול בין "מדינה המונעת ניצול" לבין "מדינה הרואה עצמה מופקדת על המוסר" הוא דק מן הדק.  זנות כרוכה באופן אינהרנטי בניצול; כמעט כל העוסקות בתחום עוסקות בו מתוך כורח ולא מרצון, ורובן חוות גם ניצול תוך כדי עבודתן (החל מסרסורים ש-"בוחנים" את המועמדות, ולעתים מבחן על ידי ועדה, וכלה בלקוחות שרוצים מה שהגברת לא מעונינת לתת; איני זוכר אם הסטטיסטיקות מדברות על 40% או 60% מהזונות שעברו אונס במהלך עבודתן).  במובן הזה, ההתערבות של המדינה הופכת אותה למוסרית יותר, לא פחות מאשר המעורבות שלה כאשר מפרסם מעונין לפרסם מודעה שבה נראים ילדים קטנים בתנוחה פורנוגרפית. 

מעבר לכך, כמובן, קיימת שאלת מעורבות המדינה בתחום המוסר המיני; מבחינה זו, אין הבדל בסיסי בין זנות לבין סתם יחסי מין, ואם המדינה אינה מתערבת באלה, אין סיבה מיוחדת שתתערב באלה.  ההבדל, כאמור, הוא בעובדה שזנות מבוססת, ברוב המקרים, על ניצול, ולא ניתן לראות בה יחסי מין בהסכמה במובנם הרגיל.

"אם איני טועה, התיאוריה הזו, שעלתה לדיון בסוף המאה ה-19, מתוך חוגי חוקרי המקרא והמזרח הקדום, מעולם לא מצאה שום בסיס ראייתי בכתובים עתיקים או בממצאים ארכיאולוגיים. יש הטוענים כי התיאוריה הזו בוססה על הפער התרבותי בין חוקרים מערב-אירופיים לבין תרבות המזרח הקדום, שהיו בה גם תופעות של כהונת נשים במקדשים... החוקרים המעונבים והמהוגנים לא הצליחו להעלות בדעתם "שימוש" אחר לנשים כהנות נשים... מלבד יחסי מין..." - לא רק במאה ה- 19, גם במאה ה- 21. ע' "צופן דה וינצ'י".

סרסור יפצה נפגעת סחר בנשים ב-200 אלף שקל:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/693233.html

אשה לבושה בפריצות היא פרוצה.

אשה המכסה את פניה כמו אירנית אחרי ימי חומייני ייתכן שהיא זונה.

"וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ" . (בראשית פרק לח טו).

אשה צנועה מגלה את פניה ומכסה את שערה בפאה אפילו אם היא פאה בלונדית כזו עם תלתלים.

הסעיפים 214 - 199 של סימן י' בחוק העונשין, תשל"ז-1977 עוסקים ב"זנות ותועבה", והם מגדירים ואוסרים את הכל: סרסרות, הבאת אדם לידי מעשה זנות, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות , החזקת והשכרת מקום לשם זנות, ועוד.

הכל, חוץ מהאיסור להיות זונה:

"סעיף 206: דין האשה בוטל".

ואילו בתורה, (דברים פרק כג יח), מופיע רק איסור להיות "קדשה":

" לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

אין בתורה איסור להיות זונה אלא רק איסור להביא "אתנן זונה בית ה'":

" לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר". (דברים פרק כג פסוק יט).

האם הקדשה היא ה"זונה"?

הגדרת הקדשה ברמב"ם, (הלכות אישות פרק א הלכה ד'):

"קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה, משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר (דברים כ"ג) לא תהיה קדשה מבנות ישראל...".

אדם פוגע אשה בשוק,

אם רצה הוא והיא,

נותן לה שכרה,

ובועל אותה על אם הדרך,

והולך לו.


מה מכל הפעולות עושה את האשה לקדשה?

האם כולן או אפילו רק אחת מהן, כמו הפגישה המקרית, הרצון המשותף, התשלום, הבעילה על אם הדרך, או חוסר הרגש והקשר?

האם זונה המספקת שירותי "דה לוקס" בבבתי מלון "חמש כוכבים", ומפרסמת את שירותיה בעתונים, שללקוחה יש "רגש" כלפיה, האם היא קדשה?

סעיף 205ג. אוסר פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר.

מבחינה חוקית אחת כזו היא זונה:

"על משמעות המונחים "זונה" "זנות" עמדו הן הפסיקה והן הספרות, ומושגים אלו הורחבו. בעבר משמעות מושגים אלה התמקדה ספציפית במעשה הבעילה ו"זונה" הוגדרה כמי שמוכנה להיבעל לכל מי שירצה לתת לה אתננה; אלא שבמשך הזמן הרחיבה הפסיקה (ראה דוד אביטל, פד"י ל- 579 II בעמ' 581) את משמעות המושגים באופן שפירוש המונח "זנות" הוא: כל שימוש בגוף האשה בתשלום לשם סיפוק התאוה המינית". (ת"פ (תל-אביב) 4/91 - מ"י נ' יהודה טננבאום תק-מח 92(2), 1613 עמ' 1614).

כהיום מקובל להציע שלושה הגדרות עיקריות לזונה שהן כהגדרות הרמב"ם לקדשה, שהן הגדרות בעייתיות.

הראשונה , ואולי החשוב שבהם, הוא התשלום.

כלומר, הנאה כלכלית לזונה תמורת שירותי מין ללקוח, ובלשון הרמב"ם: "אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה".

אולם הגדרה זו היא בעייתית, וכי מה בין תשלום מאה דולר במזומן "ביד" לזונה, למתנות בשווי ש אלפי דולרים ל"חברה", האין הם תשלום?

האין חילופי אתנן כאתנן?

חוק העונשין, תשל"ז-1977 סעיף 199 :

(3) אם קיבל אתנן בעד מעשה זנות או חליפיו של אתנן".

יש לציין שמבחינת החוק ייתכן מעשה זנות, אפילו אם הגדרת האשה אינה של זונה:

בלשונו של מ"מ הנשיא זילברג בע"פ 236/65, (אבראהים אל-בנא נ ג ד היועץ המשפטי לממשלה ; פד"י, כרך יט (2), ע' 463 ,459.), בע' 463).

"לא כל "מעשה זנות' הוא מעשה של זונה, כשם שלא כל מעשה שטות הוא מעשה של שוטה. גם פיקח עושה לפעמים מעשה שטות - והא ראיה, מאמר המדרש : ,קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו (במדבר רבה, י"ח, ז')' - וגם אשה שאיננה זונה, אם היא נבעלת למישהו בעד אתנן, היא עושה מעשה זנות ;....."

השני הוא, שאין בין הצדדים מערכת יחסים רגשית, פרט לעסקה פשוטה של מין תמורת כסף, ובלשון הרמב"ם: "פוגע אשה בשוק ...נותן לה שכרה ... ובועל אותה... והולך לו".

בא, בועל והולך.

ומה באם ללקוח יש רגש כלפי הזונה?

והמאפיין השלישי הוא, שהזונה מציעה את שירותיה לכל מי שמסכים לשלם עבורם, והיא מכונה בהשגת הראב"ד שם "אין קדשה אלא מזומנת והיא מופקרת לכל אדם".

מה אם היא זונה הבוררת את הקליינטים שלה?

הזנות היא מקצוע עתיק אם לא העתיק ביותר בעולם, הוא היה בכל הזמנים ובכל החברות והוא ימשיך להיות, וגם שרפת נשים החשודות בזנות לא מנעה את התופעה. כך היה בעולם הרחב וכך היה בעולם היהודי, ועל אף מחאותיהם והתרעותיהם של גדולי ישראל מפני הפריצות, נאלצו החכמים להתמודד עם התופעה ותוצאותיה.

באירופה של ימי-הביניים נחשבה הזנות לרעה חולה, שהשלימו עמה בלית ברירה. (ראו בהרחבה א' גרוסמן, חסידות ומורדות, ירושלים תשס"ג, עמ' 229 ואילך). מציאות זו משתקפת בספרות ההלכה והמוסר של ימי הביניים.

ר' יהודה בן הרא"ש (ספרד, המאה הי"ג) נשאל כיצד יש להתייחס לנשים פרוצות בקהילה, והשיב שראוי לסלקן.

שאלת השואל היתה:

"ודע גבירי כי יש כאן בני אדם שאומרים לבער מן העיר נשים מופקרות, מפני שאומרים שעוברים על לאו ד"לא תהיה קדשה", ועוד שאין טובלות, ומכשילין לבני אדם בכרת. ויש אומרים: מוטב שישארו בעיר ואל יתערבו זרע קודש בבנות נכר, ויבוא לידי סכנת נפשות. הודיעני דבר מי יכשר?"

שעליה השיב ר' יהודה בן הרא"ש:

"אין הלכה כיש אומרים. כי בזונות ישראל יש לאו וכרת, ומוטב שיסתכנו הגופים מן הנפשות. ושלום. דודך יהודא בן הרא"ש זצו"ל''. (שו"ת זיכרון יהודה, סימן י''ז).

מה כוונתו ב"יסתכנו הגופים מן הנפשות"?

הדעות חלוקות לכיצד יש להתייחס לזנות, האם להמשיך להלחם נגדה, אפילו היא מלחמה ללא סיכוי נצחון, או להתירה, למסדה ולפקח עליה.

עדות למאבק במיסוד הזנות ביהדות שהיתה בגרמניה ניתן להבין מתשובת המהר"י מינץ, (גרמניה ואיטליה, 1408-1508) בשו"ת מהר"י מינץ, סימן ה:

"הסיבה ראשונה שהביאני לידי כך שרבו עלינו פריצי הדור בע"ו באופן שבדינינו בדין ישראל אי איפשר מלרעות זונות. ולא זו בלבד אלא שמשכירות להן בתים ברחובותינו ויש פרץ ויש צווחה מצדינו בחוצתנו. ואין משגיח כי יד הפריצים תקפה עלינו ואימתן מוטלת על הבריות מכמה אנפי. והרבה פעמים רצו אנשי מעשה ויראי' ה' לעמוד בפרץ ולגדור גדר ע"י עש"ג /ערכאות של גויים/ בסוד על ידי החוקרים ודורשים ולא יכלו להשיג בסיבה שנראה לערלים שהדבר הזה מצוה להושיב זונות בשוקים וברחובות ובכל פינות הבתים כדי להצילם מעבירה יותר חמורה מאיסור א"א".

מעניין לראות בדבריו את טענת הגויים שראו בזנות מעשה חיובי.


מדברי הרב יצחק בר ששת (ספרד 1326-אלג'יר) 1408 בספרו שו"ת הריב"ש, סימן תכה, ניתן להבין שבימי חז"ל היתה הזנות נפוצה אם כי לא ברצון חכמים:

"באו ונצווח על דורנו, שאין דומה יפה. וגדולי הדור, העלם יעלימו את עיניהם, פן יכשלו בני פריצי עמנו, בנכריות, ותצא אש, ומצאה קוצים, ונאכל גדיש. והקדשות שהיו בימי חז"ל, שלא ברצון חכמים היו. אדרבה! היתה גזרה, ושמד: לגזור עליהם כן. כמו שאמרו (בע"ג י"ז:) על רבי חנינא בן תרדיון: שגזרו על בתו, לישב בקובה של זונות. ומ"מ, נראה: שבימיהם היו הקדשות נזהרות, מלשמש בימי נדותן. כדמשמע התם בפ"ק דע"ז (י"ח): דאמרה ליה ברתיה, דרבי חנינא בן תרדיון לרבי מאיר: דשתנא אנא.

ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה, כמש"כ. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באסורה; כיון שאין אסורה, אלא מדרבנן".

מה היה ר' ישראל סלנטר אומר?

אם הריב"ש התלונן על שגדולי הדור עוצמים את עיניהם, היו מקומות שמיסוד הזונות היה בעדודם של החכמים מטעמי הגוים שלעיל בתשובת המהר"י מינץ.

דברים חריפים על מיסוד זה בספרד כתב ר' יצחק עראמה' (ממגורשי ספרד, המאה הט"ו בספרו "עקידת יצחק", (בראשית, פרשת וירא, שער כ):

"וכמה פעמים נתחבטתי על זה, על אודות הנשים הקדשות=פרוצות], שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו. ולא עוד, אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם. גם יש שמספיקין להם פרס [=קצבה] מהקהל, כי אמרו: כיון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא אסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות. מוטב שיעברו על לאו זה שיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שריפה.

ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם, והסברתי להם שהחטא הגדול אשר עבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר, ושלא לדעת הרבנים, וברשות בית דין, חטאת יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות על ידי בית דין של מעלה או מטה, וכל ישראל נקיים, כמו שהיה עוון פילגש בגבעה, אם היו בית דין שלהם מוסרין האנשים הרשעים ההם לבדם יד ישראל.

אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים, והדעת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי, וחטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה, אם לא בפורענות הקהל, כמו שהיה בבני בנימין על השתתפם בעוון. והוא היה עוון סדום, כמו שביררנו, שהם ובתי דינין שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון.

ולכן הוא טוב ומוטב שיכרתו או ישרפו או יסקלו החטאים ההם בנפשותם, משתיעקר אות אחת מהתורה בהסכמת הרבים".

תשובה נגד מיסוד הזנות מופיעה גם ב"לקט הקמח" להמהר"ם חאגיז (נולד בירושלים בשנת תל"ב), המופיעה בשו"ע יו"ד לאחרי סימן קלח.

מדברי בעל העקדה נמצאנו למדים ששאלת מיסוד הזנות ע"י הקהילות עלתה כבר בימיו. תלונתו העיקרית היא שגוף מאורגן וממוסד דוגמת "שופטי ישראל"-מנהיגי הקהילה, הכשיר את הזנות ואף תמך בה בכספי הקהל.

האם רוב התשובות בעניין זה הן ממקומות ששלטו בהם נוצרים, מפני שהזנות הייתה נפוצה בקרבם בימי הביניים והיא השפיעה גם על הקהילות היהודיות בהן?

ומעניין שלמרות שחז"ל ראו את הזנות בעין רעה, הם לא אסרו את האתנן. ואדרבא, מי שהבטיח אתנן לזונה והוא מסרב לשלמו, בית דין כופין אותו לשלמו.

לגבי מי שבא על אמו שהוא מחייבי מיתה נאמר בגמרא (ב"ק עב) שאינה יכולה לתבוע אתננה בבית דין, מפני הדין של "קם ליה בדרבה מיניה", ומשמע שללא זה היה חייב בבית דין.

"אלא אם כן תובעת סרח משמעון, שכשבא עלי' נדר לה איזה דבר באתננה, שאז חייב שבועת היסת על תביעה זו". (שו"ת הריב"ש סימן מא ד"ה אמנם).

הלכה זו הובאה ברמ"א באבהע"ז סי' קעז סעי' ה וחו"מ סי' פז סעי' כה ע"ש.

"ואף באמו ישנם האומרים שב"ד מחייבים אותו, מפני שהם אינם מחייבים אותו אלא במה שהתחייב הוא. (שטמ"ק לב"מ דף צא עמוד א בשם הראב"ד בשם י"מ, וכך כתבו גם הרשב"א (שם בד"ה אתנן) והמאירי בשם "חכמי הצרפתים". (שם ד"ה כל, וראו גם המאירי בב"ק דףף ע עמוד ב)

כבר דנו בעבר בכמה אשכולות בהגדרה של מושג הזנות, ולמענך אסכם את הדברים כאן: הראשונה , ואולי החשוב שבהם, הוא התשלום. - לענ"ד, ע"פ ההלכה לא ייתכן שזה היסוד החשוב בהגדרת הזנות, שהרי ע"פ ההלכה, גם אישה שמתחתנת ומתגרשת זכאית לתשלום (כתובה). ועוד: ע"פ ההלכה, מותר לאיש לשלם לאשתו כדי שתסכים לשכב איתו. זה אמנם לא מקובל, אבל אין בכך כל איסור של זנות. השני הוא, שאין בין הצדדים מערכת יחסים רגשית... ובלשון הרמב"ם: "פוגע אשה בשוק ...נותן לה שכרה ... ובועל אותה... והולך לו". - לא נראה לי שהרגש יכול להיות גורם רלבנטי, שהרי אם כך, כל זונה היתה יכולה להגיד שיש לה רגשות כלפי הלקוח, וכך לא היינו מוצאים זונה שלוקה בבית-דין. ועוד: גם בין איש לאישה לא תמיד יש רגש, ובכל זאת לא מצאנו שאסור להם לקיים יחסים במצב כזה (אמנם חז"ל אמרו שבמקרה כזה הילדים עלולים להיות בעייתיים - "בני שנואה", "בני גרושת הלב", וכו'... אבל איסור זנות לא מצאנו). והמאפיין השלישי הוא, שהזונה מציעה את שירותיה לכל מי שמסכים לשלם עבורם, והיא מכונה בהשגת הראב"ד שם "אין קדשה אלא מזומנת והיא מופקרת לכל אדם". - גם קריטריון זה הוא בעייתי, כי בסופו של דבר, כל זונה צריכה לבחור את הלקוחות, בד"כ בנושא זה הביקוש גדול מההיצע. נראה לי שהקריטריון העיקרי נזכר דווקא במקום אחר - בהקשר לכתובה: חז"ל תיקנו כתובה לאישה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וקבעו שמי שבא על אשתו בלא כתובה, הרי בעילתו בעילת זנות. מכאן, שההגדרה של "זנות" על פי חז"ל היא "קשר גופני בין איש לאישה, כאשר האישה קלה בעיניו להוציאה". זה דומה לקריטריון של "רגש" שהזכרת קודם, אלא שכאן אפשר לקבוע מנגנונים אובייקטיביים שמוודאים שהאישה לא תהיה "קלה בעיניו להוציאה", כגון הכתובה שתיקנו חז"ל, ובימינו - הביורוקרטיה שנדרשת כדי לכתוב גט. לפי זה, אם רוצים למנוע זנות בימינו, צריך לקבוע, שכל איש ששוכב עם אישה, חייב במזונותיה מאותו רגע והלאה, עד שהוא נותן לה גט כשר וכתובה ע"ס 100 זוז לפחות (25 אלף ש"ח של ימינו).

נישט

לא הייתי עם הרמבם כשכתב את הדברים שלו, אבל אם הוא לא פירט מה התנאים ההכרחיים להגדרת 'קדישה', ניתן להבין שהעיקר שהוא התכוין אליו הוא המכנה המשותף היוצא מכל הפרטים הללו ולאו דוקא פרט זה או אחר. המכנה המשותף הוא שהפרטים הם מרכיביו של קשר ביניהם שכולו רק זנותי ולא חברי בכלל. 'והולך לו' מאפין את זה בצורה חזקה. תוקן על ידי - בוגיעלון - 05/06/2006 10:04:01

אראל

<''הראשונה, ואולי החשוב שבהם, הוא התשלום. – לענ"ד, ע"פ ההלכה לא ייתכן שזה היסוד החשוב בהגדרת הזנות, שהרי ע"פ ההלכה''>

ברור שלא, לפי ההלכה (עכ"פ לפי הרמב"ם יש רק קנה מידה אחד והוא אם היו קידושין, ובאם היו, אין שם יותר זנות או אונס, שלא כבחוק החילוני שאין בו קידושין אך יש בו אונס במסגרת הנישואין.


<"גם אישה שמתחתנת ומתגרשת זכאית לתשלום (כתובה)">

מה לכתובה ולשאלת הזנות, האם הפילגש אסורה מפני שאין לה כתובה?


<"ע"פ ההלכה, מותר לאיש לשלם לאשתו כדי שתסכים לשכב איתו. זה אמנם לא מקובל, אבל אין בכך כל איסור של זנות">

ע"פ ההלכה גם אין אונס במסגרת הנישואין, אז מה, זה אמנם לא מקובל, אבל אין בכך כל איסור של אונס.

אך לא כן בחוק החילוני:

"גם רעיה רשאית לסרב לשכב עם בעלה, ואם יכפה זאת עליה ללא הסכמתה החופשית ייאשם באינוס, ואפילו מי שמוכרת גופה תמורת אתנן רשאית לסרב למי שאינה רוצה לשכב עמו. גופם של איש או של אישה הוא לעולם שלהם". (דברי הנשיא שמגר בע"פ 5612/92 - מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו-3 אח' . פ"ד מח(1), 302 ,עמ' 324).


<"שני הוא, שאין בין הצדדים מערכת יחסים רגשית... ובלשון הרמב"ם: "פוגע אשה בשוק ...נותן לה שכרה ... ובועל אותה... והולך לו". – לא נראה לי שהרגש יכול להיות גורם רלבנטי">

אם כל זונה יכולה להגיד שיש לה רגשות כלפי הלקוח, היא גם יכולה לומר שהיא לא קיבלה אתנן אלא מתנה.


<"המאפיין השלישי הוא, שהזונה מציעה את שירותיה לכל מי שמסכים לשלם עבורם, והיא מכונה בהשגת הראב"ד שם "אין קדשה אלא מזומנת והיא מופקרת לכל אדם". – גם קריטריון זה הוא בעייתי, כי בסופו של דבר, כל זונה צריכה לבחור את הלקוחות, בד"כ בנושא זה הביקוש גדול מההיצע">

הוא שכתבתי גם אני.


<"חז"ל תיקנו כתובה לאישה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וקבעו שמי שבא על אשתו בלא כתובה, הרי בעילתו בעילת זנות. מכאן, שההגדרה של "זנות" על פי חז"ל היא "קשר גופני בין איש לאישה, כאשר האישה קלה בעיניו להוציאה">

אותו הרבי מאיר שאמר בבבא קמא דף פט עמוד א:

"אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה".
 
הוא הרבי מאיר שאמר:

"כל הפוחת לבתולה ממאתים, ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות". (כתובות דף נד עמוד ב).

רק באם קידשה הוא חייב בכתובה של מאתיים, ורק אם קידשה הוא חייב בכתובה, אך אם לא קידשה הוא לא חייב לה כתובה:

"וכך אמרו כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממאה הרי זה בעילתו בעילת זנות. והטעם לכלן ... וכן כל שלא כתב לה מאתים סבורה היא כיון שאינו נוהג עמה כאשה עיניו נתן בגירושין והויא גרושת הלב. הא אלו רצה שתהיה לו פלגש שלא תהיה קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו". (אבודרהם ברכת אירוסין ונישואין ד"ה והרמב"ן פי).

ומעניינים הם המשך דבריו:

"וכן כתב הרמב"ם אין לאסור פלגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמר כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה לשם זנות ביום שפגע בה ובעלה ולא יחדה לעצמו לשם פלגשות דהיינו קדשה. ולא אמר הרב כל הבועל בלא קדושין לוקה. וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פלגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד בו ואתה במקומך תזהירם מן הפלגש שאלו ידעו יזנו ויפרצו יבאו עליהן בנדתן"

והם דברים תמוהים שהרי הרמב"ם כתב בהלכות מלכים פרק ד הלכה ד:

"וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופלגשים, נשים בכתובה וקדושין, ופלגשים בלא א כתובה ובלא קידושין אלא ביחוד בלבד קונה אותה ומותרת לו, אבל ההדיוט אסור בפילגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד".


<"אלא שכאן אפשר לקבוע מנגנונים אובייקטיביים שמוודאים שהאישה לא תהיה "קלה בעיניו להוציאה", כגון הכתובה שתיקנו חז"ל, ובימינו – הביורוקרטיה שנדרשת כדי לכתוב גט">

אתה בטח אמרת את הדברים כבדיחה, מי יהיה זה שיקבע את אותם המנגנונים, כאשר לרבנות אין סמכות, ומערכת המשפט לא רוצה לשנות את המצב?

אולי לעשות את מה שהם עושים באיראן?

מה הם עושים שם?


<"לפי זה, אם רוצים למנוע זנות בימינו, צריך לקבוע, שכל איש ששוכב עם אישה, חייב במזונותיה, מאותו רגע והלאה, עד שהוא נותן לה גט כשר וכתובה ע"ס 100 זוז לפחות (25 אלף ש"ח של ימינו)">

למה לא לקבוע תעריף ממשלתי של עשרות אלפי דולרים ל"שרות" לא כולל מע"מ עבור כל ביקור אצל זונה, ועונש של סירוס על כל מי שמקיים יחסים עם זונה במחירי הנחה?

איזה גט ואיזה נעליים?

אשה נשואה חייבת בגט, מפני שהיא אשה נשואה, זונה אינה חייבת בגט, מפני שהיא זונה, האם גט הוא מסע עינויים כתשובת המשקל עבור כמה דקות של הנאה?

___________
בוגי

<"לא הייתי עם הרמב"ם כשכתב את הדברים שלו">

אם היית כשהוא כתב את הדברים, לא היינו זוכים לכתיבתך כאן.


<"אבל אם הוא לא פירט מה התנאים ההכרחיים להגדרת 'קדישה'">

אף שהוא לא פירט מה הם התנאים ההכרחיים להגדרת 'קדישה', הוא סיפר מה היתה הקדשה לפני מתן תורה, וסיים את סיפורו במשפט הבא:

"לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה".

מה הוא אמר?


<"ניתן להבין שהעיקר שהוא התכוין אליו הוא המכנה המשותף היוצא מכל הפרטים הללו ולאו דוקא פרט זה או אחר. המכנה המשותף הוא שכל הקשר ביניהם הוא רק זנותי ולא חברי בכלל. 'והולך לו' מאפין את זה בצורה חזקה">

המכנה המשותף אינו לא אם הוא "זנותי ולא חברי", אלא אם הוא "לשם זנות בלא קידושין", ואילו מי שבועל אשה לאחר קידושין אף אם זה לשם לשם זנות אינו לוקה.

השאלה היא האם לדעת הרמב"ם מי שבועל אשה ללא קידושין אך לא לשם זנות כגון פילגש אם לוקה. ראה המאירי לעיל.
עולם הפוך אני רואה

רק באם קידשה הוא חייב בכתובה של מאתיים, ורק אם קידשה הוא חייב בכתובה, אך אם לא קידשה הוא לא חייב לה כתובה: "וכך אמרו כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממאה הרי זה בעילתו בעילת זנות. והטעם לכלן ... וכן כל שלא כתב לה מאתים סבורה היא כיון שאינו נוהג עמה כאשה עיניו נתן בגירושין והויא גרושת הלב. הא אלו רצה שתהיה לו פלגש שלא תהיה קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו" לא ברור לי מה ההיגיון בחילוק זה. אם לקיחת אישה בקידושין ובלי כתובה היא "בעילת זנות", מדוע לקיחת פילגש בלי קידושין ובלי כתובה היא לא "בעילת זנות"? ואיך ייתכן שחז"ל, בכל דיוניהם הארוכים לגבי כתובות, לא מזכירים כלל את החילוק הזה בין פילגש לבין אישה מקודשת? והרי ידוע ש"חסה תורה על ממונם של ישראל", ואם יש אפשרות לקחת אישה בלי להתחייב בכתובה, מדוע חז"ל הסתירו אפשרות זאת?