5 מתוך 9 החייאות שבוצעו בחודש האחרון ע"י מתנדבי מד"א "הצלה גוש-דן" – היו מוצלחות ב"ה.

כך עולה מסיכומו של הדו"ח החודשי האחרון.

- - -

לסיכומו של חודש ינואר 2006.

במהלך חודש ינואר 2006 טיפלו מתנדבי מד"א "הצלה גוש-דן" ב-722 אירועי חירום רפואיים שונים.

באירועים אלו, הושיטו המתנדבים את עזרתם המהירה והמקצועית לחולים ונפגעים, מנעו נזק בלתי הפיך, צמצמו נזק קיים ועשו את כל מה שניתן כדי לנצל את הסיכוי האחרון שעוד נותר.

לתשומת לבכם! מתוך כלל האירועים הנ"ל, מובאת להלן רשימת האירועים החריגים בלבד, אותם בחרנו לציין בפניכם, כהחייאות, תאונות קשות, מקרי טראומה שונים וכדו', שטופלו ע"י החברים.

תודות וברכות

Y       שרגא בוקשפן, יהודה היילברון, משה לודמיר, אשר שלומוביץ וחיים פינקלשטיין – החייאה מוצלחת לבן 80, ברח' חפץ חיים בב"ב.

Y       אשר שלומוביץ, ישראל הרשטיק, יהודה לונדנר ואליהו לוינשטיין – החייאה על בת 100, ברח' עלי הכהן בב"ב.

Y       משה דוד רוזנפלד, יעקב זינגר ויוסף קאליך – החייאה מוצלחת על בת 98, בבית אבות ברח' ז'בוטינסקי בב"ב.

Y       הפאראמדיק עקשטיין, אלעזר וואזנר, מרדכי עמאר ושלום פירר – החייאה על בת 80, ברח' הרב דסלר בב"ב.

Y       שרגא בוקשפן, יצחק ויינברגר ויוסף רוטר – החייאה מוצלחת על בן 87, ברח' דון יוסף הנשיא בב"ב.

Y       משה דוד רוזנפלד, יצחק ויינברגר, אלעזר קליין, אליהו לוינשטיין, אמיתי מושקט וצבי רודיך – טיפול וחילוץ של בן 50 שנפגע באורח בינוני- קשה, בהתהפכות רכבו במחלף אלוף שדה, כביש מס' 4.

Y       יעקב יוזשעף, גואל כהן ומרדכי עמאר – החייאה על בת 76, ברח' בית הלל בב"ב.

Y       אליהו לוינשטיין, אמיתי מושקט, מרדכי עמאר, צבי רודיך, שמעון אטינגר, ליאור קורח ואברהם הרשטיק – טיפול באופנוען כבן 35, שנפגע קשות בת.ד. ברח' מבצע קדש בב"ב.

Y       שלמה אילוז, אשר שלומוביץ, יהודה היילברון, שלמה וייספיש, ישראל לייכטר ואברהם גוטסמן – טיפול בפועל כבן 55 שנפל מגובה ונפגע אנושות, ברח' סוקולוב בב"ב.

Y       יעקב יוזשעף – החייאה מוצלחת על בן 70, שהתמוטט באוטובוס ברח' אבן גבירול בת"א.

Y       יהודה לונדנר ומרדכי עמאר – החייאה מוצלחת על בת 63, בבית אבות ברח' דמשק אליעזר בב"ב.

Y       אשר שלומוביץ – טיפול באופנוען שנפגע אנושות בת.ד. קטלנית, בדרך נמיר לכיוון צומת גלילות בת"א.

Y       שלום הורן – החייאה על בן 77, ברח' לכיש בגבעתיים.

Y       שמואל אביצור ושלום הורן – טיפול בנפגעי ת.ד. קטלנית 1 אנוש ו-2 בינוני, באיילון צפון לפני גלילות בת"א.

Y       נחום נחמיאס – טיפול באופנוען שנפגע באורח בינוני, בתאונת דרכים ברח' פנחס רוזן בת"א.

תקציר: תשובות הלכתיות סביב המוות.
בכינוס הבינלאומי הראשון לרפואה, אתיקה והלכה שהתקיים בירושלים בשנת תשנ"ג, הוקדש מושב מלא לשאלות הלכתיות סביב המוות. הגאון הר"ר נחמיה גולדברג נשאל שלוש שאלות:

1. באיזה תנאים מותר למנוע מהתחלת טיפול רפואי בחולה סופני? לדוגמא: 
החייאה; הנשמה מלאכותית, דיאליזה; הקרנות, כימותרפיה; הזנה בזונדה או בהחדרה ישירה לקיבה (גסטרוסטומיה); מתן נוזלים ע. 
2. האם יש מצבים שבהם מותר להפסיק טיפול בחולה סופני?
3. מהו מעמדה של המשפחה בהחלטות על המשך או הפסקת טיפול רפואי? 
***
תשובת הרב גולדברג מופיעה במלואה בספר הכינוס בהוצאת מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ו, עמ' 293-296. למען קוראי אסיא מובא להלן תקציר התשובות בתוספת מקורות, כפי שנוסח ע"י העורך - הרב מרדכי הלפרין. 

הנוטה למות - תקציר התשובות*

א. איסור רציחה1
הריגת אדם אסורה בכל מקרה. בין על ידי פעולה ישירה ובין על ידי פעולה עקיפה, כמו מתן תרופה, הגורמת למיתתו. האיסור קיים בין אם הנרצח הוא אדם בריא ובין אם הוא חולה או גוסס.

לכן כל זמן שאדם חי אסור להמיתו, וזהו איסור רציחה האמור בעשרת הדברות.

ב. מצוות הצלת חיים2
מצווה להציל חיי אדם. לכן אדם שהיה יכול להציל את חיי השני ונמנע מלהציל - כגון רופא שהתעצל ולא הזדרז לרפא וכתוצאה מכך החולה מת - עבר על איסור "לא תעמוד על דם רעך" שבתורה. הוא מוגדר כעובר עבירה אך איננו מוגדר כרוצח.

ג. פיקוח נפש דוחה שבת
לצורכי הצלת החיים או הארכתם, אפילו הזמנית, מותר לעבור על כל האיסורים בתורה חוץ משלש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. לכן מותר לחלל שבת כדי להאריך היי אדם אפילו אם מדובר בחייו של גוסס שאין לו סיכוי לחיות יותר מזמן קצר.

ד. הפסקת עיכוב יציאת נשמה בגוסס4
גוסס שעומד למות אך יש גורמים חיצוניים המעכבים את יציאת הנשמה (כגון רעש חיצוני חזק או גרגרי מלח על לשונו של הגוסס) מותר להשתיק את הרעש או להסיר בעדינות את גרגרי המלה מעל לשונו, למרות שאנו יודעים שלאחר הסרת המונע הגוסס ימות תוך זמן קצר.

ה. ההבדל בין חובת הארכת חיים להיתר הסרת מעכבי מוות5
לכאורה יש סתירה בין ההיתר להסיר את עיכוב יציאת נשמה בגוסס, לבין החיוב להאריך חיים אפילו באופן זמני ואפילו אם מדובר בחיי הגוסס. בין חכמי ישראל יש שלוש גישות לישוב הסתירה.

הגישה הראשונה שמה את הדגש על קיום או העדר תועלת לחולה בהארכה הזמנית של חייו. אם יש תועלת בהארכה הקצרה של חייו, כגון שהוא בהכרה ויכול לחשוב וליצור קשר עם הסובבים אותו בדיבור או אפילו ברמיזה - אזי אנו מציווים להאריך את שעותיו האחרונות אפילו אם הוא גוסס ובעל ייסורים6.

לעומת זאת אם אין לחולה שום תועלת בהארכה קצרה של שעות הסבל שלו כך שטוב מותו מחייו, אזי אין מצווה להאריך את שעותיו האחרונות.
לכן אין מצווה להאריך חיים של חולה סופני במצב של "צמח" או חוסר הכרה שאין תועלת בחייו לשום דבר.

הגישה השניה מבדילה בין הצלה על ידי דרך טבעית הכוללת הספקת צרכים חיוניים בסיסים כמו מתן חמצן, נוזלים, מזון ותרופות, לבין הפסקת גורמים חיצוניים המעכבים את יציאת הנשמה (אך אין למנוע צרכים היוניים בסיסיים).

הגישה השלישית מבדילה בין טיפולים שגרתיים לבין טיפולים חריגים. אסור למנוע מהחולה כל טיפול שגרתי אפילו אם הטיפול כרוך בחילול שבת. אך אין חובה לבצע פעולות טיפוליות חריגות ולא שגרתיות.

לכן צריך להמשיך הספקת חמצן, נוזלים, מזון ותרופות שגרתיות, אך אין חובה לנתח את החולה הנוטה למות או לבצע בו החייאה (רסוסיטציה) לאחר שלבו נדם.

לפי גישה זו יתכנו טיפולים רפואיים שיחשבו שגרתיים לגבי חולה אחד, ויחשבו חריגים לגבי אחר.
 
לדוגמא: חולה כליות המטופל בדיאליזה, לגביו הטיפול בדיאליזה מוגדר כטיפול שגרתי, וחייבים להמשיכו גם בימיו האחרונים של החולה.

לעומת זאת חולה במחלה גידולית ממאירה, כשהגידול התפשט בגופו ובימי חייו האחרונים פגע גם בכליותיו, לגביו הטיפול בדיאליזה איננו מוגדר כטיפול שגרתי ולכן אין חובה להתחיל בטיפול דיאליזה שיכול רק להאריך מעט את ימיו האחרונים. 

ו. פסיקת גדולי ישראל7
מותר להימנע מטיפול אם נתקיימו התנאים המתירים מניעת טיפול לפי שלושת הגישות גם יחד.

אם נתקיימו התנאים של הגישה השלישית בלבד, גם אז יש מקום להתיר מניעת טיפול בחולה הנוטה למות, משום שגדולי תורה הסכימו לפסוק על פי גישה זו.

ז. מעמד המשפחה8
למשפחה אין מעמד עצמאי בהחלטה אם להמשיך או להפסיק טיפול.
הסיבות לכך הם:
1. אין למשפחה זכות לבקש מהרופא שיפעל בניגוד לדין.
2. יש מקרים שהמשפחה מעונינת במותו של החולה.

אף על פי כן, מבחינה מעשית יש מקום לשמוע את דעת המשפחה, אשר עשויה להכיר את המצב בכללותו טוב יותר מאחרים. יש גם סיבות נוספות להתחשב בדעתם, אך תמיד צריך לזכור שהסתמכות בלעדית על המשפחה עלולה לפעמים להיות מסוכנת. היו גם מקרים שהחולה עצמו הרגיש שהוא מהווה מעמסה על משפחתו ובקש את נפשו למות כדי לא להכביד עליהם.
החלטה מעשית מחייבת בדיקה פרטנית ותיאום מלא בין הרופאים, המשפחה והרבנים.

ח. עקרונות כלליים מול הלכה מעשית
האמור כאן הוצג כעקרונות כלליים בלבד, כאשר תשובה מעשית מחייבת בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה.

הגישה המעשית היא שבכל מקרה המשפחה תתייעץ עם אדם מתאים המבין גם בהלכה וגם ברפואה. אדם זה יברר את פרטי המקרה במלואם, ולאחר שיגבש את דעתו יתייעץ עם פוסק מובהק שידון בכל מקרה לגופו. 
 
הערות:
* התקציר נכתב ע"י הרב מרדכי הלפרין.
1. מקורות: שמות כ, יג; רמב"ם הלכות רוצח א, א; ב, א-ז; ספר אסיא ד', עמ' 262-260.
2. מקורות: ויקרא יט, טז; סנהדרין עג, א: רמב"ם הלכות רוצח, א, יד.
3. מקורות: יומא, פג, א - פה, ב.
4. מקורות: רמ"א, שו"ע יו"ד, שלט, א.
5. מקורות: נשמת אברהם ח"ב (יו"ד), שלט, ס"ק ד; אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ח"ד, ערך "נוטה למות", עמ' 414-401, ובמקורות המצוינים שם.
6. ראה גם גטין ע, א, וע"ז יב, ב, "האי מאן דבלע זיבורא. . . אפשר דחיי פורתא עד דמפקיד
אביתיה".
7. מקורות: נשמת אברהם שם.
8. מקורות: שו"ת מלמד להועיל, חלק ב, תשובה ק"ד. 
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מאמר ב'
----------
טיפול עקר ע"פ ההלכה
ערכם הרב של החיים, לא אומר בהכרח שחובה לטפל בכל חולה, בכל מצב. ברור לנו, שבמקרים מסוימים נראה, כי מוות עדיף על חיים מתוך כאב בלתי נסבל³. על פי הרב אויערבך, מותר להתפלל למותו של חולה סופני,⁴ שסובל מכאבים עזים, אבל לעולם אסור לנו לעשות שום דבר כדי לזרז את מותו. הוא מוסיף ומציין, שלעיתים אי עשייה, היא הגישה הטובה ביותר כאשר החיים קשים מנשוא⁵. למרות שאנו מחויבים להעניק טיפול ואפילו לחולה אנוש, בכל זאת נמצא מקור בהלכה, המאפשר לחולה לסרב לטיפול במצבים סופניים, בייחוד כאשר הוא נתון בכאבים עזים⁶. על פי הרב משה פיינשטיין, זכותו של חולה סופני הסובל מכאבים עזים, לסרב לקבל טיפול, אפילו במקרה שמדובר במחלה הניתנת לריפוי (כמו דלקת ריאות לחולה סרטן, למשל). אם החולה מעדיף למות, אומר הרב פיינשטיין, אז אין לבצע שום פעולה שתאריך את התהליך המוביל למותו.

סוגיית ה"טיפולים העקרים" נדונה בהרחבה בהלכה היהודית⁷. דוגמא לטיפול עקר, הנו כל טיפול שלא יחזיר את המצב לאחור, גם אם הוא פועל בהצלחה. החייאה של אדם שליבו הפסיק לפעום - לא משום שעבר התקפת לב, אלא בגלל שהגיע לנקודה שבה הגוף אינו מסוגל להחזיק יותר בחיים - היא בהחלט חסרת טעם, וניתן לוותר עליה⁸. אולי אפשר להחיות את החולה, אבל סביר מאוד שבתוך זמן קצר שוב יפסיק הלב לפעום.

זאת בניגוד לביצוע החייאה באדם בריא באופן כללי, שמפתח אי סדירות בקצב הלב, הגורמת למוות פתאומי. במקרה זה, אם ההחייאה מצליחה, יוכלו לטפל בהפרעות הקצב והאדם יוכל להמשיך לחיות שנים ארוכות. אין צורך להוסיף שחייבים להחיות את האדם במקרה השני, משום שהטיפול מועיל ולעיתים אפילו מרפא.
על ערש דווי

בנוסף, חוץ מההיבט של חוסר התועלת, במקרה של החולה הראשון, ההתערבות אסורה על פי ההלכה מדין "גוסס". חולה שעומד למות ואין שום רפואה שיכולה לעזור לו, וללא ספק המוות צפוי להגיע תוך שלושה ימים, אסור להתערב בכלל, וצריך להניח לו למות⁹. המשנה משווה את חייו של הגוסס לשלהבת עמומה, שעלולה לדעוך אפילו אם יזיזו אותה בעדינות¹⁰.

מעניין לציין, שאסור לגעת בגוסס כלל, אלא לשם שיפור הרגשתו¹¹. כלומר, כאשר חולה עומד למות, אסור למדוד לו חום, לבדוק את הדופק או לחץ הדם שלו, וכמובן לא לקחת ממנו בדיקות דם, אלא אם על פי תוצאות הבדיקות הוא יוכל לקבל טיפול מרפא, או שתהיה אפשרות להקל על הרגשתו¹². בנסיבות כאלה, הרופא יכול לנמק את סירובו לספק "טיפול עקר", בהלכה היהודית.
סירובו של החולה הסופני לקבל טיפול

צורה שנייה של טיפול עקר, קשורה בטיפול שצפוי לא להצליח. דוגמא לכך תהיה חולה סרטן, מסוג שאינו מגיב לכימותרפיה רגילה. הרופא עשוי להציע כימותרפיה מסוג שונה, אבל, על פי הרב משה פיינשטיין, אם החולה סובל מכאבים עזים והתרופה לא מוכחת כאפקטיבית, החולה רשאי לסרב להצעתו של הרופא לטיפול "עקר" שיאריך את החיים, בלי סיכוי סביר להחלמה או להקלה על הכאב¹³.

הרב פיינשטיין מרחיק וקובע שבמצב כזה אסור לטפל בחולה, אלא אם קיים סיכוי לריפויו או להקלה על כאביו¹⁴. הרב שלמה זלמן אויערבך כותב שבעוד שאנחנו לא יכולים להכריח את החולה לקבל את הטיפול, אבל צריך לעודד אותו לקבל את הטיפול, בגלל ערכם הרב של החיים, אפילו כשהם מלווים בכאב עז¹⁵. למרות זאת, זהו המקרה שבו החולה רשאי, מבחינה הלכתית, לסרב לטיפול העקר.
מחלה סופנית ומחלה שאינה סופנית.

חשוב לציין שההלכה היהודית מבחינה בהחלט בין מחלה סופנית לבין מחלה שגורמת לנסיגה הדרגתית (הבחנה שלרוב מתעלמים ממנה בדיונים אתיים חילוניים).

על פי ההלכה היהודית, מחלה חשוכת מרפא, שסביר שתגרום למותו של החולה בתוך שנה אחת נחשבת כמחלה סופנית. מצבו של חולה במחלה כזאת נקרא "חיי שעה¹⁶", אדם שחייו קצובים. מצבו של מי שצפוי שיחיה יותר משנה נחשב כ"חיי עולם" - אדם שחייו נחשבים נצחיים במובן שתוחלת החיים שלהם אינה מוגדרת ואינה מוגבלת.

כך, על פי ההלכה, מצב מתמשך של חיי "צמח", וחולי אלצהיימר, לא נחשבים 'מצבים סופניים' בפני עצמם, למרות העובדה שהמחלות מתפתחות, בלתי הפיכות, ובסופו של דבר יגרמו למותו של החולה. ההלכה עומדת על זה שלחולה שסובל מהמחלות האלה מגיע אותו ספקטרום רחב של טיפולים שניתנים לכל חולה אחר. הם אינם "סופניים" (עד לשלבים הסופיים ביותר במחלותיהם) וחייבים להעניק להם את מלוא הטיפול למרות "חוסר התועלת" של חייהם.

הערות שוליים

1. הרב שלמה זלמן אויערבך, תשובה לגבי חולה קשה, הלכה ורפואה, כרך ג'.
2. הרב שלמה זלמן אויערבך, טיפול בגוסס, הלכה ורפואה כרך ב'. אדם אינו אדון על גופו לוותר אפילו על רגע אחד.
3. ערוך השולחן, יורה דעה של"ט, א': "ואע"פ שאנו רואים שמצטער הרבה בגסיסתו, וטוב לו המוות, מכל מקום אסור לנו לעשות דבר לקרב מיתתו. והעולם ומלואו של הקב"ה, וכך רצונו יתברך".
4. ר"ן, נדרים מ, עמוד א'.
5. אויערבך, שם.
6. הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, חושן משפט 2, כרך ז', סימן ע"ד
7. ד"ר דניאל אייזנברג " Futility of Treatment", רמב"ם: רפואה בעולם היהודי כרך 2 מספר 3, סתיו 1996
8. נשמת אברהם, יורה דעה, סימן של"ט, סעיף קטן 4.
9. שולחן ערוך, יורה דעה של"ט, א'.
10. שבת קנא עמוד ב' ושמחות Smachos א', ד'.
11. אגרות משה, חושן משפט ב' כרך ז' סימן עג, ג'
12. דעתו של הרב אויערבך בד"ר אברהם ס. The Comprehensive Guide to Medical Halacha מהדורה מתוקנת, פרק 38, 1996, ונשמת אברהם, יורה דעה סימן של"ט, סעיף קטן ג'.
13. איגרות משה, חושן משפט ב', כרך ז' סימן ע"ג, א'.
14. איגרות משה, חושן משפט ב', כרך ז' סימן ע"ד, א'.
15. טיפול בגוסס, הלכה ורפואה כרך ב' ע' 131, שצריך להשתדל מאוד לשכנע את החולה שעדיף רגע אחד של תשובה בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.
16. הרב משה פיינשטיין, איגרות משה, חושן משפט ב', כרך ז', סימן ע"ה,א'.
    

אולם לך נא ובדוק מה מסתתר מאחורי הגדרת 'החייאה מוצלחת' של כל אנשי מד"א.

ברמת השטח קשה להיצמד להגדרה מסויימת תוך כדי התחקות אחריה ובדיקת אמיתותה. זהו דבר הנתון לשינויים בהתאם למצב הנתון.

כשם שלא פעם מפונה פצוע שיצא מרכב מרוסק עם הגדרה קל, ובפועל לאחר סדרת צילומים בביה"ח כאשר 'מתגלים' להם עצמות שבורים וקרעים באיברים, מוגדרת חומרת פציעתו בינונית ומעלה.

כך גם מבחינתנו (כאנשי מד"א), בפינוי לאחר החייאה במצב יציב, מוגדרת ההחייאה כמוצלחת.

- - -

ברשימה דלעיל המטרה היא מעין 'פידבק' למתנדבים ולמתעניינים, וכפי שכבר נכתב מעלה, הרי שההערכה למתנדבים היא על כלל פעולותיהם למען אלה הנזקקים להם.

- - -

Witty!

תודה על ההעשרה.

ניכר בך כי הינך מלא וגדוש...