|
|
| נשלח ב-26/2/2006 17:27 |
 |
| |
נאךאמלנישט תנוח דעתך
אין צורך להחזיר אף אחד בתשובה, ואם אתה מתעניין, דוקא בחור א', הוא חבר טוב שלי, כי הוא ליצן ברמה, וכל דקה במחיצתו זה תענוג מזוקק.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 20:23 |
|
| |
נאךאמלנישט:
הפרופסור הצביע על משהו מלאכותי, ואני הצבעתי על תופעה טבעית.
דר_הלפרין:
אני לא חושב שצריכים להוכיח את הטיעון שלי לפי תורת האבולוציה. מספיק לפתוח כל אתר באינטרנט או כל ספר או כל כתב עת המיועד לציבור ההומוסקסואלי, ולראות שהמיניות ההומוסקסואלית שונה לחלוטין מהמיניות ההטרוסקסואלית.
משיכת הגבר לאשה (ולהיפך) היא משיכה משלימה, זאת אומרת כל אחד משלים את השני. משיכת הגבר לגבר, היא משיכה מוסיפה, זאת אומרת כל אחד מוסיף את אותו הדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 20:47 |
|
| |
צ'אוטנג,
א. מספיק לפתוח כל אתר באינטרנט או כל ספר או כל כתב עת המיועד לציבור ההומוסקסואלי, ולראות שהמיניות ההומוסקסואלית שונה לחלוטין מהמיניות ההטרוסקסואלית.
לא, לא מספיק. אין לך שום הוכחה לכך שהמיניות, או ליתר דיוק המשיכה המינית (שסביבה מתנהל המיני-דיון הנוכחי) שונה כאשר המושא שלה שונה. מאידך, גם אין לך שום נימוק הגיוני, זולת ההבנה האינטואיטיבית שלך, שמשום מה אינה משותפת לכולי עלמא. לא הבאת ולו עובדה אחת כדי לבסס את השערתך, ונדמה לך, כי אם תחזור על המנטרה שלך שוב ושוב היא תשכנע. אני מקוה שאתה טועה, כי פשוט אין בה ממש. גם אם אסכים איתך, שמשיכה מינית של גברים שונה מזו של נשים, עדיין לא הוכחת (ואפילו לא הבאת טיעון לוגי אחד לשיטתך), שקיים הבדל פיזי/נפשי התלוי במינו של מושא המשיכה.
ב. משיכת הגבר לאשה (ולהיפך) היא משיכה משלימה, זאת אומרת כל אחד משלים את השני. משיכת הגבר לגבר, היא משיכה מוסיפה, זאת אומרת כל אחד מוסיף את אותו הדבר.
אם הטיעון הקודם שלך פשוט אינו יכול להקרא "טיעון" (כפי שהסברתי לעיל), הרי שהטיעון הזה לחלוטין לא רלוונטי לדיון. זו אמירה שיפוטית-ערכית, שאפשר לדון עליה, אם אתה רוצה, אבל אין לה שייכות לשאלה - האם יש הבדל מהותי (פיזי, ביולוגי, כימי וכו') בין משיכה מינית של גבר לגבר, לבין זו של גבר לאשה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 22:03 |
|
| |
צ'אוטנג, סלח לי על הבוטות, אבל אתה לא מבדיל בין וארט טוב לבין מדע.
לגבי מה שהכניס דר הלפרין לדיון:
סביר ויותר מסביר, שגם להומופיליה וגם להומופוביה יש מרכיבים גנטיים.
כללי הברירה הטבעית הדרויניסטית קובעים שתכונות גנטיות המגדילות את הסיכויים להשרדות ביולוגית,
יש להן יתרון הישרדותי, ובמהלך השנים הן יהפכו לתכונות גנטיות שליטות ונפוצות הרבה יותר מאשר אלה
המקטינות את סיכויי ההישרדות.
או במילים אחרות,
גם להומופיליה וגם להומופוביה יש מרכיבים גנטיים.
במהלך השנים שורדים יותר הגנים הקשורים להומופוביה.
האם מישהו מחבריו מוכן להעמיד אותו על טעותו בדרכי נועם, בטרם אאלץ לעשות זאת.
(קעלעמר)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 26/02/2006 23:27:10
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 23:00 |
|
| |
אמשלום:
אני מניח כאקסיומה שככל שההבדל בין הדברים גדול יותר כך המשיכה אליו הוא שונה יותר. המשיכה למכונית מהירה והמשיכה לשוקולד משובח שונה אחד מהשני כמו שמכונית ושוקולד שונים אחד מהשני. המשיכה לאהבה והמשיכה לסימפטיה שונים. ברגע שנוכיח שההומוסקסואליות וההטרוסקסואליות הם שונים בהרבה, אז איפסו פקטו, המשיכה שמניע את היחסים האלו שונים בהרבה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 23:17 |
|
| |
לי נשמעים הדברים שכתב הד"ר הלפרין מסתברים, ואני סקרן לשמוע מה פסול מצא בהם היבוסי.
(נמחקה התיחסות להודעות שנמחקו ,קעלעמר)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 26/02/2006 23:30:41
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2006 23:32 |
|
| |
בחייאת צ'אוטנג.
התוצאה של פונקציה לא תלויה רק בפרמטרים.
כפל באפס נותן אפס לכל מספר, לא משנה איזה סימנים תיתן בו ואיזה הבדלים תמצא בינו לבין מספר אחר.
מודולו חמש נותן תוצאה בין אפס לארבע, למרות שההבדלים בקלט יכולים להיות גדולים בהרבה מאשר ארבע.
בהשלכה לנושא המשיכה:
המצאת כאן משוואה לגבי היחס הישר בין "ההבדלים" לבין "ההרגשה". מעבר לכך שזוהי טענה חסרת בסיס,
גלומות בה גם הנחות כמותיות שאינן מובנות מאליהן, בלשון המעטה. כדי שזה יעבוד, צריך שלמשוואת המשיכה
יהיה מספר ערכים שונים מאותו סדר גודל שאפשר לקבל מהצירופים של כל הערכים בכל הפרמטרים של ה"שונות"
בין בני אדם (כלומר, אותה שונות שרלוונטית למשיכה). זה כמובן אפשרי בעולם הלה-לה שבו משיכה היא מין
תהליך רוחני שיש לו אינספור דרכים להיות מבוטא אצל כל אדם, אבל מה לעשות, טרם הצלחנו למצוא בעולם
משיכה שלא התממשה באמצעות מוח בשר ודם. לגבי המכונה הזו, לא ברור מאיפה מגיעים כל הערכים האלה.
אפשר ליצר אצל בני אדם עוררות מינית, פניקה, כעס ורגשות בסיסיים אחרים, באמצעות שינוי הורמונלי זמני
ופשוט, שאין בו זכר למורכבות שאתה מנסה לכפות. עד כמה שזה מביך, אני נאלץ להסכים עם מה שכתב כאן
דורש_אמת לפני כמה עמודים. יש להבדיל בין טענות על העולם הזה, לבין סיפורים על מה שייתכן שמתקיים
בעולם כלשהו. גם אם התיזה שלך נכונה, צ'אוטנג, היא אינה נובעת משום נתון ששטחת כאן. אתה פשוט אומר
כמה דברים נכונים, פחות או יותר, על גברים ועל נשים, ואז מוסיף באופן שרירותי ש"בגלל" זה גבר נמשך לגבר
אחרת מאשר גבר נמשך לאישה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 00:07 |
|
| |
זריחת עץ,
"מקור גנטי" אין פירושו בהכרח תכונה מורשת שהייתה בגנוטיפ של ההורים. ליתר דיוק, אם עוסקים בגנטיקה
שבסיסה הוא חוקי מנדל והערך "דרויניזם" באנציקלופדיה "מכלל", אזי באמת הדרך היחידה "לחטוף" הומוסקסואליות
ממקור גנטי, היא לקבל את הגן העליז משני ההורים. לעומת זאת, אם טורחים להרחיב את ההשכלה בגנטיקה,
נניח, לספרון מבוא באוניברסיטה הפתוחה, מגלים שיש בעולם, שומו שמיים, עוד כמה מנגנונים חוץ מהתפלגויות
25-50-25. יש מוטציות, שאם הן מתרחשות בשיעור קבוע, יתנו (עם עוד כמה אילוצים) תמונה של שיעור די
קבוע של התופעה באוכלוסיה, מה שבינתיים מתיישב עם התוצאות, כולל מה שמוצאים בתאומים מונוזיגוטים.
יש שרשראות מפלצתיות של ארועים בזמן ההתפתחות מביצית מופרית לעובר - גם שם יכולה להתרחש תופעה
שתגרום לשינוי בבטוי הגנוטיפ. בקיצור, נסה להחיל את מעשיותיו של דר הלפרין על תסמונת דאון ותרווה נחת.
עריכה: למען הסר ספק, מניתי רק מקצת הכשלים בתיזת הצעצוע שנשטחה לעיל. עוד לפני שימוש בידע גנטי של
תיכון, התיזה הזו קורסת בגלל ההנחה הפשטנית שהומוסקסואליות היא אנטי הישרדותית. די לזכר להפרות
נקבה שלוש פעמים כל חייו, כדי שהגנום שלו ימשיך לשחות במאגר. עד לחברה הליברלית של המאה העשרים
ואחת, רוב ההומוסקסואלים ניסו לחיות חיי משפחה, מי בגלל הרצון להמשכיות ומי כדי לרצות את הסביבה. כיום,
עם אמהות פונדקאיות, מסתוללים יכולים להמשיך להשתולל ואפילו להתחתן עם בני מינם, ובמקביל להעמיד לעצמם
יוצאי חלציים. בקיצור, כל ענין ההומופוביה כתכונה מקדמת הישרדות, הוא עורבא פרח.
תוקן על ידי - יבוסי - 27/02/2006 0:21:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 00:12 |
|
| |
רציתי להעיר לצ'אוטונג שהביא לינק לאתר הכרויות הומוסקאולי, כדוגמה ל"משיכה" הקיימת לדבריו בין גברים לבין עצמם, בשונה, לדבריו, אצל הסטרייטים: כל אתר פורנו ברשת, של סטרייטים, ובכלל, יוכיח כי לא כך הדבר וכי אותם מאפיינים קיימים באתרי סטרייטים בדומה לאותו אתר הומואי; כמו כן הצצה לחדרי צ'ט באינטרנט של סטרייטים על מגוון "חדריו" - שאפשר להבין את אופיים על פי השמות ה"מעניינים" הניתנים לכל חדר וחדר - גם היא תוכיח שאין שום הבדל מיוחד, בכל מה שנוגע לאופי התנהלותם; אותה התנהלות שבעיניו של צ'אטונג מלמדת על "דרכי המשיכה". השאלה כמובן אם זוהי אכן הדרך לחקור את דרכה של המשיכה המינית. בנוסף, חשוב לציין כי אתרי הפורנו וחדרי הצ'ט אינם מנת חלקו של מיעוט חריג אלא מקובלים על רבים מאוד. וצ'אטונוג יוכל למצוא באתרים אלה את כל אותם מרכיבים שבעיניו ייחודיים ומייחדים הומוסקסואלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 00:16 |
|
| |
בעניין הגנטי חשבתי שאולי יעניין את המתדיינים המאמר הבא:
|
 |
|
המין כתוב במוח : ממצאים חדשים על מקורות ההבדלים בין הזוויגים
מחברת: ד"ר ענת ברנע
|
|
 |
|
 |
בציפורי שיר, בתקופת החיזור שר הזכר שירים שהנקבה אינה יודעת לשיר. האזור במוח שאחראי ליכולת זו של הזכר גדול הרבה יותר אצל הזכר בהשוואה לאזור המקביל במוח הנקבה.
מזה כ-40 שנה מקובל לטעון שעיקר ההבדלים המוחיים בין המינים (זוויגים; זכר/נקבה) נובע מהורמונים סטרואידיים שפועלים כבר בתקופה העוברית וגורמים לעיצוב מוח שונה בקרב שני המינים (וראו: "מוחו, מוחה", גליליאו 31).
ההורמון הסטרואידי טסטוסטרון, המופרש מאשכיו של העובר המתפתח, ידוע כבעל תפקיד מפתח בזיכור המוח - לאמור, בהטבעת מאפיינים זכריים בו - ובדיכוי ביטויין של תכונות מוחיות נקביות.
ארט ארנולד (Arnold) מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) חוקר מזה שנים את ההבדלים בין המינים ואת ההתבטאות המוחית של הבדלים אלה. לטענתו ההבדלים בין מוחם של זכרים למוחן של נקבות נובע לא רק מן ההורמונים הסטרואידים המופרשים מבלוטות המין, אלא גם מן הגנים השוכנים בכרומוזומי המין ומתבטאים (כלומר - מקודדים יצירת תוצרים) בתאי העצב של המוח. כך, למשל, ציפור שמבחינה גנטית היא נקבה אך שיש לה אשכים מפרישי הורמונים זכריים, מבנה איזור השירה שבמוחה הוא בעל איפיון נקבי ולא זכרי!
קבוצת חוקרים בראשות ארנולד בדקה לאחרונה ציפור (ולמען הדיוק: ציפור/ה) שיר מהמין פרוש מפוספס (zebra finch) שחצייה זכר וחצייה נקבה. לציפור זאת נוצות בצבעי זכר ואשכים בצד הימני של הגוף, ונוצות של נקבה, פחות צבעוניות, ושחלה במחצית השמאלית של הגוף - ציפור הרמפרודיט (דו-מיני; מכונה גם גיננדרומורף, מילולית - בצורת נקבה וזכר). מבחינה גנטית מוחה של אותה ציפור היה זכרי בצד ימין ונקבי בצד שמאל (כלומר, זהו פרט מוזאיקה - פרט המורכב משתי אוכלוסיות תאים השונות גנטית).
ציפור זו היוותה מעבדה יוצאת דופן לחקר השאלה בדבר השפעת גנים וכרומוזומים לעומת הורמונים על עיצוב המוח. מאחר שההורמונים מובלים בזרם הדם לכל הגוף, כל תאיה של ציפור זאת התפתחו בסביבה הורמונאלית אחת, ולפיכך את ההבדלים בתאי העצב שבמוחה ניתן לייחס לתרומה גנטית ולא הורמונלית. והנה, התברר כי בפרט דו-מיני זה, בחלק הימני של המוח איזור השירה היה גדול הרבה יותר מאשר האיזור המקביל בצד השמאלי.
ד"ר ויליאם גרישם (Grisham), הנמנה עם קבוצת החוקרים, משער כי הציפור הגיננדרומורפית נוצרה על ידי התאחות של שתי ביציות מופרות, אחת שאמורה היתה להתפתח לזכר (ZZ - בעופות, בניגוד ליונקים, לזכר שני כרומוזומי מין שווים, והם מכונים כרומוזומי Z), בעוד שהביצית השנייה אמורה היתה להתפתח לציפור נקבה, ZW (בעופות הנקבה היא שונת כרומוזומי מין). גרישם מוסיף כי מזה זמן הם חשדו שהורמוני המין אינם אחראים בלעדית למאפיינים המיניים של המוח, זאת משום שמעולם לא הצליחו - על ידי טיפול הורמונלי - לגרום לבקיעת ציפור נקבה ששרה בבגרותה שירים כמו זכר. ואולם על ההשפעה שיש להורמונים ניתן ללמוד - מוסיף גרישם - גם על פי הציפור הגיננדרומורפית: בצד השמאלי, הנקבי- גנטית, של מוחה היה אזור השירה בגודל ביניים, בין גודל אופייני לנקבה לבין גודל המתאים לזכר, ומכאן שגודלו של אזור השירה במוח הציפור מושפע הן מן ההורמונים המופרשים מבלוטות המין והן מהרכב הכרומוזומים בתאי המוח עצמם.
לאחרונה מצאה אותה קבוצת חוקרים כי גם ביונקים, ולא רק בעופות, ההבדלים בין מוחות של שני המינים מושפעים מהרכב הגנים בתאים ולא רק על-ידי הורמוני המין. נזכיר כי עניין זה אינו מובן מאליו, וזאת משום ההבדל הגדול מבחינת קביעת המין זכר-נקבה בין עופות ליונקים: בעוד שביונקים לנקבות שני כרומוזומי מין דומים (XX) ולזכר שני כרומוזומים שונים (XY), הרי שבעופות המצב הפוך: לזכרים, כאמור, שני כרומוזומים שווים (ZZ), בעוד לנקבה שני כרומוזומי מין שונים (ZW). החוקרים נטלו תאים מאזור מוח-הביניים של עוברי עכברים וגידלו תאים אלה במבחנות, וזאת הן מעכברי XX והן מעכברי XY. התברר כי בתרביות תאים שהרכב הכרומוזומים שלהם XY התפתחו יותר תאי עצב המפרישים את השליח-העצבי (נוירוטרנסמיטר) דופאמין מאשר בתרביות תאי מוח שהרכב הכרומוזומים שלהם XX, וזאת בין אם העוברים מהם נלקחו תאי התרבית היו בעלי שחלות או אשכים. מכאן מסקנת החוקרים כי גנים על כרומוזומי X או Y גורמים - כשלעצמם! - להבדלים בתכונות תאי המוח בין זכרים לנקבות, ללא קשר להשפעה הורמונלית על תאים אלה.
באותה אוניברסיטה, קבוצת חוקרים בראשות אריק ויליין (Vilain) זיהתה לאחרונה 51 גנים שמתבטאים באופן שונה בתאי המוח של שני המינים, זכר/נקבה, וזאת עוד לפני שמתפתחים אשכים בגופו של העובר ושמתחילה הפרשה של הורמוני מין.
החוקרים בחנו 12,000 גנים שונים במוחות של עכברים. התברר כי 51 מבין הגנים הללו מתנהגים אחרת בין המינים. ייתכן כי הם מכתיבים צמיחה שונה ויצירת קשרים אחרים אצל שני המינים. מכל מקום, המסקנה היא כי עוד לפני שהורמוני המין נוצרים ומתחילים להשפיע על מוח העובר מופיעים הבדלים בין המינים, הבדלים שאחראים בסופו של דבר גם להבדלים התנהגותיים בין זכרים לנקבות.
המקור למאמר: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10351&kwd=6547
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 00:24 |
|
| |
זריחת עץ,
בהנחה שיש מרכיב גנטי בהומופיליה, מרכיב שלפי עקרונות הברירה הטבעית לא אמור כמעט לשרוד,
בודאי שיש מקום גם למוטציות שיכולות להביא להישארות מלאי מסויים של הומופילים בעולם.
(בנוסף, אני מקוה שאתה כן מבחין בין הורשה של גנים רצסיבים לבין הורשה של גנים דומיננטים, נקודה בעלת משמעות בתורשה רבת מרכיבים)
מאידך, אם יוכח שאין מרכיב גנטי בהומופיליה, דבר שלפי הידע הקיים יתכן ואפשרי ברמה התיאורטית, משמעות הדבר שהחברה והסביבה הם היוצרים הבלעדיים של תופעת ההומוסקסואליות,
ואם כן הם גם הדבר שיכול למנוע את התופעה.
אבל כדאי לדעת שההומופילים טוענים בעקביות שלהומופיליה מרכיבים גנטיים.
ואם כן חוקי הברירה הטבעית אמורים לחול כאן במלוא עוזם.
(קל"מ)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 27/02/2006 0:42:51
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 00:34 |
|
| |
עוד על אבולוציה והומוסקסואליות, מתוך "האינסטינקט האנושי" מאת רוברט ווינסטון.
איש לא יכחיש כי המבנה המנטלי שלנו שונה מאוד מיחיד ליחיד; יש בינינו חמדנים ואלימים, וכאלה שסקס מעניין אותם יותר מכפי שהוא מעניין אחרים, ויש אנשים המגלים עניין במין עם בני מינם. 2 - 4 אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם הם הומוסקסואלים. מנקודת המבט של הבררה הטבעית, ההומוסקסואליות צריכה להיות המבוי הסתום האולטימטיבי. אין כל יתרון אבולוציוני בהומואים או בלסביות, ועם זאת בני האדם אינם המין היחיד שבו ישנם הומוסקסואלים. קופי הבונובו – שימפנזים זעירים – נצפים לעתים קרובות כשהם מקיימים יחסים עם בני מינם. אבל אצל קופי הבונובו יחסים אלה הם תוספת להתנהלות ההטרוסקסואלית הרגילה של ההזדווגות. בני אדם לעומת זאת יכולים להיות הומוסקסואלים באופן בלבדי, כך שהאופן היחיד שבו יוכלו להוליד ילדים הוא על ידי התערבות מלאכותית בתהליך הרבייה.
האם באמת מפתיע שבני אדם מסוגלים להתנהגות שהיא לגמרי בלתי מסתגלת אבולוציונית? קיימות פעילויות אנושיות רבות שמנוגדות למושגים הרגילים שלנו בדבר הבררה הטבעית: התנהגות של הרס עצמי, כמו שתייה, עישון או נסיעה בתיבות מתכת במהירות גבוהה. ישנן תכונות גנטיות הגורמות בפוטנציה למחלות קטלניות, ובכל זאת הן קיימות באוכלוסייה האנושית. אפילו גנים שמזיקים להתרבות אינם נכחדים בהכרח. קבוצת המחקר שלי פרסמה לא מכבר הוכחה לקיומו של גן משתנה (variant gene), הגורם לדחיית עוברים על ידי הרחם בשל גריעת פרוטאין בשם MUC-1 מרירית הרחם. התוצאה היא עקרות, וגם הפריה תוך-רחמית לא תעזור. כך שאם אפשר לחשוב על בני אדם כעל מכונות שנועדו לפתח עד למקסימום את הכושר הגנטי שלהם ולהתרבות מהר ובאופן יעיל ככל האפשר, יש מקום נרחב לווריאציות בביצוע המשימה.
(תוקן הלינק, קל"מ)
המקור:
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 27/02/2006 0:41:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 00:50 |
|
| |
דר הלפרין, לגבי הקביעה:
בהנחה שיש מרכיב גנטי בהומופיליה, מרכיב שלפי עקרונות הברירה הטבעית לא אמור כמעט לשרוד,
בודאי שיש מקום גם למוטציות שיכולות להביא להישארות מלאי מסויים של הומופילים בעולם.
ראה התיקון להודעתי הקודמת. מה שכתבת אינו לפי "עקרונות הברירה הטבעית" אלא לפי עקרונות
שיעורי טבע של כיתה ה'.
בהמשך אתה כותב
מאידך, אם יוכח שאין מרכיב גנטי בהומופיליה, דבר שלפי הידע הקיים יתכן ואפשרי ברמה
התיאורטית,
משמעות הדבר שהחברה והסביבה הם היוצרים הבלעדיים של תופעת ההומוסקסואליות,
בעניותי, לא מצאתי כאן שום הגנה על טענות ההבל שלך לגבי ברירה טבעית. על כף הזכות, המשפט
כולל תובנה מאלפת, שאם הומוסקסואליות אינה ממקור גנטי, אזי היא תוצאה בלעדית (!) של השפעות
סביבתיות. כדי לרדת לעומקו של הרעיון הזה, אפשר להעזר באבחנה הקלאסית של המתמטיקאי אנרי פואנקרה:
"אם נפוליאון אינו בבית, אזי הוא מחוצה לו".
אשר להיתכנות תיאורטית שהומוסקסואליות היא על רקע חברתי טהור, אילו טרחת לקרוא מעט ספרות
מקצועית, לפני הפרחת הגיגים פסוודו מדעיים, היית מגלה שהומוסקסואליות על בסיס מוטציה הודגמה
בחיות מעבדה. היית לומד גם שתאומים מונוזיגוטים דומים בנטיה מינית "הפוכה" בכ 50% מהמקרים,
לעומת כ 20% אצל תאומים דיזיגוטיים.
(אם אתה מתקשה באחד המונחים האלה, אל תהסס לבקש עזרה).
אבל כדאי לדעת שההומופילים טוענים בעקביות שלהומופיליה מרכיבים גנטיים.
התחרות קשה, אבל זה לדעתי קוטף את פרס ההפוגה הקומית המצטיינת של האשכול. בדיון מדעי על
התיאוריות השונות לגבי מקור ההומוסקסואליות, נייחס חשיבות מיוחדת למה שאומרים חובבי התופעה. ענק.
תוקן על ידי - יבוסי - 27/02/2006 1:27:03
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2006 01:21 |
|
| |
יבוסי:
אני טוען דבר מאד פשוט. חוויה שונה צריכה כוח משיכה שונה. לי זה נראה הגיוני לחלוטין, ותו לא מידי.
נוריקו:
כנראה שלא עיינת בקישור שהבאתי. האתר פתוח לכולם, וכולל מודעות בנושאי עבודה, מכירות, הכיריות ועוד. מה שקרה הוא, שהיכיריות בין גברים לנשים נשארו ברובם סבירים, משא"כ הכיריות בין גברים לגברים הפכו לפורנוגרפיים, מה שהכריח את מייסד האתר לפרסם את האזהרה שציינתי אליו. אני השתמשתי בזה כדוגמא להראות שרוב הקשרים בין גברים הם פורנוגרפיים במהותם בעוד שקשרים בין גבר לאשה הם לרוב רומנטיים.
|
|
|
|
|
