| נשלח ב-15/2/2006 00:22 |
 |
| |
מקורות להיסטוריה חרדית מלפני השואה
לינק לאתר מידע בנושא.
http://www.2all.co.il/web/Sites/History/
אם אתם מכירים מידע נוסף בנושא על גבי האינטרנט אשמח אם תעדכנו ותוסיפו קישורים.
תוקן על ידי - לב_העמק - 15/02/2006 0:28:35
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 05:41 |
|
| |
לב,
כמדומני שלא ניתן ביטוי באתר לספרים המכילים מידע בנושא , כמו למשל יומנו של הרב שמעון הוברבנד "קידוש השם" המכיל ביקורת על תופעות שליליות בקרב צעיריה של חסידות מסויימת , תאור מותו המזעזע של ר' הרשל גליקסון הי"ד , חתנו [החסיד] של ר' חיים מבריסק ועוד .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 11:36 |
|
| |
לספרן
תודה על המידע.
שאלה:
בתקופה האחרונה יש במחקרהאקדמי בתחום של ההיסטוריה של ההשכלה כינוי חדש לסוג מסויים של משכילים והם מכונים "השכלה מתונה" או "משכילים אמצע"
בדרך כלל משתייכים לתקופה הזו המשכילים בני הדור הראשון שעדיין לא פרצו את גבולות היהדות, בין השמות המענינים מהדור הזה מצאתי את מחבר הספר "שלום על ישראל" ר' אליעזר צבי צוויפעל - תוכנו של הספר הוא הגנה "למדנית-הגיונית" על החסידות, וניתן למצוא על הספר הסכמה מהרש"ז שניאורסון (בעל התניא?)
איך נחשבים בני הדור הזה בעיני החוקרים החרדיים, למשכילים "טרף" או לחרדים ? ואיך נחשב הרב צוויפעל עצמו?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 11:51 |
|
| |
לב העמק
מה נקרא "חוקר חרדי"?
אני משער שהתשובה לשאלתך אינה חד משמעית. לפי אלו קריטריונים עלינו לשפוט את "המשכילים
הראשונים" או את מנדלסון עצמו?
והקריטריונים הללו תלויים בהשתייכות הסוציולוגית או האמונית של החוקר. לכן כה חשוב, לדעתי,
להבהיר למה אנו מתכוונים ב"חוקר חרדי".
***
ספרן
איקון ירוק על ההערה ועל הזהירות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 12:15 |
|
| |
מיימוני
המושג חרדי במהותו הוא בלתי ניתן להגדרה! אבל לענינינו מספיק לי חוקר עם כיפה שחורה שחי בחברה החרדית.. (כמוך וכמוני )
אני לא הייתי משווה בין צוויפעל למנדלסון אפילו שבמעשים אולי הם דומים אבל בחזון וביומרות הם שונים, למנדלסון היה חזון לחדש ולהקים דבר חדש, ולכן הרבנים היו חייבים לצאת נגדו,
ולפעמים אדם אחר שיש לו את אותם הדעות, לא יצאו נגדו אם הוא איש פשוט עם פחות יומרות בהנהגה(זו דעתי הלא מומחית..)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 16:28 |
|
| |
תרתי דסתרי באתר הזה.
מצד אחד מתיימרים להגיש את 'כל המידע על הווי עמנו' ומה שהתרחש ב'אליטה החושבת'. מצד שני מגבילים אותו למקורות חרדיים.
וכאמור, גם השאלה מיהו חרדי, ובאיזו תקופה, היא כבדת משקל.
הפניה למידע רלוונטי?
די אם נזכיר את האתרים הטובים (בעברית) כמו 'דעת', 'סנונית', ועיתונות עברית היסטורית באתר בית הספרים הלאומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 16:44 |
|
| |
ר' שלויימלע
אכן תרתי דסתרי, אבל המטרה מקדשת את האמצעים!
אחת ממטרות האתר הוא לתת חומר בפני הקוראים החרדיים כדי שהם יוכלו להחליט בעצמם בשאלה,האם גם אצל החרדים פעם היה אחרת, והחרדיות המסתגרת של אחרי השואה אינה דומה לזו שלפני השואה.?
זו הסיבה שבאתר הזה מתמקדים רק במקורות חרדיים.
לגבי מקורות רלוונטיים כאתר דעת וסנונית
תרשה לי לצטט את הד"ר מרדכי זקלין מתוך ספרו האחרון של שמואל פיינר (לא זוכר כרגע את שמו) "אמת הדבר שבנוגע אליהן נאספו הרבה עובדות חיצוניות, אלא שחיי היהודים האינטימיים והפנימיים שבאותם הימים כמעט שאינם ידועים לנו".
באתר "זכור ימות עולם" מעונינים להביא רשימות ומאמרים שמתוכם אפשר ללמוד על חייהם הפנימיים של התקופה,
תסתכל בבקשה במאמרים של הרב פייבלזון באתר (בעז"ה יבואו עוד..) ותראה בעצמך איך מתוך מאמר פולמסי בנוסח ישן אפשר ללמוד ולחוש את ההווי של פעם יותר משאפשר מתוך מאמרים "יבשים" (סליחה על הביטוי) של הרבה חוקרים.
****
תוקן לבקשת המחבר
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 16/02/2006 8:36:43
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 16:50 |
|
| |
"באתר הזה אנחנו נתמקד" - בהודעת הפרסומת הפותחת את האשכול , לא נזכר שלב הוא ממקימי האתר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 20:13 |
|
| |
עניין ה"השכלה" לעומת השמרנות, במעשה ובדעת, מתייחס לכמה מישורים, ועניין זה כבר נטווה בזמן התנאים, כמו ר"מ ואחר ועוד.
ההתנגשות הרצינית בין משכילים לשמרנים, נעוץ בדילמה בין "סגירות משמרת" לבין "פתיחות מערערת" [כפי שהדבר נתפס בעיני הציבור הכללי כדלהלן].
מאז ומתמיד, כאשר מדובר ב"סגירות מערערת" לעומת "פתיחות משמרת", נרתמו חכמי ישראל לשימור, כמו פרוזבול דהלל, ירושת היבם, חליצה דאבא שאול, אי הגירוש לאחר י' שנים ללא ולד של החזו"א וכיו"ב.
כאשר ישנה פתיחות שמערערת והשימור שבה אינו ניכר, חכמים בדרך כלל היו נזהרים ממנה, פן יבולע יותר מאשר יתוקן. וככל שמדובר על ציבור גדול יותר, כך היכולת להצביע על השמירה שבפתיחות קשה יותר, וההסתייגות נהיית גבוהה יותר.
לגבי ההשכלה איני מתמצא די בפרטי הקורות, אך התרשמותי שיש כאן כמה היבטים חשובים, חלקם ענייניים וחלקם פסיכולוגיים, שגם הם עשויים להיות ענייניים.
1. סגירות תרבותית / פרימטיביות
2. מוחלטות / בחינה חוזרת
3. בלעדיות הדת / מדעים כלליים
יש כמה נושאים מעורבים, והרושם הוא שלא כל זרם הכיל את כל הנקודות.
האדם החרד, חושש מהיחשפות למדעים, פן יגרום הדבר לזלזול וחוסר מסירות בלעדית לדת. [והיו מקומות שההפרדה בין תורה ומדע היה כה ברור, שלא ראו במדעים השכלה המסכנת את שמירת התורה].
האדם החרד, רואה בעצם ההתעסקות בביקורת המקרא או התלמוד, וכן בבחינה חסרת פשרות של עיקרי הדת, גם אם לבסוף המסקנה תתאים למסורת, ערעור מוחלטות המסורת. דבר מוחלט אינו נבחן בשנית.
האדם החרד, רואה בחיקוי מנימוסי העמים, תחילה של פריקת עול. [ולא תתחתן בם וכו']
לכן ישלול גם חכמה שיכולה להיות מושגת דרך המשויך אליהם [כחכמים דר"מ].
מה כאן אובייקטיבי, מה פסיכולוגי, ומה חשש מופרז, הדבר תלוי במבנה החברתי של שומרי התורה וברצינות של היחיד.
ההלכה שהובאה ברמב"ם על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם" - זו מינות, מציינת את החשש העצמי הנוסף, שהבלבול שיבוא בעקבות חקירה יגרע יותר על אשר יועיל, וזה תלוי בכל אדם. אך מנהיגי הציבור יבחנו הדברים על פי רוב הציבור, עד שיזכו למדר את החברה לאנשים אשר רוח בם וכו'.
[נקודה נגזרת שיש לדון בה, איך ניתן לעצב ציבור שהפתיחות אינה מאיימת עליו]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 22:28 |
|
| |
הסכמה? בעל התניא?
את מי עוד רוצים להכניס לבוץ הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 23:16 |
|
| |
הלבן
אם תשים לב כתבתי ליד שמו סימן שאלה.
ולעצם העניין, אחד מחכמי הפורום כתב לי באישי שמדובר בנכדו של בעל הצמח צדק שהיה אדמו"ר בזכות עצמו ונפטר בתר"ס
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2006 23:36 |
|
| |
לב,
אם אתה מסכים לדברי, תקן את ההצהרה 'כל המידע על מידע עמינו' ל - 'כל המידע על תפיסתם העצמית של החרדים בטרם שואה'.
ואם כך, הריני להודיע לך שאין הרבה הבדל בין החרדי דאז ודהיום מבחינת 'היסטוריה מגוייסת'. כתבי ר' יעקב לפשיץ דומים להפליא ל'יתד נאמן'. אם רצונך לדעת על חיי היהודים בעיירה כלך לך אצל מנדלי מוכר ספרים, ביאליק, בוצ'אץ' של עגנון, או וילנה של וגראדה.
למיטב הבנתי זלקין אינו טוען שאין חומר, אלא שהמחקר לא הקדיש לזה מספיק תשומת לב. (קרי: מאמרים 'יבשים').
כל ספרות הזיכרונות והאוטוביוגרפיות מלאה ב'פרטים הקטנים והאישיים' של חיי היהודים.
או קיי, אז שישכנע אותנו שמדובר בתהליכים חשובים ומשפיעים הראויים למחקר. ונחקור גם אותם.
קיצורו של דבר, מזיכרונותיו של קוטיק ניתן ללמוד יותר מכל מאמרי הפובלציסטיקה בעיתונות. ראו כאן http://benyehuda.org/kotik/
גם הקדמתו של דוד אסף חשובה לעניינינו.
תוקן על ידי - שלויימלע - 15/02/2006 23:41:54
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2006 00:06 |
|
| |
ראו נא ראו, מה מצאתי.
ציטוט מתוך האתר:
ככל החזיון המעציב הזה אנחנו רואים באשר "אליה וקוץ" במעשיהם של העסקנים בישובו של עולם היהדות, חכמינו ז"ל אמרו: "כשם שמצוה לאמר דבר הנשמע כך מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע" הם ז"ל היטיבו לראות כי המוכיח יכול רק אז לעשות את הרושם הדרוש , אם מקבלי התוכחה ישימו לב לדבריו , יעיינו ב"התוך" מתוכחתו, אז יחתרו הדברים לאט לאט חתירה עמוקה בקרב לבם פנימה ויפתחו שם דלת , בתחילה כחודו של מחט סדקית ואח"כ כפתחו של אולם , הכל לפי האדם, אבל למטרה זו נחוץ כי המוכיח יהיה מכובד, ולפחות, חביב על הדור , לכן עליו להזהר מלהוכיח על "דברים שאינם נשמעים" כי על ידי הדברים שאינן נשמעים יתרחב הפרץ בין המוכיח ובין דורו, והשנאה כידוע מקלקלת את השורה , ולא יאבו לקבל ממנו אח"כ גם "דבר הנשמע" , לא יעיינו בדבריו , לא יחדרו לתוכם ופנימיותם, וממילא לא יבינו לו, וגם ה"פנינים" יהיו מושלכים כ"אבנים" באין מאסף ... לזאת באו חכמינו ז"ל בעצתם העמוקה מני ים :"כשם שמצוה לאמר דבר הנשמע כך מצוה שלא לאמר דבר שאיננו נשמע"
תוכחת מוכיחינו לדת למדות ולאמונה , בודאי נחוצה היא ויראי ה' בודאי מכירים להם תודה , אבל כאמור למעלה אליה וקוץ בתוכחתם, עם כבודם הסליחה, והאמת היא אמת, כי רבים מהם אינם יודעים איך להוכיח ועל מה להוכיח, קולם צרור גם על דברים שהם עיקריים גדולים בהחיים התרבותיים ואינם מסוכנים להדת רק יש בהם משום מדת חסידות, אדרבה, האם יכולים דברים כאלה להיות נשמעים לאנשים השקועים בראשם ורובם בתוך החיים והם רוצים להנות מהחיים ?האם אפשר לשמוע להם ? לוא השכילו מוכיחינו להתאונן רק על העיקר , אז אולי מצאו אזניים קשובות לדבריהם , ודבריהם היו נשמעים, אבל הם מוכיחים גם על "דבר שאינו נשמע"... ולכן קולם נחבא אף אם הם אומרים "דבר הנשמע"...
לו השכילו האבות הרוצים לחנך את בניהם בחינוך דתי ולטעת בקרב לבם את המוסר העברי – ללכת ישר בדרכם הרצויה , והיו מראים לבניהם את המאור שבתורת ישראל , והיו מחבבים עליהם את החיים העבריים בכלל ואת מצוות הדת בפרט , אך במה שנוגע להחיים האנושיים התרבותיים לא היו מפריעים את בניהם מלמלאות אחר תביעות החיים , או אולי קולם נשמע "בדבר הנשמע" ... אבל לדאבון לב , רבים מחרדינו הולכים בצרי דרכים , ויאמרו לחנך את בניהם ברוח עברי כמה שיחנכו בקרבם את הרוח האנושי ויכפו הר כגיגית על הבנים כי יתנהגו גם בהחיים האנושיים בדורינו זה כמו שהתנהגו האבות הזקנים בדורות עברו , דבר כזה, חביבים , אי אפשר להשמע להצעירים , כי קול החיים חזק הוא ממוסר- אב , אמנם שלא בצדק אבל "המעשה" כך , הזמן עושה את שלו , ומתוך "דבר שאינו נשמע" אינם שומעים גם את "הדבר הנשמע".
ובהמשך הדברים:
לכן סופרים נכבדים מאלה הסופרים אשר עליהם אנחנו מתפללים שלש פעמים בכל יום "ועל פליטת סופריהם כו' יהמו נא רחמיך" , באותה המדה שאנחנו מבקשים מכם להזדיין בקסת סופרים ולצאת השערה לעזרת עמכם בדברים חוצבים להבת אש רגשי קדש להלהיב את הלב לדת ואמונה- צריכים אנחנו לבקש מכם גם להשתדל עד כמה שאפשר להסיר את החיץ המבדיל בין הספר ובין הקורא, להיות זהירים מדברים שהם יכולים להרגיז את סבלנות הקורא- העברי- האנושי, למען יוכלו המעיינים בתוך ספריכם ומאמריכם למצוא בהם מה שיש בהם, והקול של "דברים שאינם נשמעים" לא יחרישו את הקול "מהדברים הנשמעים".
אולי לא העתקתי את כל מה שצריך כדי למצות את הרעיון, אבל עיקר הדברים הוא שיש להילחם רק במה שחשוב באמת, והוא סתירה לתורה ולמצוות, ולא על כל מיני 'לבושים' מסביב.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2006 09:12 |
|
| |
ספרן: דרך אגב המדובר בנכדו של ר' חיים - ישעיהו גליקסון (זה שלמד קודם לכן עם הרב שטיימן בשוויץ), ולא בחתנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2006 17:09 |
|
| |
ל - לומדמכל אדם
הנה עוד ציטוט בשבילך..
זה מתוך "ביקורת ספרים" באתר הנל'.
מקצוע הדרוש בניגוד למקצוע החידוש הוא יותר סוביקטיבי, סגולותיה העצמיות של המחבר, רשמי חייו, והשקפת עולמו הם מניעים מכריעים במחות חבורו, בשגם כי כאן אין למחבר עסק עם ענין אוביקטיבי מדעי, אלא משתדל הוא לתת פתרון לשאלות החיים וההויה, שרמזו עליהם חכז"ל באופן אללעגורי, מסיבה זו רבים וכן גדולים במקצוע ההלכותי לא מצאו ידם ורגלם במקצוע הדרוש, כי את החיים לא ידעו, ושאלת היקום לא התבוננו, ודרכם בדרוש היה רק להרכיב באפן מלאכותי מאמר נפלא אחד במשנהו, לעיל פילא בקופא דמחטא, ולהפוך שני עקובים למישור אחד, והתוצאות היו כנודע כי תחת אשר במקצוע החדוש עשו פרי הלולים, הנה במקצוע הדרוש לא עשו אף פרחים מרהיבי עין.
|
|
|
|
|
